להסיר את הכפפות - אולטראס הפועל

[טכנית לארז]

עופר עושה טעויות — הרבה. עופר גם משקר לפעמים, מתחכם, מתחמק. אבל — וזה אבל גדול — עופר גם הביא יורוקאפ. עופר משלם בזמן.
ובהתחלה, עופר גם הלך עם הקהל. עם הגוש, עם האולטראס. קל לשכוח את זה.
ואז הגיע כל עניין ה"לא יקרה".
וזה אולי נראה מבחוץ כמו מלחמת אגו — אבל האמת? זה עניין עקרוני.

בואו ניישר קו רגע:
הדבר היחיד שמעניין את האולטראס זה שיהיה להם כיף כשהם באים למשחק. לא ערכים, לא תארים, לא משכורות בזמן, לא הקהל הרחב — רק כיף.
זה כל הסיפור. שהשירים יתפסו, שהטירוף יגיע, שיהיה רגש. וואלה? באמת יותר כיף בדרייב אין מאשר ביד אליהו. וזה לגיטימי, באמת.
רק חבל שהם לא מצליחים להיות כנים עם עצמם.

הם אוהבים למכור סיפורים על "הפועל האמיתית", על ה-DNA, על "מועדון ערכים". אבל הם לא מועדון ערכים — הם מועדון אדרנלין.
וברגע שעופר ינאי לא רוקד לפי החליל שלהם — פתאום הוא "מוחק את הזהות של המועדון". כן, ברור. מוחק את הזהות — ומשאיר את הפועל עם גב כלכלי, עם זכייה ביורוקאפ, עם תקציב עתק,
ועם שחקנים שלא בורחים באמצע העונה כי לא קיבלו משכורת.

ואז מגיע הרגע הכי מזויף מכולם:
הם חוגגים זכייה ביורוקאפ תוך כדי שהם שרים נגד הבן אדם שבזכותו זה קרה. הפועל שלהם היא לא קבוצה — היא סצנה.
וכמו כל סצנה, מה שחשוב זה רק שירגישו בעניינים.
וזה אחלה.
אבל שיפסיקו לבלבל את המוח על ערכים.

"ספורט לאלפים, לא לאלופים"- על זה הפועל נוסדה.
אז אם אתה מונע מהאלפים להיות חלק — איפה בדיוק הערך שכולם מדברים עליו?

הם לא מגיני המורשת. הם נרקומנים של אווירה.
וברגע שמישהו משנה להם את המנה — מתחיל הקריז. (קרי: מעבר מהדרייב אין)
חתכו להם את החומר — והם מתגרדים. זה כבר לא משנה אם זכייה הושגה, אם יש תקציב של יורוליג, אם הכול סוף-סוף מתנהל כמו מועדון רציני —
הם רוצים רק דבר אחד: שיחזירו להם את המנה.

והכי אבסורדי?
הם באמת היו מעדיפים לרדת לליגה ארצית, לשחק מול אליצור שומרון באולם עם תקרה דולפת —
רק כדי לחזור להרגיש את מה שהם מכנים "הפועל האמיתית".
שהכול יהיה קטן, בשליטה, בטירוף שלהם. שירגיש כמו פעם — רק בלי הישגים, בלי מקצועיות, בלי שקט.
כי הצלחה, מבחינתם, זו בגידה. ברגע שיש תארים — הם כבר לא הסיפור.
וזה הדבר שהם הכי לא יודעים איך לבלוע.

וכן, גם אני צבוע.
אני כותב את כל זה בזמן שאני כבר שבוע בלופ של האלבום החדש של לאה קטמין, וכשאני מגיע למשחקים — אני הכי אוהב לשבת עם הגוש.
עם השירים, עם האנרגיה, עם הדופק. אבל בין צביעות להדחקה יש הבדל.ואני בוחר להגיד את זה בכל זאת.
ועם כל הביקורת — הלוואי ונמצא דרך לגשר.
כי האמת? כיף איתם.
הם הלב הפועם של הקהל הזה, חלק עצום ממנו, ויש להם הרבה יותר זכויות ממני.
אבל השאלה היא לא מי עשה יותר או מי צעק חזק יותר —
אלא האם זה מצדיק את מה שהם דורשים, ואת איך שהם מתנהגים.
כי הוויכוח פה הוא לא אישי — הוא עקרוני.

