חינוך דמוקרטי

[הפועל]

מישהו מכיר? שם את הילדים שלו שם (גיל יסודי ספציפית)?
אשמח לשמוע מאנשים שהיו שם מה דעתם על הרעיון באופן כללי. ומעבר לכך מאחר שמדובר לרוב בבתי ספר ייחודיים על איזוריים איך זה מסתדר מבחינה טכנית וחברתית לילדים

[סומך]

לא יכול כרגע להרחיב מפאת קוצר זמן,
שני סנט - לא מתאים לכל אחד ובמיוחד לא מתאים לדעתי למאובחני הפרעות קשב
ובאופן אישי, אני הרבה הרבה יותר מתחבר לחינוך המונטסורי אם יש לך אפשרות

[its-sick]

מישהו מכיר? שם את הילדים שלו שם (גיל יסודי ספציפית)?
אשמח לשמוע מאנשים שהיו שם מה דעתם על הרעיון באופן כללי. ומעבר לכך מאחר שמדובר לרוב בבתי ספר ייחודיים על איזוריים איך זה מסתדר מבחינה טכנית וחברתית לילדים

יש ממש לידנו בית ספר כזה. התלבטנו הרבה וויתרנו. להבנתנו:
נקודות זכות: הילדים יותר נהנים ויותר מאושרים (שזה חשוב מאד), לומדים מה שבא להם (שזה תמיד לימוד יותר טוב).
הנקודה נגד: לילדים קל מדי לוותר לעצמם ולא ללמוד בכלל, ובלתי אפשרי כמעט להילחם בזה מרגע שהם במערכת הזו.

[הפועל]

לא יכול כרגע להרחיב מפאת קוצר זמן,
שני סנט - לא מתאים לכל אחד ובמיוחד לא מתאים לדעתי למאובחני הפרעות קשב
ובאופן אישי, אני הרבה הרבה יותר מתחבר לחינוך המונטסורי אם יש לך אפשרות

מוזמן להרחיב

[הפועל]

מישהו מכיר? שם את הילדים שלו שם (גיל יסודי ספציפית)?
אשמח לשמוע מאנשים שהיו שם מה דעתם על הרעיון באופן כללי. ומעבר לכך מאחר שמדובר לרוב בבתי ספר ייחודיים על איזוריים איך זה מסתדר מבחינה טכנית וחברתית לילדים

יש ממש לידנו בית ספר כזה. התלבטנו הרבה וויתרנו. להבנתנו:
נקודות זכות: הילדים יותר נהנים ויותר מאושרים (שזה חשוב מאד), לומדים מה שבא להם (שזה תמיד לימוד יותר טוב).
הנקודה נגד: לילדים קל מדי לוותר לעצמם ולא ללמוד בכלל, ובלתי אפשרי כמעט להילחם בזה מרגע שהם במערכת הזו.

אני חושב שזה יותר רלבנטי בגילאים מתקדמים יותר אולי. בגילאי יסודי, לפחות הרושם האישי מהחויה שלי, הוא שלומדים מעט מאד תכלס ממילא ומה שכן לומדים שחשוב ממילא אני מאמין שאחרי 6 שנים ילד אינטליגנטי עם מינימום רצון והורים לא אדישים לחלוטין יצליח ללמוד

[its-sick]

ואתה חושב שילד יצליח לעבור מבית ספר דמוקרטי לבית ספר רגיל לכשייתבגר?
נשמע לי קשה מאד.

[teknoboy]

מישהו מכיר? שם את הילדים שלו שם (גיל יסודי ספציפית)?
אשמח לשמוע מאנשים שהיו שם מה דעתם על הרעיון באופן כללי. ומעבר לכך מאחר שמדובר לרוב בבתי ספר ייחודיים על איזוריים איך זה מסתדר מבחינה טכנית וחברתית לילדים

יש ממש לידנו בית ספר כזה. התלבטנו הרבה וויתרנו. להבנתנו:
נקודות זכות: הילדים יותר נהנים ויותר מאושרים (שזה חשוב מאד), לומדים מה שבא להם (שזה תמיד לימוד יותר טוב).
הנקודה נגד: לילדים קל מדי לוותר לעצמם ולא ללמוד בכלל, ובלתי אפשרי כמעט להילחם בזה מרגע שהם במערכת הזו.

