השדים האדומים - פורום אוהדי הפועל תל אביב

כשהייתי ילד, היינו אולי עשרה ילדים אוהדי הפועל בבית ספר של 600 ילדים.
היו אוהדי ביתר, חיפה, פתח תקווה ועוד
אבל כולם, מלבד העשרה שהיינו, היו אוהדי מכבי בכדורסל.
כאלה שיושבים מול הטלוויזיה בחמישי בערב, כאלה שכל כך רצו לחגוג על הראש שלנו ש״אין הפועל בכדורסל״, שפתאום באיזה לג בעומר רנדומלי, מכבי זכתה ביורוליג וכמובן שפתאום, 585 ילדים אוהדי מכבי בכדורסל. אותה מכבי שעשתה הכל שתהיה לה בלעדיות ישראלית על המפעל הזה, בדרך הכי לא ספורטיבית שיש, הכי מכביסטית שיש. ״מכביזם״.
אתם יודעים, אחד מהמשפטים הזכורים עליי מהשירות הצבאי הוא-
מי שלא נשם אבק דרכים, לא ישאף אוויר פסגות.
וואו הפועל שלי… כמה אבק נשמתי. כמעט ונחנקתי. אבל את לא ויתרת עליי. לא ויתרת עליי, במשחקים של 25 אנשים בליגה ב׳ ולא ויתרת עליי כשויתרת על הזכות להשתתף בליגת העל בדרך לא ספורטיבית.
ומחר, תרשי לי הפועל, זה גם ניצחון קטן שלי, על כל הילדות מוקפת בצהובים, בשירות צבאי מוקף צהובים, בסביבת עבודה מלאת צהובים. מחר זה גם הניצחון שלי ושל כל החברים שלי שלא ויתרנו עלייך לרגע. תני לי את הרגע הזה הפועל שלי.
כמה אני שמח, שכל מי שניסה לחרב אותך, מהצד השני של הכביש, עדיין בחיים ויזכה לראות אותך מחר בשיא תפארתך.
אין ספק שבשנים האחרונות שינית את פניך, אבל נשארת אותה הפועל, אותה הפועל, שהביאה לפני כחודשיים את גביע היורוקאפ לקבר של אחד מאותם עשרה אדומים שהיו איתי בבית ספר.
הפועל שלי, מחר את פוגשת, במפעל שלהם, את שיא הרוע הספורטיבי, את התחתית של התחתית. אבל את, הפועל שלי, עשית את זה בדרך הכי ספורטיבית שיש, שכולם כולל כולם היו נגדך. והנה אנחנו פה. מולם.
תרשי לי טיפה לחגוג את זה, לא משנה מה התוצאה, עשרות שנים של חוסר ספורטיביות, הגיעו לסיומם.
אני, הפועל, ביורוליג, מולם.
תודה הפועל שלי, תתנו את הכל בשבילי.
אני אוהב אותך, שונא את מכבי.

על הטראומה שעברתי בגמר הגביע ב77 בתור ילד בודד בין אלפי אוהדי מכבי שצורחים,או אה מה קרה?הפועל אכלה אותה שניות אחרי שהשופטים ״נותנים״ להם את הגביע.
אני רוצה שיפרקו להם את הצורה.

על כל השנים שאמרו לי/לנו שאני/אנחנו אויב המדינה בגלל שאני רוצה שאם יפסידו

כל כך מזדהה עם העניין של לגור בשכונה מכביסטית. עד היום
זה כל כך קשה לפעמים לילד, שכשאני רואה את הבן חווה דבר דומה זה עושה לי פלאשבקים.
זוכר את עצמי בגיל 9 נשבר ואומר לאבא 'אולי נאהד מכבי וזהו?'
די, לא יכולתי כבר. כל הזמן שאלות בלתי פוסקות 'רצית שננצח או שנפסיד אתמול?'
בתוך תוכי רציתי להגיד להם 'רציתי שתפסידו 100 הפרש' אבל הם רבים ובגילאי 20-30-40 ואני ילדון בודד, בכיתה ד'.
אז היה יוצא לי משהו בסגנון 'לא כזה אכפת לי' שהיה שקר מארץ השקרים.

הילד גדל עכשיו אמנם להפועל לאומית בכדורגל שמתאוששת לאט לאט, אבל גדל גם להפועל אחרת בכדורסל והוא נוקם את נקמת אביו היטב. לא סופר אותם ממטר.

