חדשות מהזווית הפלסטינית

[תא מרבוטא]

אתה רוצה להגיד לי שאם פלסטיני נכנס לאוטובוס ומפוצץ איתו 15 בני אדם זה בסדר כל עוד הוא לובש מדים של ארגון מזוין, מחזיק תעודת חוגר וכו' וכו'?

פספסת את שיעורי הבנת הנקרא בכתה ד'?

אתה רואה שאני לא מבין, תעשה לי את זה פשוט.
איך אתה בוחר איזה הרוגים נכנסים למניין האכזריות וצמאון הדם ואיזה לא?

לא הבנת. נתונים זה לאוטואנטישמים.

[D red imperia]

לא תקבל ממני התנצלות כיוון שזה מה שאני חושב כאן עליך ועל חבריך. לא מעט מחבריי הם מצביעי העבודה/מרצ ובקיצוניות כשלכם לא נתקלתי הרבה הרבה זמן. אני תמיד משתדל להכיל את כל הדעות ולנסות להבין את ההיגיון שבדברים למרות שאני חושב אחרת לגמריי, אבל אתם שקולים בעיניי לכהנא של השמאל.
היה לי נחמד בעמדת האנדרדוג במעוז השמאל הקיצוני אבל נראה לי שאת הויכוחים שלי איתכם אסיים כאן כי מלבד אכזבה וכעס לא יוצא כאן שום דבר.
מאחל לכם בריאות ואריכות ימים. גם בינה ודעת לא תזיק.

אולי תתרום לנו קצת מכל הבינה והדעת שנשפכות ממך? פאביו ואדום אופטימי מתהפכים בקברם כשהם רואים מי ממשיך את דרכם.

[its-sick]

[אדום מטלי]

אורלי נוי מצוינת, כרגיל.
מעניין אם אירוע במקום אחר בעולם, והאינטראקציה של ישראל עם התוצאות שלו יכולים לשקף את המציאות האכזרית בישראל לכמה סרבני-מציאות שלא מסוגלים לאתגר את נרטיב ילדותם.

[אדום מטלי]

אני לא לגמרי מבין את הישראלים שמתכחשים בכל כוחם למושג "אפרטהייד" בהקשר של ישראל. אני כמובן לא מדבר על אנשים כמו בן-נעים או D3, אלא על אלו שהמילה "כיבוש" לא מפחידה אותם, והם נגד הזוועות המתחוללות, ובכל זאת משהו עוצר אותם מלהביט במראה עד הסוף.
הנה מאמר מהפורום לחשיבה אזורית שעושה סדר, ומבדיל בין הדוחות של ארגוני זכויות האדם השונים שמתארים את המשטר בישראל/פלסטין.
אולי קריאה בו תאפשר לאנשים נוספים להסתכל למציאות בעיניים.

למה אפרטהייד? למה עכשיו?

לא נורא ארוך הפעם...

[D&3]

אם אתה חושב שהמילה "כיבוש" מפחידה אותי כנראה שהבעיה שלך בהבנת הנקרא אפילו יותר קשה ממה שחשבתי

[אדום מטלי]

שולטים בהם, בחייהם וגם במותם.

[teknoboy]

אם אני לא טועה, זה האשכול שהיה בו דיון על הענישה בעקבות הלינצ'ים שהיו לא מזמן ברחובות הערים, ובאותו דיון נטען שכל הסמולנים עוד יראו שהדין ימוצה וכו' וכו'
(לא יודע אם הלינץ' המדובר הוא חלק מחגיגת הלינצ'ים הכללית שהייתה בזמנו או סתם לינץ' אקראי)

[D&3]

אני לא סגור על אם זה היה בדיון הזה או בתאום הצהלי שלו, אבל אני חושש שאם אתה מתכוון אלי אתה קצת מכניס לי מילים לפה.. בשום שלב לא טענתי שהדין ימוצה עד תום עם כל המחבלים היודונאצים, ובטח שלא אמרתי משהו שדומה ל "הסמלונים עוד יראו שאני צודק".

בטענה המרכזית הייתה שאותם יודונאצים( עדיין ) לא מקבלים רוח גבית כלל מערכתית.
אני לא חושב שהורדת סעיף הטרור במסגרת עסקת טיעון מרסקת את הטיעון אגב..


ואם אני זוכר נכון הרצליה הייתה אחד ממוקדי ה לינצ'ים.

[teknoboy]

אני לא סגור על אם זה היה בדיון הזה או בתאום הצהלי שלו, אבל אני חושש שאם אתה מתכוון אלי אתה קצת מכניס לי מילים לפה.. בשום שלב לא טענתי שהדין ימוצה עד תום עם כל המחבלים היודונאצים, ובטח שלא אמרתי משהו שדומה ל "הסמלונים עוד יראו שאני צודק".

בטענה המרכזית הייתה שאותם יודונאצים( עדיין ) לא מקבלים רוח גבית כלל מערכתית.
אני לא חושב שהורדת סעיף הטרור במסגרת עסקת טיעון מרסקת את הטיעון אגב..


ואם אני זוכר נכון הרצליה הייתה אחד ממוקדי ה לינצ'ים.

נדמה היו עוד חוץ ממך שטענו שאין אפרטהייד, אין אפליה, אין איפה ואיפה, שהמערכת המשפטית הוגנת ושגזרי הדין יוכיחו את זה.
בינתיים אנחנו רואים ענישה מהוססת ביותר (כולל הימנעות מענישה שנגמרת בעבירה חוזרת עם תוצאות משמעותיות) ואפילו סירוב לשים את המעשים בהקשר הראוי.
לא יודע אם זה מרסק משהו, אבל נראה לי שאלה שטענו את הדברים שכתבתי קודם צריכים לתקן טיפה פה ושם.

[D&3]

לא יכול ובעיקר לא מעוניין לטעון בשם אחרים, אני יודע שהאישום הזה לא משנה מבחינתי את מה שאני חושב וכתבתי

[אדום מטלי]

חוטפי הגופות.
זה לא סרט אימה, זו מדינת ישראל, שמחזיקה אצלה עשרות פלסטינים מתים, ומענה עשרות משפחות שכולות.

[teknoboy]

לא יכול ובעיקר לא מעוניין לטעון בשם אחרים, אני יודע שהאישום הזה לא משנה מבחינתי את מה שאני חושב וכתבתי

סליחה אם אני מייחס לך מילים שהן לא שלך, אבל אתה לא זה שהתהדר בכתבי האישום החמורים שהוגשו ובזה שהם כללו סעיפי טרור\פשעי שנאה?
אז בסוף, כצפוי (לפחות חלק מאיתנו צפו את זה), ההרשעות מצומצמות, גזרי הדין מקלים והסעיפים של טרור\שנאה התאיידו.

[D&3]

לא יכול ובעיקר לא מעוניין לטעון בשם אחרים, אני יודע שהאישום הזה לא משנה מבחינתי את מה שאני חושב וכתבתי

סליחה אם אני מייחס לך מילים שהן לא שלך, אבל אתה לא זה שהתהדר בכתבי האישום החמורים שהוגשו ובזה שהם כללו סעיפי טרור\פשעי שנאה?
אז בסוף, כצפוי (לפחות חלק מאיתנו צפו את זה), ההרשעות מצומצמות, גזרי הדין מקלים והסעיפים של טרור\שנאה התאיידו.

לא שזכור לי..
טענתי שהיודונאצים לא מקבלים תמיכה ממוסדת, ולראייה הבאתי הגשה של כמה וכמה כתבי אישום. לא זכור לי שדיברתי בכלל על העונש שהם יקבלו.