כל הרעיון של השיטה הזאת הוא לפתח בילדים תחושה של אחריות על גורלם, לא?
אז אם הם "מוותרים לעצמם" למרות שהם מבינים את ההשלכות, יש מצב שהקטע הדמוקרטי לא ממש הועיל להם או לא ממש עבד שם או לא עבד להם או ווטאבר (הגיוני שיקרה, שום דבר לא עובד מאה אחוז).

[הפועל]

כל הרעיון של השיטה הזאת הוא לפתח בילדים תחושה של אחריות על גורלם, לא?
אז אם הם "מוותרים לעצמם" למרות שהם מבינים את ההשלכות, יש מצב שהקטע הדמוקרטי לא ממש הועיל להם או לא ממש עבד שם או לא עבד להם או ווטאבר (הגיוני שיקרה, שום דבר לא עובד מאה אחוז).

ובשורה התחתונה נשארת עם ילד בלי הרגלי למידה ורצון ללמוד. אז אפשר להבין את ההתלבטות ואולי גם ויתור מראש כדי לא לקחת את הסיכון

[teknoboy]

כל הרעיון של השיטה הזאת הוא לפתח בילדים תחושה של אחריות על גורלם, לא?
אז אם הם "מוותרים לעצמם" למרות שהם מבינים את ההשלכות, יש מצב שהקטע הדמוקרטי לא ממש הועיל להם או לא ממש עבד שם או לא עבד להם או ווטאבר (הגיוני שיקרה, שום דבר לא עובד מאה אחוז).

ובשורה התחתונה נשארת עם ילד בלי הרגלי למידה ורצון ללמוד. אז אפשר להבין את ההתלבטות ואולי גם ויתור מראש כדי לא לקחת את הסיכון

ברור. זה שהבית ספר עובד בשיטה X לא מבטיח לך שהוא טוב או שהוא מתאים לילד מסוים (ויש כמובן גם מצב שהשיטה עצמה לא מתאימה לאותה ילדה).

אני גם מאמין שיותר כדאי לבקש דעות על בי"ס דמוקרטי מסוים מאשר על השיטה באופן כללי. (למשל על מונטסורי אפשר תמיד להגיד שללמד ילדים גדולים בשיטות שפותחו לפני מאה שנה עבור ילדים בגילאי גן זה לא בהכרח רעיון טוב)
עד כמה שאני מבין, השיטה הזאת די תלויה באיכות של המורות\ים ושאר נשות הצוות, כי הרבה מהכלים שיש בבי"ס רגיל לא עומדים לרשותן.

[its-sick]

לילדים אין ראיית עולם של אדם מבוגר. הם לא מבינים מה זאת אחריות על העתיד שלהם עצמם. הם לרוב עושים רק מה שהם רוצים, אלא אם מכריחים אותם.

[הפועל]

אני גם מאמין שיותר כדאי לבקש דעות על בי"ס דמוקרטי מסוים מאשר על השיטה באופן כללי.

זה אני גם עושה במקביל
אבל יש פה כאמור סוגיות שהן כלליות שמשפיעות על ההחלטה שהייתי שמח להבין.

[teknoboy]

לילדים אין ראיית עולם של אדם מבוגר. הם לא מבינים מה זאת אחריות על העתיד שלהם עצמם. הם לרוב עושים רק מה שהם רוצים, אלא אם מכריחים אותם.

ברור, אבל בבי"ס דמוקרטי (למיטב הבנתי) רואים במערכת החינוך מערכת שאמורה להכין את התלמיד לחיים כמבוגר ולא רק ללמד אותו דברים בעל פה, ובין השאר להקנות את תחושת האחריות הזאת.
זה אחד מהדברים שהחינוך הדמוקרטי אמור להתבדל בהם מהרגיל.

