סיפור אנושי מרגש

[הפועל]

https://archive.md/2dKED
ת ממנו לשחק כדורסל
שיתוף בוואטסאפ
תגובות:
ביל קובינה במדי הפועל תל אביב, השבוע. "אני בן 20 והזוי לי שאני תקוע. זה מאבק על החיים, לא רק על הכדורסל"
ביל קובינה במדי הפועל תל אביב, השבוע. "אני בן 20 והזוי לי שאני תקוע. זה מאבק על החיים, לא רק על הכדורסל" צילום: איתי רון
ביל קובינה נולד בישראל לעובדים זרים שעובדים במדינה בצורה חוקית וגדל כישראלי לכל דבר - אך מכיוון שלא קיבל אזרחות הוא אינו רשאי לשחק כמקצוען. עד אז, הוא מתאמן עם הפועל תל אביב וחולם על היום בו יוכל לשחק מול האוהדים האדומים
יותם קורן
יותם קורן
13:22 • 17 בספטמבר 2025
רוצה לקרוא תקציר של הכתבה?
הפעם הראשונה בה ביל קובינה הבין שמשהו לא בסדר היתה בכיתה ז'. הוא שיחק בתור בלם במחלקות הנוער של הכח רמת גן, ורצה להירשם לליגה. "אמרו לי שאני לא יכול", הוא מספר בריאיון ל"הארץ", "אמרתי 'מה זה, למה אני לא יכול?', ואמרו לי שאני נחשב זר". הוא מתאר את הרגע הזה בתור כאפה. סטירה לפנים. מה לו ולזרות? הוא לא זר בכלל.
קובינה נולד בישראל לזוג הורים מחוף השנהב וגאנה שהגיעו לעבוד בישראל בצורה חוקית, למד בבית הספר ביאליק ובחטיבה עבר לגימנסיה הרצליה. הוא גר ליד שכונת התקווה, אוהד את הפועל תל אביב ואפילו שיחק ביסודי בקבוצות הכדורסל של פרויקט "כדורסל לכולם", שמפעילה עמותת הפועל אוסישקין ת"א לילדי פליטים ומהגרי עבודה. ולמרות זאת, הוא אינו זכאי לקבלת אזרחות ישראלית. וזה בדיוק מה שהפך אותו לזר בעיני הגופים המוסדיים.
כתבות קשורות

זה סיפור הצלחה של משפחה שלמה, והוא קרה נגד כל הסיכויים | איתי גודר
לא יכול להיות שראינו דבר כזה. הוא מכשף, הוא אומן, הוא מתאגרף על | גיל ססובר
"מאז שנהייתי אמא אני עוברת תהליך גדול, אני לא אותה מאמנת שהייתי לפני" | עירד צפריר

קובינה הוא אחד מיני רבים שנפלו בין הכיסאות. בשנת 2010 משרד הפנים החליט שכל מי שנולד בישראל עד אוגוסט 2005 יקבל מעמד של תושב, ויהווה עוגן למשפחתו – שתקבל מעמד דרכו. קובינה, יליד דצמבר 2005, לא נכלל בהחלטה מכיוון שנולד ארבעה חודשים מאוחר מדי. מאז, משפחתו נמצאת במאבק כדי להסדיר את תושבותם. עורכי דין, משפטים, ערעורים, צווי דחייה וסימן שאלה אחד גדול שמרחף מעל ראשם כבר 20 שנה.

