השדים האדומים - פורום אוהדי הפועל תל אביב

היום לפני 19 שנה היה הניצחון הגדול ביותר של הפועל 96:71 על היריבה העירונית , כמי שנכח באותו משחק באוסישקין וחווה את האושר הגדול שהגיע אחרי שנות סבל בליגה השנייה ולפני שידענו שהעתיד יהיה מר יותר אשמח לשמוע חוויות שלכם מאותו משחק היסטורי
יאללה הפועל

הייתי גם. אמאל'ה ואבאל'ה מה הלך ביציעים. יותר מטורף ממה שהלך במגרש.

לא חושב שיש משחק באיזשהו ענף שראיתי יותר פעמים בחיי מאשר המשחק הזה.

אריק

ranjef כתב: ↑08 מרץ 2023, 17:15 אריק

זאת הייתה רעידת אדומה אמיתית
תודה ranjef על הכתבה במיוחד על הטור האישי של אריק איינשטיין
נקווה שיהיו עוד רעידות אדומות בעתיד

רימון עשן נזרק ליד המושב שבו עמדתי, עצרו אוהד שעמד לצידי וכל קשר בינו לרימון לא קיים, זה אף פעם לא היה חשוב למשטרה. את המשחק הוא לא ראה אבל הוא התפתח דיי בסדר מאז. הוא מוזמן להגיב כאן אם יתחשק לו.

יהלום14אדום כתב: ↑08 מרץ 2023, 19:06 רימון עשן נזרק ליד המושב שבו עמדתי, עצרו אוהד שעמד לצידי וכל קשר בינו לאימון לא קיים, זה אף פעם לא היה חשוב למשטרה. את המשחק הוא לא ראה אבל הוא התפתח דיי בסדר מאז. הוא מוזמן להגיב כאן אם יתחשק לו.

אותי?

שואה למשטרה... הטעות הגדולה בחיים שלי שלא תבעתי את הסמוי שלפי הודאת המשטרה בבית המשפט שיקר.

מצד שני תן לי להיות מורחק מכל דרבי אם נותנים להם בראש...


הכי עצוב שאת הדרבי ב 17.3 גם פיספסתי כי הייתי מורחק מהמגרשים לחצי שנה.

El dudernio כתב: ↑08 מרץ 2023, 21:09

יהלום14אדום כתב: ↑08 מרץ 2023, 19:06 רימון עשן נזרק ליד המושב שבו עמדתי, עצרו אוהד שעמד לצידי וכל קשר בינו לאימון לא קיים, זה אף פעם לא היה חשוב למשטרה. את המשחק הוא לא ראה אבל הוא התפתח דיי בסדר מאז. הוא מוזמן להגיב כאן אם יתחשק לו.

אותי?

שואה למשטרה... הטעות הגדולה בחיים שלי שלא תבעתי את הסמוי שלפי הודאת המשטרה בבית המשפט שיקר.

מצד שני תן לי להיות מורחק מכל דרבי אם נותנים להם בראש...


הכי עצוב שאת הדרבי ב 17.3 גם פיספסתי כי הייתי מורחק מהמגרשים לחצי שנה.

כמובן.
באמת חבל שלא תבעת להם את הצורה.

אני חושב שמה שמבדיל את המשחק הזה משאר המשחקים, זה ההפרש בין הציפייה לתוצאה.
פארקר, שאראס, באסטון, וויציץ ועוזריהם.
זו קבוצה שלקחה יורוליג. אנחנו היינו קבוצה טובה, אבל נצחון על המכבי ההיא זה לא משהו שהרשנו
לעצמנו אפילו לפנטז. האווירה ביציע לפני המשחק
הייתה של בוא נקלל כמה שיותר כי גם ככה הם הולכים לדפוק בנו.