בקטע אנקדוטלי, לפני הרבה שנים יצא לי לעבוד קצת מול קבוצת תלמידים מבי"ס הדמוקרטי ביפו, הם היו יותר רציניים ואחראיים מהרבה גופים אחרים שעבדתי מולם באותה תקופה (הייתי מפיק של אירועי קרקס ועבדתי עם כל מיני גופים, מוועדי הורים דרך חברות הייטק ועד חברות הפקות ענקיות).

[פרימו לוי]

יכול לומר מפרספקטיבה של מישהו שלמד קצת בחינוך דמוקרטי, לא של הורה. אבל בגילאי חטיבה ולא בגיל יסודי. בקשר לעניין של ה״ידע לימודי״ - זה באמת שטויות. יותר חשוב לפתח אצל ילד יכולות למידה עצמאיות מאשר לדחוף לו חומר, זה הרי ברור. לא למדתי מתמטיקה 3 שנים בגילאי החטיבה, וגם בגיל התיכון עשיתי בגרות ב3 יחידות רק כי היו חייבים, ואני בדיוק בימים אלה מסיים לכתוב את ההצעת מחקר שלי לתואר שני באוניברסיטה בנושא של דינמיקה של אוקיינוסים ואטמוספירה שזה תחום די מתמטי. אין שום דבר שלומדים במהלך 12 שנות הלימוד בבית ספר שאי אפשר להשלים אותו ב3 חודשים לא יותר מדי אינטנסיביים בתור אדם בוגר.
יכול להגיד שהסיבה שעברתי בתיכון לבית ספר רגיל היא נטו בגלל שהדמוקרטי היה בית ספר קטן ולא היו מספיק ילדים בגילי.
זה קצת מורכב כי מצד אחד אלו היו 3 שנים של בזבוז זמן רציני, לא ממש עשיתי כלום חוץ מלשחק כדורגל ולשבת עם השומר בשער לפצח גרעינים ולהתווכח איתו כי הוא החזיק בדעות של נאצי (מצד שני זה פיתח אצלי את התודעה השמאלנית באיזשהו מובן אז אולי כן יצא מזה משהו), ובמבט לאחור לי ברור שהגישה של תנו לילד לבחור מה שמתאים לו היא גישה לא נכונה, זאת השלכה של מבוגרים שהתבאסו שאמרו להם בילדות מה לעשות, ולא מצליחים לזכור שאם לא קצת דוחפים ומעודדים ילד אז הוא לרוב לא ממש יעשה משהו (ושלשאוף למצוינות זאת לא מילה גסה, אלא זה עניין של להתאים את השאיפה למצוינות לנטיות הטבעיות והרצונות של הילד ולא לכפות עליו להצטיין במתמטיקה אם זה לא הקטע שלו. אבל יש ערך רב בעיני לכך שילד יקח משהו שהוא אוהב וישאף להצטיין בו ולא רק יעביר את הזמן בסבבה) וזה נכון בעיני עוד יותר לגבי ילדים בגיל של בית ספר יסודי. הם צריכים הכוונה, זה לא נכון שהם יודעים מה הכי טוב בשביל עצמם, זאת רומנטיזציה של הילדות שלא שייכת למציאות. אבל הבית ספר שאני הייתי בו היה די קיצוני במובן הזה, לא היתה מערכת שעות, אם רצית ללמוד מתמטיקה היית צריך לקבוע עם אחד מאנשי הצוות שישב איתך וגם אז היית צריך לבקש ממנו ללמוד דברים ספציפיים שאתה רוצה ללמוד, הוא לא היה בא עם שיעור מוכן. זאת לא שיטה מוצלחת בעיני ואני יודע שיש בתי ספר דמוקרטיים אחרים שעובדים קצת שונה ואצלם כן יש מערכת שעות או משהו שדומה לזה, פשוט לתלמיד יש אפשרות לבחור מה ללמוד וכמה.
מהצד השני של כל זה, אני לא הייתי מסוגל באותה נקודת זמן להמשיך במסגרת רגילה של בית ספר שהיא מסגרת די נוראית לכל ילד שהוא עצמאי/יצירתי/חושב. ורוב הילדים שהיו בבית ספר הדמוקרטי, לשים אותם בבית ספר רגיל זה לעשות להם עוול.
בשורה התחתונה לדעתי אם אתה מקבל חלחלה קלה מלדמיין את הילדים שלך בבית ספר סטנדרטי, נראה לי שכדאי לך לשקול את האופציה הזאת ברצינות. בסוף כמו שכתבו כאן, הרבה מזה מסתכם באיזה מין צוות יש. אם הצוות טוב ואתה מתחבר לגישה של הבית ספר זה יכול להיות נהדר