ויותר מהכל, הם הפקירו את הרחוב ללה פמיליה. כשהפלוגות הנאציות של בן גביר מסתובבים *מזוהים כלה פמיליה* ודופקים מכות למפגינים, הם בוחרים להישאר בבית. על הכל סלחתי להם, כי ידעתי שביום שנצטרך חזית ליברלית מול הנאצים הם האלטרנטיבה המאורגנת היחידה שיכולה לעמוד מול השרמוטות האלה.

מאז שהגלים מתחזקים כאן כולנו רואים מי שוחים ערומים בסצנה בארץ

כל השירים, כל הקריאות נגדם, כל הזיוני מוח

הכל פקה פקה

אין ממה להיות מופתע. כשקיללו במשחק בית שלנו את יזן נסאר, הם ישבו בשקט ואפילו לא הגיבו בפייסבוק יום למחרת.

[Red_man]

כנראה לחלק צאוהדים שלנו קשה לראות הצלחות אז הם מתחילים לקשקש על מכבי באדום , פחחחחחח

בדיוק.
אם ספרא ישים קצת כסף והפועל תיקח תואר (והיא לקחה שם לפני פחות מ-55 שנה) - אז גם נהיה מכבי באדום?
מי מחליט מתי זה מכבי באדום ומתי לא?
שטויות במיץ.

מכבי זה לא הצלחות ונצחונות.
מכבי זה רמאויות וכלומניקיות.
מכבי זה לנצח רק כשאתה הכי עשיר בפער וגם זה עם שחיתויות.

אני כן חושב שינאי רוצה שהפועל תהיה מה שמכבי מבחינה חברתית.
כלומר, "יורוליג", שריונים, מנורה, מלא מנויים של "אוהדים" ולבסוף "לשמח את המדינה" כמו שהוא אמר אחרי שעברנו את ולנסיה ועוד כל מיני.
שאנשים שיושבים בבר ב"ימי חמישי", ישימו להם על המסך משחק של הפועל ב"יורוליג" והם יצעקו יש בסלים. זה לדעתי מה שהוא רוצה שהפועל תהיה. כלומר מה שמכבי עכשיו, שזה אוסף של המון כלום ביחד.

בעצם בגלל שינאי רוצה אולם גדול סולד אאוט ואנשים שצופים בטלוויזיה במשחק של הפועל זה המכבי באדום שכולם מדברים עליו? מי ששונא אותנו 365 יום בשנה לא צריך את הטובות שלו בזמן משחק שלנו. אבל בגלל זה להימנע באופן מוצהר מהצלחות והגדלת הקהל? כתבו פה שבכדורגל היו קולות שכדאי לרדת ללאומית כדי שרק ״האוהדים האמיתיים״ ישארו.
מכבי זה לקנות את המקום של הקבוצה בליגת העל למשל. זה לסגור עם הכוכב של היריבה הישירה לסדרה דקה לפני ושיעבור אחרי. זה לקנות שחקנים ולהשאיל אותם כדי שלאחרים לא יהיה. זה להקים בנק ולתת לשופטים ושחקני יריבות להשקיע בו. זה לדאוג שהיריבה הישירה במאבק האליפות תענש בהפחתת נקודות, המצאת עונשים שתורמים רק לה, זאת שתמיד מולה היריבה נענשת במשחק חוץ ללא קהל. להמשיך?

[iamgabormarton]

בדיוק.
אם ספרא ישים קצת כסף והפועל תיקח תואר (והיא לקחה שם לפני פחות מ-55 שנה) - אז גם נהיה מכבי באדום?
מי מחליט מתי זה מכבי באדום ומתי לא?
שטויות במיץ.

מכבי זה לא הצלחות ונצחונות.
מכבי זה רמאויות וכלומניקיות.
מכבי זה לנצח רק כשאתה הכי עשיר בפער וגם זה עם שחיתויות.