פעם אחת באשכול הצגת איזה מישהו שקיבל הרשעה מקלה, ואז קראתי עליו והגבתי שהוא לא היה שותף פעיל בלינצ'. סיכמנו שנינו ששווה לחכות לכתבי הדין הבאים כדי להתייחס לסוגיה יותר ברצינות.


ואם כבר אני צריך להעריך, העונשים הכי חמורים הולכים להיות על אירוע בת ים. אם יש משהו חשוב יותר למערכת מהצדק, זה לנסות להראות שיש צדק במקרים בהם יש רעש ציבורי.

אני ממש לא מןפתע שבמקרים אחרים הלכו על הסדרי טיעון מקלים, הם פשוט פחות מעניינים את הציבור לצערי.

[teknoboy]

לא יכול ובעיקר לא מעוניין לטעון בשם אחרים, אני יודע שהאישום הזה לא משנה מבחינתי את מה שאני חושב וכתבתי

סליחה אם אני מייחס לך מילים שהן לא שלך, אבל אתה לא זה שהתהדר בכתבי האישום החמורים שהוגשו ובזה שהם כללו סעיפי טרור\פשעי שנאה?
אז בסוף, כצפוי (לפחות חלק מאיתנו צפו את זה), ההרשעות מצומצמות, גזרי הדין מקלים והסעיפים של טרור\שנאה התאיידו.

לא שזכור לי..
טענתי שהיודונאצים לא מקבלים תמיכה ממוסדת, ולראייה הבאתי הגשה של כמה וכמה כתבי אישום. לא זכור לי שדיברתי בכלל על העונש שהם יקבלו.

פעם אחת באשכול הצגת איזה מישהו שקיבל הרשעה מקלה, ואז קראתי עליו והגבתי שהוא לא היה שותף פעיל בלינצ'. סיכמנו שנינו ששווה לחכות לכתבי הדין הבאים כדי להתייחס לסוגיה יותר ברצינות.


ואם כבר אני צריך להעריך, העונשים הכי חמורים הולכים להיות על אירוע בת ים. אם יש משהו חשוב יותר למערכת מהצדק, זה לנסות להראות שיש צדק במקרים בהם יש רעש ציבורי.

אני ממש לא מןפתע שבמקרים אחרים הלכו על הסדרי טיעון מקלים, הם פשוט פחות מעניינים את הציבור לצערי.

לחגוג על הגשת כתב אישום (או להשתמש בה כטיעון) זה קצת כמו לשמוח על יתרון 1-0 במחצית.
ולפעמים אתה פשוט יודע שתפסיד למרות היתרון, בדיוק כמו שפה היה ברור שכתבי האישום החמורים יסתיימו בכלום ושום דבר (כמו שקרה בשיעור עצום מהמקרים לאורך עשרות שנים שבהם יהודים פגעו בערבים בקטע של פשעי שנאה).
שנינו הבנו את זה, וסיכמנו שצריך לחכות ולראות, ואנחנו אכן רואים.

שאלה לגבי הדקות של "תמיכה ממוסדת", שנראה שחשובה לך. איך אתה מגדיר את זה? ומתי תגיד שיש "תמיכה ממוסדת"?

[its-sick]

[אדום מטלי]

טכנו,
לדון באיך מטפלים ביהודים פוגרומיסטים זה לא מיותר אולי, אבל זה אזוטרי.
התגובה האחרונה של איציק רק מדגימה שוב: הטרור היהודי האמיתי הוא הטרור שמפעיל המשטר עצמו. אם זה שב"כ, צבא, משטרה שהורגים , פוצעים ומענים אנשים ללא הפסקה, ואם זה אותם גופים בעצמם ורשויות אחרות שדואגות שחייהם של הפלסטינים יהיו גיהינום מתמשך.
טרור בלתי ממסדי קיים, אבל בישראל בקושי, יותר בגדה ושם הוא באמת נתמך יותר על ידי הרשויות.

[teknoboy]

איזוטרי הוא שמי האמצעי, כמו שאומרים

[KingAlpaca]

וזה ממש לא איזוטרי

[D&3]

סליחה אם אני מייחס לך מילים שהן לא שלך, אבל אתה לא זה שהתהדר בכתבי האישום החמורים שהוגשו ובזה שהם כללו סעיפי טרור\פשעי שנאה?
אז בסוף, כצפוי (לפחות חלק מאיתנו צפו את זה), ההרשעות מצומצמות, גזרי הדין מקלים והסעיפים של טרור\שנאה התאיידו.

לא שזכור לי..
טענתי שהיודונאצים לא מקבלים תמיכה ממוסדת, ולראייה הבאתי הגשה של כמה וכמה כתבי אישום. לא זכור לי שדיברתי בכלל על העונש שהם יקבלו.

פעם אחת באשכול הצגת איזה מישהו שקיבל הרשעה מקלה, ואז קראתי עליו והגבתי שהוא לא היה שותף פעיל בלינצ'. סיכמנו שנינו ששווה לחכות לכתבי הדין הבאים כדי להתייחס לסוגיה יותר ברצינות.


ואם כבר אני צריך להעריך, העונשים הכי חמורים הולכים להיות על אירוע בת ים. אם יש משהו חשוב יותר למערכת מהצדק, זה לנסות להראות שיש צדק במקרים בהם יש רעש ציבורי.

אני ממש לא מןפתע שבמקרים אחרים הלכו על הסדרי טיעון מקלים, הם פשוט פחות מעניינים את הציבור לצערי.

לחגוג על הגשת כתב אישום (או להשתמש בה כטיעון) זה קצת כמו לשמוח על יתרון 1-0 במחצית.
ולפעמים אתה פשוט יודע שתפסיד למרות היתרון, בדיוק כמו שפה היה ברור שכתבי האישום החמורים יסתיימו בכלום ושום דבר (כמו שקרה בשיעור עצום מהמקרים לאורך עשרות שנים שבהם יהודים פגעו בערבים בקטע של פשעי שנאה).
שנינו הבנו את זה, וסיכמנו שצריך לחכות ולראות, ואנחנו אכן רואים.

שאלה לגבי הדקות של "תמיכה ממוסדת", שנראה שחשובה לך. איך אתה מגדיר את זה? ומתי תגיד שיש "תמיכה ממוסדת"?

זה לא עניין של חשוב לי או לא, אני הבאתי את כתבי האישום אחרי שנכתב פה שבפוגרומים אין בכלל עצורים אז הנה כל המערכת נותנת גב ליודונאצים.
דיברתי על פענוח כמה וכמה לינצ'ים במאי והגשת כתבי אישום, ולשיטתי זה מראה, כמו שאמרתי, שהמערכת ממש לא נותנת גב לאותם נאצים, או במילים שהשתמשתי אז ועכשיו שוב, אין להם תמיכה ממוסדת.

ההתכתבות הנוספת בנושא אגב הייתה כמה חודשים אחרי לדעתי.

לגבי ההגדרה, כמה שאלות מנחות -
1. האם הממסד יוזם( ראה ערך ליל הבדולח לדוגמא )?
2. האם הממסד עוצם עיניים?



3. האם הממסד לא מטפל מספיק בחומרה?


נראה לי שכולנו נסכים( אני מקווה לפחות ) שהתשובה לשאלה 1 היא לא, ולשאלה 3 היא כן.
בין 2 ל 3 יש סקאלה די רחבה, לדעתי עצם החקירה, הגשת כתבי אישום ובסוף גם הרשעה כזו או אחרת מראה די בבירור שהתשובה ל2 היא גם לא.

העניין לא בינארי, ואין לי ספק שאנחנו מתקדמים ממצב 3 ל 2, אני לא הולך לדמיין שיש איזה גבול ברור, אבל אם נגיע למצב שיש עצימת עיניים אז אני לפחות אגיד שמבחינת זה אומר שיש ליודונאצים גב, והם מקבלים "תמיכה ממוסדת".