[teknoboy]

באיזה בית ספר היית, פרימו?
נשמע מאוד רומנטי, רק קצת פספסו של את הקטע שילדים בני 12 הם לא מבוגרים, ושהרעיון של בית הספר הוא בדיוק לפתח אצלם את הדברים שאמורים לאפיין מבוגרים וטרם התפתחו אצלם (ולא להניח שכל ילד הוא בעצם מבוגר קטן קומה).

[אמה גולדמן]

יש כמה סוגים לפי מה שהבנתי. יש לי חבר שלמד בבי"ס סדברי (ועוד עבר לשם מחינוך דתי) וממש אהב. אם היה לי ילד והיה לי כסף, ההתלבטות היחידה שהייתה לי הייתה כי זה נוטה להיות אקסלוסיבי מאוד ולא מגוון מבחינת אוכלוסייה. אבל אין לי צל של ספק שזה עדיף על החינוך הרגיל שהוא פשוט גרסה מרוככת של כלא ומרוב הלמידה לא יוצא כלום. זאת אומרת, יוצא איכשהו הכנה לחיים בגיהנום הקפיטליסטי שהוא העולם שלנו, אבל לא רואה בזה ערך מיוחד חוץ מזה.

[its-sick]

לא למדתי מתמטיקה 3 שנים בגילאי החטיבה, וגם בגיל התיכון עשיתי בגרות ב3 יחידות רק כי היו חייבים, ואני בדיוק בימים אלה מסיים לכתוב את ההצעת מחקר שלי לתואר שני באוניברסיטה בנושא של דינמיקה של אוקיינוסים ואטמוספירה שזה תחום די מתמטי. אין שום דבר שלומדים במהלך 12 שנות הלימוד בבית ספר שאי אפשר להשלים אותו ב3 חודשים לא יותר מדי אינטנסיביים בתור אדם בוגר.

קשה לי להסכים איתך.
ללימוד בגיל צעיר יש עדיפות גדולה מאד על גיל מבוגר. לחשיבה מתמטית צריך ללמד חלקים במוח לעבוד בצורה מתאימה.
נכון שהרמה במתמטיקה בתיכון לא גבוהה במיוחד, אבל בלי לפתח אינטואיציה מתאימה קשה להיות ממש טוב בזה.
למדתי פיזיקה ומתמטיקה ואישית לא ראיתי במתמטיקה מישהו שלא למד כבר בגיל צעיר.
בפיזיקה כן יש את אבשלום אליצור שהיה חרדי, אבל הוא עד היום די חלש בחלק המתמטי ומתעסק יותר בפילוסופיה של תורת הקוונטים. למד איתי בפיזיקה מישהו שלא השקיע בתיכון, היה לו מאד קשה, לקח לו חמש שנים לסיים תואר של שלוש שנים.
באיזו אוניברסיטה אתה? חמי הוא פרופסור לאושנולוגיה. הוא התחיל בפיזיקה בסונארים של מים רדודים. זרמים באוקיינוסים היו חלק חשוב בכמה מהמחקרים שלו.

[מילפורד]

זה מאוד מאוד אינדווידואלי , אם תגיד באופן גורף לאוכלוסיה ללמוד ככה , תקבל הרבה מאוד אנשים שלא ידעו בכלל מתמטיקה (כנ"ל להרבה מקצועות אחרים).