אני כן חושב שינאי רוצה שהפועל תהיה מה שמכבי מבחינה חברתית.
כלומר, "יורוליג", שריונים, מנורה, מלא מנויים של "אוהדים" ולבסוף "לשמח את המדינה" כמו שהוא אמר אחרי שעברנו את ולנסיה ועוד כל מיני.
שאנשים שיושבים בבר ב"ימי חמישי", ישימו להם על המסך משחק של הפועל ב"יורוליג" והם יצעקו יש בסלים. זה לדעתי מה שהוא רוצה שהפועל תהיה. כלומר מה שמכבי עכשיו, שזה אוסף של המון כלום ביחד.

בעצם בגלל שינאי רוצה אולם גדול סולד אאוט ואנשים שצופים בטלוויזיה במשחק של הפועל זה המכבי באדום שכולם מדברים עליו? מי ששונא אותנו 365 יום בשנה לא צריך את הטובות שלו בזמן משחק שלנו. אבל בגלל זה להימנע באופן מוצהר מהצלחות והגדלת הקהל? כתבו פה שבכדורגל היו קולות שכדאי לרדת ללאומית כדי שרק ״האוהדים האמיתיים״ ישארו.
מכבי זה לקנות את המקום של הקבוצה בליגת העל למשל. זה לסגור עם הכוכב של היריבה הישירה לסדרה דקה לפני ושיעבור אחרי. זה לקנות שחקנים ולהשאיל אותם כדי שלאחרים לא יהיה. זה להקים בנק ולתת לשופטים ושחקני יריבות להשקיע בו. זה לדאוג שהיריבה הישירה במאבק האליפות תענש בהפחתת נקודות, המצאת עונשים שתורמים רק לה, זאת שתמיד מולה היריבה נענשת במשחק חוץ ללא קהל. להמשיך?

הייי היי אבל ישימו משחק של הפועל על המסך בפאב ואנשים יהנו!!! אתה מבין איזה זוועות ינאי מתכנן?!!

[Red_man]

מכבי זה לא הצלחות ונצחונות.
מכבי זה רמאויות וכלומניקיות.
מכבי זה לנצח רק כשאתה הכי עשיר בפער וגם זה עם שחיתויות.

אני כן חושב שינאי רוצה שהפועל תהיה מה שמכבי מבחינה חברתית.
כלומר, "יורוליג", שריונים, מנורה, מלא מנויים של "אוהדים" ולבסוף "לשמח את המדינה" כמו שהוא אמר אחרי שעברנו את ולנסיה ועוד כל מיני.
שאנשים שיושבים בבר ב"ימי חמישי", ישימו להם על המסך משחק של הפועל ב"יורוליג" והם יצעקו יש בסלים. זה לדעתי מה שהוא רוצה שהפועל תהיה. כלומר מה שמכבי עכשיו, שזה אוסף של המון כלום ביחד.

בעצם בגלל שינאי רוצה אולם גדול סולד אאוט ואנשים שצופים בטלוויזיה במשחק של הפועל זה המכבי באדום שכולם מדברים עליו? מי ששונא אותנו 365 יום בשנה לא צריך את הטובות שלו בזמן משחק שלנו. אבל בגלל זה להימנע באופן מוצהר מהצלחות והגדלת הקהל? כתבו פה שבכדורגל היו קולות שכדאי לרדת ללאומית כדי שרק ״האוהדים האמיתיים״ ישארו.
מכבי זה לקנות את המקום של הקבוצה בליגת העל למשל. זה לסגור עם הכוכב של היריבה הישירה לסדרה דקה לפני ושיעבור אחרי. זה לקנות שחקנים ולהשאיל אותם כדי שלאחרים לא יהיה. זה להקים בנק ולתת לשופטים ושחקני יריבות להשקיע בו. זה לדאוג שהיריבה הישירה במאבק האליפות תענש בהפחתת נקודות, המצאת עונשים שתורמים רק לה, זאת שתמיד מולה היריבה נענשת במשחק חוץ ללא קהל. להמשיך?

הייי היי אבל ישימו משחק של הפועל על המסך בפאב ואנשים יהנו!!! אתה מבין איזה זוועות ינאי מתכנן?!!