לא היה שום דבר באוויר שאומר שהיום יקרה פה משהו מיוחד.
לא היה שום רמז. 9 שנים לא ניצחנו אותם והם פאקינג
בשיאם. בתור ילד בן 13, נצחון על מכבי כדורסל היה
משהו שחיכיתי לו כל החיים והייתי בספק אם אי פעם יגיע. באמת כילד שגדל באוסישקין היתה לי את המחשבה הזו שאולי לא ננצח בחיים דרבי סל. הלכתי עם זה כל הילדות. כמו הילדים של היום בכדורגל.
אם להשוות לכדורגל, זה כמו שהיינו נותנים למכבי של פאולו סוזה 5-0.
רעם ביום בהיר. אבוקות כבר בעליה לחימום, אווירת
מלחמה. אבוקות שוב בפתיחה. אוסישקין רותח.
המשחק התחיל והיה צמוד ועדיין לא היה לי ספק
שאוטוטו הם יברחו לנו. ירדנו למחצית במינוס נקודה,
ובמשחק עם סקור גבוה (46-45) במחצית, בכלל לא חשבתי שנוכל לעמוד בקצב.
ואז התחיל הרבע השלישי. הרבע הכי טוב אי פעם של
כל תחרות ספורט שהתקיימה. רבע שהוא בכלל לא רבע. רבע הוא שירה. הוא חלקה בגן עדן. רבע שהוא
סם יותר חזק מכל הסמים אי פעם בעולם. רבע של הלייף. רבע של האחושרמוטה ערס. רבע של מכשפות. רבע של כוח עליון. רבע שהוא שלם. משהו כמו 25 דקות
של הזייה לא הגיונית לעין.
וואי וואי וואי וואי וואי מה היה ברבע הזה תקשיבו לי טוב. הייתה תחושה כאילו שחור לקח לאלוהים תחוטים לרבע אחד ומשך בהם כרצונו.
התחילה ריצה, מכבי לקחו טיימאאוט. נכנסנו למומנטום, הן במבחינת קהל והן מבחינת הקבוצה.
מי שמגיע למשחקי כדורסל יודע שמומנטום עושה טירוף בדרך כלל של 4-5 דקות. פה זה היה חצי שעה כמעט.
30-6. רבע שלם שכולו מומנטום מתגבר אחד גדול,
באוסישקין, בדרבי. ההפרש עולה ועולה, הגנה פסיכית, כל האלה מהיורוליג לא עושים סל שדה!מחטיאים לייאפים ברצף ואני פשוט לא מאמין למה שאני רואה.
התקפה שכל מטאטא יורה ומקבל גם זריקת בונוס מהקו ושם גם אותה. אני לא מאמין למראה עיני.
לא מאמין ללוח התוצאות. כל מי שהיה באולם נכנס לשכרון חושים והעידוד פשוט היה מטורף. מסתכלים אחד על השני בפרצופים מוזרים אבל הכל תוך כדי עידוד. הרבע הרביעי התחיל ולא הורדנו תרגל מהגז
ביציע. הבוז נהיה עוד יותר חזק. העידוד גם עלה בווליום. כולם הבינו ביציע ש24 הפרש זה לא מספיק
מול הנבלות האלה.
אחרי הרבע השלישי אפשר לומר שהבנו שמכבי נמצאים בבעיה. לא היינו אופטימיים, לא חשבנו שננצח.
הבנו שהם בבעיה ואולי אפשר להאריך את הבעיה קצת.
אבל מה שבעיקר זכור לי זו האווירה ביציע שכולם הבינו
שעד שהמשחק הזה לא נגמר אסור להרפות לרגע.
בפיגור 25 הפרש, דקה לסוף, בוז מטורף בהתקפה שלהם, כולם עדיין בלחץ,
כי כולם ללא יוצא מן הכלל יודעים טוב טוב שפארקר יכול לקלוע 26 נקודות בדקה. זה נשמע הזוי אבל
זאת הייתה התחושה המוחלטת.
אני חושב שמבחינת כל מי שהיה באולם זה היה מותח
עד השניה האחרונה.
חגיגות מטורפות שכללו ספירה המונית מ1 עד 25 כמו ביום הולדת.
לא הייתי בטדי בדאבל, אז בשבילי זה תמיד יהיה הכי
גדול אי פעם. הקוד שלי בטלפון זה 9671 כבר 15
טלפונים שונים.
#עובדת בונוס- זה המשחק הראשון ששרנו
"מכבי לא תצא מאוסישקין". ואללה לא יצאה.