ועוד דוגמא, הפוכה -
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.10657592
אם הוא היה פלסטיני והנרצחים היו יהודים אני לא בטוח שלא היינו שומעים פה קולות דומים( ואולי כבר יש כאלה ), אני חושב שהמצב היום הרבה יותר מסובך מהתמונה שחלק מהאנשים פה מציירים לעצמם.

[אדום מטלי]

וזה ממש לא איזוטרי

אולי המילה איזוטרי לא מתאימה. בכל זאת, תופעה מחליאה.
אני חושב היא תופסת נפח חדשותי כי היא היוותה תקדים, דברים שלא ראו קודם.
אני מתכוון שהמשמעות שלה בתוך כל הזוועות שהמשטר הישראלי מחולל היא קטנה.
אם תסתכל על כמות האזרחים שהצבא רוצח בגדה המערבית (רבאק, רק בהפגנות המוצדקות נגד גזל האדמות של הכפר ביתא עבור המאחז הלא חוקי אביתר, כבר רצחו 8 מפגינים!).
על אלפי האנשים שנפצעים, כדורים חיים, כדורי גומי, רימוני הלם, ממכות רצח של קלגסינו,
על כמות האזרחים, כולל נשים זקנים וטף, שהצבא הורג בעזה מדי כמה שנים כשהוא מפציץ בניינים משל היינו רוסיה,
על למאות האנשים/נשים כולל ילדים, שהשב"כ חוטף ומחזיק במאסר ללא משפט, ללא ידיעה במה הם מואשמים, לתקופות בלתי מוגבלות, הרבה פעמים תוך כדי עינויים
על כמויות הבתים שהמדינה הורסת, ובכך הורסת לאותם אנשים את כל מה שהשיגו בחייהם.
רשימה חלקית, יש עוד הרבה.
הטרור שהמדינה מחוללת באופן 'חוקי', הוא נורא אלפי מונים יותר מאשר הלינצ'ים ה'לא ממוסדים'.
העניין הוא שהטרור הזה כבר כל כך נורמלי, ורוב הנפח שלו לא גלוי לציבור.
אתה לא חושב שזה תיאור נכון של המציאות?

[teknoboy]

לא שזכור לי..
טענתי שהיודונאצים לא מקבלים תמיכה ממוסדת, ולראייה הבאתי הגשה של כמה וכמה כתבי אישום. לא זכור לי שדיברתי בכלל על העונש שהם יקבלו.

פעם אחת באשכול הצגת איזה מישהו שקיבל הרשעה מקלה, ואז קראתי עליו והגבתי שהוא לא היה שותף פעיל בלינצ'. סיכמנו שנינו ששווה לחכות לכתבי הדין הבאים כדי להתייחס לסוגיה יותר ברצינות.


ואם כבר אני צריך להעריך, העונשים הכי חמורים הולכים להיות על אירוע בת ים. אם יש משהו חשוב יותר למערכת מהצדק, זה לנסות להראות שיש צדק במקרים בהם יש רעש ציבורי.

אני ממש לא מןפתע שבמקרים אחרים הלכו על הסדרי טיעון מקלים, הם פשוט פחות מעניינים את הציבור לצערי.

לחגוג על הגשת כתב אישום (או להשתמש בה כטיעון) זה קצת כמו לשמוח על יתרון 1-0 במחצית.
ולפעמים אתה פשוט יודע שתפסיד למרות היתרון, בדיוק כמו שפה היה ברור שכתבי האישום החמורים יסתיימו בכלום ושום דבר (כמו שקרה בשיעור עצום מהמקרים לאורך עשרות שנים שבהם יהודים פגעו בערבים בקטע של פשעי שנאה).
שנינו הבנו את זה, וסיכמנו שצריך לחכות ולראות, ואנחנו אכן רואים.

שאלה לגבי הדקות של "תמיכה ממוסדת", שנראה שחשובה לך. איך אתה מגדיר את זה? ומתי תגיד שיש "תמיכה ממוסדת"?

זה לא עניין של חשוב לי או לא, אני הבאתי את כתבי האישום אחרי שנכתב פה שבפוגרומים אין בכלל עצורים אז הנה כל המערכת נותנת גב ליודונאצים.
דיברתי על פענוח כמה וכמה לינצ'ים במאי והגשת כתבי אישום, ולשיטתי זה מראה, כמו שאמרתי, שהמערכת ממש לא נותנת גב לאותם נאצים, או במילים שהשתמשתי אז ועכשיו שוב, אין להם תמיכה ממוסדת.

ההתכתבות הנוספת בנושא אגב הייתה כמה חודשים אחרי לדעתי.

לגבי ההגדרה, כמה שאלות מנחות -
1. האם הממסד יוזם( ראה ערך ליל הבדולח לדוגמא )?
2. האם הממסד עוצם עיניים?



3. האם הממסד לא מטפל מספיק בחומרה?


נראה לי שכולנו נסכים( אני מקווה לפחות ) שהתשובה לשאלה 1 היא לא, ולשאלה 3 היא כן.
בין 2 ל 3 יש סקאלה די רחבה, לדעתי עצם החקירה, הגשת כתבי אישום ובסוף גם הרשעה כזו או אחרת מראה די בבירור שהתשובה ל2 היא גם לא.

העניין לא בינארי, ואין לי ספק שאנחנו מתקדמים ממצב 3 ל 2, אני לא הולך לדמיין שיש איזה גבול ברור, אבל אם נגיע למצב שיש עצימת עיניים אז אני לפחות אגיד שמבחינת זה אומר שיש ליודונאצים גב, והם מקבלים "תמיכה ממוסדת".


ועוד דוגמא, הפוכה -
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.10657592
אם הוא היה פלסטיני והנרצחים היו יהודים אני לא בטוח שלא היינו שומעים פה קולות דומים( ואולי כבר יש כאלה ), אני חושב שהמצב היום הרבה יותר מסובך מהתמונה שחלק מהאנשים פה מציירים לעצמם.

בגדול אני די מסכים איתך ברמה העקרונית, אבל נראה לי שאתה קצת להוט מדי ליפול בפח של כתבי האישום ושל לחשוב בעקבותיהם שהמערכת לא תומכת ("הוגשו כתבי אישום, איך אפשר להגיד שמעלימים עין").
אז נכון שזה לא ליל הבדולח, ונכון שאין עצימת עיניים מוחלטת, אבל העליבות של הטיפול הממסדי בתופעה הזאת (כפי שהוא מתבטא למשל בענישה, אבל ממש לא רק בה) היא בהחלט על סף עצימת עין\הסכמה שבקריצה\הפניית המבט הצדה ברגע הנכון.
איך שזה נראה מהצד שלי, עדיין עושים קולות כאילו זה מפריע למישהו, אבל כיוון שכולם יודעים שזה לא נכון, מסתפקים בקצת קולות ואורות אבל תוכן אין (אף אחד לא נענש עדיין על פשעי שנאה\טרור, ולדעתי גם לא ייענש).


(לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד לגבי האוליאל הזה והעינויים שהוא עבר)

[אדום מטלי]

הטרור הממוסד (לא הניאונאצים ברחוב):
הקרבן - אחד מאלף - בן 14.

[D&3]

לחגוג על הגשת כתב אישום (או להשתמש בה כטיעון) זה קצת כמו לשמוח על יתרון 1-0 במחצית.
ולפעמים אתה פשוט יודע שתפסיד למרות היתרון, בדיוק כמו שפה היה ברור שכתבי האישום החמורים יסתיימו בכלום ושום דבר (כמו שקרה בשיעור עצום מהמקרים לאורך עשרות שנים שבהם יהודים פגעו בערבים בקטע של פשעי שנאה).
שנינו הבנו את זה, וסיכמנו שצריך לחכות ולראות, ואנחנו אכן רואים.