זוועה. בואו נחזור לליגה ב׳ ככה שלא רק שאין שידורים אלא שיום ושעת המשחק זה חצי מחתרתי בכלל

[Asafasraf]

עופר עושה טעויות — הרבה. עופר גם משקר לפעמים, מתחכם, מתחמק. אבל — וזה אבל גדול — עופר גם הביא יורוקאפ. עופר משלם בזמן.
ובהתחלה, עופר גם הלך עם הקהל. עם הגוש, עם האולטראס. קל לשכוח את זה.
ואז הגיע כל עניין ה"לא יקרה".
וזה אולי נראה מבחוץ כמו מלחמת אגו — אבל האמת? זה עניין עקרוני.

בואו ניישר קו רגע:
הדבר היחיד שמעניין את האולטראס זה שיהיה להם כיף כשהם באים למשחק. לא ערכים, לא תארים, לא משכורות בזמן, לא הקהל הרחב — רק כיף.
זה כל הסיפור. שהשירים יתפסו, שהטירוף יגיע, שיהיה רגש. וואלה? באמת יותר כיף בדרייב אין מאשר ביד אליהו. וזה לגיטימי, באמת.
רק חבל שהם לא מצליחים להיות כנים עם עצמם.

הם אוהבים למכור סיפורים על "הפועל האמיתית", על ה-DNA, על "מועדון ערכים". אבל הם לא מועדון ערכים — הם מועדון אדרנלין.
וברגע שעופר ינאי לא רוקד לפי החליל שלהם — פתאום הוא "מוחק את הזהות של המועדון". כן, ברור. מוחק את הזהות — ומשאיר את הפועל עם גב כלכלי, עם זכייה ביורוקאפ, עם תקציב עתק,
ועם שחקנים שלא בורחים באמצע העונה כי לא קיבלו משכורת.

ואז מגיע הרגע הכי מזויף מכולם:
הם חוגגים זכייה ביורוקאפ תוך כדי שהם שרים נגד הבן אדם שבזכותו זה קרה. הפועל שלהם היא לא קבוצה — היא סצנה.
וכמו כל סצנה, מה שחשוב זה רק שירגישו בעניינים.
וזה אחלה.
אבל שיפסיקו לבלבל את המוח על ערכים.

"ספורט לאלפים, לא לאלופים"- על זה הפועל נוסדה.
אז אם אתה מונע מהאלפים להיות חלק — איפה בדיוק הערך שכולם מדברים עליו?

הם לא מגיני המורשת. הם נרקומנים של אווירה.
וברגע שמישהו משנה להם את המנה — מתחיל הקריז. (קרי: מעבר מהדרייב אין)
חתכו להם את החומר — והם מתגרדים. זה כבר לא משנה אם זכייה הושגה, אם יש תקציב של יורוליג, אם הכול סוף-סוף מתנהל כמו מועדון רציני —
הם רוצים רק דבר אחד: שיחזירו להם את המנה.

והכי אבסורדי?
הם באמת היו מעדיפים לרדת לליגה ארצית, לשחק מול אליצור שומרון באולם עם תקרה דולפת —
רק כדי לחזור להרגיש את מה שהם מכנים "הפועל האמיתית".
שהכול יהיה קטן, בשליטה, בטירוף שלהם. שירגיש כמו פעם — רק בלי הישגים, בלי מקצועיות, בלי שקט.
כי הצלחה, מבחינתם, זו בגידה. ברגע שיש תארים — הם כבר לא הסיפור.
וזה הדבר שהם הכי לא יודעים איך לבלוע.

וכן, גם אני צבוע.
אני כותב את כל זה בזמן שאני כבר שבוע בלופ של האלבום החדש של לאה קטמין, וכשאני מגיע למשחקים — אני הכי אוהב לשבת עם הגוש.
עם השירים, עם האנרגיה, עם הדופק. אבל בין צביעות להדחקה יש הבדל.ואני בוחר להגיד את זה בכל זאת.
ועם כל הביקורת — הלוואי ונמצא דרך לגשר.
כי האמת? כיף איתם.
הם הלב הפועם של הקהל הזה, חלק עצום ממנו, ויש להם הרבה יותר זכויות ממני.
אבל השאלה היא לא מי עשה יותר או מי צעק חזק יותר —
אלא האם זה מצדיק את מה שהם דורשים, ואת איך שהם מתנהגים.
כי הוויכוח פה הוא לא אישי — הוא עקרוני.