בכלל, לשמוע אותם אנשים שבזמנו עם השאלות המעצבנות מדברים היום, זו חתיכת סגירת מעגל ותענוג צרוף.

אני לוידע כמה זמן כל הטוב הזה יימשך אבל תודה לך עופר. אפילו רק על שינוי השיח.

מאחל לנו אליפויות ותארים לרוב.

מזדהה מאד עם החוויות מבית הספר. הרגשה של להיות מיעוט נרדף. צורך תמידי להסתתר, להצניע, להתבייש. להוריד את הראש. לספוג פרובוקציות ולעג.

לא מסכים עם הקביעה שעשרות שנים של חוסר ספורטיביות הגיעו לסיומם בעצם קיום דרבי ביורוליג. או בעצם זה שהשנה הם בנו קבוצה חלשה יחסית, ושכבר כמה שנים העסק הצהוב מקרטע מקצועית וניהולית.
הרודנות המכביסטית עוד כאן, אל תטעו. ביג טיים. בשופטים, בשליטה על מוסדות הליגה, בתקשורת. בשיריון הקבוע ביורוליג. ביכולת שלהם להכשיל את המתחרים ולהחליש אותם.

אפילו אם הקונצנזוס הלאומי ברחוב ובשכונה סביב 'הקבוצה של המדינה' כבר לא חזק כמו פעם, יש עוד דרך לא קצרה לעבור עד שהרודנות תיעלם, ותהיה אצלנו ליגת כדורסל תחרותית באמת.
דרבי יורוליג ראשון הוא עוד צעד בדרך לשם. רודנים (ובמיוחד רודנים מזדקנים ומושחתים) סופם להיעלם ולקרוס. תראו את שימון. תראו את הפדרבושים. את הפנים שלהם, את ההתנהלות שלהם. גם של הדור הצעיר אצלם. זה יגיע, הקריסה הזו.

החזרת אותי לתקופת בית הספר היסודי.
חמישי בערב וכולם עם המחלה הצהובה.
ואני, בודד, ממש בודד, מכל החברים, חברים לכיתה, מסתיר כמה אני שמח מכל סל של קורבלאן, ניקי גאליס, דינו מנגין, בוב מקאדו ועוד כוכבים שהתחלפו בכל יום חמישי בקבוצה "האהודה" התורנית שלי.
וכשלא היו ימי חמישי, היו מפחי נפש בלתי נגמרים, כשעל הרבה מהם ניצחו וירובניק, דגן וחבריהם.
בשנה שעברה, יצאתי מאחד ממשחקי הכדורסל ואני פוגש את אחד החברים מהיסודי, עם הילד שלו, מסתכל עליו ולא מאמין.
מה אתה עושה פה שאלתי אותו, אתה לא בצד של ההם?
התשובה העלתה בי חיוך גדול, נמאס לי מההתנהלות של שימון וכולם, שנים של שחיתות עשו את שלהם.
חזרתי לרגע לילד ההוא בשנות ה- 80 וה- 90, שהרגיש לבד.
והיום, הילדים שלי גדלים בסביבה ש- 95% ירוקה (גם בכדורגל לא קל להיות אדום), ואני יודע, זה קשה, גם לי היה קשה, אפילו מאוד, אבל שווה הכל, גם ברגעים הקשים וכמובן, במיוחד, ברגעים שהלב מתפוצץ מאושר.
אוהב אותך הפועל

מה לדעתכם הם 5 אבני הדרך שהביאו אותנו לפה?
שלי-
רישום הקבוצה
עלייה לליגת העל
דרייב אין
החתימה של תומר
עופר קונה את המועדון

Money כתב: ↑08 אוקטובר 2025, 10:31 מה לדעתכם הם 5 אבני הדרך שהביאו אותנו לפה?
שלי-
רישום הקבוצה
עלייה לליגת העל
דרייב אין
החתימה של תומר
עופר קונה את המועדון

לדעתי זכייה ביורקאפ מעל תומר, אם כל האהבה.

גם אני גדלתי באותו מצב בכדורסל, למרות שגדלתי בתקופה של משה סיני, אלי כהן ושבתאי לוי בכדורגל.
בכדורסל למדתי באותה כיתה עם רפי וירשובסקי שהיה עד לפני שנתיים הפיזיותרפיסט של מכבי וכל הכיתה ובית הספר היו אוהדי מכבי. סיוט.
מקווה שהיום נתחיל בפיצוי על סבל של שנים רבות.

