חווית קהל בבלומפילד

[joshsoos]

אני ממש מתרגש, שנים לא פתחתי אשכול...
הדבר הזה שקרה אתמול, גול נצחון בבעיטה האחרונה של המשחק על יריבה גדולה, הביא איתו שאגה עצומה ואקסטטית. לא ידוע לי שמקליטים בשגרה דציבלים באצטדיון, ולכן השוואה אוביקטיבית בין רגעים כאלה בעייתית.
ועדיין, מעניין לשמוע מה חווית הקהל והקול העוצמתית ביותר שאנשים חוו בבלומפילד, גם אם מרחק הזמן, חוויות אישיות או מיתולוגיה קצת מעוותים את השיפוט. אבל זה חלק מהענין, וגם השיפוט שלי זוכר חוויות מסוימות יותר מאחרות, מה שלא אומר שלא היו כאלה, אלא שאלה הן החוויות שנטמעו לי בזכרון.
שלי זה טועמה ובלילי בדרבי האבוקות, פישונט בחופשי בדרבי, פישונט נגד הפועל פ"ת כששיחקנו עם 9 שחקנים והאצטדיון היה עצבני רצח, יבואה בדרבי, ישראל כהן על בית שאן ( מדברים על הנגיחה של קרייב...זו הייתה נגיחה יותר חזקה מבעיטה ) טלקיסקי עושה טלקיסקי בדרבי ( הגול האישי הכי גדול שכנראה אי פעם נראה בעיניים במשחק שלנו ) ומעל הכל שני הגולים נגד צ'לסי, שם בלומפילד רקד, רעד, צווח, צרח והיה באופוריה עילאית. וגם רגע קטן מהילדות שלא יודע למה נחרט לי, בדרבי לא משמעותי במיוחד שהסתיים בתיקו כשהמחלה עשו בונקר של החיים והאצטדיון שכמו המשחק היה בשליטה שלנו, רעד משירת 'ליגה א''.


וכמובן שאתמול נכנס לרשימה...
https://www.sport5.co.il/articles.aspx? ... cID=519394

[Carajo]

השער של זהבי נגד זלצבורג גם זכור לי כרגע של התפוצצות

[עומר19891]

אי אפשר אשכול כזה בלי דה רידר מול בני יהודה

אגב, בעונת 2004/2005 זכור לי שבלומפילד רעד בגול של אוגבונה שנפסל לנבדל, יכול להיות שגם מול בני יהודה,
לכיוון שער 5.

[ranjef]

כנראה צ'לסי

[אנחנו בתהליך]

שערים עוצמתיים שזכורים לי :
אתמול מן הסתם
השער של יבואה ב 2 0 מול מכבי בדרבי בגביע
הפנדל של שמעון גרשון מול צלסי

[מינה]

בזמן שקראתי את הדוגמאות רק עבר לי בראש צלסי צ׳לסי צ׳לסי, עד שהזכרת בעצמך. חווית ילדות מכוננת.

מוסיף לרשימה גם את התיקו בתוספת הזמן בדרבי גמר גביע, שהואר ביטל. שמחת עולמים לדקה שהתאדתה כלא הייתה.

[Nati]

גילי נגד חיפה ב86

[Hapolo]

פאביו ג'וניור ב-1-0 על בני יהודה אחרי שלא הבקענו איזה חצי יובל
טל חן בנגיחה למשקוף פנימה בדרבי שהפסדנו
לא הייתי בזמנו אבל הטירוף בשער של דרסיליה בדרבי נראה מהעוצמתיים שהיו

[אסון למכבי]

איך אף אחד לא הזכיר פה את ה2-2 מול ק"ש לפני שתי עונות, בעצמי של בן שבת שהשאיר אותנו בליגה.