"אין לי תיקים במשטרה, המשפחה שלי שומרי חוק. אמא שלי עובדת בניקיון ואבא שלי נהג בשגרירות גאנה. נולדתי פה, ואז באים ואמרים לי 'אתה לא ישראלי'. הכדורסל בשבילי זה ה-Way out"

ביל קובינה
קובינה, השבוע. נפל בין הכיסאות
קובינה, השבוע. נפל בין הכיסאות
קובינה, השבוע. נפל בין הכיסאות צילום: איתי רון
ההחלטה משפיעה על כל טפח בחייו. הוא לא יכול להוציא רישיון נהיגה, לפתוח חשבון בנק, להתגייס לצבא או לעבוד. אבל קובינה המשיך להתקדם במסלול החיים הישראלי, זה שהוא מכיר. הוא מספר שלא רבים בבית הספר ידעו על מצבו. "ילדים היו הולכים ליום המאה לקראת גיוס, ושואלים אותי 'מתי שלך?', או שמתחילים להגיע לבית הספר עם מכונית, ואתה לא רוצה להסביר לכולם מה המצב שלך, כי זה כדור שלג. אז אתה פשוט אומר להם 'עוד מעט, עוד מעט', דברים כאלה. זה צובט בלב", הוא אומר.
אז הוא השקיע בלימודים, ובמקביל פיתח את האהבה שלו לספורט. פגישה מקרית עם אחראי הפרויקט של הפועל ת"א ברוגוזין החזירה אותו לכדורסל. "אחרי מה שהיה עם הכדורגל, בכיתה ז', פתאום ליד הבית שלי ראיתי את ליאור בן שי. הוא ראה שגבהתי, ואמר לי לחזור לכדורסל. אני לא כל כך רציתי, והוא אמר 'תנסה, מה אכפת לך?'". בן שי זכר גם הוא את קובינה. "הוא שיחק אצלנו ביסודי, היה שחקן מצטיין ותלמיד טוב", הוא מספר, "אני זוכר איזה אירוע שהזמינו אותנו לאיזה הפנינג בפארק הירקון ונתנו לנו פיצות, הוא היה בכיתה ו', אני לא אשכח את זה. היה שם איזה הומלס והוא בא ונתן לו את הפיצה שלו".
כמה ימים אחרי הפגישה המקרית, בן שי קיבל שיחת טלפון מקובינה, ששאל אותו אם אפשר לחזור לקבוצה. "המנהל המקצועי שהיה אז הסכים להחזיר אותו", מספר בן שי, "הוא היה במחוזית, ועלה משנה לשנה. הוא היה שנתיים בנוער לאומית, ולקח איתם אליפות שנה אחת. הוא השלים הרבה מהפערים שהיו לו בכדורסל". עבור קובינה, הכדורסל היה "A way-out", לדבריו. מפלט.
קובינה, השבוע. "תמיד הייתי עם מפוקס"
קובינה, השבוע. "תמיד הייתי עם מפוקס"
קובינה, השבוע. "תמיד הייתי עם מפוקס" צילום: איתי רון
"אני לא אשחק אותה מהאלה שאומרים 'אם לא הכדורסל הייתי ברחוב', כי בחיים לא הייתי ילד הזה. תמיד הייתי עם ראש מפוקס", הוא מבהיר, "אבל יש לי חבר שהוא נרקומן, מסתובב בהגנה. יש לי חברים סוחרי סמים, בכלא. זה דברים הזויים. אלה אנשים שמרגישים שאין להם איך לצאת, אין להם מה ללמוד, אין להם מסגרת. אז הם הולכים לפשע, כסף קל. אפשר בקלות ליפול. אני לא נותן לסיטואציה להגדיר אותי. רק אני אקבע".
אחרי שהתקדם במחלקות הנוער של הפועל תל אביב, הגיע הרגע שלו להמשיך לקבוצה בוגרת. כשהוא מתנשא לגובה של 2.03 מטרים ומשחק בעמדה מספר 4, הוא עלה לקבוצת הבוגרים של העמותה המשחקת בליגה הארצית – הפועל "אורי" תל אביב. "בסוף העונה היה לנו משחק מול מכבי חיפה", הוא מספר, "הפצצתי שם, 12 נקודות, 8 אסיסטים. חיפה – שעלתה לליגה הלאומית - רצתה אותי, ואני רציתי ללכת בכיוון הזה". ואז, בדיוק כמו בכיתה ז', הוא פגש שוב בתקרת הזכוכית.