ואם החתימה של תומר,
אז עוד לפני זה - החתימה של מתנאור.
היו לו הצעות מליגת העל והוא חתם אצלנו בליגה ארצית בהפועל אוסישקין.
סמל מארץ הסמלים.

Money כתב: ↑08 אוקטובר 2025, 10:31 מה לדעתכם הם 5 אבני הדרך שהביאו אותנו לפה?
שלי-
רישום הקבוצה
עלייה לליגת העל
דרייב אין
החתימה של תומר
עופר קונה את המועדון

הקמת הקבוצה.
הדרייב אין
סירוב עליה לליגת העל
החתימה של מתן נאור
אישור מכירת אחוזים לבעלים בפעם הראשונה (ידידיה?)

El dudernio כתב: ↑08 אוקטובר 2025, 13:16

Money כתב: ↑08 אוקטובר 2025, 10:31 מה לדעתכם הם 5 אבני הדרך שהביאו אותנו לפה?
שלי-
רישום הקבוצה
עלייה לליגת העל
דרייב אין
החתימה של תומר
עופר קונה את המועדון

הקמת הקבוצה.
הדרייב אין
סירוב עליה לליגת העל
החתימה של מתן נאור
אישור מכירת אחוזים לבעלים בפעם הראשונה (ידידיה?)

למה אתה רואה בסירוב העלייה כאבן דרך כזאתי?
שואל מהתעניינות, לא כדי להתווכח.

לא יודע אם בחמישיית האירועים, אבל מבחינתי הניצחון הראשון בדרבי היה מאוד משמעותי.

7even כתב: ↑08 אוקטובר 2025, 04:57 כל כך מזדהה עם העניין של לגור בשכונה מכביסטית. עד היום
זה כל כך קשה לפעמים לילד, שכשאני רואה את הבן חווה דבר דומה זה עושה לי פלאשבקים.
זוכר את עצמי בגיל 9 נשבר ואומר לאבא 'אולי נאהד מכבי וזהו?'
די, לא יכולתי כבר. כל הזמן שאלות בלתי פוסקות 'רצית שננצח או שנפסיד אתמול?'
בתוך תוכי רציתי להגיד להם 'רציתי שתפסידו 100 הפרש' אבל הם רבים ובגילאי 20-30-40 ואני ילדון בודד, בכיתה ד'.
אז היה יוצא לי משהו בסגנון 'לא כזה אכפת לי' שהיה שקר מארץ השקרים.

הילד גדל עכשיו אמנם להפועל לאומית בכדורגל שמתאוששת לאט לאט, אבל גדל גם להפועל אחרת בכדורסל והוא נוקם את נקמת אביו היטב. לא סופר אותם ממטר.

בכלל, לשמוע אותם אנשים שבזמנו עם השאלות המעצבנות מדברים היום, זו חתיכת סגירת מעגל ותענוג צרוף.

אני לוידע כמה זמן כל הטוב הזה יימשך אבל תודה לך עופר. אפילו רק על שינוי השיח.

מאחל לנו אליפויות ותארים לרוב.

הייתה אז שכונה שלא הייתה מכביסטית? אולי ליד אוסישקין ובקיבוצים חוץ מזה הצהוב שלט.
אני לא אשכח שלארגי ופרישמן הגיעו לבית הספר שלנו בראשלצ בשנות ה80 וכל הילדים בכיתה חוץ ממני רצו אחריהם וקיללו אותם.

ארז שדה כתב: ↑08 אוקטובר 2025, 15:10

7even כתב: ↑08 אוקטובר 2025, 04:57 כל כך מזדהה עם העניין של לגור בשכונה מכביסטית. עד היום
זה כל כך קשה לפעמים לילד, שכשאני רואה את הבן חווה דבר דומה זה עושה לי פלאשבקים.
זוכר את עצמי בגיל 9 נשבר ואומר לאבא 'אולי נאהד מכבי וזהו?'
די, לא יכולתי כבר. כל הזמן שאלות בלתי פוסקות 'רצית שננצח או שנפסיד אתמול?'
בתוך תוכי רציתי להגיד להם 'רציתי שתפסידו 100 הפרש' אבל הם רבים ובגילאי 20-30-40 ואני ילדון בודד, בכיתה ד'.
אז היה יוצא לי משהו בסגנון 'לא כזה אכפת לי' שהיה שקר מארץ השקרים.