ויותר מהכל, הם הפקירו את הרחוב ללה פמיליה. כשהפלוגות הנאציות של בן גביר מסתובבים *מזוהים כלה פמיליה* ודופקים מכות למפגינים, הם בוחרים להישאר בבית. על הכל סלחתי להם, כי ידעתי שביום שנצטרך חזית ליברלית מול הנאצים הם האלטרנטיבה המאורגנת היחידה שיכולה לעמוד מול השרמוטות האלה.

מאז שהגלים מתחזקים כאן כולנו רואים מי שוחים ערומים בסצנה בארץ

כל השירים, כל הקריאות נגדם, כל הזיוני מוח

הכל פקה פקה

אין ממה להיות מופתע. כשקיללו במשחק בית שלנו את יזן נסאר, הם ישבו בשקט ואפילו לא הגיבו בפייסבוק יום למחרת.

צודק.
הבחור עקב/ עשה לייק לעמודים תומכי טרור ערבי, אחרי כל מה שעברנו ב-7.10 ממש גועל נפש.
השריקות בוז נעלמו שניה אחרי ההבהרה של יאזן.


Sent from my iPhone using Tapatalk

[בני12]

כל ההסברים הוסברו הרבה לפני המשחק
זה לא הזיז לכם
ראיתם שהוא עשר דרגות מעל קופרמן אז השתתקתם

[teknoboy]

כל ההסברים הוסברו הרבה לפני המשחק
זה לא הזיז לכם
ראיתם שהוא עשר דרגות מעל קופרמן אז השתתקתם

יש כמה שעד היום לא עבר להם

[סומך]

עופר עושה טעויות — הרבה. עופר גם משקר לפעמים, מתחכם, מתחמק. אבל — וזה אבל גדול — עופר גם הביא יורוקאפ. עופר משלם בזמן.
ובהתחלה, עופר גם הלך עם הקהל. עם הגוש, עם האולטראס. קל לשכוח את זה.
ואז הגיע כל עניין ה"לא יקרה".
וזה אולי נראה מבחוץ כמו מלחמת אגו — אבל האמת? זה עניין עקרוני.

בואו ניישר קו רגע:
הדבר היחיד שמעניין את האולטראס זה שיהיה להם כיף כשהם באים למשחק. לא ערכים, לא תארים, לא משכורות בזמן, לא הקהל הרחב — רק כיף.
זה כל הסיפור. שהשירים יתפסו, שהטירוף יגיע, שיהיה רגש. וואלה? באמת יותר כיף בדרייב אין מאשר ביד אליהו. וזה לגיטימי, באמת.
רק חבל שהם לא מצליחים להיות כנים עם עצמם.

הם אוהבים למכור סיפורים על "הפועל האמיתית", על ה-DNA, על "מועדון ערכים". אבל הם לא מועדון ערכים — הם מועדון אדרנלין.
וברגע שעופר ינאי לא רוקד לפי החליל שלהם — פתאום הוא "מוחק את הזהות של המועדון". כן, ברור. מוחק את הזהות — ומשאיר את הפועל עם גב כלכלי, עם זכייה ביורוקאפ, עם תקציב עתק,
ועם שחקנים שלא בורחים באמצע העונה כי לא קיבלו משכורת.

ואז מגיע הרגע הכי מזויף מכולם:
הם חוגגים זכייה ביורוקאפ תוך כדי שהם שרים נגד הבן אדם שבזכותו זה קרה. הפועל שלהם היא לא קבוצה — היא סצנה.
וכמו כל סצנה, מה שחשוב זה רק שירגישו בעניינים.
וזה אחלה.
אבל שיפסיקו לבלבל את המוח על ערכים.

"ספורט לאלפים, לא לאלופים"- על זה הפועל נוסדה.
אז אם אתה מונע מהאלפים להיות חלק — איפה בדיוק הערך שכולם מדברים עליו?

הם לא מגיני המורשת. הם נרקומנים של אווירה.
וברגע שמישהו משנה להם את המנה — מתחיל הקריז. (קרי: מעבר מהדרייב אין)
חתכו להם את החומר — והם מתגרדים. זה כבר לא משנה אם זכייה הושגה, אם יש תקציב של יורוליג, אם הכול סוף-סוף מתנהל כמו מועדון רציני —
הם רוצים רק דבר אחד: שיחזירו להם את המנה.

