חדשות מהזווית הפלסטינית

[its-sick]

מה זה למה? קודם כל לא כולם חושבים כמוני (בכל זאת יש שטיפת מוח ציונית בכל מקום), אבל גם אלו שכן, יש להם משפחה בדיוק כמוני.
למשל אחותי: יש לה בעל, יש לו אחים, לאחים יש נשים, לנשים יש אחיות וכן הלאה. אם אנסה לשכנע אותה לעבור איתי למדינה שאינה מבצעת פשעי מלחמה, בעלה לא ירצה. אם ישכנע את אחיו, נשותיהם לא תרצינה.
כולנו כבולים למשפחותינו, ולכן חלקנו חולקים באחריות לפשעי הכיבוש כנגד רצוננו.
נולדנו במדינה פושעת, וזה ביתנו.

[its-sick]

ואם נעזוב, זה יעצור את הכיבוש? יהיו פחות נאצים במדינה? לא, חלקם באוכלוסיה רק יעלה.
מה שצריך זה לדבר. לשכנע את העולם להעניש את ישראל על פשעיה, עד שתחדול מהם.
אין באמת ערך מוסרי לעליה למדינה שאינה כובשת. יש ערך מוסרי רק למלחמה בכיבוש.

[benaim]

תירוצים ברמה של ילד בכתה א'.
נראה שאתה מתנגד לכיבוש עד שזה פוגש את הנוחות שלך ואתה מהווה דוגמה קלאסית לשמאל הקיצוני בעל שני הפרצופים.
אל תשתין לבאר ממנה אתה שותה.

[its-sick]

אולי בשבילך לראות את הוריך ואחיך זה רק נוחות. בשבילי זה הכרח נפשי.
אבל זה הגיוני בסך הכל, אתה הרי מונע משנאה. אני לא.

[its-sick]

ואני מעדיף לשלם מחיר כלכלי של אמברגו מוצדק על ישראל, מאשר להתרחק ממשפחתי. מה הקשר לנוחות?

[benaim]

אני לא שונא אף אחד, בינתיים מי שמפגין כאן שנאה זה אתה וחברך המטאלי. אתה כ"כ מתנגד לכיבוש וכ"כ פרו פלסטיני, מדוע אתה לוקח חלק בנישול הפלסטינים מאדמתם? לשיטתך, אתה שותף פעיל לפשע מלחמה! האם המצאות המשפחה שלך על האדמה הזאת יותר חשובה מזכות המשפחה הפלסטינית לחיות על האדמה ממנה 'גורשו'?
אתה מביך

[benaim]

ואם נעזוב, זה יעצור את הכיבוש? יהיו פחות נאצים במדינה? לא, חלקם באוכלוסיה רק יעלה.
מה שצריך זה לדבר. לשכנע את העולם להעניש את ישראל על פשעיה, עד שתחדול מהם.
אין באמת ערך מוסרי לעליה למדינה שאינה כובשת. יש ערך מוסרי רק למלחמה בכיבוש.

אתה אידיוט שימושי בידי האויב הערבי. בעיני האויב הערבי, הכיבוש לא מסתכם בקווי 67 אלא בקווי 48. תתעורר

[its-sick]

אני אכן שותף לפשעי מלחמה, אבל זה שאעזוב לא יעצור את פשעי המלחמה, אפילו לא יאיט אותם קצת.
להיפך, ככל שאחוז הנאצים במדינה יעלה כך הפשעים רק יחריפו. בשביל להביא קצת צדק לאיזור צריך להילחם בכיבוש, לא לעבור למדינה שפויה.

[its-sick]

יש למדינת ישראל אויבים רבים בגלל הכיבוש, ובצדק. כשהכיבוש יייפסק, יהיו הרבה פחות אויבים.

[benaim]

חח גדול.
אתה רוצה צדק בעיני הפלסטינים? תחזור למקום ממנו סבא שלך הגיע. זה הצדק מבחינתם. אתה פולש, אויב ואין לך שום קשר לאדמה הזאת.
אפשר להתווכח ונכון לדבר על השליטה על אוכלוסיה ביהודה ושומרון, אבל להשחיר את פניה של מדינת ישראל ברחבי העולם זה שקול בעיניי לבגידה, בוודאי כשכולנו יודעים מה הן המטרות של האויב הפלסטיני. ככל שתתפכח ותבין שקווי 1967 זו פיקציה שלא מקובלת על אף ארגון פלסטיני, יהיה טוב. יש סיבה שלא הגענו להסדר עד היום על אף ההצעות הנדיבות שהוצעו לפיקציה הפלסטינית.

[its-sick]

אבל אני לא מבין מה הטעם לדבר איתך. אנשים כמוך ניסו לרצוח את משפחתי בשואה. אתם לא שפויים מספיק לדיון.
מיציתי.

[benaim]

יש למדינת ישראל אויבים רבים בגלל הכיבוש, ובצדק. כשהכיבוש יייפסק, יהיו הרבה פחות אויבים.

איציק, לא מדינת ישראל היא האויב אלא היהודים. הציונות ומדינת ישראל הם בסה"כ תירוץ להמשך השנאה ההיסטורית כלפי היהודים, כפי ששנאו את סבי וסבתי במרוקו וכפי ששנאו את סבי וסבתי ברומניה(וגם רצחו 20 מבני משפחתי בשואה)

[benaim]

אבל אני לא מבין מה הטעם לדבר איתך. אנשים כמוך ניסו לרצוח את משפחתי בשואה. אתם לא שפויים מספיק לדיון.
מיציתי.

אתה איש קטן שלא יודע לנהל דיון ענייני וגולש לפסים אישיים ועלובים מבלי לדעת איך להתייחס לדבריי שכנראה מביכים אותך.
אני נכד לניצול שואה שכל משפחתו נרצחה באושוויץ ומעולם לא קראתי לרצח עם או להשמדה המונית. לרצות בביטחון משפחתי במולדת שלי אינו שקול לנאציזם.
כמו שאיחלתי לחברך המטאלי - שלנצח תשארו מיעוט קטן וקיצוני במדינת ישראל. לנצח תהיו לא רלוונטיים. רוב העם התפכח, בקרוב אצלכם.
שא ברכה

[its-sick]

אתה התחלת עם לקלל, אני רק עניתי.
הוריך הרוחניים קראו ליריביהם הפוליטיים "בוגדים" ושלחו אותם למחנות ריכוז.
כל מי שיקרא לי בוגד אני אקרא לו נאצי. זה מתבקש.
אם היית רוצה בטחון לא היית מנסה לגנוב עוד ועוד אדמות מאנשים קשי יום בשומרון, כמו גם ללטוש עיניים לאדמות לבנוניות,מצריות וסוריות.
אתם חיים על מלחמה.

[Red Wolf]

its-sick
benaim
ואדום מטאלי
אנא השתדלו לכבד אחד את השני, בדיון פוליטי רוב הסיכויים שלא תשכענו אחד את השני לחשוב אחרת, אבל יש גם דרך וצורה לדבר

השימוש במילים קשות (נאצי ובוגד) כחלק מהשיח בפורום, הוא לא משהו שאנחנו בהנהלה מקלים בו ראש, ואם זאת עדיין נותנים לכם את חופש הביטוי, עד גבול מסויים

מבקש ממכם להרגע, ולקרוא את ההודעות שאתם שולחים רגע לפני שלחצת "שליחה"
באמת שאין סיבה שנתחיל לחלק פה אזהרות והרחקות

תודה

[אדום מטלי]

its-sick
benaim
ואדום מטאלי
אנא השתדלו לכבד אחד את השני, בדיון פוליטי רוב הסיכויים שלא תשכענו אחד את השני לחשוב אחרת, אבל יש גם דרך וצורה לדבר

השימוש במילים קשות (נאצי ובוגד) כחלק מהשיח בפורום, הוא לא משהו שאנחנו בהנהלה מקלים בו ראש, ואם זאת עדיין נותנים לכם את חופש הביטוי, עד גבול מסויים

מבקש ממכם להרגע, ולקרוא את ההודעות שאתם שולחים רגע לפני שלחצת "שליחה"
באמת שאין סיבה שנתחיל לחלק פה אזהרות והרחקות

תודה

לא נאצי, ניאו-נאצי.
אם מישהו כאן שמח ומאחל לאנשים להיפגש עם חבריהם בגיהינום, רק כי הם לא יהודים, הביטוי הזה מתאים לו בהגדרה.
אם לפרופסור לייבוביץ', שאגב צפה בדיוק את מה שקורה עכשיו, היה מותר להגדיר זאת במילים הללו, אז מי אנחנו שנגיד שזה לא מכבד.
אגב, גם לי אין שום בעיה שיקראו לי בוגד. אני בהחלט בוגד ברעיון הציוני, ואני שלם עם זה.
אם אורחק בגלל זה, דיינו.