הילד גדל עכשיו אמנם להפועל לאומית בכדורגל שמתאוששת לאט לאט, אבל גדל גם להפועל אחרת בכדורסל והוא נוקם את נקמת אביו היטב. לא סופר אותם ממטר.

בכלל, לשמוע אותם אנשים שבזמנו עם השאלות המעצבנות מדברים היום, זו חתיכת סגירת מעגל ותענוג צרוף.

אני לוידע כמה זמן כל הטוב הזה יימשך אבל תודה לך עופר. אפילו רק על שינוי השיח.

מאחל לנו אליפויות ותארים לרוב.

הייתה אז שכונה שלא הייתה מכביסטית? אולי ליד אוסישקין ובקיבוצים חוץ מזה הצהוב שלט.
אני לא אשכח שלארגי ופרישמן הגיעו לבית הספר שלנו בראשלצ בשנות ה80 וכל הילדים בכיתה חוץ ממני רצו אחריהם וקיללו אותם.

דרך אגב, בקיבוצי הצפון לפני פירוק גליל עליון שקרה במקביל להקמת הפועל אוסישקין, כמעט כולם אהדו את גליל, כולל אוהדי הפועל בכדורגל.

יודע שמדובר פה על הסל אבל במטה אשר חצי מועצה הייתה הפועל ואפילו היה יוצא אוטובוס למשחקים של הרגל בשבתות. לדעתי עכשיו כולם חיפה.

רווי כתב: ↑08 אוקטובר 2025, 15:39 יודע שמדובר פה על הסל אבל במטה אשר חצי מועצה הייתה הפועל ואפילו היה יוצא אוטובוס למשחקים של הרגל בשבתות. לדעתי עכשיו כולם חיפה.

זוכר שהיו אןהדי הפועל שבאו לעודד אותם במשחקים מול מכבי בכדורעף.
אפילו פוצץ שם משחק פעם. LOL

אני זוכר ימי חמישי, כל השכונה רואים מכבי, אנחנו נאלצים להוריד את התריסים כדי שלא ישמעו את השמחה שלנו כשהם מפסידים

פעם תלמיד ערבי מהכיתה שלי קרא לי אנטישמי כי הייתי נגד מכבי ביורוליג

בונדר כתב: ↑08 אוקטובר 2025, 18:21 פעם תלמיד ערבי מהכיתה שלי קרא לי אנטישמי כי הייתי נגד מכבי ביורוליג

ספר לי מה ישראלי בעינייך.

בונדר כתב: ↑08 אוקטובר 2025, 18:21 פעם תלמיד ערבי מהכיתה שלי קרא לי אנטישמי כי הייתי נגד מכבי ביורוליג

בונדר כתב: ↑08 אוקטובר 2025, 13:19

El dudernio כתב: ↑08 אוקטובר 2025, 13:16

Money כתב: ↑08 אוקטובר 2025, 10:31 מה לדעתכם הם 5 אבני הדרך שהביאו אותנו לפה?
שלי-
רישום הקבוצה
עלייה לליגת העל
דרייב אין
החתימה של תומר
עופר קונה את המועדון

הקמת הקבוצה.
הדרייב אין
סירוב עליה לליגת העל
החתימה של מתן נאור
אישור מכירת אחוזים לבעלים בפעם הראשונה (ידידיה?)

למה אתה רואה בסירוב העלייה כאבן דרך כזאתי?
שואל מהתעניינות, לא כדי להתווכח.

כי אני חושב שזה מהלך שנתן דרייב מטורף לכל הדבר הזה שנקרא הפועל תל אביב ובידל אותנו לפחות זמנית מכל החרא מסביב...

אני חושב שאם היינו מסכימים מהר מאוד היינו מתפרקים ולא היינו מגיעים אפילו למצב שעופר ינאי מגיע.

בתור ילד בבית ספר דתי, 12 שנה הייתי האוהד הפועל היחיד, למזלי ביסודי שברנו אותם בכדורגל ןבכדורסל הילדים לא ידעו שיש הפועל אבל בחטיבה כמה חרא אכלתי, כל הבית ספר עלי, לא הכרתי שום אוהדי הפועל עד לפני 4 שנים כשהגעתי לתואר (חוץ.מאיזה 2) איזה אושר כמה חיכיתי לנקמה הזאת 26 שנה