והכי אבסורדי?
הם באמת היו מעדיפים לרדת לליגה ארצית, לשחק מול אליצור שומרון באולם עם תקרה דולפת —
רק כדי לחזור להרגיש את מה שהם מכנים "הפועל האמיתית".
שהכול יהיה קטן, בשליטה, בטירוף שלהם. שירגיש כמו פעם — רק בלי הישגים, בלי מקצועיות, בלי שקט.
כי הצלחה, מבחינתם, זו בגידה. ברגע שיש תארים — הם כבר לא הסיפור.
וזה הדבר שהם הכי לא יודעים איך לבלוע.

וכן, גם אני צבוע.
אני כותב את כל זה בזמן שאני כבר שבוע בלופ של האלבום החדש של לאה קטמין, וכשאני מגיע למשחקים — אני הכי אוהב לשבת עם הגוש.
עם השירים, עם האנרגיה, עם הדופק. אבל בין צביעות להדחקה יש הבדל.ואני בוחר להגיד את זה בכל זאת.
ועם כל הביקורת — הלוואי ונמצא דרך לגשר.
כי האמת? כיף איתם.
הם הלב הפועם של הקהל הזה, חלק עצום ממנו, ויש להם הרבה יותר זכויות ממני.
אבל השאלה היא לא מי עשה יותר או מי צעק חזק יותר —
אלא האם זה מצדיק את מה שהם דורשים, ואת איך שהם מתנהגים.
כי הוויכוח פה הוא לא אישי — הוא עקרוני.

ויותר מהכל, הם הפקירו את הרחוב ללה פמיליה. כשהפלוגות הנאציות של בן גביר מסתובבים *מזוהים כלה פמיליה* ודופקים מכות למפגינים, הם בוחרים להישאר בבית. על הכל סלחתי להם, כי ידעתי שביום שנצטרך חזית ליברלית מול הנאצים הם האלטרנטיבה המאורגנת היחידה שיכולה לעמוד מול השרמוטות האלה.

מאז שהגלים מתחזקים כאן כולנו רואים מי שוחים ערומים בסצנה בארץ

כל השירים, כל הקריאות נגדם, כל הזיוני מוח, כל המשחק מקדים המסריח הזה שהופך כל טדי לשדה קרב

הכל פקה פקה

סימן קריאה!
גם אותי זה אכזב עמוקות

[אוהד כורסא]

עופר עושה טעויות — הרבה. עופר גם משקר לפעמים, מתחכם, מתחמק. אבל — וזה אבל גדול — עופר גם הביא יורוקאפ. עופר משלם בזמן.
ובהתחלה, עופר גם הלך עם הקהל. עם הגוש, עם האולטראס. קל לשכוח את זה.
ואז הגיע כל עניין ה"לא יקרה".
וזה אולי נראה מבחוץ כמו מלחמת אגו — אבל האמת? זה עניין עקרוני.

בואו ניישר קו רגע:
הדבר היחיד שמעניין את האולטראס זה שיהיה להם כיף כשהם באים למשחק. לא ערכים, לא תארים, לא משכורות בזמן, לא הקהל הרחב — רק כיף.
זה כל הסיפור. שהשירים יתפסו, שהטירוף יגיע, שיהיה רגש. וואלה? באמת יותר כיף בדרייב אין מאשר ביד אליהו. וזה לגיטימי, באמת.
רק חבל שהם לא מצליחים להיות כנים עם עצמם.

הם אוהבים למכור סיפורים על "הפועל האמיתית", על ה-DNA, על "מועדון ערכים". אבל הם לא מועדון ערכים — הם מועדון אדרנלין.
וברגע שעופר ינאי לא רוקד לפי החליל שלהם — פתאום הוא "מוחק את הזהות של המועדון". כן, ברור. מוחק את הזהות — ומשאיר את הפועל עם גב כלכלי, עם זכייה ביורוקאפ, עם תקציב עתק,
ועם שחקנים שלא בורחים באמצע העונה כי לא קיבלו משכורת.