[Or_5]

ה2-2 נגד קש
והגדול מכולם היה ה2-2 בדרבי גמר גביע ששדדו מאיתנו!
היש הכי חזק ששמעתי מהקהל שלנו בפער! נפלתי מהשורה האחרונה בשער 5 עד הדשא למטה רק בשביל לגלות ששודדים אותנו! חלאות

[רווי]

רגע מבאס בדיעבד אבל שער 5 כמעט קרס אחרי השער של שי אייזן בגמר. אנשים שם עפו אחד על השני ועפו שורות למטה. אוהד המחלה מהעבודה אמר לי שמשער 11 זה היה נראה כמו הר געש שמתפוצץ.

[dino]

ישראל כהן נגיחה 1-0 על בית שאן אחרי כל מה שקרה

[קפבלנקה]

בן לוז תוקע וולה נגד בני יהודה.
פיני בלילי בדרבי.
יבואה בדרבי גביע עם ה"ימינה פנה" המפורסם בשער 11.
צ'לסי, בנפיקה, מנטשאשווילי מול ראפיד, טועמה נגד ריינג'רס.
רצ'וניצה מול הרצליה בדאבל 2000.

[adom4]

לא הייתי במשחק הזה לצערי אבל ה3-3 מול נתניה נראה מטורף מהטלוויזיה

[NARKOTIKA]

לא הייתי במשחק הזה לצערי אבל ה3-3 מול נתניה נראה מטורף מהטלוויזיה

זה המשחק שהכי הרגשתי שהקהל פשוט החליט שלא מפסידים, היה רעש מטורף

[עומרי דראגס]

כן אבל ב3-3 נגד נתניה כבר הרבה אוהדים יצאו אחרי ה3-0
שער 5 לא וויתר עד השניה האחרונה

[Praškevičios]

לא הייתי במשחק הזה לצערי אבל ה3-3 מול נתניה נראה מטורף מהטלוויזיה

מטורף עוד יותר במגרש.
מטורף בכמות המצבים והארועים בפרק זמן קצר בסיום.
מלחמה של השחקנים והקהל עד הרגע האחרון למרות המצב הקשה - בדיוק כמו אתמול.
אין משחק ששחזרתי וראיתי שוב ושוב כמו המשחק הזה

[7even]

קלשנקו. 0-2. מול צ'לסי.
אף אחד לא ממש עיכל.

להבדיל, הגול עם הכי הרבה תדהמה היה הבעיטה של גרשום מ-25 מטר לחיבור.
לא היה יששש. היה 'יאווו' . 10 אלף צועקים יחד עושים -

[דגל אדום]

גילי לנדאו מול מכבי חיפה.
שער האליפות בעונת 85-86.
נכון שבלומפילד היה אז יותר קטן, אבל גם לא היו מושבים, אלא רק טריבונות, אז היה הרבה יותר צפוף. לדעתי משהו כמו 22,000 צופים. 2/3 מהם אדומים.
באותם ימים הקהל לא היה שר כל המשחק, ובזכות זה עוצמת העידוד עלתה בבת אחת מכמעט 0 להרבה יותר מ-100.
חוצמזה, בגיל 16 הכל נראה יותר עוצמתי מאשר בגיל 55...
ועדיין, הגול של אלטמן הוא ללא ספק אחד המרגשים מזה זמן רב.

[J-R]

דה רידר בני יהודה מקום ראשון.יותר מטדי.
אין לי מושג למה.
מקום שני אתן לגול השלישי בדרבי 3-1 ב2008 אחרי קרן של מכבי(עובד?),כמו פקק שהשתחרר לאט לאט.

[cholo]

@joshsoos איזה אשכול משמח.
האמת שכבר שכחתי איזה עוצמות יש לבלומפילד כשהוא מלא באדומים מלאי תקווה. היה מרגש מאוד

[אוגוסטוס היל]

המחצית השניה ב 2:2 עם ק״ש היה משהו אחר. כל מי שהיה שם הרגיש איך שער 5 שאב את הכדור של בן שבת פנימה כמעט פיזית
אני חושב שעוצמה של השדרדות יותר חזקה מעצמה של הישגים. זו אנרגיה אחרת ואפילו סאונד קצת אחד

[טכנית לארז]

צריך לזכור ב2-2 עם ק"ש שהיה עוד 20 דקות לשחק אח"כ.
כלומר כיף והכל אבל אחרי דקה בערך חוזרים לסבול.