[benaim]

its-sick
benaim
ואדום מטאלי
אנא השתדלו לכבד אחד את השני, בדיון פוליטי רוב הסיכויים שלא תשכענו אחד את השני לחשוב אחרת, אבל יש גם דרך וצורה לדבר

השימוש במילים קשות (נאצי ובוגד) כחלק מהשיח בפורום, הוא לא משהו שאנחנו בהנהלה מקלים בו ראש, ואם זאת עדיין נותנים לכם את חופש הביטוי, עד גבול מסויים

מבקש ממכם להרגע, ולקרוא את ההודעות שאתם שולחים רגע לפני שלחצת "שליחה"
באמת שאין סיבה שנתחיל לחלק פה אזהרות והרחקות

תודה

לא נאצי, ניאו-נאצי.
אם מישהו כאן שמח ומאחל לאנשים להיפגש עם חבריהם בגיהינום, רק כי הם לא יהודים, הביטוי הזה מתאים לו בהגדרה.
אם לפרופסור לייבוביץ', שאגב צפה בדיוק את מה שקורה עכשיו, היה מותר להגדיר זאת במילים הללו, אז מי אנחנו שנגיד שזה לא מכבד.
אגב, גם לי אין שום בעיה שיקראו לי בוגד. אני בהחלט בוגד ברעיון הציוני, ואני שלם עם זה.
אם אורחק בגלל זה, דיינו.

3 מחבלים עם דם על הידיים שחוסלו בעודם בדרך לפיגוע נוסף הם לא אנשים תמימים שנהרגו או מתו בגלל אוזלת יד של הצבא כמו האיש בן ה80 שמת לשווא.
אני מאחל לכל מי שיפגע בישראלים חפים מפשע לפגוש את חבריו בגיהינום.
אני רחוק שנות אור מלענות על ההגדרה של ניאו-נאצי, אבל נראה שבדומה לחברך איציק, אינך יודע להתמודד ולנהל שיח ענייני, לכן אתה פונה למחוזות של עלבון או פרובוקציה.
בכל אופן, את הדיון איתך ועם הבחור השני אני סיימתי כי אין בכם שום כוונה להתדיין עם מי שמחזיק בדעה הפוכה לשלכם על אף תמיכתכם בשיח עם גדולי הטרוריסטים בדמות עראפת.
מאחל לך רק בריאות ושלנצח תשאר מיעוט קיצוני במדינת ישראל.

[D red imperia]

על סמך מה אתה קובע שהם מחבלים? כשמדובר בערבים כולם מקבלים את גרסת השב"כ בלי לשאול שאלות ולהטיל ספקות.
מרואן ברגותי נמק בכלא הישראלי כבר יותר מ-20 שנה רק מכיוון ישראל מפחדת שיהפוך להיות מנהיג העם הפלסטיני. אז החליטו להגדירו כ-"מחבל".
הפלסטינים נמצאים במעקב פולשני, נחקרים ללא זכויות, מעונים בחקירות, נשפטים במשפטי ראווה ומושלכים לתקופות מאסר ממושכות בלי שום סיכוי לצדק.
זה בדיוק האפרטהייד שאנחנו מדברים עליו.

[אדום מטלי]

זה אשכול שנקרא "חדשות מהזוית הפלסטינית". המטרה שלו, בדיוק כמו השם שלו. להרבה מהאנשים שהיו נתונים כל חייהם לסוציאליזציה העמוקה של הציונות - ואתה עמוק בתוך זה - אין יכולת לראות, או אפילו לדמיין את הדברים מהזווית הפלסטינית.
למה אתה נכנס לכאן?
את נקודת המבט הישראלית ציונית רואים בכל מרחב הקונצנזוס הישראלי, בכל כלי התקשורת, בכל השיח האזרחי והפוליטי מסמוטריץ ועד מרצ. יש כאן מקום שבא להראות נקודת מבט שאתה לא מסוגל/רוצה להבין, למה חשוב לך להיכנס אליו ולהציק?

[benaim]

על סמך מה אתה קובע שהם מחבלים? כשמדובר בערבים כולם מקבלים את גרסת השב"כ בלי לשאול שאלות ולהטיל ספקות.
מרואן ברגותי נמק בכלא הישראלי כבר יותר מ-20 שנה רק מכיוון ישראל מפחדת שיהפוך להיות מנהיג העם הפלסטיני. אז החליטו להגדירו כ-"מחבל".
הפלסטינים נמצאים במעקב פולשני, נחקרים ללא זכויות, מעונים בחקירות, נשפטים במשפטי ראווה ומושלכים לתקופות מאסר ממושכות בלי שום סיכוי לצדק.
זה בדיוק האפרטהייד שאנחנו מדברים עליו.

יהודים תושבי יהודה ושומרון לא זוכים לאותו היחס? מעצרים מנהליים, מעקב, חטיבה ייעודית בשב"כ. זה גם נחשב לאפרטהייד בעיניך?

[benaim]

זה אשכול שנקרא "חדשות מהזוית הפלסטינית". המטרה שלו, בדיוק כמו השם שלו. להרבה מהאנשים שהיו נתונים כל חייהם לסוציאליזציה העמוקה של הציונות - ואתה עמוק בתוך זה - אין יכולת לראות, או אפילו לדמיין את הדברים מהזווית הפלסטינית.
למה אתה נכנס לכאן?
את נקודת המבט הישראלית ציונית רואים בכל מרחב הקונצנזוס הישראלי, בכל כלי התקשורת, בכל השיח האזרחי והפוליטי מסמוטריץ ועד מרצ. יש כאן מקום שבא להראות נקודת מבט שאתה לא מסוגל/רוצה להבין, למה חשוב לך להיכנס אליו ולהציק?

נכנסתי לכאן מתוך מטרה להבין איזה סוג של שיח מתנהל כאן וכמו בכל דיון בפורום, מותר לי להביע את עמדתי בצורה מכובדת. הדעה שלך הזויה בעיניי אבל אני לא פוסל אותה, להפך ממך.

[its-sick]

לא פוסל, רק מקיא על אנשים וקורא להם בוגדים.

[D red imperia]

על סמך מה אתה קובע שהם מחבלים? כשמדובר בערבים כולם מקבלים את גרסת השב"כ בלי לשאול שאלות ולהטיל ספקות.
מרואן ברגותי נמק בכלא הישראלי כבר יותר מ-20 שנה רק מכיוון ישראל מפחדת שיהפוך להיות מנהיג העם הפלסטיני. אז החליטו להגדירו כ-"מחבל".
הפלסטינים נמצאים במעקב פולשני, נחקרים ללא זכויות, מעונים בחקירות, נשפטים במשפטי ראווה ומושלכים לתקופות מאסר ממושכות בלי שום סיכוי לצדק.
זה בדיוק האפרטהייד שאנחנו מדברים עליו.

יהודים תושבי יהודה ושומרון לא זוכים לאותו היחס? מעצרים מנהליים, מעקב, חטיבה ייעודית בשב"כ. זה גם נחשב לאפרטהייד בעיניך?

[its-sick]

לדעתי אירופה היתה דופקת לנו אמברגו סטייל דרום אפריקה כבר לפני שנים רבות, ארצות הברית היא המחסום.
כל מאמצי ההסברה נגד פשעי המלחמה של הכיבוש צריכים להתמקד בארצות הברית. ואפילו יותר ממוקד: ביהודי ארצות הברית.

(אני מקווה שהביתריסט הירושלמי לא יסיט שוב את הדיון)

[benaim]

לדעתי אירופה היתה דופקת לנו אמברגו סטייל דרום אפריקה כבר לפני שנים רבות, ארצות הברית היא המחסום.
כל מאמצי ההסברה נגד פשעי המלחמה של הכיבוש צריכים להתמקד בארצות הברית. ואפילו יותר ממוקד: ביהודי ארצות הברית.

(אני מקווה שהביתריסט הירושלמי לא יסיט שוב את הדיון)

תפסיק לשתף פעולה עם אקיבוש ונישול הפלסטינים מאדמותיהם.
קצת צבוע מצדך להתנגד לכיבוש אבל מצד שני לנהל חיים טובים ומפוארים על האדמות מהם גורשו הפלסטינים בנכבה. בוש לך

[its-sick]

מה שיעזור לפלסטינים זה לא שאני אלך אלא שנעצור את פשעי המלחמה שלך ושל שכמותך.
יש יותר סיכוי שהכיבוש ייגמר כשאנשים שמתנגדים לו נשארים פה ומורידים את ריכוז חלאות האדם במדינה.
ככל שיש יותר שמאלנים בצבא ככה יש פחות זוועות ורציחות בשטחים. ככל שיש יותר ימנים, יש יותר פשעי מלחמה.
זו נוסחא פשוטה למדי.

[benaim]

מה שיעזור לפלסטינים זה לא שאני אלך אלא שנעצור את פשעי המלחמה שלך ושל שכמותך.
יש יותר סיכוי שהכיבוש ייגמר כשאנשים שמתנגדים לו נשארים פה ומורידים את ריכוז חלאות האדם במדינה.
ככל שיש יותר שמאלנים בצבא ככה יש פחות זוועות ורציחות בשטחים. ככל שיש יותר ימנים, יש יותר פשעי מלחמה.
זו נוסחא פשוטה למדי.

