מאמר מצוין של עו"ד מיכאל ספרד (יש דין).
בגלל שהוא מופיע בהארץ אני מביא אותו כאן בשלמותו, כי האתר בתשלום.
טיפול פסיכולוגי לעם ישראל
מיכאל ספרד
עזה במבצע צוק איתן. המחזות מחרסון ומקייב מזכירים בדיוק נמרץ את עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן, שומר החומות וחבריהם
אילו היה טיפול פסיכולוגי לעמים, לעם ישראל היה נדרש טיפול ארוך טווח ואינטנסיבי במיוחד. רצוי לפחות שלושה מפגשים בשבוע. אילו עם ישראל היה מתחיל בטיפול פסיכולוגי, כבר ב–20 הדקות הראשונות המטפלת היתה מאבחנת שהעם לוקה בגרסה קשה וקיצונית במיוחד של חוסר מודעת עצמית. גג חצי שעה והמטפלת היתה רושמת בפנקסה: "בוחן מציאות לקוי מבחירה, סינדרום קטלני של אוטו־מניפולציה".
אחרת בלתי אפשרי להבין את הדיסוננס שבתגובה הציבורית הרגשית והזועמת (בצדק) של עם ישראל לכיבוש הרוסי האכזרי של אוקראינה, הכוללת מופעי סולידריות עם העם הנכבש, בעודו מטיל בעצמו את אחד הכיבושים האכזריים והממושכים ביותר בעת החדשה על מיליוני פלסטינים. כיצד ניתן ליישב את הקונסנזוס הישראלי הנדיר, התומך במאבקו של העם האוקראיני לעצמאות ולחירות, עם העמדה הנעה בין תמיכה נלהבת לאדישות צוננת בכל הנוגע להתבססותו והעמקתו של משטר הדיכוי הישראלי על פלסטין?
כתבי הערוצים הישראלים, המסקרים את המלחמה, והמגישים והמגישות של משדרי החדשות מביעים כולם היטב את תחושת הציבור הישראלי, כשהם נחרדים, לפעמים באופן תיאטרלי, מהתמונות המגיעות מאוקראינה. מההרס של התשתיות ומהפגיעה במטרות אזרחיות, מנחילי הפליטים המציפים את המדינות השכנות, ומהחרבתה עד היסוד של עיר הנמל מריופול, וכמובן מהצפי לחיים תחת הכובש הרוסי — הפגיעה הוודאית בחופש הביטוי, החיסול של חירויות האזרח והריסוק של כל סיכוי לדמוקרטיה מתפקדת, שבה כולם משתתפים בתהליכים שקובעים נורמות ומדיניות. נורא, נכון?
אז זהו — שבוחן מציאות תקין היה יוצר בנפש הישראלית את האנלוגיה המתבקשת. המחזות מחרסון ומקייב של בתי מגורים סופגים מטחי טילים מזכירים בדיוק נמרץ את עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן, שומר החומות וחבריהם הרבים והמדממים. בצוק איתן פגענו ביותר מ–15 אלף מבנים ברצועה, שני שלישים מהם נחרבו כליל או נפגעו באופן קשה. כן, כולל מתקני רפואה, חינוך וכמובן בנייני מגורים. וכן, גם הרוסים טוענים שהאוקראינים מטמינים בבתי חולים ובמרכזי קניות חימוש או יורים מהם.
זה עד כדי כך דומה, שאפשר לומר שפוטין עושה עזה למריופול. בזמן שהדיווחים ממוסקבה, המספרים על הפללה רודנית של המחאה הרוסית, מתקבלים כאן בצקצוק שפתיים ליברלי, ההכרזה הרודנית לא פחות של שר הביטחון על שישה ארגוני זכויות אדם וארגוני חברה אזרחית פלסטינים כ"ארגוני טרור" — בלי להציג ולו שביב ראיה המוכיח את ההאשמה השערורייתית והמסוכנת הזאת (גילוי נאות: אני מייצג אחד מהם) — עוברים בשקט מוחלט.
ולאיזה תא אטום של המוח הקולקטיבי הישראלי הכנסנו את העובדה שלא צריך שידור לווייני כדי לראות פליטים? שקילומטרים בודדים מאתנו חיים מאות אלפים מהם תחת שליטתנו הישירה, ובמדינות השכנות מיליונים נוספים, כולם תולדה של הסכסוך הישראלי־פלסטיני?
בשבוע שעבר פירסם הפרופסור למשפטים הקנדי, מייקל לינק, המשמש כדווח המיוחד של האו"ם למצב זכויות האדם של הפלסטינים בשטחים הכבושים, דו"ח שקבע כי ישראל משליטה משטר אפרטהייד על הפלסטינים. חשיבותו של הדו"ח — שמגיע לאחר ערימה של דו"חות של ארגוני זכויות אדם ישראליים (יש דין, בצלם) ובינלאומיים (משמר זכויות האדם, אמנסטי) שפורסמו בשנתיים האחרונות, והמאשימים כולם את ישראל בביצוע הפשע שארגונים פלסטינים טוענים לביצועו כבר שנים - היא שההאשמה הזאת יצאה מגדרי החברה האזרחית והחלה לטעת יתדות במוסדות בינלאומיים.
התגובה הפבלובית הישראלית, שלינק הוא אנטי ישראלי והדו"ח שלו מוטה, כבר לא מרגיזה אפילו. היא רק מדגישה את היעדרו של מענה ענייני להאשמה. היא מוכיחה שגם שר החוץ יאיר לפיד יודע (אך מדחיק) שמציאות של שליטה של עם אחד על אחר ודיכויו, כשחוק אחד חל על היהודים וחוק אחר על הפלסטינים, כשכל המשאבים, ובעיקר משאבי הקרקע, מוקצים ליהודים בלבד ועל חשבון הפלסטינים, כשלאלה יש זכויות פוליטיות ולאלה אין, והכל קורה במשטר שכבר אין שום דרך לדבר עליו כעל זמני — היא מציאות של אפרטהייד. שאין בנמצא אף טענת הגנה שתציל, שכל טענות האליבי שהופרחו — הופרכו.
לכן ההכרה בכך שישראל מבצעת את פשע האפרטהייד מתפשטת בחודשים האחרונים מהר יותר מהאומיקרון. ועם ישראל? הוא תולה דגלי אוקראינה על הרכב ובמרפסת, ממלמל "סלאבה אוקראינה", ומתחמק מקשר עין עם המראה.
כשילד קטן שם יד על העיניים ואומר שאין אף אחד מולו, זה חמוד. כשעם שם יד על העיניים ואומר שאין אף אחד מולו, הוא צריך טיפול דחוף.
כל הכוח למעמד העובדים 
كل القوة للطبقة العاملة 
נגד הציונות, הריאקציה הערבית והאימפריאליזם