[דר שקשוקה]

משחק שהייתי חולה בו אז אבא שלי הלך לבד וזה היה נראה ממש כמו התפוצצות - הגול של דרסיליה בדרבי (1-0 ב-1998 אם אני לא טועה)

[דר שקשוקה]

וסתם הערה, אם לבלומפילד היה גג כמו שצריך להיות לו, אתמול באמת היינו חווים את שאגת השאגות

[Segev]

אני ממש מתרגש, שנים לא פתחתי אשכול...
הדבר הזה שקרה אתמול, גול נצחון בבעיטה האחרונה של המשחק על יריבה גדולה, הביא איתו שאגה עצומה ואקסטטית. לא ידוע לי שמקליטים בשגרה דציבלים באצטדיון, ולכן השוואה אוביקטיבית בין רגעים כאלה בעייתית.
ועדיין, מעניין לשמוע מה חווית הקהל והקול העוצמתית ביותר שאנשים חוו בבלומפילד, גם אם מרחק הזמן, חוויות אישיות או מיתולוגיה קצת מעוותים את השיפוט. אבל זה חלק מהענין, וגם השיפוט שלי זוכר חוויות מסוימות יותר מאחרות, מה שלא אומר שלא היו כאלה, אלא שאלה הן החוויות שנטמעו לי בזכרון.
שלי זה טועמה ובלילי בדרבי האבוקות, פישונט בחופשי בדרבי, פישונט נגד הפועל פ"ת כששיחקנו עם 9 שחקנים והאצטדיון היה עצבני רצח, יבואה בדרבי, ישראל כהן על בית שאן ( מדברים על הנגיחה של קרייב...זו הייתה נגיחה יותר חזקה מבעיטה ) טלקיסקי עושה טלקיסקי בדרבי ( הגול האישי הכי גדול שכנראה אי פעם נראה בעיניים במשחק שלנו ) ומעל הכל שני הגולים נגד צ'לסי, שם בלומפילד רקד, רעד, צווח, צרח והיה באופוריה עילאית. וגם רגע קטן מהילדות שלא יודע למה נחרט לי, בדרבי לא משמעותי במיוחד שהסתיים בתיקו כשהמחלה עשו בונקר של החיים והאצטדיון שכמו המשחק היה בשליטה שלנו, רעד משירת 'ליגה א''.


וכמובן שאתמול נכנס לרשימה...
https://www.sport5.co.il/articles.aspx? ... cID=519394

אוף טופיק אבל איך אפשר להגיד הגול האישי הכי גדול שנראה משחקן, כשאותו שחקן בדיוק רק חודש לאחר מכן כבש גול אפילו יותר גדול

[7even]

משחק שהייתי חולה בו אז אבא שלי הלך לבד וזה היה נראה ממש כמו התפוצצות - הגול של דרסיליה בדרבי (1-0 ב-1998 אם אני לא טועה)

לחשוב שזו תקופה שקהלים ישבו יחד ב 1, 2, 13, 8.
אני בעצמי ישבתי אז ביציע מעורב ב-13.

[Segev]

שער שלא הוזכר כאן ולווה ביש אדיר - בן שהר משווה ל2-2 בתוספת הזמן בדרבי האחרון של עונת 2011.
יש מטורף מעולמות אחרים - השלשה של ג׳ייקובן…

[yetsman]

3-3 מול נתניה. בקפיצה בשלישי שלנו נפלו לי המכנסיים.