שאלה לגבי הדקות של "תמיכה ממוסדת", שנראה שחשובה לך. איך אתה מגדיר את זה? ומתי תגיד שיש "תמיכה ממוסדת"?

זה לא עניין של חשוב לי או לא, אני הבאתי את כתבי האישום אחרי שנכתב פה שבפוגרומים אין בכלל עצורים אז הנה כל המערכת נותנת גב ליודונאצים.
דיברתי על פענוח כמה וכמה לינצ'ים במאי והגשת כתבי אישום, ולשיטתי זה מראה, כמו שאמרתי, שהמערכת ממש לא נותנת גב לאותם נאצים, או במילים שהשתמשתי אז ועכשיו שוב, אין להם תמיכה ממוסדת.

ההתכתבות הנוספת בנושא אגב הייתה כמה חודשים אחרי לדעתי.

לגבי ההגדרה, כמה שאלות מנחות -
1. האם הממסד יוזם( ראה ערך ליל הבדולח לדוגמא )?
2. האם הממסד עוצם עיניים?



3. האם הממסד לא מטפל מספיק בחומרה?


נראה לי שכולנו נסכים( אני מקווה לפחות ) שהתשובה לשאלה 1 היא לא, ולשאלה 3 היא כן.
בין 2 ל 3 יש סקאלה די רחבה, לדעתי עצם החקירה, הגשת כתבי אישום ובסוף גם הרשעה כזו או אחרת מראה די בבירור שהתשובה ל2 היא גם לא.

העניין לא בינארי, ואין לי ספק שאנחנו מתקדמים ממצב 3 ל 2, אני לא הולך לדמיין שיש איזה גבול ברור, אבל אם נגיע למצב שיש עצימת עיניים אז אני לפחות אגיד שמבחינת זה אומר שיש ליודונאצים גב, והם מקבלים "תמיכה ממוסדת".


ועוד דוגמא, הפוכה -
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.10657592
אם הוא היה פלסטיני והנרצחים היו יהודים אני לא בטוח שלא היינו שומעים פה קולות דומים( ואולי כבר יש כאלה ), אני חושב שהמצב היום הרבה יותר מסובך מהתמונה שחלק מהאנשים פה מציירים לעצמם.

בגדול אני די מסכים איתך ברמה העקרונית, אבל נראה לי שאתה קצת להוט מדי ליפול בפח של כתבי האישום ושל לחשוב בעקבותיהם שהמערכת לא תומכת ("הוגשו כתבי אישום, איך אפשר להגיד שמעלימים עין").
אז נכון שזה לא ליל הבדולח, ונכון שאין עצימת עיניים מוחלטת, אבל העליבות של הטיפול הממסדי בתופעה הזאת (כפי שהוא מתבטא למשל בענישה, אבל ממש לא רק בה) היא בהחלט על סף עצימת עין\הסכמה שבקריצה\הפניית המבט הצדה ברגע הנכון.
איך שזה נראה מהצד שלי, עדיין עושים קולות כאילו זה מפריע למישהו, אבל כיוון שכולם יודעים שזה לא נכון, מסתפקים בקצת קולות ואורות אבל תוכן אין (אף אחד לא נענש עדיין על פשעי שנאה\טרור, ולדעתי גם לא ייענש).


(לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד לגבי האוליאל הזה והעינויים שהוא עבר)

והעליבות של המערכת בטיפול באנסים או שלל מטונפים אחרים היא גם קריצה?

זה שהמערכת אימפוטנטית לא בהכרח אומר שהיא תומכת.
בשביל להבין לאן נושבת הרוח צריך קצת יותר בעיניי, נניח להסתכל בכמה פסקי דין השתמשו בחוק הלאום ולמה( https://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.9510297 לדןגמא ), לראות כמה מינצים וסולברגים יש בעליון ובבתי משפט אחרים ולבדוק כל הפסיקות שלהם לעומת פסיקות על נושאים שונים בעבר.


והעינויים הייתה דוגמא לזה שלפעמים בעיות במערכת לא קשורות רק לאפליה, והצגת האופציה שאם הסיפור היה הפוך הוא היא השתמש לנקודה שהמערכת בהכרח מפלה.

[teknoboy]

זה לא עניין של חשוב לי או לא, אני הבאתי את כתבי האישום אחרי שנכתב פה שבפוגרומים אין בכלל עצורים אז הנה כל המערכת נותנת גב ליודונאצים.
דיברתי על פענוח כמה וכמה לינצ'ים במאי והגשת כתבי אישום, ולשיטתי זה מראה, כמו שאמרתי, שהמערכת ממש לא נותנת גב לאותם נאצים, או במילים שהשתמשתי אז ועכשיו שוב, אין להם תמיכה ממוסדת.

ההתכתבות הנוספת בנושא אגב הייתה כמה חודשים אחרי לדעתי.

לגבי ההגדרה, כמה שאלות מנחות -
1. האם הממסד יוזם( ראה ערך ליל הבדולח לדוגמא )?
2. האם הממסד עוצם עיניים?



3. האם הממסד לא מטפל מספיק בחומרה?


נראה לי שכולנו נסכים( אני מקווה לפחות ) שהתשובה לשאלה 1 היא לא, ולשאלה 3 היא כן.
בין 2 ל 3 יש סקאלה די רחבה, לדעתי עצם החקירה, הגשת כתבי אישום ובסוף גם הרשעה כזו או אחרת מראה די בבירור שהתשובה ל2 היא גם לא.

העניין לא בינארי, ואין לי ספק שאנחנו מתקדמים ממצב 3 ל 2, אני לא הולך לדמיין שיש איזה גבול ברור, אבל אם נגיע למצב שיש עצימת עיניים אז אני לפחות אגיד שמבחינת זה אומר שיש ליודונאצים גב, והם מקבלים "תמיכה ממוסדת".


ועוד דוגמא, הפוכה -
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.10657592
אם הוא היה פלסטיני והנרצחים היו יהודים אני לא בטוח שלא היינו שומעים פה קולות דומים( ואולי כבר יש כאלה ), אני חושב שהמצב היום הרבה יותר מסובך מהתמונה שחלק מהאנשים פה מציירים לעצמם.

בגדול אני די מסכים איתך ברמה העקרונית, אבל נראה לי שאתה קצת להוט מדי ליפול בפח של כתבי האישום ושל לחשוב בעקבותיהם שהמערכת לא תומכת ("הוגשו כתבי אישום, איך אפשר להגיד שמעלימים עין").
אז נכון שזה לא ליל הבדולח, ונכון שאין עצימת עיניים מוחלטת, אבל העליבות של הטיפול הממסדי בתופעה הזאת (כפי שהוא מתבטא למשל בענישה, אבל ממש לא רק בה) היא בהחלט על סף עצימת עין\הסכמה שבקריצה\הפניית המבט הצדה ברגע הנכון.
איך שזה נראה מהצד שלי, עדיין עושים קולות כאילו זה מפריע למישהו, אבל כיוון שכולם יודעים שזה לא נכון, מסתפקים בקצת קולות ואורות אבל תוכן אין (אף אחד לא נענש עדיין על פשעי שנאה\טרור, ולדעתי גם לא ייענש).


(לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד לגבי האוליאל הזה והעינויים שהוא עבר)

1. והעליבות של המערכת בטיפול באנסים או שלל מטונפים אחרים היא גם קריצה?