איציק, תפסיק עם הצביעות. אתה יכול לנהל מאבק מהמקום ממנו סבא שלך הגיע. איך אתה חי עם העובדה שאתה חי פה ע"ח פלסטיני מדוכא שגורש מפה ע"י הציוני האכזר? איך אתה משתף פעולה עם זה?

[D red imperia]

לדעתי אירופה היתה דופקת לנו אמברגו סטייל דרום אפריקה כבר לפני שנים רבות, ארצות הברית היא המחסום.
כל מאמצי ההסברה נגד פשעי המלחמה של הכיבוש צריכים להתמקד בארצות הברית. ואפילו יותר ממוקד: ביהודי ארצות הברית.

(אני מקווה שהביתריסט הירושלמי לא יסיט שוב את הדיון)

הפלסטינים כבר לא מעניינים אף אחד. אפילו לא את מדינות ערב. הסיכוי שהכיבוש יסתיים בשנים הקרובות שואף לאפס.

[its-sick]

כבר עניתי לך, אבל אתה טרול. כל פעם שאתה רוצה לשאול את אותה השאלה, חזור למעלה וקרא את התשובה שכבר עניתי לך.

[its-sick]

לדעתי אירופה היתה דופקת לנו אמברגו סטייל דרום אפריקה כבר לפני שנים רבות, ארצות הברית היא המחסום.
כל מאמצי ההסברה נגד פשעי המלחמה של הכיבוש צריכים להתמקד בארצות הברית. ואפילו יותר ממוקד: ביהודי ארצות הברית.

(אני מקווה שהביתריסט הירושלמי לא יסיט שוב את הדיון)

הפלסטינים כבר לא מעניינים אף אחד. אפילו לא את מדינות ערב. הסיכוי שהכיבוש יסתיים בשנים הקרובות שואף לאפס.

יהודי העולם הם לא הישראלים ולא מדינות ערב, כמו שהראו לנו היום יהודי בריטניה.
אם רוב יהודי אמריקה יתחילו ללחוץ נגד הכיבוש, הכיבוש יגיע לסופו.
וליהודי העולם יש לרוב אינסטנקטים בריאים בעד זכויות אדם. הם זוכרים מאיפה באו.

[D red imperia]

מה שיעזור לפלסטינים זה לא שאני אלך אלא שנעצור את פשעי המלחמה שלך ושל שכמותך.
יש יותר סיכוי שהכיבוש ייגמר כשאנשים שמתנגדים לו נשארים פה ומורידים את ריכוז חלאות האדם במדינה.
ככל שיש יותר שמאלנים בצבא ככה יש פחות זוועות ורציחות בשטחים. ככל שיש יותר ימנים, יש יותר פשעי מלחמה.
זו נוסחא פשוטה למדי.

איציק, תפסיק עם הצביעות. אתה יכול לנהל מאבק מהמקום ממנו סבא שלך הגיע. איך אתה חי עם העובדה שאתה חי פה ע"ח פלסטיני מדוכא שגורש מפה ע"י הציוני האכזר? איך אתה משתף פעולה עם זה?

לא קל לחיות בישראל לאנשים כמונו. אבל זה עדיין עדיף מלעצום את העיניים ולהקשיח את הלב.
"במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש"

[D red imperia]

לדעתי אירופה היתה דופקת לנו אמברגו סטייל דרום אפריקה כבר לפני שנים רבות, ארצות הברית היא המחסום.
כל מאמצי ההסברה נגד פשעי המלחמה של הכיבוש צריכים להתמקד בארצות הברית. ואפילו יותר ממוקד: ביהודי ארצות הברית.

(אני מקווה שהביתריסט הירושלמי לא יסיט שוב את הדיון)

הפלסטינים כבר לא מעניינים אף אחד. אפילו לא את מדינות ערב. הסיכוי שהכיבוש יסתיים בשנים הקרובות שואף לאפס.

יהודי העולם הם לא הישראלים ולא מדינות ערב, כמו שהראו לנו היום יהודי בריטניה.
אם רוב יהודי אמריקה יתחילו ללחוץ נגד הכיבוש, הכיבוש יגיע לסופו.
וליהודי העולם יש לרוב אינסטנקטים בריאים בעד זכויות אדם. הם זוכרים מאיפה באו.

הצחקתני. בלי הלובי שלהם, לא הייתה קמה מדינת ישראל מלכתחילה, ובוודאי שלא הייתה שורדת.
הם המחולל.

[its-sick]

נכון, זה בדיוק מה שאמרתי, בגללם יש כיבוש.
אבל זה היה מזמן. היום הדור היהודי הצעיר הוא ברובו woke

[El dudernio]

הנרצחים הם חברים בארגונים פלסטינים, המקבילים לצה"ל של ישראל ( הרי אין להם אפשרות להקים צבא מאורגן, נכון?). "מחבלים" הוא שם ישראלי ילדותי, אבל ככל שיש דבר כזה, חיילי צה"ל הם המחבלים של ישראל.
האם סביר בעיני מישהו כאן , שלוחמים פלסטינים יגיעו ללב תל אביב וירססו מכונית עם שלושה צעירים, יהרגו אותם בגלל שהם "מחבלים ישראלים"?
ומנין למישהו שיש להם דם על הידיים? כי מג"ב אמרו?
וגם אם כן, יובאו אחר כבוד בפני שופט, וישפטו. אחרת זו הוצאה להורג, רצח לכל דבר ועניין.

זה לא בדיוק מה שהם "מאושמים" בו?
שארבו למכונית ישראלי וירו עליה רק בגלל שנוכחים בה הם "מחבלים ישראלים"?

ואם הם בדיוק כמו חיילי צה"ל, אז אני בכלל לא מבין מה הבעיה ממתי בלחימה בין צבאות יש שופט שפוסק מימנצח ומי מפסיד? מה זאת השטות הזאת?

[אדום מטלי]

ארוך. אבל כדי להיחלץ מהסוצאיליזציה שגדלנו עליה כל כך הרבה שנים, צריך סבלנות ואורך נשימה.
ולקרוא עד הסוף, גם אם זה נראה לא מציאותי ואכזרי.

Yuval Abraham:


נסעתי חמש שעות ברכב עם רופאה מעזה. זה לימד אותי יותר על עזה מכל מה שאי-פעם שמעתי בטלוויזיה או קראתי באינטרנט.
קבענו להיפגש באוניברסיטה סמוכה לרמאללה, מוקדם בבוקר. חיפשתי אותה שם, בעיניים, אבל לא מצאתי. כמה סטודנטים פיהקו ליד השער עם כוסות קפה, נהג מונית לידי מכר תותים, ובמדרכה ממול, עמדה אישה גבוהה, עם משקפי שמש ותיק גב כחול מונח לרגליה. זה היה התיק הכי גדול שראיתי בחיים. היא נופפה לי. זאת אמונה.
כשהיא התקשרה לבקש טרמפ מרמאללה לעזה, ואמרה "סליחה, חוץ ממך, אני לא מכירה מחוץ לעזה אף-אחד". הסכמתי מיד. הרגשתי בר מזל לפגוש אותה, אבל לא הבנתי איך הצליחה לצאת מעזה. אנשים לא יוצאים משם.
מעולם לא ראיתי אותה. שמעתי רק את הקול שלה. דיברנו פעם אחת באריכות בטלפון במלחמה. המילים שלה אז היו כל-כך נוראיות, שלא הצלחתי לשכוח אותה. ראיינתי אותה שעתיים אחרי שהבית שלה הופגז.
"ישנו כל המשפחה בבית", סיפרה בזמנו, "היו דפיקות בדלת. אני מתעוררת, וזה שומר המגדל. איש זקן. אומר לנו: "צאו מכאן". והוא רץ בטירוף, השומר, עולה במדרגות, דופק על הדלתות: "צאו, צאו מהר". והילדים הקטנים שלי ישנים".
שבעים דירות נהרסו במגדל. בצבא אמרו כי אחת מהדירות, בקומה השלישית, הייתה שייכת לאיש חמאס. הפגיזו את כולן.
בשיא המלחמה, העלנו תמלול של השיחה עם אמונה לפייסבוק, לעמוד אנחנו שמעבר לגדר. זה הפך לפוסט הכי ויראלי בתולדות העמוד. קראו אותו חצי מיליון ישראלים, והשאירו 4,900 תגובות.
"למה את מעלימה עין מחלאות החמאס שאחראים לחיים המזוינים שלך", כתב אילן. "בפעם הבאה תחשבו פעמיים לפני שתאפשרו לחמאס לפגוע במדינת ישראל", הגיב עומר. "אני מאוכזב. איך זה שלא כל השכונה נמחקה?" כתב צח. אלו תגובות שקיבלו הרבה לייקים.
אבל התגובה הכי אהודה, בפער, זו שקיבלה לא פחות מ-1,200 לייקים, נוסחה בטון עדין. רננה, מעוטף עזה, כתבה שגם היא אמא שרצה למקלט עם בנותיה, וסיימה במילים האלו: "תתאגדו נגד חמאס - רק מכם יבוא השינוי".
האם המדיניות הישראלית בעזה היא תגובה לחמאס? לדעתי לא. אנסה להסביר למה. ואיך זה נראה. דרך המפגש עם אמונה.
ניגשתי לאמונה. הי, שלום. לחצנו ידיים ליד האוניברסיטה. הרמתי, יותר נכון גררתי, את התיק שלה לאוטו. "מה זה", צחקתי.
"אני יודעת", אמרה, "אסור לנו להכניס מעזה מזוודות עם גלגלים, רק תיקי גב".
הכביש היה פקוק. שעה וחצי נסיעה לעזה. למעבר ארז. חומת ההפרדה מולנו, ועליה גרפיטי של יונה עם כמה פרצופים שחורים. שתקנו. שאלתי מה עוד אסור לה להכניס מעזה, ואמונה אמרה: "מלא דברים. איפור, ראש מטען לטלפון". ילד קטן ניגש לחלון, נקש בזכוכית, ושאל אם נרצה לקנות נייר טואלט.
"האוויר כאן… הכל כאן חופשי יותר", אמונה אמרה.
"באיזה מובן חופשי?"
"אף-אחד לא מתערב לי בעניינים. ברמאללה הסתובבתי בנחת. תראה, אני לובשת ג'ינס צמוד - אבל לא העירו לי".
התבלבלתי בדרך. ביקשתי מאמונה לשים וייז, למעבר ארז, אבל לא היה לה. "לאן אסע עם וייז מהכלא של עזה", אמרה.
היא הראתה לי בטלפון תמונות של בעלה, ראיד, פניו מלוכלכות מצבעי שמן. "הוא אמן", אמרה, "כמה הוא קינא בי, שקיבלתי היתר לצאת מעזה שלשום".
"למה?"
"כי הוא בן שלושים, ויצא רק פעם אחת".
"מתי הוא יצא?"
"לפני כמה שנים. אחותו גרה בחברון. אחרי שהטילו סגר בעזה, שנים הם לא נפגשו. הוא קשור אליה מאד. כל חודשיים הגיש בקשה לצבא, לקבל אישור לצאת מעזה לגדה, כדי לבקר אותה. איזה חיים. חבל שלא בא איתי לכאן. היה מביא לך במתנה ציור שלו". ואז היא הביטה בנוף.
"הוא יצא בסוף?" שאלתי.
"מה?"
"בעלך, בסוף הוא יצא לחברון?"
"כן. בסוף הצליח לצאת. הצבא נתן לו היתר יציאה, לשלושה ימים. לנסוע לאחותו, להלוויה שלה, כשהיא מתה".
לאחד מכל שלושה תושבים בעזה יש קרוב משפחה בעיר אחרת בארץ. אמא בחברון, דודה ביפו, סבא בירושלים. זה הגיוני. עזה היא חלק מהארץ הזו. כמו שלתושבי תל-אביב יש קרובי משפחה ברחובות או באשקלון, למשל.
אנחנו מטילים על עזה סגר כבר חמש-עשרה שנה. הסגר מנתק אותה מהארץ. זו הסיבה שעזה קרסה לחלוטין.
כיום, אסור לתושבי עזה לצאת לערים אחרות: לא לחברון, לא לירושלים, ולא ליפו. זה חלק ממדיניות רחבה שנקראת מדיניות הבידול. מדוע בידול? בגלל חמאס? לא. נגיע לזה.
רק אם קרוב משפחה מדרגה ראשונה מת, גוסס, או מתחתן, משרד הביטחון יסכים לשקול את הבקשה של תושב עזה לצאת. דרגה ראשונה בלבד. כלומר, להלוויה של אמא שלך מותר לצאת, לזו של סבתא או דודה - אסור. סתם ביקור של אח מעזה את אחותו מחברון? אסור. אלפי משפחות מופרדות.
אמונה השעינה מרפק על הדלת, והפנתה מבט לחלון. הנוף הצהוב של הגדה היבהב בזכוכית. הפעלתי רדיו. התחנות התחלפו כל הזמן, באופן אקראי, בין עברית לערבית.
"את אוהבת מוזיקה?", שאלתי. אבל היא לא ענתה.
מבלי להסיט את המבט מהנוף, אמונה אמרה: "אף-פעם לא ראיתי הרים".
"באמת?" שאלתי.
"כן, באמת. אף-פעם לא ראיתי הרים".
"בת כמה את?".
"אני בת שלושים. זאת הפעם הראשונה שאני יוצאת מעזה".
"אה, לא ידעתי. לא חשבתי על זה".
"ממש יפה פה".
"כן. נעצור?"
"לא. לא. שלא תתעכב".
"איך קרה שיצאת מעזה?"
"אני מטפלת בילדים חולי סרטן. בארגון בינלאומי".
"נכון אני זוכר".
"אז הארגון הגיש בשמי בקשה להיתר יציאה. כי זה ארגון בינלאומי, מותר להם. כולם בסביבה שלי השתגעו שקיבלתי היתר. התחננו שאקח אותם במזוודה. אני נחשבת כל-כך פריוולגית בעזה. אמרו עלי שאני מרחפת מעל הרוח".
התקרבנו לירושלים. חייל במחסום, עם פנים גדולות וחיוורות, סימן לנו לעצור, ושאל בערבית מה הקשר בינינו. אמרתי לו שאנחנו נוסעים למעבר ארז. לעזה. הוא אמר אין בעיה.
"החייל נראה כמו חבר שלי", אמונה אמרה כשעברנו. "חבר מהתיכון, שלמד איתי רפואה". שמו עומר. מוצלח כזה. "אבל אחרי שסיים לימודי רפואה הוא לא מצא עבודה", סיפרה.
חבר שלה, עומר, נכנס לדכאון. ואז הוא מכר את כל חפציו, וטס לטורקיה דרך מצרים. מסע מפרך. משם, ניסה לחצות את הים ליוון. "הוא טבע בדרך, ומת", אמונה הפטירה. פלסטינים מעזה חוצים את הים כך מדי שנה. הם חלק מתופעת הפליטות המודרנית.
הנתונים בלתי-נתפסים. רק ב-2018 עזבו 35,000 צעירים את עזה בלי לשוב. רובם היו משכילים. כמו עומר. היו בינם יותר ממאה רופאים. כך לפי ישראל.
לפי אקדמאים בעזה, כ-120,000 אנשים היגרו ממנה בארבע השנים האחרונות.
"כל מי שמצליח לחסוך מספיק כסף מנסה לברוח", אמונה אמרה, "אי-אפשר לגור כאן, כי אין עבודה וחיים בכלל. אנשים בלי כסף לא בונים בית, לא מתחתנים, יש בדידות גדולה".