ראצ'וניצה 2-1 מול הפועל חיפה בדאבל 2000. שער שהגיע דקה אחרי שהשוונו ולכן הקהל כבר היה באקסטזה

ויקטור מרעי נגד עכו

[joshsoos]

@joshsoos איזה אשכול משמח.
האמת שכבר שכחתי איזה עוצמות יש לבלומפילד כשהוא מלא באדומים מלאי תקווה. היה מרגש מאוד

אל דאגה, הוא ידעך בקרוב ונחזור לדסקס על השטויות של הברזילאים, פיבן מגן ימני קבוע כי פשוט לא נמצא כזה בתום ארבעה חודשים של חיפושים, קונספירציות מאירי, וקרבות משתמשים.

לגבי ה-חוויה מבחינתי, צ'לסי. התגובה של אוהדים מושפעת הרבה מהפוזיציה של המשחק, אם אתה אנדרדוג או פייבוריט ( לא סתם אנשים מציינים את אייזן בגמר ) נקלעת לפיגור גדול ( נתניה ) או סיטואציה אחרת ( 9 שחקנים נגד הפועל פת, המשחק הראשון נגד בית שאן אחרי ) וכמובן עוצמת היריבות בין הקבוצות. צ'לסי היה שילוב של כמה כאלה, כמובן אנדרדוגיות גדולה, אבל גם ראשוניות של משחקים באירופה בכלל וקבוצה כזו בפרט.
התכונה בין השריקה לפנדל ( למי שלא זוכר, ג'ון טרי הילדון שנאלץ לעלות לשחק בגיל 17 בגלל שכמה שחקנים פחדו להגיע לפה מהמצב הבטחוני, כשאילן בכר יספר לנכדים שסחט ממנו פנדל הוא ישמיט את העובדה הזו יש להניח) לביצוע עצמו הייתה הגדולה ביותר שחוויתי, והשוס של גרשון הרים את בלומפילד לגבהים לא הגיוניים, זוכר שקראתי סיכומי משחק מהצד שלהם עם המילה ERUPTED על תגובת הקהל.
אחריו הגיעו כמה דקות של תדהמה שמגיעה במצבים כאלה- המון תפיסות ראש וכו - מעורבבת עם צמרמורות, אושר ותחושות נוספות שקשה להסביר מהן. אני ירדתי ממקומי הקבוע בשער שבע למעלה, אל פלטפורמת המעבר הגדולה שלמטה, והתהלכתי כלא מאמין. ואז הקושר האחורי מקבל את הכדור, מרים באמנות ( כמה שהוא מיץ של זבל של אדם, ככה היה שחקן גדול ) וקלשנקו מטפס בערך שלושים מטר באוויר ונוגח פנימה ובלומפילד, שכבר היה במצב אקסטטי, פשוט התפוצץ. רצתי על המעבר הזה הלוך ושוב, צורח את נשמתי, מחבק כל מי שיש בדרך ולא ממש מבין איפה אני נמצא ומה קורה פה.

[joshsoos]

אני ממש מתרגש, שנים לא פתחתי אשכול...
הדבר הזה שקרה אתמול, גול נצחון בבעיטה האחרונה של המשחק על יריבה גדולה, הביא איתו שאגה עצומה ואקסטטית. לא ידוע לי שמקליטים בשגרה דציבלים באצטדיון, ולכן השוואה אוביקטיבית בין רגעים כאלה בעייתית.
ועדיין, מעניין לשמוע מה חווית הקהל והקול העוצמתית ביותר שאנשים חוו בבלומפילד, גם אם מרחק הזמן, חוויות אישיות או מיתולוגיה קצת מעוותים את השיפוט. אבל זה חלק מהענין, וגם השיפוט שלי זוכר חוויות מסוימות יותר מאחרות, מה שלא אומר שלא היו כאלה, אלא שאלה הן החוויות שנטמעו לי בזכרון.
שלי זה טועמה ובלילי בדרבי האבוקות, פישונט בחופשי בדרבי, פישונט נגד הפועל פ"ת כששיחקנו עם 9 שחקנים והאצטדיון היה עצבני רצח, יבואה בדרבי, ישראל כהן על בית שאן ( מדברים על הנגיחה של קרייב...זו הייתה נגיחה יותר חזקה מבעיטה ) טלקיסקי עושה טלקיסקי בדרבי ( הגול האישי הכי גדול שכנראה אי פעם נראה בעיניים במשחק שלנו ) ומעל הכל שני הגולים נגד צ'לסי, שם בלומפילד רקד, רעד, צווח, צרח והיה באופוריה עילאית. וגם רגע קטן מהילדות שלא יודע למה נחרט לי, בדרבי לא משמעותי במיוחד שהסתיים בתיקו כשהמחלה עשו בונקר של החיים והאצטדיון שכמו המשחק היה בשליטה שלנו, רעד משירת 'ליגה א''.