ואז מגיע הרגע הכי מזויף מכולם:
הם חוגגים זכייה ביורוקאפ תוך כדי שהם שרים נגד הבן אדם שבזכותו זה קרה. הפועל שלהם היא לא קבוצה — היא סצנה.
וכמו כל סצנה, מה שחשוב זה רק שירגישו בעניינים.
וזה אחלה.
אבל שיפסיקו לבלבל את המוח על ערכים.

"ספורט לאלפים, לא לאלופים"- על זה הפועל נוסדה.
אז אם אתה מונע מהאלפים להיות חלק — איפה בדיוק הערך שכולם מדברים עליו?

הם לא מגיני המורשת. הם נרקומנים של אווירה.
וברגע שמישהו משנה להם את המנה — מתחיל הקריז. (קרי: מעבר מהדרייב אין)
חתכו להם את החומר — והם מתגרדים. זה כבר לא משנה אם זכייה הושגה, אם יש תקציב של יורוליג, אם הכול סוף-סוף מתנהל כמו מועדון רציני —
הם רוצים רק דבר אחד: שיחזירו להם את המנה.

והכי אבסורדי?
הם באמת היו מעדיפים לרדת לליגה ארצית, לשחק מול אליצור שומרון באולם עם תקרה דולפת —
רק כדי לחזור להרגיש את מה שהם מכנים "הפועל האמיתית".
שהכול יהיה קטן, בשליטה, בטירוף שלהם. שירגיש כמו פעם — רק בלי הישגים, בלי מקצועיות, בלי שקט.
כי הצלחה, מבחינתם, זו בגידה. ברגע שיש תארים — הם כבר לא הסיפור.
וזה הדבר שהם הכי לא יודעים איך לבלוע.

וכן, גם אני צבוע.
אני כותב את כל זה בזמן שאני כבר שבוע בלופ של האלבום החדש של לאה קטמין, וכשאני מגיע למשחקים — אני הכי אוהב לשבת עם הגוש.
עם השירים, עם האנרגיה, עם הדופק. אבל בין צביעות להדחקה יש הבדל.ואני בוחר להגיד את זה בכל זאת.
ועם כל הביקורת — הלוואי ונמצא דרך לגשר.
כי האמת? כיף איתם.
הם הלב הפועם של הקהל הזה, חלק עצום ממנו, ויש להם הרבה יותר זכויות ממני.
אבל השאלה היא לא מי עשה יותר או מי צעק חזק יותר —
אלא האם זה מצדיק את מה שהם דורשים, ואת איך שהם מתנהגים.
כי הוויכוח פה הוא לא אישי — הוא עקרוני.

ויותר מהכל, הם הפקירו את הרחוב ללה פמיליה. כשהפלוגות הנאציות של בן גביר מסתובבים *מזוהים כלה פמיליה* ודופקים מכות למפגינים, הם בוחרים להישאר בבית. על הכל סלחתי להם, כי ידעתי שביום שנצטרך חזית ליברלית מול הנאצים הם האלטרנטיבה המאורגנת היחידה שיכולה לעמוד מול השרמוטות האלה.

מאז שהגלים מתחזקים כאן כולנו רואים מי שוחים ערומים בסצנה בארץ

כל השירים, כל הקריאות נגדם, כל הזיוני מוח, כל המשחק מקדים המסריח הזה שהופך כל טדי לשדה קרב

הכל פקה פקה

סימן קריאה!
גם אותי זה אכזב עמוקות

לא לגמרי הבנתי על מה מדובר.

[Or_5]

עופר עושה טעויות — הרבה. עופר גם משקר לפעמים, מתחכם, מתחמק. אבל — וזה אבל גדול — עופר גם הביא יורוקאפ. עופר משלם בזמן.
ובהתחלה, עופר גם הלך עם הקהל. עם הגוש, עם האולטראס. קל לשכוח את זה.
ואז הגיע כל עניין ה"לא יקרה".
וזה אולי נראה מבחוץ כמו מלחמת אגו — אבל האמת? זה עניין עקרוני.

בואו ניישר קו רגע:
הדבר היחיד שמעניין את האולטראס זה שיהיה להם כיף כשהם באים למשחק. לא ערכים, לא תארים, לא משכורות בזמן, לא הקהל הרחב — רק כיף.
זה כל הסיפור. שהשירים יתפסו, שהטירוף יגיע, שיהיה רגש. וואלה? באמת יותר כיף בדרייב אין מאשר ביד אליהו. וזה לגיטימי, באמת.
רק חבל שהם לא מצליחים להיות כנים עם עצמם.

