https://www.facebook.com/hanin.majadli/ ... GdFduPGkol
Hanin Majadli
הטור שלי היום בהארץ - مقالي اليوم في هآرتس
לא צריך להיות גנדי או נפש גדולה ואצילה במיוחד כדי להזדעזע מתמונות הטבח והזוועות בדרום. תמונות של משפחות שלמות נרצחות, צעירים נרצחים שרועים במתחם מסיבת טבע, אמהות עם תינוקות בוכים מובלים לחטיפתם, אנשים ירויים במכוניות ומתים לצדי הדרך. דווקא כאשה פלסטינית, שרואה ורגישה לעוולות הכיבוש ומעשי הזוועות שמבצע הצבא הישראלי מדי יום במשך שנים לבני עמה וכותבת עליהם ב"הארץ", אני יכולה להצביע על פשעים כשאני רואה אותם ולהגיד בלי להתבלבל, כי מוסרית אין הם מקובלים עלי והזדעזעתי לראות אותם.
וכמו שאני מצליחה לעשות את ההפרדה הזאת אני יודעת להצביע על ההקשר שמעשי הזוועות האלה התרחשו בו. לא כדי להצדיק אותם, אלא כדי להסביר את מה שרוב הישראלים סירבו לראות במשך שנים, ועכשיו הם מופתעים והמומים. זה חשוב עכשיו, משום שכאשר יש "שקט תעשייתי" מהפלסטינים לאיש לא אכפת לדבר עליהם, וכשאין "שקט תעשייתי" רוצים לשטח את עזה על ראשי תושביה. זהו, לצערי, מנעד הרגשות הישראלי כלפי פלסטינים. והמעגל הזה צריך להישבר.
גם פשעים מזעזעים אינם קורים בחלל ריק, אלא כי יש אדמה פורייה לזה. הכיבוש הוא שורש כל הרוע ושורש הייאוש של הפלסטינים. הסגר הלא אנושי, האלים והברוטלי המתמשך על תושבי עזה מייצר מוטיווציה אדירה לתמיכה בפעולות מחרידות כמו זו. כן, כאלף אנשי חמאס חמושים ביצעו זוועות. אבל ב–99% מהזמן אלה כוחות צה"ל שפולשים, מפציצים, חוטפים, יורים וטובחים באופן נקי ובלי ללכלך את הידיים, ואזרחים פלסטינים מתים על הגדר, ומשפחות פלסטיניות שלמות נטבחות בשג'אעיה ובמחנה פליטים א־שאטי. איך היו אומרים לי חברים יהודים אחרי כל מבצע מוצלח בעזה? זה מאוד עצוב חנין, אבל ככה זה במלחמה. ואני אומרת: לא ולא. יש מוסר גם בימי מלחמה. וחובה שיהיה כזה כדי שיהיו חיים.
המאמר הזה נכתב בנסיבות הכי קשות מאז שהתחלתי לכתוב, ואולי הכי קשות בחיי. אם להיות פלסטינית אזרחית ישראלית זה חוויה מורכבת בימים רגילים, היא כמעט לא אנושית בימים אלה. שכן מאז החלה המלחמה אני ועוד שני מיליון אזרחים ערבים נמצאים בחזקת מואשמים. כי אנחנו שותקים, או מבועתים, או כי העזנו להשוות, או כי — וזה הכי גרוע — דיברנו על קונטקסט ועל כיבוש.
וכן, מפחיד בעבורנו להתבטא בימים אלה. לא כולם מסוגלים. אבל מחובתי המוסרית והאוניוורסלית כלפי בני עמי וכלפי המקום הזה שאני חיה בו ויש לי בו קולגות וחברים שאני אוהבת וחרדה לגורלם — לא לשתוק לנוכח הדה־הומניזציה שנעשית לתושבי עזה, להתנגד לכל קריאות הנקם והענישה הקולקטיבית העיוורת: ניתוק מים וחשמל, הרעבה המונית של אוכלוסייה אזרחית, השמדה טוטאלית של לב עזה. שום דבר מאלה אינו תגובה ראויה או פתרון. אלה פשעי מלחמה.
קטונתי מלהציע פתרון, אבל ישראל לא רק שלא עשתה שום דבר כדי להציע אופק של חיים נורמליים לתושבי עזה החיים תחת הסגר הצבאי שלה, להיפך. היא עשתה כל מה שבא לה וכל מה שהיא יכולה כדי למרר את חייהם.
מגיעים לפלסטינים צדק וחירות, ואני רוצה בכל לבי שהחירות של בני עמי לא תהיה שרויה בדם של ישראלים, ומקווה מאוד שנשארו מעט ישראלים שחפצים בכך לא פחות.
חוקים ואיסורים שאין מקורם ב"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" הם מרושעים מטבעם. לפי מדד זה הדת היהודית קרובה למעמד של רשע מוחלט.
لا إله
מי שמאמין ולא מפחד, הריהו שקול למחבל מתאבד.
נא לא לצטט הודעות של אנשים לא ראויים, שיישאר מוסתר, תודה.