וכמובן שאתמול נכנס לרשימה...
https://www.sport5.co.il/articles.aspx? ... cID=519394

אוף טופיק אבל איך אפשר להגיד הגול האישי הכי גדול שנראה משחקן, כשאותו שחקן בדיוק רק חודש לאחר מכן כבש גול אפילו יותר גדול

הגול נגד ביתר היה כמובן ענק, אבל לא רק שכבר חווינו כאלה ( מרטון על אוברוב ) הוא לא מתקרב ברמות הקושי לגול בדרבי. זו רמת ביצוע של השחקנים הגדולים בעולם, וגם לא איזה משהו שהתלבש לך - כמו נגיד בלילי בדרבי - אלא פשוט טכניקת בעיטה עילאית ברמת קושי הכי גבוהה שקיימת.
ואגב רמות ביצוע של הגדולים בעולם, את זה אפשר להגיד גם על בעיטות העונשין של טועמה וסיני ( שהוא עצמו היה גם יכול אולי להיחשב מהשחקנים האלה, אם ההסתדרות הייתה נותנת לו לעזוב לאנגליה... )

[adom4]

אני ממש מתרגש, שנים לא פתחתי אשכול...
הדבר הזה שקרה אתמול, גול נצחון בבעיטה האחרונה של המשחק על יריבה גדולה, הביא איתו שאגה עצומה ואקסטטית. לא ידוע לי שמקליטים בשגרה דציבלים באצטדיון, ולכן השוואה אוביקטיבית בין רגעים כאלה בעייתית.
ועדיין, מעניין לשמוע מה חווית הקהל והקול העוצמתית ביותר שאנשים חוו בבלומפילד, גם אם מרחק הזמן, חוויות אישיות או מיתולוגיה קצת מעוותים את השיפוט. אבל זה חלק מהענין, וגם השיפוט שלי זוכר חוויות מסוימות יותר מאחרות, מה שלא אומר שלא היו כאלה, אלא שאלה הן החוויות שנטמעו לי בזכרון.
שלי זה טועמה ובלילי בדרבי האבוקות, פישונט בחופשי בדרבי, פישונט נגד הפועל פ"ת כששיחקנו עם 9 שחקנים והאצטדיון היה עצבני רצח, יבואה בדרבי, ישראל כהן על בית שאן ( מדברים על הנגיחה של קרייב...זו הייתה נגיחה יותר חזקה מבעיטה ) טלקיסקי עושה טלקיסקי בדרבי ( הגול האישי הכי גדול שכנראה אי פעם נראה בעיניים במשחק שלנו ) ומעל הכל שני הגולים נגד צ'לסי, שם בלומפילד רקד, רעד, צווח, צרח והיה באופוריה עילאית. וגם רגע קטן מהילדות שלא יודע למה נחרט לי, בדרבי לא משמעותי במיוחד שהסתיים בתיקו כשהמחלה עשו בונקר של החיים והאצטדיון שכמו המשחק היה בשליטה שלנו, רעד משירת 'ליגה א''.