שניים משלושה צעירים בעזה מובטלים. גם זו תוצאה של מדיניות הבידול. כי הכלכלה בעזה תלויה, אנושות - בקשר עם שאר חלקי הארץ. כך באופן היסטורי. השווקים הטבעיים של עזה בחברון וביפו ובירושלים. מדיניות הבידול עצרה את הסחר ולכן ריסקה את הכלכלה. באתר של גישה אפשר להתעמק בנושא.
"את יודעת, ישראלים אומרים - הסגר בעזה בגלל חמאס", אמרתי לאמונה.
"אני יודעת. קראתי את התגובות לפוסט שהעלתם במלחמה. זה הפתיע אותי. מה, לא יודעים אצלכם שהסגר לא נגד חמאס אלא נגד כל התושבים? לחמאס מה אכפת. זה אפילו טוב להם"
"למה?"
"כי הסגר עשה את התושבים חלשים ועניים. הם מוכרחים להתעסק בהישרדות - בכסף, באוכל. אדם שצריך לשרוד לא מתעסק בפוליטיקה, הוא לא יפגין נגד הדיקטטורים של חמאס".
היא בחנה את המבט שלי, והוסיפה בהיסוס: "וגם לא נגד הכיבוש".
המילים שלה הזכירו לי שיחה אחרת בשנה שעברה, שהדהימה אותי. שיחה עם המנהל של מעבר ארז, שלמה צבאן. איש צבא. נפגשנו בשיעור בבן גוריון. סטודנטית אחת שאלה אותו, בישירות, מה דעתו על מדיניות הבידול.
"צריך לפתוח את עזה ומיד", השיב בטון החלטי, האיש שאוכף מדיניות זו כבר חמש-עשרה שנים, "מ-2006 עד היום הכנסתי תשע מיליון כניסות של פלסטינים מעזה לישראל. היו אפס נפגעים. אם נפתח את עזה היום, לא יהיו פיגועים, והחמאס ייחלש מאוד".
לא אתעמק בדבריו. אבל תחשבו על זה רגע. אם הסגר החונק הזה, לא פועל נגד חמאס, אלא נגד התושבים עצמם - אז מה מטרתו?
למה מנענו מראיד לבקר את אחותו בחברון עד שמתה?
למה אסרנו על אמונה לצאת מעזה כל חייה, עד גיל שלושים?
למה עם שלם מבודל מהארץ, בלי כלכלה שיכולה לתפקד, בעוני מחפיר שגורם להמונים למות או לעזוב?
לדעתי יש שתי סיבות. שתיהן נובעות משכרון כוח, ולא קשורות לביטחון.
סיבה אחת פוליטית. כל עוד עזה מופרדת מהגדה, והגדה מופרדת מירושלים - אז הסיכוי שתקום מדינה פלסטינית בשטחים אלו קטן באופן משמעותי.
וסיבה אחת דמוגרפית. כל עוד עזה נעולה, תושביה לא יכולים לעבור לגור בערים פלסטיניות אחרות בארץ. המדינה פועלת בגלוי לעודד מאזן דמוגרפי יהודי בגדה ובירושלים. עושים זאת במגוון דרכים אלימות: הרס בתים, מניעת איחוד משפחות, שלילת תושבות מפלסטינים ירושלמים. הסגר בעזה זו, בעיני, הדרך האלימה מכולן.
הבידול זו מדיניות רשמית. פגשתי נציגה של השב"כ במעבר ארז לפני שנה. היא אחראית על היתרי יציאה. הייתה לה מחברת מאד מסודרת, עם כותרות ממורקרות בצבעים.
דיברנו קצת, ופתאום מישהו צעק לה, מרחוק, לבוא מהר. בשער של מעבר ארז עמד ילד בן שמונה, מעזה, לגמרי לבדו. הוא יצא לטיפול רפואי בשכם עם דודה שלו - אבל חזר בלעדיה במונית. הדודה, תושבת עזה, נשארה בשכם.
נציגת השב"כ רצה אליו.ניכר היה שאכפת לה. היא ציקצקה בלשון ואמרה: "ראית מה זה! אתה מבין עכשיו", היא הסתכלה עלי, "דודה שלו נטשה אותו ונשארה בגדה. זה קורה כל יום. אנחנו נותנים להם לצאת מעזה, אבל הם לא חוזרים פנימה".
היא הסבירה לי באותו יום, באופן מפורש, שכשמישהו מעזה מגיש בקשה לצאת, שיקול עיקרי של השב"כ זה האם "יש סבירות שהוא ישאר בגדה". אם התשובה היא כן, הוא לא יקבל אישור.
שאלתי אותה למה לא מתייחסים לשטחים האלו כאל מרחב אחד. "הבידול זו החלטה שהתקבלה בדרגים הכי גבוהים", אמרה.
סיפרתי את כל זה לאמונה, כשהיינו כבר קרובים למעבר ארז. "היא צודקת", אמרה. "חברה שלי קיבלה היתר לטיפול רפואי בירושלים, אבל הלכה במקום זה לקבץ נדבות בכיכר ברמאללה. נשים רבות עושות את זה כי עזה היא גיהנום עבורן. בשב"כ נזפו בחברה שלי ומאז לא נתנו לה היתר. הם יודעים הכל. איפה היינו. מה עשינו".
פתאום הבנתי מה אני עושה. לאן אני מחזיר אותה. נסעתי לאט יותר. חלפנו על-פני שלט לאשקלון, והיא אמרה: "מה זה שם? עסקלאן?" ואמרתי כן. היא אמרה: "סבא וסבתא שלי נולדו שם".
נכנסו לאשקלון. נסענו מערבה, לים, ברחוב בן-גוריון. אמונה צילמה את הדרך בריכוז רב. בחנתי את המבט שלה, ואמרתי: "מצטער. זה השתנה, את יודעת". והיא אמרה: "אני יודעת".
"סבתא שלי, הבית שלה היה בצבע אדום". היא סיפרה איך גדלה על הסיפורים שלה, על בית ליד הים. במעבר חצייה, עצרתי אישה מבוגרת, ואמרתי: "סליחה, איפה אשקלון העתיקה?" היא משכה בכתפיים ואמרה לא יודעת. שאלתי נער על אופניים אם יש אשקלון עתיקה והוא אמר שלא.
בדרך לים לא היו מבנים ישנים, או בתים אדומים, או כפרים עקורים. רק מכולת וכמה מבני שיכונים. אמונה אמרה: "בעזה אין רווחים בין הבתים כמו שיש פה".
שני-שליש מתושבי עזה פליטים. הרוב. הם או הוריהם גורשו ב-48' מכפרים ברחבי הארץ, ומאז הם בעזה.
הגענו לחוף ריק. הייתה מישהי אחת, בקצה, שעשתה מדיטציה. אמונה הביטה לים, ונראה כאילו חיפשה משהו באופק. אולי את עזה. ואז היא עצמה עיניים. אחר-כך, ביקשה שאצלם אותה. "לך רחוק רחוק", אמרה. והלכתי עד שהפכה לנקודה קטנה במרחבי החול.
בדרך חזרה, עדיין באשקלון, הייתי צמא. עצרנו בסופר קטן לקנות מים. הייתה שם קופאית אחת בגיל תיכון ששיחקה בטלפון. הסתובבנו בין המדפים, ואמונה הכירה את המוצרים היטב. "אלו נמכרים גם בעזה", אמרה וצחקה. סבון של פיירי, בייגלה של אסם, שמנת של תנובה - נמכרים בעזה. גם תרסיס ריחני של בדין, ומילקי של שטראוס, ומרסס גו'קים של סנו.
הכל נמכר בסופר אחר, ליד הבית של אמונה, שמונה-עשרה דקות מהסופר הזה.
בקופה, התווכחנו מי ישלם על המים, והקופאית הרימה את המבט מהטלפון. שתי ידיים השיטו לה שטר של עשרים. גם בעזה משלמים בשקלים. בארנק של אמונה מונחים הפרצופים של לאה גולדברג ושאול טשרניחובסקי.
כולנו חיים כיום, ב-2022, במדינה אחת. ישראל. והיא לא דמוקרטית. כי הזכויות מתחלקות על-בסיס זהות אתנית. זה מוכרח להשתנות.
כצעד ראשון בהליך הזה, מוכרחים לפתוח את עזה. להסיר את הסגר. זה אומר לאפשר תנועה חופשית וסחר עם שאר חלקי הארץ. כרגע יש שם גטו ענק. אין מילה אחרת לתאר זאת. מדיניות הבידול שלנו הורגת אנשים מדי יום. זו מלחמה איטית.
כשיצאנו מהסופר הרמתי מבט וראיתי צריח של מסגד ישן. בכניסה היה שלט דהוי: "מוזיאון לתולדות אשקלון". משהו ישן. נכנסו, ובפנים היה ריח של עובש. באחד מחדרי המסגד ישבו במעגל נשים מבוגרות, שציירו על קנווסים. חשבתי על ראיד, בעלה של אמונה. היא צילמה קצת, ואז אמרה "בוא נחזור".
בדרך חזרה רוח נכנסה לרכב מהחלונות הפתוחים. לא דיברנו הרבה. נסעתי לאט. קיבוץ יד מרדכי, שדה חמניות, נתיב העשרה, מרחבי חקלאות גדולים, ובסוף מעבר ארז. באופק גוש הבטון הצפוף של עזה. ליד השער, במעבר, אמונה הרימה את תיק הגב לעגלה ואמרה לי שלום. תהיתי אם אראה אותה שוב.