הם אוהבים למכור סיפורים על "הפועל האמיתית", על ה-DNA, על "מועדון ערכים". אבל הם לא מועדון ערכים — הם מועדון אדרנלין.
וברגע שעופר ינאי לא רוקד לפי החליל שלהם — פתאום הוא "מוחק את הזהות של המועדון". כן, ברור. מוחק את הזהות — ומשאיר את הפועל עם גב כלכלי, עם זכייה ביורוקאפ, עם תקציב עתק,
ועם שחקנים שלא בורחים באמצע העונה כי לא קיבלו משכורת.

ואז מגיע הרגע הכי מזויף מכולם:
הם חוגגים זכייה ביורוקאפ תוך כדי שהם שרים נגד הבן אדם שבזכותו זה קרה. הפועל שלהם היא לא קבוצה — היא סצנה.
וכמו כל סצנה, מה שחשוב זה רק שירגישו בעניינים.
וזה אחלה.
אבל שיפסיקו לבלבל את המוח על ערכים.

"ספורט לאלפים, לא לאלופים"- על זה הפועל נוסדה.
אז אם אתה מונע מהאלפים להיות חלק — איפה בדיוק הערך שכולם מדברים עליו?

הם לא מגיני המורשת. הם נרקומנים של אווירה.
וברגע שמישהו משנה להם את המנה — מתחיל הקריז. (קרי: מעבר מהדרייב אין)
חתכו להם את החומר — והם מתגרדים. זה כבר לא משנה אם זכייה הושגה, אם יש תקציב של יורוליג, אם הכול סוף-סוף מתנהל כמו מועדון רציני —
הם רוצים רק דבר אחד: שיחזירו להם את המנה.

והכי אבסורדי?
הם באמת היו מעדיפים לרדת לליגה ארצית, לשחק מול אליצור שומרון באולם עם תקרה דולפת —
רק כדי לחזור להרגיש את מה שהם מכנים "הפועל האמיתית".
שהכול יהיה קטן, בשליטה, בטירוף שלהם. שירגיש כמו פעם — רק בלי הישגים, בלי מקצועיות, בלי שקט.
כי הצלחה, מבחינתם, זו בגידה. ברגע שיש תארים — הם כבר לא הסיפור.
וזה הדבר שהם הכי לא יודעים איך לבלוע.

וכן, גם אני צבוע.
אני כותב את כל זה בזמן שאני כבר שבוע בלופ של האלבום החדש של לאה קטמין, וכשאני מגיע למשחקים — אני הכי אוהב לשבת עם הגוש.
עם השירים, עם האנרגיה, עם הדופק. אבל בין צביעות להדחקה יש הבדל.ואני בוחר להגיד את זה בכל זאת.
ועם כל הביקורת — הלוואי ונמצא דרך לגשר.
כי האמת? כיף איתם.
הם הלב הפועם של הקהל הזה, חלק עצום ממנו, ויש להם הרבה יותר זכויות ממני.
אבל השאלה היא לא מי עשה יותר או מי צעק חזק יותר —
אלא האם זה מצדיק את מה שהם דורשים, ואת איך שהם מתנהגים.
כי הוויכוח פה הוא לא אישי — הוא עקרוני.

!!!!

[Asafasraf]

כל ההסברים הוסברו הרבה לפני המשחק
זה לא הזיז לכם
ראיתם שהוא עשר דרגות מעל קופרמן אז השתתקתם

תחליט בשביל אחרים. לא בשבילי.
ממש לא מעניינת אותי האיכות של השחקן (והיו אצלנו אלף עב״מים בעשור האחרון).
תבדוק את התאריכים ותגלה שבדיוק אחרי ההבהרה מהפה שלו הסתיימו שריקות הבוז.


Sent from my iPhone using Tapatalk

[רק הפועל]

לראות את ההתנצלות של עופר לפופלינגר ופשוט להתבייש , חלאות

[KingAlpaca]

מישהו כבר נעצר?