אני זוכר שדקה לסוף המשחק , לא יכולתי להתאפק והתחלתי לשיר " הו הא מה קרה מכבי אכלה אותה", מהר מאוד השתיקו אותי : רגע , יש זמן עוד לא נגמר
ואז בשריקת הסיום כל הרגש התפרץ, אח איזה אושר, נראה לי שרק זכייה באליפות בכדורסל שהיא חלום חיי תעלה על הערב ההוא ברמת האושר.

אני בעיקר זוכר שהיה לי הכי חם שהיה לי בחיים. אוסישקין תמיד היה סאונה מזעזעת, אבל מרוב צעקות ועצבים וכל הטירוף מסביב היה כ"כ חם שחשבתי שאני נחנק. המשחק היחיד בחיי שהורדתי חולצה.
וכן גם דקה לסוף ב25 הפרש עדיין לא האמנתי. בדיוק דיברתי על זה עם חבר, שאי אפשר להסביר לצעירים בני 20 ומטה עד כמה מכבי היתה אז אימפרית רשע בלתי מנוצחת.

לגמרי
אני לא אשכח שגם ב20+ הפרש משהו כמו דקה-שתיים לסוף, אני שורק בוז כמו משוגע בהתקפות שלהם, כי הנה עוד רגע הם דופקים לנו כמה שלשות וחוזרים
ראינו משהו בלתי נתפס

זוכר את הטירוף שהיה שם . ואת הטירוף שלי בתור ילד

ואוו איזה זיכרון. הייתי בטיול באותם ימים הטכלוגיה לא הייתה כמו היום, לא בטוח שהיו עוד טלפונים עם אינטרנט, לי לפחות לא היה.
ידעתי שיש דרבי אחרי צהריים אבל לא הייתה לי שום דרך לראות או להתעדכן בתוצאה.
בבוקר שאחרי אמרו לי שמעת מה נגמר בדרבי? עניתי "נו כמה הפסדנו?" שסיפרו לי לא האמנתי.

שני דברים שאני הכי זוכר, בתור ילד נמוך ובצפיפות המטורפת שהייתה שם פשוט לא ראיתי חצי מצד שמאל של המגרש, אז כל המחצית השנייה רק ראיתי שיש שלשות שנכנסות לסל ולא ידעתי בכלל מי קלע.
הדבר השני זה זה כשבורשטיין החטיא שני לייאפים לבד מול הסל ברבע השלישי (ואחרי החטאת העונשין הראשונה שלו) פשוט הייתה תחושה שהסל שלנו מכושף ומכבי פשוט לא מסוגלים להכניס את הכדור לסל.

אני הייתי בצבא במשחק הזה. מאז הדרבי של טפירו ב-95, לא הפסדתי אף דרבי בטלווזיה או באוסישקין, וכל אחד ואחד מהם נגמר בהפסד. מבחינתי, לא הייתה אופציה כזו של לנצח בדרבי, ולאור זה גדלתי. במוצב בו הייתי, לא הייתה טלווזיה, אבל היה רדיו, אז קיוויתי לפחות לסבול בהאזנה לרדיו. אבל היה איזה מפקד מכביסט שהיה אחראי על השבצ״ק ושם אותי בעמדה בזמן המשחק. דיווחו לי בקשר על התוצאה והייתי בטוח שמסתלבטים עלי. לאט לאט התחלתי להאמין שמדווחים לי על תוצאה אמיתית, אבל הסברתי לחמ״ל בכל שלב של הדרך שאני מאוד מנוסה בדברים האלו, וממש לא משנה כמה אנחנו נוביל, זה יגמר בהפסד. כמו מי שכתב פה לפני, גם דקה לסוף הייתי בטוח במאה אחוז שאנחנו מפסידים - כי דרבי סל לא מנצחים. זה אקסומירון.
מההתרגשות לא הצלחתי להרדם חצי לילה וקראתי את עיתוני הספורט של יום המחרת מאה פעמים.