[Giovanni Giorgio]

אני יכול להעיד על הבת זוג שלי שהייתה במסגרות דמוקרטיות כמעט לאורך כל תקופת בתי הספר
היא מאוד יצירתית ואומנותית וממש לא ריאלית, כביכול בית ספר כזה אמור לתפוס בדיוק את הילדים האלו, שבתיכונים הרגלים היו אבודים בין כל הכשלונות במקצועות שבכלל לא מתאימים להם אבל המציאות די שונה
היא דיי ניצלה את המערכת לרעה, הבריזה המון ולא השקיעה כמעט כלום בתיכון
היא לא סיימה עם תעודת בגרות וגם לא לקחה חלק במגמת עיצוב ואומנות, בתכלס חוץ מקצת חברים שגם איתם היא לא שמרה על קשר ,לא יודע איך זה אצלכם אבל אצלה זה המון ישובים מרוחקים כך שבאמת קשה לשמור על קשר בייחוד אחרי תקופת בית ספר, היא לא השיגה כלום משם
בקיצור, אני מניח שיש ילדים שזה עובד טוב עבורם אבל זה ממש לא מתאים לכל אחד

ובניגוד לכך, כשהגעתי לאקדמיה ראיתי את כמות הילדים מבתי ספר פרטיים סגנון הריאלי בחיפה או לאו-בק בחיפה ואז הבנתי שיש ילדים שזכו להשקעה גדולה בהרבה ממה שיש בתיכונים הציבוריים
אותם ילדים באמת הגיעו לאקדמיה יותר מוכנים, יש כאלו שאף התחילו את התואר בזמן בית ספר, פתחו להם את האופקים לכיוונים שבתיכון המסכן שאני למדתי בו יכלנו רק לחלום עליהם
זה ממש הדהים אותי לראות את אחוז הסטודנטים ממסגרות שכאלו, את רמת הידע שלהם מהתיכון ובעיקר את העשרה בשלל תחומים שהייתה פתוחה בפניהם

[הפועל]

אנחנו כרגע חושבים רק על יסודי, לא לטווח ארוך אז זה פחות רלבנטי מבחינתנו

[סומך]

לא יכול כרגע להרחיב מפאת קוצר זמן,
שני סנט - לא מתאים לכל אחד ובמיוחד לא מתאים לדעתי למאובחני הפרעות קשב
ובאופן אישי, אני הרבה הרבה יותר מתחבר לחינוך המונטסורי אם יש לך אפשרות

מוזמן להרחיב

כבר אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה שכתבו
השונות בין בתי הספר הדמוקרים גדולה אז קשה להיתייחס באופן גורף, יש למשל אחד בכפ"ס שנחשב מאוד
אני חושב שזה מתאים רק לתלמידים שממש לא מסתדרים במקומות אחרים או כאלה שבבית יש הרבה תמיכה וליוי, אחרת הילדים מאבדים כיוון מהר מאוד, כמו שכתבו פה.
זה דורש משמעת עצמית גבוהה והבנה של מחויבויות לעתיד, אחרת קל לברוח למקצועות 'קלים' ולא דווקא חשובים.
וכמו שכתבתי, לדעתי יש מסגרות חדשות יותר טובות. (למשל, מונטסורי)

[מילפורד]

הילדים שלי לומדים עכשיו בבית ספר שהוא מונטסורי (בשלב זה לכיתות א' וב') , עוד אין מספיק ניסיון עם זה כדי לגבש דעה מה אני חושב, מה שבטוח , הילדים הרבה יותר נהנים מהלימודים ככה (מתוך הנחה שהם אכן לומדים משהו).
הבעיה , בעידן הקורונה כל הקונספט של מונטסורי מאוד בעייתי (המון שימוש בציוד משותף שכרגע אי אפשר לעשות).

[פרימו לוי]

באיזה בית ספר היית, פרימו?
נשמע מאוד רומנטי, רק קצת פספסו של את הקטע שילדים בני 12 הם לא מבוגרים, ושהרעיון של בית הספר הוא בדיוק לפתח אצלם את הדברים שאמורים לאפיין מבוגרים וטרם התפתחו אצלם (ולא להניח שכל ילד הוא בעצם מבוגר קטן קומה).