זה שהמערכת אימפוטנטית לא בהכרח אומר שהיא תומכת.
בשביל להבין לאן נושבת הרוח צריך קצת יותר בעיניי, נניח להסתכל בכמה פסקי דין השתמשו בחוק הלאום ולמה( https://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.9510297 לדןגמא ), לראות כמה מינצים וסולברגים יש בעליון ובבתי משפט אחרים ולבדוק כל הפסיקות שלהם לעומת פסיקות על נושאים שונים בעבר.


2. והעינויים הייתה דוגמא לזה שלפעמים בעיות במערכת לא קשורות רק לאפליה, והצגת האופציה שאם הסיפור היה הפוך הוא היא השתמש לנקודה שהמערכת בהכרח מפלה.

1. ברור שהיא קריצה, אלא מה היא? אתה גם לא שם לב שמי שצריך להיקרץ אכן נקרץ?
וגם אם אף אחד לא מתכוון ולא רוצה לשמר את תרבות האונס, בפועל זה בדיוק מה שהמערכת עושה, והענישה המקלה היא היבט חשוב של זה.
2. לא אמרתי שכל בעיה ובעיה שיש במדינת ישראל היא תוצאה של גזענות ממסדית מובנית.
אבל אם כבר העלית את עניין העינויים, נראה לי שזה עוד אחד מאותם עניינים שאם נבדוק* נגלה שהמערכת אכן מפלה בצורה הכי ממוסדת שיש על רקע... ובכן, גזעני.

*בוא נתחיל מספירה של מקרים ונמשיך משם

[אדום מטלי]

עוד אחד להיום, מצטער...
הטרור הממסדי לא קורץ ולא אימפוטנטי. הוא ממשיך לפעול במכוון ובמרץ כדי לטהר אתנית ולשמר את העליונות היהודית.

[D&3]

טכנו, זה שהמערכת עושה משהו בפועל לא אומר שזו המטרה או הכוונה שלי, נראה לי שדוגמת תרבות האונס די ברורה.

ואין לי ספק שתמצא אפליה אם תעשה סטטיסטיקה אמיתית, זה עדיין לא קשור לטיעון הראשון שלי.
אם המערכת הייתה תומכת היא לא הייתה מענה חשוד במעשים בהם היא תומכת.

[teknoboy]

טכנו, זה שהמערכת עושה משהו בפועל לא אומר שזו המטרה או הכוונה שלי, נראה לי שדוגמת תרבות האונס די ברורה.

ואין לי ספק שתמצא אפליה אם תעשה סטטיסטיקה אמיתית, זה עדיין לא קשור לטיעון הראשון שלי.
אם המערכת הייתה תומכת היא לא הייתה מענה חשוד במעשים בהם היא תומכת.

כידוע לך, זה לא שחור ולבן.
יש מצב שלמערכת לא אכפת מסתם לינץ' בערבי אקראי, אבל לשרוף משפחה שישנה בבית כולל ילד בן חמש זה כבר מוגזם בשבילה.
לא מבין איך מנקיטת צעדים נגד מקרה קיצון הקשת שהמערכת לא מוכנה לסבול שום דבר בכיוון הזה. עובדה שהיא מוכנה.

[אדום נחמד]

טכנו, זה שהמערכת עושה משהו בפועל לא אומר שזו המטרה או הכוונה שלי, נראה לי שדוגמת תרבות האונס די ברורה.

ואין לי ספק שתמצא אפליה אם תעשה סטטיסטיקה אמיתית, זה עדיין לא קשור לטיעון הראשון שלי.
אם המערכת הייתה תומכת היא לא הייתה מענה חשוד במעשים בהם היא תומכת.

יש קטע כזה שישראלים מתהדרים במערכת בה הם תומכים, אבל שלא קיימת, בה קורה צדק.
למשל, לפני כמה שנים שהתחיל הדיון על ירי במיידי אבנים, ומכל מקום ימנים נתנו את מס השפתיים שלהם, והסכימו ש"גם במתנחלים צריך לירות", על אף שברור לכולם שדבר כזה לעולם לא יקרה. ואכן, למרות יידוי אבנים תדיר, עדיין לא נשלף נשק חם על מתנחלים.
אז תבינו - לא מעניין אותנו מה אתם חושבים שצריך להיות. מעניין אותנו מה אתם חושבים על מה שקורה.

[its-sick]

https://www.haaretz.co.il/gallery/music ... 1.10660388
תאמר נפאר: "דו קיום? זה כמו גבר שמכה את אשתו בבית ובחוץ הם נראים זוג מושלם"

הוא מפחד שצעיר ערבי ישלוף מולו נשק בזמן ויכוח על חניה, משוכנע שהגרעינים התורניים שואפים לבצע טיהור אתני ומסרב לגנות את ה־BDS. תאמר נפאר, הראפר הערבי הכי מצליח בישראל, מספר על טראומות הילדות ששלחו אותו לטיפול פסיכולוגי, תוקף את השרה מירב כהן שהסירה קמפיין נגד אלימות בכיכובו ומבטיח להמשיך להרגיז את הפוליטיקאים
בלילה קר של חודש ינואר השנה נסע תאמר נפאר במכוניתו מחיפה לביתו בלוד. כשהגיע לכניסה לעיר, היא היתה חסומה בניידות משטרה. זה לא היה מראה נדיר, ונפאר תיאר לעצמו שעוד קורבן אלימות הצטרף לסטטיסטיקה. רק שהפעם, הנרצח היה חברו הילדות שלו חוסיין עיסאווי, בן 42. הוא נורה מטווח קרוב, פונה על ידי קרוביו לבית החולים אסף הרופא ושם נקבע מותו. "בהתחלה אמרו לי שהוא רק נפצע, נורה ברגל", מספר נפאר. "רציתי לבקר אותו בבית החולים, אבל אז הכותרות באתרי החדשות היו: 'חשד לרצח בלוד'. ככה חיים שלמים נמחקים, מסתכמים בעוד מספר. לאיש הזה יש סיפור חיים ורציתי לספר אותו לעולם. חסין היה מבין האנשים הראשונים שתמכו בי בתחילת דרכי במוזיקה, הוא האמין בי".

זה לא מפתיע שהשיר החדש של נפאר, "גוטר", עוסק באלימות ובפשיעה בחברה הערבית — הבעיה הכואבת והבוערת ביותר של המגזר. "'גוטר', כלומר 'תעוף מכאן', זו מילת רחוב גסה ואלימה והיא נפוצה מאוד בלוד", מסביר נפאר. "לפני שנתיים מישהו הסב את תשומת לבי שמקור המילה הוא באנגלית — go there. זה ביטוי שנאמר לסבים שלנו בתקופת המנדט הבריטי. אז הבנתי שהאלימות מלווה את הערבים הפלסטינים עשרות שנים, וזה מתחבר למצב שלנו עכשיו. אנחנו עם תחת כיבוש תמידי ואין דרך לברוח ממעגל האלימות".

ב"גוטר" אתה מבטא באופן מפורש את הפחד מפני האפשרות שערבי ירצח אותך.

"ברגע שבו אני נכנס לוויכוח מול ערבי, נניח על חנייה, והאדם שמולי מתעצבן, אני פוחד. כל מה שיש במוח שלי על כיבוש וקולוניאליזם נכבה ברגע כזה ונשארת תחושת בטן של פחד. אני לא יכול להתכחש לכך. בשנה שעברה נרצחו מעל 120 צעירים מהחברה הערבית. יש כל כך הרבה כלי נשק בקרב צעירים בחברה הערבית — מדברים שאחד מתוך שלושה צעירים מחזיק בכלי נשק — אז סטטיסטית יש סיכוי לא רע שהנשק הזה עלול להיות מופנה גם כלפי".