וכמובן שאתמול נכנס לרשימה...
https://www.sport5.co.il/articles.aspx? ... cID=519394

אוף טופיק אבל איך אפשר להגיד הגול האישי הכי גדול שנראה משחקן, כשאותו שחקן בדיוק רק חודש לאחר מכן כבש גול אפילו יותר גדול

הגול נגד ביתר היה כמובן ענק, אבל לא רק שכבר חווינו כאלה ( מרטון על אוברוב ) הוא לא מתקרב ברמות הקושי לגול בדרבי. זו רמת ביצוע של השחקנים הגדולים בעולם, וגם לא איזה משהו שהתלבש לך - כמו נגיד בלילי בדרבי - אלא פשוט טכניקת בעיטה עילאית ברמת קושי הכי גבוהה שקיימת.
ואגב רמות ביצוע של הגדולים בעולם, את זה אפשר להגיד גם על בעיטות העונשין של טועמה וסיני ( שהוא עצמו היה גם יכול אולי להיחשב מהשחקנים האלה, אם ההסתדרות הייתה נותנת לו לעזוב לאנגליה... )

נראה לי גם זה שאנחנו אחרי עשור פלוס של כישלונות ובושות וזה פעם ראשונה מזה אלוהים יודע כמה זמן שניצחנו משהו שמרגיש כמו משחק צמרת (אפילו אם זה עוד מוקדם בעונה).

[joshsoos]

וסתם הערה, אם לבלומפילד היה גג כמו שצריך להיות לו, אתמול באמת היינו חווים את שאגת השאגות

בשביל זה צריך לחכות שהדיקטטור השחצן שרק הוא יודע מה טוב לאנשים, יעזוב כבר את העירייה...
לפחות זה לא מעוות לנו את האשכול, כי עם גג ובלי זו כבר חוויה אחרת =)

[joshsoos]

אוף טופיק אבל איך אפשר להגיד הגול האישי הכי גדול שנראה משחקן, כשאותו שחקן בדיוק רק חודש לאחר מכן כבש גול אפילו יותר גדול

הגול נגד ביתר היה כמובן ענק, אבל לא רק שכבר חווינו כאלה ( מרטון על אוברוב ) הוא לא מתקרב ברמות הקושי לגול בדרבי. זו רמת ביצוע של השחקנים הגדולים בעולם, וגם לא איזה משהו שהתלבש לך - כמו נגיד בלילי בדרבי - אלא פשוט טכניקת בעיטה עילאית ברמת קושי הכי גבוהה שקיימת.
ואגב רמות ביצוע של הגדולים בעולם, את זה אפשר להגיד גם על בעיטות העונשין של טועמה וסיני ( שהוא עצמו היה גם יכול אולי להיחשב מהשחקנים האלה, אם ההסתדרות הייתה נותנת לו לעזוב לאנגליה... )

נראה לי גם זה שאנחנו אחרי עשור פלוס של כישלונות ובושות וזה פעם ראשונה מזה אלוהים יודע כמה זמן שניצחנו משהו שמרגיש כמו משחק צמרת (אפילו אם זה עוד מוקדם בעונה).

כן, זה גם חלק מהפוזיציות השונות, הסיבה שמוזכר אותו גול של דרסיליה.
וכשיגיע מתישהו בשנת 2035 הנצחון בדרבי...

[קפבלנקה]

נזכרתי באוגבונה תוקע לבני יהודה במשחק חוץ 1-0 דקה 90.
תקפנו הפוך.

[oleg neduda]

הגול של אלטמן ללא ספק הכי עוצמתי שאני חוויתי בבלומפילד.
אחריו זה הגול של בן סהר ב-2-2 בדרבי
אחרי זה הגול של בלילי בדרבי אבוקות
וכמובן גם הגול של ורמוט ב-3-3 מול נתניה עם הפיגור 0-3 עד דקה 83

[סומך]

חד משמעית צ"לסי
אבל למשחק השבוע יש מקום של כבוד בעשירייה (אולי אפילו חמישייה) הפותחת

[צ'ימבויקה]

הייתי בחו״ל נגד בית״ר.
אני חושב שצ׳לסי הכי גדול.