זה היה בית ספר קטן בגולן, קטן ברמה של 60 ילדים מא׳ עד יב׳. וכן הגישה שם גובלת באינפנטיליות בעיני. לגמרי זאת רומנטיזציה של הילדות. ולהבנתי את עולם הבתי ספר הדמוקרטיים הגישה הזאת היא רדיקלית למדי ורוב הבתי ספר כן נותנים מסגרת יותר ברורה.

קשה לי להסכים איתך.
ללימוד בגיל צעיר יש עדיפות גדולה מאד על גיל מבוגר. לחשיבה מתמטית צריך ללמד חלקים במוח לעבוד בצורה מתאימה.
נכון שהרמה במתמטיקה בתיכון לא גבוהה במיוחד, אבל בלי לפתח אינטואיציה מתאימה קשה להיות ממש טוב בזה.
למדתי פיזיקה ומתמטיקה ואישית לא ראיתי במתמטיקה מישהו שלא למד כבר בגיל צעיר.
בפיזיקה כן יש את אבשלום אליצור שהיה חרדי, אבל הוא עד היום די חלש בחלק המתמטי ומתעסק יותר בפילוסופיה של תורת הקוונטים. למד איתי בפיזיקה מישהו שלא השקיע בתיכון, היה לו מאד קשה, לקח לו חמש שנים לסיים תואר של שלוש שנים.
באיזו אוניברסיטה אתה? חמי הוא פרופסור לאושנולוגיה. הוא התחיל בפיזיקה בסונארים של מים רדודים. זרמים באוקיינוסים היו חלק חשוב בכמה מהמחקרים שלו.

קשה לך להסכים איתי אבל אני מסכים איתך
אולי לא הייתי ברור, אני הכי בעד העניין של לחשוף ילדים מגיל צעיר לכמה שיותר כיוונים ולתת להם לגלות מה הם אוהבים יותר ומה פחות. אני חושב שזה חשוב ללמד חשיבה מתמטית מגיל צעיר (אותי בגיל היסודי במקום ללמוד בצורה הרגילה, לקחו לכיתה ניסויית כזאת שבמקום לפתור תרגילים חשבונאיים פתרנו תרגילי חשיבה, מה שפיתח אינטואציה מתמטית ואני חושב שזה עזר לי בלימודים בגיל מבוגר). זאת גם הביקורת שלי על החינוך הדמוקרטי שהייתי בו. במקום לחשוף ילדים למתמטיקה, ולמעשה לכל דבר שהוא, הגישה היתה ״ניתן להם למצוא לבד מה מעניין אותם״. אני חושב שזאת גישה גרועה כי קודם כל אתה צריך להחשף לדברים לפני שאתה יכול להחליט מה מעניין אותך. מה שהתכוונתי בפסקה הזאת לומר הוא שהרבה פעמים הורים חוששים מהפער הלימודי במובן של הידע הפשוט - למשל שהילד יסיים את התיכון בלי לדעת לגזור פונקציות. וזה שטויות בעיני כי כמו שאמרתי, אם לימדו ילד איך ללמוד כמו שצריך, וחשפו אותו בגיל צעיר לאיך חשיבה מתמטית פועלת למשל, יקח לו דקה ורבע להשלים את הפער הלימודי בתחום הזה ביחס לתיכון. זה נכון שאולי לא כל אחד יצליח לעשות את זה כמו שאני מתאר, אבל בעיני זה פחות תלוי ביכולות המתמטיות של הילד - אין שום דבר שמתמטיקה תיכונית שמצריך מוח חריף במיוחד - אלא ביכולת שלו לגייס את עצמו לטובת משהו, וזה משהו שהרבה יותר חשוב ללמוד - איך אתה מגייס את עצמך לטובת משהו בלי לוותר לעצמך, להצליח להתמיד וכו׳. כמובן שאם בגיל 20 ילד נחשף בפעם הראשונה למשהו שהוא מעבר ל4 פעולות חשבון, כמו יוצאים בשאלה חרדים למשל, זה הופך להיות הרבה יותר קשה. וברור ומובן מאליו שאם מישהו רוצה להצטיין בתחום כלשהו, כדאי לו להתחיל מגיל צעיר. מעניין מי זה החם שלך? אולי קראתי מאמרים שלו. אני באוניברסיטה העברית. דרך אגב ברור לי שלא הייתי מצליח להסתדר בתואר במתמטיקה בלי להשקיע פי אלף מכמה שהשקעתי. ובאמת החלק המתמטי בתחום שלי הוא החלש אצלי. אבל עדיין הצלחתי לא ללמוד מתמטיקה 6 שנים (גם בתיכון לא ממש למדתי. למעשה המתמטיקה שלי היתה ברמה כזו נמוכה שכשהתחלתי ללמוד לפסיכומטרי, לא ידעתי איך מחלקים שברים), ובכל זאת בלימודים הגבוהים הצלחתי להסתדר בתוך עולם שהשפה שלו היא מתמטית במידה רבה.