[El dudernio]

ארוך. אבל כדי להיחלץ מהסוצאיליזציה שגדלנו עליה כל כך הרבה שנים, צריך סבלנות ואורך נשימה.
ולקרוא עד הסוף, גם אם זה נראה לא מציאותי ואכזרי.

Yuval Abraham:


נסעתי חמש שעות ברכב עם רופאה מעזה. זה לימד אותי יותר על עזה מכל מה שאי-פעם שמעתי בטלוויזיה או קראתי באינטרנט.
קבענו להיפגש באוניברסיטה סמוכה לרמאללה, מוקדם בבוקר. חיפשתי אותה שם, בעיניים, אבל לא מצאתי. כמה סטודנטים פיהקו ליד השער עם כוסות קפה, נהג מונית לידי מכר תותים, ובמדרכה ממול, עמדה אישה גבוהה, עם משקפי שמש ותיק גב כחול מונח לרגליה. זה היה התיק הכי גדול שראיתי בחיים. היא נופפה לי. זאת אמונה.
כשהיא התקשרה לבקש טרמפ מרמאללה לעזה, ואמרה "סליחה, חוץ ממך, אני לא מכירה מחוץ לעזה אף-אחד". הסכמתי מיד. הרגשתי בר מזל לפגוש אותה, אבל לא הבנתי איך הצליחה לצאת מעזה. אנשים לא יוצאים משם.
מעולם לא ראיתי אותה. שמעתי רק את הקול שלה. דיברנו פעם אחת באריכות בטלפון במלחמה. המילים שלה אז היו כל-כך נוראיות, שלא הצלחתי לשכוח אותה. ראיינתי אותה שעתיים אחרי שהבית שלה הופגז.
"ישנו כל המשפחה בבית", סיפרה בזמנו, "היו דפיקות בדלת. אני מתעוררת, וזה שומר המגדל. איש זקן. אומר לנו: "צאו מכאן". והוא רץ בטירוף, השומר, עולה במדרגות, דופק על הדלתות: "צאו, צאו מהר". והילדים הקטנים שלי ישנים".
שבעים דירות נהרסו במגדל. בצבא אמרו כי אחת מהדירות, בקומה השלישית, הייתה שייכת לאיש חמאס. הפגיזו את כולן.
בשיא המלחמה, העלנו תמלול של השיחה עם אמונה לפייסבוק, לעמוד אנחנו שמעבר לגדר. זה הפך לפוסט הכי ויראלי בתולדות העמוד. קראו אותו חצי מיליון ישראלים, והשאירו 4,900 תגובות.
"למה את מעלימה עין מחלאות החמאס שאחראים לחיים המזוינים שלך", כתב אילן. "בפעם הבאה תחשבו פעמיים לפני שתאפשרו לחמאס לפגוע במדינת ישראל", הגיב עומר. "אני מאוכזב. איך זה שלא כל השכונה נמחקה?" כתב צח. אלו תגובות שקיבלו הרבה לייקים.
אבל התגובה הכי אהודה, בפער, זו שקיבלה לא פחות מ-1,200 לייקים, נוסחה בטון עדין. רננה, מעוטף עזה, כתבה שגם היא אמא שרצה למקלט עם בנותיה, וסיימה במילים האלו: "תתאגדו נגד חמאס - רק מכם יבוא השינוי".
האם המדיניות הישראלית בעזה היא תגובה לחמאס? לדעתי לא. אנסה להסביר למה. ואיך זה נראה. דרך המפגש עם אמונה.
ניגשתי לאמונה. הי, שלום. לחצנו ידיים ליד האוניברסיטה. הרמתי, יותר נכון גררתי, את התיק שלה לאוטו. "מה זה", צחקתי.
"אני יודעת", אמרה, "אסור לנו להכניס מעזה מזוודות עם גלגלים, רק תיקי גב".
הכביש היה פקוק. שעה וחצי נסיעה לעזה. למעבר ארז. חומת ההפרדה מולנו, ועליה גרפיטי של יונה עם כמה פרצופים שחורים. שתקנו. שאלתי מה עוד אסור לה להכניס מעזה, ואמונה אמרה: "מלא דברים. איפור, ראש מטען לטלפון". ילד קטן ניגש לחלון, נקש בזכוכית, ושאל אם נרצה לקנות נייר טואלט.
"האוויר כאן… הכל כאן חופשי יותר", אמונה אמרה.
"באיזה מובן חופשי?"
"אף-אחד לא מתערב לי בעניינים. ברמאללה הסתובבתי בנחת. תראה, אני לובשת ג'ינס צמוד - אבל לא העירו לי".
התבלבלתי בדרך. ביקשתי מאמונה לשים וייז, למעבר ארז, אבל לא היה לה. "לאן אסע עם וייז מהכלא של עזה", אמרה.
היא הראתה לי בטלפון תמונות של בעלה, ראיד, פניו מלוכלכות מצבעי שמן. "הוא אמן", אמרה, "כמה הוא קינא בי, שקיבלתי היתר לצאת מעזה שלשום".
"למה?"
"כי הוא בן שלושים, ויצא רק פעם אחת".
"מתי הוא יצא?"
"לפני כמה שנים. אחותו גרה בחברון. אחרי שהטילו סגר בעזה, שנים הם לא נפגשו. הוא קשור אליה מאד. כל חודשיים הגיש בקשה לצבא, לקבל אישור לצאת מעזה לגדה, כדי לבקר אותה. איזה חיים. חבל שלא בא איתי לכאן. היה מביא לך במתנה ציור שלו". ואז היא הביטה בנוף.
"הוא יצא בסוף?" שאלתי.
"מה?"
"בעלך, בסוף הוא יצא לחברון?"
"כן. בסוף הצליח לצאת. הצבא נתן לו היתר יציאה, לשלושה ימים. לנסוע לאחותו, להלוויה שלה, כשהיא מתה".
לאחד מכל שלושה תושבים בעזה יש קרוב משפחה בעיר אחרת בארץ. אמא בחברון, דודה ביפו, סבא בירושלים. זה הגיוני. עזה היא חלק מהארץ הזו. כמו שלתושבי תל-אביב יש קרובי משפחה ברחובות או באשקלון, למשל.
אנחנו מטילים על עזה סגר כבר חמש-עשרה שנה. הסגר מנתק אותה מהארץ. זו הסיבה שעזה קרסה לחלוטין.
כיום, אסור לתושבי עזה לצאת לערים אחרות: לא לחברון, לא לירושלים, ולא ליפו. זה חלק ממדיניות רחבה שנקראת מדיניות הבידול. מדוע בידול? בגלל חמאס? לא. נגיע לזה.
רק אם קרוב משפחה מדרגה ראשונה מת, גוסס, או מתחתן, משרד הביטחון יסכים לשקול את הבקשה של תושב עזה לצאת. דרגה ראשונה בלבד. כלומר, להלוויה של אמא שלך מותר לצאת, לזו של סבתא או דודה - אסור. סתם ביקור של אח מעזה את אחותו מחברון? אסור. אלפי משפחות מופרדות.
אמונה השעינה מרפק על הדלת, והפנתה מבט לחלון. הנוף הצהוב של הגדה היבהב בזכוכית. הפעלתי רדיו. התחנות התחלפו כל הזמן, באופן אקראי, בין עברית לערבית.
"את אוהבת מוזיקה?", שאלתי. אבל היא לא ענתה.
מבלי להסיט את המבט מהנוף, אמונה אמרה: "אף-פעם לא ראיתי הרים".
"באמת?" שאלתי.
"כן, באמת. אף-פעם לא ראיתי הרים".
"בת כמה את?".
"אני בת שלושים. זאת הפעם הראשונה שאני יוצאת מעזה".
"אה, לא ידעתי. לא חשבתי על זה".
"ממש יפה פה".
"כן. נעצור?"
"לא. לא. שלא תתעכב".
"איך קרה שיצאת מעזה?"
"אני מטפלת בילדים חולי סרטן. בארגון בינלאומי".
"נכון אני זוכר".
"אז הארגון הגיש בשמי בקשה להיתר יציאה. כי זה ארגון בינלאומי, מותר להם. כולם בסביבה שלי השתגעו שקיבלתי היתר. התחננו שאקח אותם במזוודה. אני נחשבת כל-כך פריוולגית בעזה. אמרו עלי שאני מרחפת מעל הרוח".
התקרבנו לירושלים. חייל במחסום, עם פנים גדולות וחיוורות, סימן לנו לעצור, ושאל בערבית מה הקשר בינינו. אמרתי לו שאנחנו נוסעים למעבר ארז. לעזה. הוא אמר אין בעיה.
"החייל נראה כמו חבר שלי", אמונה אמרה כשעברנו. "חבר מהתיכון, שלמד איתי רפואה". שמו עומר. מוצלח כזה. "אבל אחרי שסיים לימודי רפואה הוא לא מצא עבודה", סיפרה.
חבר שלה, עומר, נכנס לדכאון. ואז הוא מכר את כל חפציו, וטס לטורקיה דרך מצרים. מסע מפרך. משם, ניסה לחצות את הים ליוון. "הוא טבע בדרך, ומת", אמונה הפטירה. פלסטינים מעזה חוצים את הים כך מדי שנה. הם חלק מתופעת הפליטות המודרנית.
הנתונים בלתי-נתפסים. רק ב-2018 עזבו 35,000 צעירים את עזה בלי לשוב. רובם היו משכילים. כמו עומר. היו בינם יותר ממאה רופאים. כך לפי ישראל.
לפי אקדמאים בעזה, כ-120,000 אנשים היגרו ממנה בארבע השנים האחרונות.
"כל מי שמצליח לחסוך מספיק כסף מנסה לברוח", אמונה אמרה, "אי-אפשר לגור כאן, כי אין עבודה וחיים בכלל. אנשים בלי כסף לא בונים בית, לא מתחתנים, יש בדידות גדולה".