"גיליתי שאני לא יכול בגלל שאני זר", אומר קובינה. לפי חוקי איגוד הכדורסל, מי שלמד חמש שנים בבית ספר בישראל רשאי לשחק במחלקות נוער ועד רמת ליגה ארצית בבוגרים, אך מעבר לכך, יצטרך לעבור ועדת חריגים כדי לשחק בליגה הלאומית. לאורך השיחה, שעוסקת בו, הוא נראה כמעט מובך. אך כשהוא מדבר על נושא האזרחות, הקול שלו נהיה חזק יותר. "פתאום יש את הצפצופים של העניין עם תעודת הזהות, שאני בדיונים משפטיים מאז שנולדתי ואז שוב מ-2015. ואני קולט שסיימתי בית ספר, אני שנתיים אחרי גיל נוער, אני רוצה להתקדם בעולם הכדורסל וזה מה שתוקע אותי. הגעתי להבנה שחלאס. זה מה שהניע אותי ללכת בכל הכוח על הדבר הזה", הוא אומר.
יחד עם עורך הדין יוסי כרמלי הם החליטו לערער על ההחלטה של המדינה, על בסיס החלטת שר שניתנה בשנת 2014 להארכה או מתן מעמד לכ-220 נתינים זרים. "הטעות היתה שלא מיצו הליכים בעבר", אומר כרמלי, "אם אתה לא נלחם, בעצם הסכמת עם ההחלטה ופסק הדין הופך חלוט". אולם כרמלי טוען כי "יש להעניק מעמד לביל ולהוריו שיישארו עימו בישראל, הן מחמת הזמן הרב שהם נמצאים איתו בישראל, והן מעצם העובדה שמדובר בספורטאי מצטיין שמעוניין לייצג את ישראל ומרגיש ישראלי לכל דבר ועניין". בנימה אישית מוסיף כרמלי כי "זה תיק אבסורד. לקחתי אותו כפרויקט אישי, ואני אלך איתו עד העליון גם אם צריך. אין מצב שהילד הזה לא יקבל מעמד. יש שחקני כדורגל שמשחקים פה שלוש עונות ובגלל המקצועניות נותנים להם מעמד. נמצה את כל ההליך".
בינתיים, קובינה ממשיך להתאמן יחד עם קבוצת ליגת העל של הפועל תל אביב. הקבוצה אף רצתה להוציא אותו לאימונים בבולגריה (שם היא תארח את משחקיה ביורוליג, ותשהה במהלך העונה, י"ק), אך לא הצליחה לקבל אישור להטיס אותו עם דרכון זמני והבטחה שיוכל להיכנס בחזרה לישראל. "אני בן 20 והזוי לי שאני תקוע. זה מאבק על החיים, לא רק על הכדורסל", הוא אומר, "אין לי תיקים במשטרה, המשפחה שלי שומרת חוק. אמא שלי עובדת בניקיון ואבא שלי נהג בשגרירות גאנה. הם עובדים קשה, אמא שלי חוזרת רק ב-1 בלילה לפעמים. נולדתי פה, אני לא מכיר משהו אחר. ואז באים ואומרים לי 'אתה לא ישראלי'. אין לי דרך אחרת. הכדורסל בשבילי הוא ה-Way out"
לשאלה מה החלום שלו, התשובה שלו ברורה. "החלום הראשוני זה לשחק מול האוהדים של הפועל. אין חלום יותר גדול מזה. זה מה שאתה רוצה בסופו של דבר". לקראת הסיום הוא גם מדגיש שהחסם היחיד שעומד בדרכו כרגע "הוא לא בגלל היכולות שלי. מילא זה היה זה ואני אגיד 'טוב, תהיה אמיתי', אבל זה לא. זה דף. זה מה שמגביל אותי, דף".

[Red Wolf]

ננעל
מוזמן לפתוח מחדש כמו שצריך ולא העתק הדבק לא קריא