[הפועל]

לא יכול כרגע להרחיב מפאת קוצר זמן,
שני סנט - לא מתאים לכל אחד ובמיוחד לא מתאים לדעתי למאובחני הפרעות קשב
ובאופן אישי, אני הרבה הרבה יותר מתחבר לחינוך המונטסורי אם יש לך אפשרות

מוזמן להרחיב

כבר אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה שכתבו
השונות בין בתי הספר הדמוקרים גדולה אז קשה להיתייחס באופן גורף, יש למשל אחד בכפ"ס שנחשב מאוד
אני חושב שזה מתאים רק לתלמידים שממש לא מסתדרים במקומות אחרים או כאלה שבבית יש הרבה תמיכה וליוי, אחרת הילדים מאבדים כיוון מהר מאוד, כמו שכתבו פה.
זה דורש משמעת עצמית גבוהה והבנה של מחויבויות לעתיד, אחרת קל לברוח למקצועות 'קלים' ולא דווקא חשובים.
וכמו שכתבתי, לדעתי יש מסגרות חדשות יותר טובות. (למשל, מונטסורי)

גם על מונטסורי שמעתי דעות לכאן ולכאן. אנחנו מכוונים בכל מקרה לבית ספר בעיר גדולה ,לא משהו קטנטן בפריפריה. ולנו באופן אישי ברור שלא פשוט נזרוק את הילדים ושיעשו מה שהם רוצים. כשצריך לדעתנו חיזוק והכוונה אנחנו נותנים. אנחנו הולכים לזה ממקום של אכזבה מהמערכת הציבורית הרגילה. אפילו בערים החזקות היא סובלת מהקצאה גרועה של משאבים ולרוב גם מיעוט אנשי צוות, וזה מוביל לכך שממילא הורים צריכים להשקיע מזמנם+כספם כדי לחפות על כך, וגם להמון פוקוס על ענייני משמעת/סדר/מסגרת רק כדי שאפשר יהיה להעביר את היום בקלות מבחינת המערכת ושיהיה בייביסיטר לילדים בעצם (וזה מה שרוב ההורים רוצים מהמערכת תכלס). זה לא סוף העולם, ובעיר גדולה וחזקה ילדים ייצאו בסה"כ מבית הספר בסדר. אבל אפשר להשיג כ"כ הרבה יותר, וחבל.

בקיצור המחשבה על חינוך דמוקרטי היא מתוך רצון לשפר את חוויית הלמידה של הילדים, לא מתוך רצון לעשות "שגר ושכח".

[its-sick]

יש במרכז בתי ספר טובים ופחות טובים. אולי כדאי פשוט לעבור לשכונה עם בית ספר יותר טוב?

[הפועל]

יש במרכז בתי ספר טובים ופחות טובים. אולי כדאי פשוט לעבור לשכונה עם בית ספר יותר טוב?

אני כבר עכשיו גר בשכונה כזאת עם בית ספר שנחשב טוב בעיר עשירה שמערכת החינוך בה נחשבת טובה יחסית לישראל. אבל אחרי שראיתי בשנים האחרונות מה זה אומר גנים ציבוריים טובים בישראל, אני מרגיש בשל לחלוטין לנסות משהו אחר