אני רוצה לציין פה עוד משחק שלא הוזכר, וזה דרבי בשנת 2006.
הגול הראשון של באדיר (1:51 בסרטון)

לא חושב שמדובר בטופ, אבל כן רגע ששווה בעיניי להזכיר באשכול מהסוג הזה.

[אלון1]

הבעיטה של דני בונדר למשקוף נגד קאזן ב2010 ב0-0 בבלומפילד
גשם שוטף
היה טירוף עידוד שאני לא זוכר כמוהתו

[Segev]

אני ממש מתרגש, שנים לא פתחתי אשכול...
הדבר הזה שקרה אתמול, גול נצחון בבעיטה האחרונה של המשחק על יריבה גדולה, הביא איתו שאגה עצומה ואקסטטית. לא ידוע לי שמקליטים בשגרה דציבלים באצטדיון, ולכן השוואה אוביקטיבית בין רגעים כאלה בעייתית.
ועדיין, מעניין לשמוע מה חווית הקהל והקול העוצמתית ביותר שאנשים חוו בבלומפילד, גם אם מרחק הזמן, חוויות אישיות או מיתולוגיה קצת מעוותים את השיפוט. אבל זה חלק מהענין, וגם השיפוט שלי זוכר חוויות מסוימות יותר מאחרות, מה שלא אומר שלא היו כאלה, אלא שאלה הן החוויות שנטמעו לי בזכרון.
שלי זה טועמה ובלילי בדרבי האבוקות, פישונט בחופשי בדרבי, פישונט נגד הפועל פ"ת כששיחקנו עם 9 שחקנים והאצטדיון היה עצבני רצח, יבואה בדרבי, ישראל כהן על בית שאן ( מדברים על הנגיחה של קרייב...זו הייתה נגיחה יותר חזקה מבעיטה ) טלקיסקי עושה טלקיסקי בדרבי ( הגול האישי הכי גדול שכנראה אי פעם נראה בעיניים במשחק שלנו ) ומעל הכל שני הגולים נגד צ'לסי, שם בלומפילד רקד, רעד, צווח, צרח והיה באופוריה עילאית. וגם רגע קטן מהילדות שלא יודע למה נחרט לי, בדרבי לא משמעותי במיוחד שהסתיים בתיקו כשהמחלה עשו בונקר של החיים והאצטדיון שכמו המשחק היה בשליטה שלנו, רעד משירת 'ליגה א''.


וכמובן שאתמול נכנס לרשימה...
https://www.sport5.co.il/articles.aspx? ... cID=519394

אוף טופיק אבל איך אפשר להגיד הגול האישי הכי גדול שנראה משחקן, כשאותו שחקן בדיוק רק חודש לאחר מכן כבש גול אפילו יותר גדול

הגול נגד ביתר היה כמובן ענק, אבל לא רק שכבר חווינו כאלה ( מרטון על אוברוב ) הוא לא מתקרב ברמות הקושי לגול בדרבי. זו רמת ביצוע של השחקנים הגדולים בעולם, וגם לא איזה משהו שהתלבש לך - כמו נגיד בלילי בדרבי - אלא פשוט טכניקת בעיטה עילאית ברמת קושי הכי גבוהה שקיימת.
ואגב רמות ביצוע של הגדולים בעולם, את זה אפשר להגיד גם על בעיטות העונשין של טועמה וסיני ( שהוא עצמו היה גם יכול אולי להיחשב מהשחקנים האלה, אם ההסתדרות הייתה נותנת לו לעזוב לאנגליה... )

אבל זה לא רק הצ'יפ עצמו (שגם לכשעצמו יותר גדול ממרטון, שהיה הרבה יותר טעות של אובארוב מאשר טעות של קאלה במקרה הזה), זה גם הדריבל מהחצי (כולל השתחררות מתפיסת חולצה של אלברמן) לפני, וגם הפיקנטריה שניסה אותו דבר בדיוק חמש דקות קודם לכן