שער לשבת: הממתק השבועי שלכם!
נותנים לכם טעימה קטנה ומתוקה מכל העונג שמצפה לכם בתוך דפי הספר. רוצים לקרוא עוד? עוד מאות טורים מחכים לכם בין דפי הספר.
יאללה להתעורר הפועל, רק איתכם זה יקרה!
לרכישת הספר והתשורות האדומות המרגשות כולל צעיף וחולצות >>
https://headstart.co.il/project/72604
מכתב גלוי למשה סיני
עלי מוהר, בשער, 13.3.1981
סיני היקר!
בראשית מכתבי אשאל לשלומך, ואם תשאל לשלומי הריהו רע מאד.
לא אלאה אותך בפירוט מיחושי השונים, ואתרכז בלב הדואב, הדווי.
לפעמים, במיוחד עם בוא הסתיו, אך לעתים גם בסוף החורף, מקננת בלב עצבות שאין לה פשר, כמו זו השרויה על האיצטדיון הריק בתום המשחק, עת הרוח, המייבב נוגות. סוחף עימו את שקיות הגרעינים הריקות במחול חדגוני וחסר תכלית.
לא על עצבות זו אני מדבר, ולא היא הסימפטום המאפיין את מצבי. עצבותי יש לה פשר, יש לה סיבה, וגם אם הסיבות מתחלפות – עצבות עצמה קבועה ועומדת, איננה מרפה.
זה התחיל בוקר אחד, עת קמתי משנתי. בתחילה נדמה היה שהכל בסדר, ואפילו ירדתי בקלילות לרכוש כמנהגי את עתון הבוקר הקבוע שלי – חדשות הספורט. ישבתי ללגום קפה (עדיין חש בטוב!) ואז קלטה עיני את הכותרת שבישרה כי אברדין הסקוטית מעוניינת ברכישתך. קראתי, וקראתי שוב, ולפתע חשתי דקירות קלות בצד שמאל, אתה יודע, בצלעות, וגם העיניים צרבו בגלל כאב ראש חריף, מסוג הסינוזיטיס, שנגרם כמדומה בגלל הצטננות חריפה שפרצה לפתע פתאום, מלווה בשעלת-אולקוס עזה אשר כמעט והשכיחה ממני את כאב הפלטפוס.
אלולא ניטל ממני זמנית כוח הדיבור, הייתי אומר: אברדין? הסקוטית? הזו תגזול מאתנו את סיני שלנו, שכה מעט זכינו לראותו? היתכן הדבר? הנוכל לעמוד במהלומה זו?
אל במקום כל אלה הצלחתי לומר רק – אוי.
ושלומי היה רע מאד.
כבר אז חשבתי לכתוב אליך, בייחוד לאחר שהרופאים שעימם נועצתי, ועימם התלוצצתי (והאמן לי – לא בחשק התבדחתי עימם, אלא בלב כבד, ורק מתוך רצון ליטול דוגמה משרים וראשי מדינות, אשר במצבים קריטיים מעין אלה מסופר עליהם תמיד כי הם כבר "מתלוצצים עם רופאיהם"), רופאים אלה לא מצאו תרופה לחוליי.
והנה, בעודי מנסה להתגבר על מכאובי – ודע לך, מעין אפידמיה יש כאן, גם רנייה, פולמוסאי ובר-קולמוסא אושפזו! – באה השבת האחרונה, ועימה המשחק נגד מכבי יפו.
ארשה לעצמי, סיני היקר, וידוי אישי קטן: לא הלכתי למשחק.
תאר לעצמך: האיש שהשכים ונסע עם הקבוצה לקרית-חיים, האיש אשר נטל מונית שירות מכיכר המושבות (!) כדי להגיע לנתניה, אשר יצא פעמיים לפתח-תקוה, נכתש במכתש, הפליג יהודה – איש זה לא יצא, ביום שמש צוחק, לטיול הקליל אל בלומפילד...
מרגש