הסערות מלוות אותו מאז תחילת הקריירה. פוליטיקאים ישראלים אף פעם לא פספסו הזדמנות לעשות כותרות בגלל שירים לוחמניים שכתב או אמירות פרובוקטיביות ששחרר. בספטמבר 2016 נטשה שרת התרבות מירי רגב את טקס פרסי אופיר בזמן שנפאר ביצע שיר ששולבו בו שורות של המשורר מחמוד דרוויש. חודש אחר כך דרשה אותה רגב מראש עיריית חיפה יונה יהב לבטל את השתתפותו בפסטיבל הקולנוע. בשנת 2018 בוטלה הופעה שלו במכללת תל חי אחרי שנציגת התאחדות הסטודנטים אמרה שהיא "רוצה לוודא שלא יהיה עניין פוליטי". כמעט תמיד נפאר העדיף לצלול עמוק ומיעט להתראיין.

"הייתי צריך להרגיע את הסערות הפנימיות שבתוכי עוד לפני ההתמודדות עם הסערות החיצוניות", הוא מסביר עכשיו. "כל ביטולי ההופעות האלה, כל הרעש סביבי — זה הכניס אותי לחרדות קשות. מה זה עוזר לי שכולם מדברים על תאמר והעיניים נשואות אלי אבל אני לא מרגיש טוב? ההדחקה של רגשות העיקה עלי. כשאני מאבד חבר טוב ברצח, מצופה ממני להמשיך לתפקד, לא לבכות, וזה מצטבר. מבחינתי פשוט לקחו ממני את היכולת להביע רגשות, לשתף ברגעים של קושי את האובדן של חבריי שנרצחו, את המשברים שחוויתי בתוך המשפחה. את מות אבי לפני 12 שנה. לא היה שום ביטוי רגשי לאובדן ולצער שחוויתי. אסור לבכות — זה מה שלמדתי. נהפכתי לאבא בעצמי בדיוק בזמן שבו איבדתי את אבי. זה יצר בלבול וזה התבטא בגוף שלי".

איך זה התבטא?

"התחלתי לאבד שמיעה באחת האוזניים. עליתי על הבמה בהופעות ולא הצלחתי לשיר כי לא שמעתי טוב את המוזיקה. זה היה הרגע שבו הבנתי שאני במצב מעורער, לא יציב, וששום דבר לא חשוב כמו הצורך להתבונן פנימה ולטפל בעצמי. במשך 40 שנה איבדתי חברים בלי להזיל דמעה, ספגתי טראומות על גבי טראומות. הייתי צריך לשבת ולדבר ופניתי לטיפול פסיכולוגי. בטיפול למדתי לקבל את הכעסים שבי, את מי שאני".

יוצאים לסיור
הוא בן 42, נשוי לסדיקה (הוא קורא לה בשם החיבה סוסו). הם הורים לשני בנים, בני 12 ושמונה, ויש להם גם כלבה גדולה בשם סמורה. את סדיקה מכיר נפאר עוד מכיתה ח'. "למדנו יחד. לקח לה זמן לראות אותי, אבל אני תמיד אהבתי אותה", הוא אומר. הם מתגוררים בשכונה מרוחקת מהאזורים היותר אלימים של לוד. "עברנו לכאן לפני כמה שנים, אחרי שהבנתי שזה נהיה בלתי אפשרי להמשיך לגור בשכונה שלי. ברגע שנשק חם חדר לשכונה ידעתי שאנחנו במצב מסוכן". ובזמן שהוא מכין קפה הוא אומר: "בואי, אני אקח אותך לסיור בשכונה הישנה שלי".

לשכונה הישנה קוראים רמת אשכול והיא ידועה כמרכז של פשיעה, אלימות וסמים. כבר במבט ראשון בולטים הלכלוך והעזובה. דרך עפר מובילה לבניין שבו התגורר נפאר עם משפחתו — אין אפילו כביש סלול. אישה עטופה בחיג'אב מזהה אותו וניגשת להגיד שלום. "מה שלום בנך? הוא כבר יצא מהכלא?" הוא שואל אותה. האישה מחייכת במבוכה. "לא. הוא כבר 22 שנים בכלא, יש לו עוד שמונה שנים ורק אז משתחרר". אחר כך הוא מסביר: "האישה הזאת היתה השכנה שלנו. הבן שלה נכלא אחרי שרצח את אחותו. אני ממש זוכר את היום שבו עצרו אותו".

בחודשים האחרונים הוא הצטלם לקמפיין שמטרתו לעודד נשים ערביות נפגעות אלימות לפנות למרכזי הסיוע, אבל אפילו ההתגייסות למטרה החשובה הזאת לא שיחקה לטובתו. בעקבות פנייה של אתר "סרוגים", שטען שנאפר הביע בעבר "הבנה" למבצעי פיגועים ביהודים, השרה מירב כהן הורתה להסיר את הסרטונים בהשתתפותו מהקמפיין של המשרד לשוויון חברתי. "אלה לא קמפיינים פוליטיים", הוא מדגיש. "פנו אלי מעמותת 'איתך' (משפטניות למען צדק חברתי, שפ"ס), ו'בית לין' (מרכז הגנה לילדים ולנוער, שפ"ס) והחלטנו שראוי לשתף פעולה עם הגופים האלה כדי לקדם קמפיינים בנושא האלימות בחברה הערבית. אני לא זקוק לפלטפורמה ממשלתית לקידום מסרים נגד אלימות, אני עושה את זה בשירים שלי, והמימון לא הגיע מהמשרד לשוויון חברתי. המשרד החליט לעשות לזה שיתוף בחשבון הפייסבוק שלו על דעת עצמו ואז הסיר את זה. זה כל הסיפור".

איך הרגשת עם התגובה של השרה כהן?

"עשיתי קמפיין בנושא אלימות נגד נשים ובעד העלאת מודעות בחברה הערבית לפנייה למרכזי סיוע — וגם את זה לא קיבלו. אז מה את רוצה, שאגיד שאני בעד אלימות כלפי נשים? ככה הם כן יהיו מרוצים? אחרי שהסירו את הסרטונים שלי הם יכולים לנשום עמוק ולספור עד עשר לפני שיגידו שלערבים אין ביקורת עצמית. המשרדים הממשלתיים משתיקים אותנו ואפילו חותרים למחוק את הקמפיינים, אז שלא יבואו אלינו בטענות. שלא יגידו שאנחנו לא מבקרים תופעות מסוימות בחברה שלנו".

עד עכשיו הטענות נגדך היו שחלק מהשירים שלך מסיתים נגד ישראל. בקמפיין נגד האלימות המסר הוא חברתי נטו. מה מתפספס כאן לדעתך?

"כי הם רוצים אותנו בלי זהות. הבעיה הכי גדולה של החברה הערבית בישראל היא שאין לנו זהות ברורה. יש התרסקות של הזהות. זה מה שאני אומר בשיר 'גוטר': 'פעם היתה לנו היסטוריה — היום יש לנו עבר'. משהו בזהות הפלסטינית בתוך גבולות ישראל התרסק, נמחק וכל מי שמבטא את הפלסטיניות שלו בצורה כלשהי נתפס כמאיים".

נראה שאתה נהנה לעצבן את הישראלים עם אמירות פרובוקטיביות.

"טוב".

מה טוב?

"יש עובדות קיימות. מעולם לא יצאתי בהתבטאויות גזעניות נגד אף אחד. וזה מה שמעצבן — שאני מביא עובדות, מתאר תמונת מציאות, וכן, היא קשה, אבל זו המציאות ולחלק מהישראלים יש נטייה להתעלם ממנה. אני אמן וראפר. בעולם הראפ יש כמה דברים שצריך להצטייד בהם: להיות חד, להתבסס על האמת ולהשתמש בפאנץ' ליין — להביא אמירות נחרצות שנחרטות ומעוררות לפעמים אי נוחות. אבל זו האמנות של הראפ — זה כמו אגרוף לפנים. ואת זה אף אחד לא יכול לקחת ממני, אף אחד".