שניים משלושה צעירים בעזה מובטלים. גם זו תוצאה של מדיניות הבידול. כי הכלכלה בעזה תלויה, אנושות - בקשר עם שאר חלקי הארץ. כך באופן היסטורי. השווקים הטבעיים של עזה בחברון וביפו ובירושלים. מדיניות הבידול עצרה את הסחר ולכן ריסקה את הכלכלה. באתר של גישה אפשר להתעמק בנושא.
"את יודעת, ישראלים אומרים - הסגר בעזה בגלל חמאס", אמרתי לאמונה.
"אני יודעת. קראתי את התגובות לפוסט שהעלתם במלחמה. זה הפתיע אותי. מה, לא יודעים אצלכם שהסגר לא נגד חמאס אלא נגד כל התושבים? לחמאס מה אכפת. זה אפילו טוב להם"
"למה?"
"כי הסגר עשה את התושבים חלשים ועניים. הם מוכרחים להתעסק בהישרדות - בכסף, באוכל. אדם שצריך לשרוד לא מתעסק בפוליטיקה, הוא לא יפגין נגד הדיקטטורים של חמאס".
היא בחנה את המבט שלי, והוסיפה בהיסוס: "וגם לא נגד הכיבוש".
המילים שלה הזכירו לי שיחה אחרת בשנה שעברה, שהדהימה אותי. שיחה עם המנהל של מעבר ארז, שלמה צבאן. איש צבא. נפגשנו בשיעור בבן גוריון. סטודנטית אחת שאלה אותו, בישירות, מה דעתו על מדיניות הבידול.
"צריך לפתוח את עזה ומיד", השיב בטון החלטי, האיש שאוכף מדיניות זו כבר חמש-עשרה שנים, "מ-2006 עד היום הכנסתי תשע מיליון כניסות של פלסטינים מעזה לישראל. היו אפס נפגעים. אם נפתח את עזה היום, לא יהיו פיגועים, והחמאס ייחלש מאוד".
לא אתעמק בדבריו. אבל תחשבו על זה רגע. אם הסגר החונק הזה, לא פועל נגד חמאס, אלא נגד התושבים עצמם - אז מה מטרתו?
למה מנענו מראיד לבקר את אחותו בחברון עד שמתה?
למה אסרנו על אמונה לצאת מעזה כל חייה, עד גיל שלושים?
למה עם שלם מבודל מהארץ, בלי כלכלה שיכולה לתפקד, בעוני מחפיר שגורם להמונים למות או לעזוב?
לדעתי יש שתי סיבות. שתיהן נובעות משכרון כוח, ולא קשורות לביטחון.
סיבה אחת פוליטית. כל עוד עזה מופרדת מהגדה, והגדה מופרדת מירושלים - אז הסיכוי שתקום מדינה פלסטינית בשטחים אלו קטן באופן משמעותי.
וסיבה אחת דמוגרפית. כל עוד עזה נעולה, תושביה לא יכולים לעבור לגור בערים פלסטיניות אחרות בארץ. המדינה פועלת בגלוי לעודד מאזן דמוגרפי יהודי בגדה ובירושלים. עושים זאת במגוון דרכים אלימות: הרס בתים, מניעת איחוד משפחות, שלילת תושבות מפלסטינים ירושלמים. הסגר בעזה זו, בעיני, הדרך האלימה מכולן.
הבידול זו מדיניות רשמית. פגשתי נציגה של השב"כ במעבר ארז לפני שנה. היא אחראית על היתרי יציאה. הייתה לה מחברת מאד מסודרת, עם כותרות ממורקרות בצבעים.
דיברנו קצת, ופתאום מישהו צעק לה, מרחוק, לבוא מהר. בשער של מעבר ארז עמד ילד בן שמונה, מעזה, לגמרי לבדו. הוא יצא לטיפול רפואי בשכם עם דודה שלו - אבל חזר בלעדיה במונית. הדודה, תושבת עזה, נשארה בשכם.
נציגת השב"כ רצה אליו.ניכר היה שאכפת לה. היא ציקצקה בלשון ואמרה: "ראית מה זה! אתה מבין עכשיו", היא הסתכלה עלי, "דודה שלו נטשה אותו ונשארה בגדה. זה קורה כל יום. אנחנו נותנים להם לצאת מעזה, אבל הם לא חוזרים פנימה".
היא הסבירה לי באותו יום, באופן מפורש, שכשמישהו מעזה מגיש בקשה לצאת, שיקול עיקרי של השב"כ זה האם "יש סבירות שהוא ישאר בגדה". אם התשובה היא כן, הוא לא יקבל אישור.
שאלתי אותה למה לא מתייחסים לשטחים האלו כאל מרחב אחד. "הבידול זו החלטה שהתקבלה בדרגים הכי גבוהים", אמרה.
סיפרתי את כל זה לאמונה, כשהיינו כבר קרובים למעבר ארז. "היא צודקת", אמרה. "חברה שלי קיבלה היתר לטיפול רפואי בירושלים, אבל הלכה במקום זה לקבץ נדבות בכיכר ברמאללה. נשים רבות עושות את זה כי עזה היא גיהנום עבורן. בשב"כ נזפו בחברה שלי ומאז לא נתנו לה היתר. הם יודעים הכל. איפה היינו. מה עשינו".
פתאום הבנתי מה אני עושה. לאן אני מחזיר אותה. נסעתי לאט יותר. חלפנו על-פני שלט לאשקלון, והיא אמרה: "מה זה שם? עסקלאן?" ואמרתי כן. היא אמרה: "סבא וסבתא שלי נולדו שם".
נכנסו לאשקלון. נסענו מערבה, לים, ברחוב בן-גוריון. אמונה צילמה את הדרך בריכוז רב. בחנתי את המבט שלה, ואמרתי: "מצטער. זה השתנה, את יודעת". והיא אמרה: "אני יודעת".
"סבתא שלי, הבית שלה היה בצבע אדום". היא סיפרה איך גדלה על הסיפורים שלה, על בית ליד הים. במעבר חצייה, עצרתי אישה מבוגרת, ואמרתי: "סליחה, איפה אשקלון העתיקה?" היא משכה בכתפיים ואמרה לא יודעת. שאלתי נער על אופניים אם יש אשקלון עתיקה והוא אמר שלא.
בדרך לים לא היו מבנים ישנים, או בתים אדומים, או כפרים עקורים. רק מכולת וכמה מבני שיכונים. אמונה אמרה: "בעזה אין רווחים בין הבתים כמו שיש פה".
שני-שליש מתושבי עזה פליטים. הרוב. הם או הוריהם גורשו ב-48' מכפרים ברחבי הארץ, ומאז הם בעזה.
הגענו לחוף ריק. הייתה מישהי אחת, בקצה, שעשתה מדיטציה. אמונה הביטה לים, ונראה כאילו חיפשה משהו באופק. אולי את עזה. ואז היא עצמה עיניים. אחר-כך, ביקשה שאצלם אותה. "לך רחוק רחוק", אמרה. והלכתי עד שהפכה לנקודה קטנה במרחבי החול.
בדרך חזרה, עדיין באשקלון, הייתי צמא. עצרנו בסופר קטן לקנות מים. הייתה שם קופאית אחת בגיל תיכון ששיחקה בטלפון. הסתובבנו בין המדפים, ואמונה הכירה את המוצרים היטב. "אלו נמכרים גם בעזה", אמרה וצחקה. סבון של פיירי, בייגלה של אסם, שמנת של תנובה - נמכרים בעזה. גם תרסיס ריחני של בדין, ומילקי של שטראוס, ומרסס גו'קים של סנו.
הכל נמכר בסופר אחר, ליד הבית של אמונה, שמונה-עשרה דקות מהסופר הזה.
בקופה, התווכחנו מי ישלם על המים, והקופאית הרימה את המבט מהטלפון. שתי ידיים השיטו לה שטר של עשרים. גם בעזה משלמים בשקלים. בארנק של אמונה מונחים הפרצופים של לאה גולדברג ושאול טשרניחובסקי.
כולנו חיים כיום, ב-2022, במדינה אחת. ישראל. והיא לא דמוקרטית. כי הזכויות מתחלקות על-בסיס זהות אתנית. זה מוכרח להשתנות.
כצעד ראשון בהליך הזה, מוכרחים לפתוח את עזה. להסיר את הסגר. זה אומר לאפשר תנועה חופשית וסחר עם שאר חלקי הארץ. כרגע יש שם גטו ענק. אין מילה אחרת לתאר זאת. מדיניות הבידול שלנו הורגת אנשים מדי יום. זו מלחמה איטית.
כשיצאנו מהסופר הרמתי מבט וראיתי צריח של מסגד ישן. בכניסה היה שלט דהוי: "מוזיאון לתולדות אשקלון". משהו ישן. נכנסו, ובפנים היה ריח של עובש. באחד מחדרי המסגד ישבו במעגל נשים מבוגרות, שציירו על קנווסים. חשבתי על ראיד, בעלה של אמונה. היא צילמה קצת, ואז אמרה "בוא נחזור".
בדרך חזרה רוח נכנסה לרכב מהחלונות הפתוחים. לא דיברנו הרבה. נסעתי לאט. קיבוץ יד מרדכי, שדה חמניות, נתיב העשרה, מרחבי חקלאות גדולים, ובסוף מעבר ארז. באופק גוש הבטון הצפוף של עזה. ליד השער, במעבר, אמונה הרימה את תיק הגב לעגלה ואמרה לי שלום. תהיתי אם אראה אותה שוב.

