ההבדל בין סכין יהודית לסכין ערבית
ב. מיכאל / הארץ
06:00, 30 באוגוסט 2022
לתומי — בעצם, בתמימותי העילאית — סברתי כי בכל הנוגע לסיאוב מערכות הדין בשטחי הכיבוש ראיתי כבר הכל: את השלומיאליות הרצונית של המשטרה. את ההחלטות השיפוטיות המופרכות. את אוזלת היד המכוונת בחקירת מקרי הריגת פלסטינים. את הביטול האוטומטי של עדי ראיה פלסטינים. את הגזענות האגררית. את הקלישאה הגרוטסקית והשחוקה "חשתי מאוים, שמטהרת כל שפך דם.
טעיתי. לא ראיתי הכל.
הנה הסיפור: ב–21.6.22 נעץ מתנחל סכין בלבו של עלי חסן חַרְבּ, והרג אותו. האירוע התרחש בשטח השייך למשפחת הנדקר. המתנחל ומרעיו נכנסו לשטח הפרטי הזה, כנראה כהכנה להקמת "מאחז" כלשהו. כתום הדקירה נטל הדוקר את סכינו ונמלט.
"הדוקר לא ידוע", נאמר לתקשורת. אבל למחרת התייצב הדוקר במשטרה. הוא לא בא לספר לשוטרים שהוא הדוקר. הוא בא להתלונן על הפלסטינים. רק לאחר חקירה הוא הסכים להודות שהוא הדוקר.
ה"קייס" הזה משווע למבטם הבוחן של שופטים. כי יש אדם מת. ויש דוקר שנמלט, הסתיר וביקש להטעות. והעבירות והפשעים האפשריים זועקים לשמים:
המתנחל נשא בכליו סכין. חוק העונשין קובע שזו כשלעצמה עבירה שעונשה עד חמש שנות מאסר (סעיף 186). הוא הסיג את גבולה של משפחת חַרְבּ. סעיף 447 קובע — עד שנתיים מאסר. אם עשה זאת כשהוא נושא נשק קר (סכין למשל) — עד ארבע שנות מאסר. וכמובן הדקירה עצמה. רצח? המתה? שהשופטים יקבעו. מ–12 שנות מאסר עד מאסר עולם.
ב–25.8.22 הודיעה הפרקליטות שהיא סוגרת את התיק. "לא ניתן לשלול את גרסתו (של הדוקר) כי פעל מתוך הגנה עצמית". וריח הצחנה עלה עד לב השמים.
"הגנה עצמית"? שוב ושוב קבעו בתי משפט כי טענת הגנה עצמית אינה מכשירה נשיאת סכין, אלא בתנאים מאוד מאוד מיוחדים. האם בדק מישהו היכן ומתי הצטייד הדוקר בסכינו? האם אכן היה נתון בסכנת־חיים כאשר שם אותה בכליו? או שמא ידע היטב שהוא הולך לחפש צרות, ולעשות צרות, והצטייד בהתאם.
יתרה מזאת: סכין, מעצם מהותה, היא נשק תקיפה וחבלה, לא נשק הגנה. שהרי כדי לדקור יש להתקרב אל הנדקר עד כדי חצי מטר, או פחות. ממש לחתור למגע פיזי. זו טכניקת "הגנה" די משונה, בעיקר כאשר הנדקר אינו חמוש.

והנה לנו המחשה של מלוא ההבדל המשפטי בין סכין יהודית לסכין ערבית. אצל יהודי, סכין היא "הגנה עצמית" גם לאחר שדקר בה למוות. אצל ערבי, ואפילו הוא אשה ערבייה בגיל העמידה, די לומר "סכין נמצאה בכליו", וכבר הריגתו מותרת, מוצדקת וחוקית למהדרין.
וכך, מבלי משים, העניקה הפרקליטות הכשר לסכין כנשק להגנה עצמית. מעתה יכול כל אדם, ללא הבדל דת, גזע, מין ולאום (שהרי דמוקרטיה אנחנו) לשאת בכליו סכין, ולומר כי נשא אותה מטעמי הגנה עצמית. וכל חיסול, סיכול, ניטרול או סתם הריגה של פלסטיני, אשר יתורצו במנטרה "נמצאה סכין בכליו" — כמובן בצירוף התצלום הגנרי של סכין מטבח — ייחשבו מעתה לרצח. (מה, לא? שוב אני טועה?...)

על ההחלטה המבישה הזאת חובה להגיש ערר, ובמידת הצורך להגיע עמו עד בג"ץ. למען יימחה הכתם, או שלפחות ייחשפו כל השותפים לאפרטהייד המשפטי הזה.
________
מסע ההלוויה של עלי חסן חרב, שנהרג בידי מתנחל לפני חודשיים. אדם בא עם סכין ודקר למוות, ונמלט וניסה להטעות - והתיק נסגר
מסע ההלוויה של עלי חסן חרב, שנהרג בידי מתנחל לפני חודשיים. אדם בא עם סכין ודקר למוות, ונמלט וניסה להטעות - והתיק נסגר
צילום: MOHAMAD TOROKMAN/רויטרס