כלומר?

"למדתי את זה בעצמי, לא קיבלתי את זה לא מהיהודים ולא מהערבים. אני אותו ילד שבקושי השלים שלוש יחידות בגרות באנגלית ולא ידע לקרוא מילה באנגלית. שקדתי יום ולילה בחדר קטן בבית, בתנאים מאוד קשים, משפחה של שש נפשות, בצפיפות קשה, אבא שלי בכיסא גלגלים. 30 שנה ישבתי באותו בית שהראיתי לך — לפעמים לא היה חשמל, היו נזילות בדירה — ולמדתי מה טופאק שאקור אמר. כך למדתי ליצור ולכתוב שירים. את יכולה לקרוא לזה פרובוקציה, אני קורא לזה כישרון שרכשתי בכוחות עצמי ואף אחד לא ייקח את זה ממני. הגעתי ממקום שכולו דמעות ואני עדיין יודע לחייך וליצור".

המתח שהתפרץ
עיר הולדתו של נפאר כיכבה השנה בראש מהדורות החדשות. הגרעין התורני שהתיישב בלוד בעידוד ממשלות הימין, עוררו את חשש התושבים הערבים הוותיקים שלא ירחק היום והם יגורשו מבתיהם. שוב. המתח שבעבע בעיר בשנים האחרונות התפרץ באירועים האלימים הקשים שליוו את מבצע שומר החומות במאי האחרון. כצפוי, נפאר מאוד נחרץ כשהוא מדבר על הסיכויים לדו קיום, לאיזו הבנה, עם אנשי הגרעינים האלה.

"אם זה היה קורה בניו יורק אולי זה היה יפה. המעבר בין הרובע הסיני ולליטל איטלי וכך הלאה — באמת יש בזה יופי. אבל ההתיישבות כאן היא לא כדי להושיט יד לשלום, אלא זו אמירה נחרצת שהאדמה הזו היא שלהם והם העם הנבחר. ההתיישבות הזאת נועדה למטרה אחת — ייהוד העיר. הגרעינים התורניים הם ארגון מגובש שכופה את עצמו על המדינה ואפילו סוחט אותה וגם נוקט צעדים לטיהור אתני. הם אפילו לא מסתירים את אמונתם שהאדמות שייכות ליהודים ולא ולערבים, ואם הערבים מתעקשים להישאר על האדמות האלה אז הם יהיו סוג ב'. כאשר יש לכך גיבוי מהמדינה ומגורמים נוספים בעולם וזה עובר בשתיקה — מה תרצי שאגיד על זה?"

איך השפיעו עליך המהומות של חודש מאי?

"אני בן אדם ויש לי רגשות, ואני גם אבא לילדים. במהומות חששתי מאוד לילדיי. זה לא היה פחד רגיל אלא פחד ששזורה בו תחושת חוסר אונים, שאין לי איך להגן על המשפחה. עד כמה שעוצמת האלימות הפתיעה אנשים, אני חושב שהכול היה צפוי. ברגע שהמתפרעים היהודים הגיעו באוטובוסים עם עוזי קצר ועוד קיבלו גיבוי מהמשטרה חשתי בסכנה מוחשית והבנתי את המשמעות של כוח. וזה לא קשור למי חמוש ומי לא — אלא מי יהודי ומי לא. לא אשכח את הרגע שבו שמעתי את הקריאות 'מוות לערבים' פעם אחרי פעם ברחובות השכונה. בסופו של דבר נהרגו שני אנשים בלוד, שניהם חפים מפשע, מוסא חסונה ויגאל יהושע, ומאוד כאב לי לראות ששניהם קורבנות שנקלעו למצב הזה. כולי תקווה שיהיה צדק. אבל המדינה לא ממש יוצאת נגד כל רצח, תלוי מי הרוצח ומי הנרצח. החקירה של שב"כ והמשטרה הובילה למעצרם של רוצחי יגאל יהושע ומי שרצחו את חסונה שוחררו ממעצר ומקבלים הגנה מהמדינה. כואב לי שהמדינה מגנה על רוצחים".

חשבת לרגע לעזוב את לוד?

"לא. עדיין יש לי מה לעשות בעיר, יש לי עוד הרבה עבודה. כמו שאני אומר בשיר 'ג'וני מאשי': "'אני משחרר את העיר ואחר כך אני עוזב'. המשימה שלי היא לזרוע תקווה בדור הצעיר. ובכלל אני לא פריבילגי מספיק כדי לעזוב את לוד".

אחרי המהומות בלוד יהודים רבים הרגישו שאי אפשר לסמוך על חיים משותפים לצד ערבים. מה אתה חושב על הטיעון הזה? האם בכלל יש אפשרות ריאלית לחיים משותפים במדינת ישראל?

"'הדו קיום' בין יהודים וערבים שיש עכשיו זה כמו גבר שמכה את אשתו בבית — ובחוץ, כשהם יוצאים מהבית, הם נראים זוג מושלם. מעולם לא היו באמת חיים משותפים בין יהודים לערבים. רוב האנשים שטוענים שהיה דו קיום בלוד הם יהודים — אנחנו, הערבים, לא אומרים את זה. אפילו בתוך הדו קיום שהיהודים בחרו להגיד שקיים לא נשאלנו באמת מה אנחנו חושבים — פשוט החליטו שיש חיים משותפים אבל בפועל זה לא קיים. אני מאמין ב־co resistance (מאבק משותף) וזה מה שאנחנו זקוקים לו — שיהודים יפעלו ביחד עם ערבים כדי שפלסטינים יזכו לחיות בכבוד ולקבל את הזכויות שמגיעות להם. חיים משותפים זה מצב שבו שני עמים מתקיימים. כרגע אין קיום לעם הפלסטיני — הבעיות בגדה המערבית, המצור בעזה, הפליטים, הבעיות של הפלסטינים בתוך ישראל. אז איפה בדיוק הקיום? חלק מהישראלים לא רוצים דו קיום, אלא רוצים להשאיר את המצב כפי שהוא, בלי פתרון אמיתי".

יכול להיות שגם חמאס מעוניין להמשיך לנצל את התסכול של ערבים בישראל כדי להמשיך להבעיר את השטח?

"אני לא הדובר של חמאס. למה את שואלת אותי על חמאס? השאלה הזו מצחיקה. אני מבטא את המצוקה של הדור הצעיר הפלסטיני שחי בתוך ישראל, אני לא שייך לשום תנועה. נגיד שחמאס עושה טריק פוליטי זול ומנצל את התסכול של הערבים בתוך גבולות ישראל — הרי זו פרקטיקה פוליטית שנעשית מדי יום להבערת השטח, כמו שביבי עשה. אי אפשר לשכוח שעזה עדיין תחת המצור, והתסכול של הפלסטינים שם הוא גדול, כמו שיש גם פלסטינים מתוסכלים בלוד".

יש טענות שאתה תומך ב־BDS. זו תנועה שלמעשה מתנגדת לקיומה של מדינת ישראל והיא בעייתית גם מבחינת הערבים הפלסטינים בתוך ישראל.

"אני לא רוצה להגיד אם אני בעד או נגד ה־BDS. בקרב הערבים בישראל יש ויכוח סביב זה והפעילים בעצמם מבינים שזה אזור אפור. אנחנו חיים בישראל בתוך בלבול גדול וזה מורכב. גם לי לא פעם היתה ביקורת והתשובה שקיבלתי לא מזמן מאחד הפעילים היתה: 'כשיש הסכמי אברהם בין מדינות המפרץ לבין ישראל, כשהרשות הפלסטינית נותרה ללא יכולת להשפיע ואין שום תנועה פלסטינית שמתנגדת לכיבוש בדרך שהיא לא אלימה — אז הדבר היחיד שהוא פונקציונלי והפעילות שלו חשובה נגד הכיבוש הוא ה־BDS'".