אחרי כל פוסט כזה שלך אני מבכה את המדינה שלא דאגה שנלמד ערבית מכיתה א'
שנוכל לתקשר איתם ללא מחיצות ללא מתווכים. כולנו (גם אלו שבסיס האידיאולוגיה שלהם מזכיר יותר את שלטון הרייך) רוצים לחיות בשלום ובשקט.

אם אתה מכיר אותו תגיד לו שבפעם הבאה שהוא עם אמונה באשקלון שיקפצו לקפה

[אדום מטלי]

הנרצחים הם חברים בארגונים פלסטינים, המקבילים לצה"ל של ישראל ( הרי אין להם אפשרות להקים צבא מאורגן, נכון?). "מחבלים" הוא שם ישראלי ילדותי, אבל ככל שיש דבר כזה, חיילי צה"ל הם המחבלים של ישראל.
האם סביר בעיני מישהו כאן , שלוחמים פלסטינים יגיעו ללב תל אביב וירססו מכונית עם שלושה צעירים, יהרגו אותם בגלל שהם "מחבלים ישראלים"?
ומנין למישהו שיש להם דם על הידיים? כי מג"ב אמרו?
וגם אם כן, יובאו אחר כבוד בפני שופט, וישפטו. אחרת זו הוצאה להורג, רצח לכל דבר ועניין.

זה לא בדיוק מה שהם "מאושמים" בו?
שארבו למכונית ישראלי וירו עליה רק בגלל שנוכחים בה הם "מחבלים ישראלים"?

ואם הם בדיוק כמו חיילי צה"ל, אז אני בכלל לא מבין מה הבעיה ממתי בלחימה בין צבאות יש שופט שפוסק מימנצח ומי מפסיד? מה זאת השטות הזאת?

אלדוד,
לא הבנתי אף אחת מהשאלות שלך. יכול להיות שזה בגלל שאני טמבל, אבל נסה לנסח לי את זה יותר ברור ואז אוכל לענות.

[El dudernio]

הנרצחים הם חברים בארגונים פלסטינים, המקבילים לצה"ל של ישראל ( הרי אין להם אפשרות להקים צבא מאורגן, נכון?). "מחבלים" הוא שם ישראלי ילדותי, אבל ככל שיש דבר כזה, חיילי צה"ל הם המחבלים של ישראל.
האם סביר בעיני מישהו כאן , שלוחמים פלסטינים יגיעו ללב תל אביב וירססו מכונית עם שלושה צעירים, יהרגו אותם בגלל שהם "מחבלים ישראלים"?
ומנין למישהו שיש להם דם על הידיים? כי מג"ב אמרו?
וגם אם כן, יובאו אחר כבוד בפני שופט, וישפטו. אחרת זו הוצאה להורג, רצח לכל דבר ועניין.

זה לא בדיוק מה שהם "מאושמים" בו?
שארבו למכונית ישראלי וירו עליה רק בגלל שנוכחים בה הם "מחבלים ישראלים"?

ואם הם בדיוק כמו חיילי צה"ל, אז אני בכלל לא מבין מה הבעיה ממתי בלחימה בין צבאות יש שופט שפוסק מימנצח ומי מפסיד? מה זאת השטות הזאת?

אלדוד,
לא הבנתי אף אחת מהשאלות שלך. יכול להיות שזה בגלל שאני טמבל, אבל נסה לנסח לי את זה יותר ברור ואז אוכל לענות.

טמבל אתה לא...

א. שאלת עם זה נראה למישהו סביר ש"שלוחמים פלסטינים יגיעו ללב תל אביב וירססו מכונית עם שלושה צעירים". אז תהיתי אם זה לא בדיוק מה שישראל מאשימה אותם? שהם הגיעו למקום מסויים וריססו 3 צעירים כי הם "מחבלים ישראלים".

ב. ציינת שהם שייכים לאירגונים שמקבילים לצה"ל. מה שהופך את העימות לא עימות צבאי בין שתי "מדינות". תהיתי מתי אי פעם בהיסטוריה במהלך עימות צבאי חיכו להחלטת שופט בשביל לדעת מי צידק במלחמה.

[its-sick]

אחרי כל פוסט כזה שלך אני מבכה את המדינה שלא דאגה שנלמד ערבית מכיתה א'
שנוכל לתקשר איתם ללא מחיצות ללא מתווכים. כולנו (גם אלו שבסיס האידיאולוגיה שלהם מזכיר יותר את שלטון הרייך) רוצים לחיות בשלום ובשקט.

אם אתה מכיר אותו תגיד לו שבפעם הבאה שהוא עם אמונה באשקלון שיקפצו לקפה

דווקא כן הכריחו אותי ללמוד ערבית, מכתה ד' ועד ו' מדוברת, מז' ועד ט' ספרותית.
זה בזבוז משאבים מסיבי כי אין לשפה הזו שום שימוש בחיי מי שלא מסתובב בשטחים הכבושים והיא נשכחת מהר מאד מחוסר שימוש.
אני זוכר בקושי כמה משפטים ספורים, וכשהייתי ילד דיברתי וקראתי שוטף.

[אדום מטלי]

זה לא בדיוק מה שהם "מאושמים" בו?
שארבו למכונית ישראלי וירו עליה רק בגלל שנוכחים בה הם "מחבלים ישראלים"?

ואם הם בדיוק כמו חיילי צה"ל, אז אני בכלל לא מבין מה הבעיה ממתי בלחימה בין צבאות יש שופט שפוסק מימנצח ומי מפסיד? מה זאת השטות הזאת?

אלדוד,
לא הבנתי אף אחת מהשאלות שלך. יכול להיות שזה בגלל שאני טמבל, אבל נסה לנסח לי את זה יותר ברור ואז אוכל לענות.

טמבל אתה לא...

א. שאלת עם זה נראה למישהו סביר ש"שלוחמים פלסטינים יגיעו ללב תל אביב וירססו מכונית עם שלושה צעירים". אז תהיתי אם זה לא בדיוק מה שישראל מאשימה אותם? שהם הגיעו למקום מסויים וריססו 3 צעירים כי הם "מחבלים ישראלים".

ב. ציינת שהם שייכים לאירגונים שמקבילים לצה"ל. מה שהופך את העימות לא עימות צבאי בין שתי "מדינות". תהיתי מתי אי פעם בהיסטוריה במהלך עימות צבאי חיכו להחלטת שופט בשביל לדעת מי צידק במלחמה.

לגבי א'
אשים רגע בצד את מה שישראל מאשימה אותם (זו טענה של מג"ב. "האשמה" נעשית בבית משפט, עם אפשרות להגנה, לא על ידי חיילים ברחוב).
מה שטענתי הוא כך: אם 3 פלסטינים היו מגיעים למרכז תל אביב, מרססים מכונית עם 3 חיילים בסופשבוע, אנשים היו מגנים את זה וקוראים לזה "מתקפת טרור" עם כל הסופרלטיבים וקריאות הנקמה. כלומר, נראה להם לא הגיוני שבאים ומוציאים להורג חיילים (שלא נניח במהלך קרב). נשמע לי הוגן.
כשזה קורה בשכם זה משום מה לגיטימי, ומקבל מחיאות כפיים. צדק הוא לא דבר יחסי, הוא אמור להיות אובייקטיבי. אם מגיע לגנב עונש, זה לא משנה אם הוא בן דוד שלי, או אוהד מכבי.

לגבי ב'
לא מבין את הטענה. אין כאן שתי מדינות: לצד אחד גנבו את הארץ, וישראל שולטת בכל אספקט של חייהם, ואין להם מדינה. אין כאן גם שני צבאות: לצד אחד יש צבא מסודר, שקונה לעצמו את כלי הנשק הכי משוכללים בעולם. לצד אחד אין אפשרות בכלל לקנות נשק. אמרתי שהכינוי 'מחבלים' הוא ילדותי, הם האנשים שנלחמים על החירות של הפלסטינים וההגנה שלהם (בלי מדינה ובלי צבא) והם המקבילים לצבא של מדינה מסודרת.

באופן כללי יותר, רק כדי לשים את הדברים בקונטקסט נכון:
הכיבוש של ישראל את הגדה המערבית וההימצאות של צבא ישראלי שם הם לא חוקיים.
ההתנהלות של הצבא שם (כמו גם ההתנחלויות) הם פשעי מלחמה לפי החוק הבינלאומי.

מצד שני, לפי החוק הבינלאומי, לעם שנמצא תחת כיבוש מותר להתנגד לכובש, גם בדרכים מזוינת*.

לכן, אם הפלסטינים מתנגדים לכח הכובש אותם, ונניח יורים בחיילים שנמצאים בשטח הכבוש, זה בהחלט לגיטימי בעיני החוק הבינלאומי.
הצבא הישראל שמסתובב מחוץ למדינתו, ומחסל אנשים שלא מסכנים את מדינת ישראל, זה פשע מלחמה.

* Reaffirms the legitimacy of the peoples' struggle for liberation form colonial and foreign domination and alien subjugation by all available means, including armed struggle;
United Nations General Assembly Resolution 3236