אבל זו תנועה בעייתית במהותה. אמנים בעולם הערבי חוששים לשתף פעולה עם פלסטינים בתוך ישראל מחשש שיוחרמו. הזמר הירדני עזיז מרקה הופיע בכפר יאסיף ב–2019 והוחרם. וזה כפר פלסטיני. זה לא שהוא הופיע בתל אביב.

"יש הרבה פאקים בתנועה. יש מקרים שבהם נעשה חרם שאני לא מצדיק. במקרה של עזיז מרקה, אני מהראשונים שיצאו להגן עליו כאשר הותקף, וגם כשהתראיין ל'הארץ' הגנתי עליו. יש מה לתקן".

מה שלמדתי מאבא
עד היום נפאר הוציא שלושה אלבומים וגם כתב את הפסקול לסרט "ג'נקשן 48" בבימוי אודי אלוני. נפאר, שגם כיכב בסרט, זכה עם איתמר ציגלר בפרס אופיר על המוזיקה והיה מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר. ביולי הקרוב ייצא EP חדש שלו, In the name of Father, the Imam and John Lennon, שכולל חמישה שירים, כולם באנגלית. אחד מהם, The Beat Never Off, שיצא כסינגל לפני חצי שנה, מתאר את המצב ברצועה בזמן שומר החומות והשתתפו בו ראפר צעיר מעזה בשם MC ABDUL והזמרת הפלסטינית נאוויל ח'רמאן.

לפני שלוש שנים נקבעה לך הופעה באום אל־פחם, היתה מהומה סביבה והיא בוטלה. איך הרגשת עם זה?

"נפגעתי מאוד. אני רגיל שמבטלים הופעות מהצד הישראלי והפעם אלה היו האנשים שלי, מהחברה הערבית, שקראו לבטל. זה לא רק אום אל־פחם. הופעות בוטלו גם בכאבול וגם סמוך לירושלים. יש זרמים שמרניים שתקפו אותי בטענה שהשירים שלי פוגעים בכבוד החברה הערבית".

על אמות הידיים שלו מצוירות כתובות קעקע. אחת מהן היא משפט בערבית שבו הוא פונה לאביו שמת לפני 12 שנה: "אבא, האם יש רמקולים למעלה?". "הייתי רוצה שאבא שלי ישמע את המוזיקה שלי", הוא אומר, כמעט נחנק מדמעות. "וזה קעקוע של ציורי הילדים שלי, וזה קעקוע של אשתי".

בשיר "בעדו פיי רוח" אתה אומר שלמרות שאתה מקבל אגרוף לפנים אתה מצליח שוב להרים את הראש.

"זה אני, ולמדתי להיות כך מאבא שלי. החיים שברו את אבא שלי פעם אחרי פעם, אבל היה בו דחף להמשיך קדימה, להרים את הראש. הוא עבד בהרכבת דודי שמש בתקופה שבה לא היתה הבנה לזכויות עובדים. הוא נשא את דודי השמש על גבו ועלה במדרגות הבניינים והגב שלו היה כפוף בגלל זה. אבא שלי היה אנאלפבית וגם חאג' (איש דת מוסלמי שעלה לרגל למכה, שפ"ס). הוא היה מסיע אותי ואת הנגנים להופעות. אחרי תפילת יום שישי במסגד הוא היה הולך לנוח ובערב לוקח אותי להופעות בברים, היה יושב בצד ומחכה, לא נגע באלכוהול. זה איש שלא נשבר וממנו גם אני למדתי לא להישבר".

[אדום מטלי]

משטר טרור ממוסד. נבלות ארורות.

[אדום מטלי]

לקראת עוד פרק בטיהור האתני, הפעם גדול במיוחד.

[אדום מטלי]

ועוד באותו עניין בדיוק, אם מישהו רוצה לעשות משהו (בפוסט המקורי בתגובות יש פרטים):

[its-sick]

[אדום מטלי]

למי שמעונין - אם יש כאלה... - סקירה קצת יותר רחבה ולא נקודתית על השבוע שעבר בשטחים הכבושים.
(כמובן שגם זו מכסה חלק קטן מהאירועים).

[אדום מטלי]

הקצב מתגבר? 3 ביום אחד.

אנשים מהסוג שבאירופה מעריצים אותם על ההתגנדות והמלחמה בכובש, נקראים כאן מחבלים, ואז הורגים אותם.

לכל איש יש שם.

[אדום מטלי]

"בדמוקרטיה היחידה" אסור למחות. כדי למנוע מחאה, מותר לנתק את החשמל לאנשים, זקנים וטף, להקפיא אותם.
אם הם בכל זאת מוחים, הורגים בהם.

[pelegs]

לעניין שאלת הילידות הפלסטינית והיהודית בפלסטין/ישראל: ההגדרה הרלוונטית למושג "ילידי" היא דרך ניתוח יחסי הכוחות בין קבוצות אתניות. אחרת, אפשר ליפול לכל מיני בורות מוזרים - למשל העובדה שהמאורים בניו-זילנד הגיעו די מאוחר לאי, ולא היו המתיישבים הראשונים שלו. אם ההגדרה לקבוצה ילידית היא קבוצה אתנית מקורית בחבל ארץ מסויים, המסקנה מכך היא שהמאורים אינם קבוצה ילידית. וכנ"ל גם היהודים בא"י, שלפחות לפי המסורת היהודית עצמה בכלל הגיעו ממסופטמפיה וכעבדים משוחררים ממצרים. בקיצור, זו ממש לא הגדרה מוצלחת.

כאמור, ההגדרה הרלוונטית בוחנת את יחסי הכוחות בין הקבוצות. בדומה למתיישבים האירופאים בניו-זילנד, אוסטרליה, דרום אפריקה וצפון אמריקה - היהודים בפלסטין/ישראל הם ברובם המוחלט צאצאי מתיישבים (בעיקר אירופאים) שהגיעו לארץ בחסות אימפריאליסטית, תוך כדי דחיקת האוכלוסיה המקומית ומחיקת תרבותם וזיקתם לאדמה (מה שנקרא קולוניאליזם מתיישבי, settler colonialism). זה בדיוק אותו הסיפור כמו הדחיקה של המאורים הניו-זילנד, האבוריג'ינים באוסטרליה, מאות קבוצות אתניות בדרא"פ ובצפון אמריקה וכו'. מהבחינה הזו הפלסטינים הם הילידים בארץ, בעוד היהודים הם המתיישבים. זה ממש לא משנה אם אותם יהודים עצמם גורשו מהשטח 2000 שנה קודם לכן. או, אם לענות לבני-12 ישירות:

כלומר כל מה שצריך זה למשוך עוד איזה 2000 שנה ונפטרנו מ"זכות השיבה" ?

אם בעוד 2000 שנה צאצאי הפלסטינים יגיעו לארץ בחסות אימפריאליסטית וידחקו החוצה את יושביה - כן, זה יהיה קולוניאליזם מתיישבי פר אקסלנס ושגוי מוסרית.


ובעניני אדמיניסטרציה: אני מבקש מחברי/ות הפורום להמשיך את הדיון כאן ולא באשכול היעודי לאימפריאליזם הרוסי באוקראינה.

[אדום מטלי]

גזל כבשת הרש נמשך, גם אחרי 74 שנה - כמה שיותר אדמה, כמה שפחות פלסטינים.

[אדום נחמד]

תרבות יום ג