Brilliant כתב: ↑10 מרץ 2023, 23:02 אני הייתי בצבא במשחק הזה. מאז הדרבי של טפירו ב-95, לא הפסדתי אף דרבי בטלווזיה או באוסישקין, וכל אחד ואחד מהם נגמר בהפסד. מבחינתי, לא הייתה אופציה כזו של לנצח בדרבי, ולאור זה גדלתי. במוצב בו הייתי, לא הייתה טלווזיה, אבל היה רדיו, אז קיוויתי לפחות לסבול בהאזנה לרדיו. אבל היה איזה מפקד מכביסט שהיה אחראי על השבצ״ק ושם אותי בעמדה בזמן המשחק. דיווחו לי בקשר על התוצאה והייתי בטוח שמסתלבטים עלי. לאט לאט התחלתי להאמין שמדווחים לי על תוצאה אמיתית, אבל הסברתי לחמ״ל בכל שלב של הדרך שאני מאוד מנוסה בדברים האלו, וממש לא משנה כמה אנחנו נוביל, זה יגמר בהפסד. כמו מי שכתב פה לפני, גם דקה לסוף הייתי בטוח במאה אחוז שאנחנו מפסידים - כי דרבי סל לא מנצחים. זה אקסומירון.
מההתרגשות לא הצלחתי להרדם חצי לילה וקראתי את עיתוני הספורט של יום המחרת מאה פעמים.

הייתי גם בצבא.. לקחתי רגילה חדרבי הזה

יצאתי מהבסיס ביום שישי ישר לאוסישקין הי"ד, למשחק באירופה.
כל השבוע הייתי בטלפונים מול ברוריה כדי שתשמור לי כרטיסים, לדרבי ולמשחק הזה, אבל זה לא קרה. בשיא העצבים ראיתי את המשחק בטלויזיה. כל הסופש עבדתי על להשיג כרטיס, דבר שבסוף הצליח... ואס דקה 1 מוציאים אותי החוצה.


אני זוכר שבעאזה שהוא שחב בסוף הרבע השלישי יצא לי לראות את התוצאה בחדר האוכל של השוטרים המרחב.... אחרי זה ראיתי לקראת הסוף. שוב בחטף אבל לא מעבר....


למחרת השופט שיחרר אותי, אבל הייתי צריך לחזור לצבא כדי לדווח וכו' כי בכל זאת חייל שביחה לילה במעצר. הרס"ר באוגדה היה אוהד מכב"י שרוף אבל בצורה לא ברורה מאותו רגע קיבלתי ממנו יחס של מלכים והוא הפסיק להציק על שטויות

חולצת הפועל 'בירה מכבי' תל אביב הלבנה שלי מנצנצת שם בשידורים החוזרים. לא ייאמן שהיא עוד בשימוש...

אני חושב שאיבדתי 4 ליטר נוזלים במשחק הזה. היה כל-כל חם וצפוף, שלמי שעמד יחסית קרוב לפרקט כמוני, לא היה מצב ללכת להביא שתייה. מניח שלפחות שליש מהקהל התייבש באותו הערב, ושרד רק על אדרנלין שעוד החזיק ימים שלמים אחר כך.
אני זוכר שלא הסתכלתי ללוח התוצאות כל המשחק. לא היה לי מושג שאנחנו מובילים בכזה הפרש. ידעתי שאנחנו מובילים בגלל האקסטזה של הקהל, אבל כאילו מטעמי מנחוס, לא רציתי להרשות לעצמי להוריד מתח. הייתי בשוק כשראיתי את התוצאה בסיום.

אני זוכר במעורפל ראיון של ארז אחרי המשחק בסגנון "שחר של יום חדש" , נדמה לי שזו היתה כותרת של אחד ממוספי הספורט למחרת, או שאני מבלבל בין שני אירועים שונים שקרו לפני לא מעט שנים והגיל עושה את שלו


Sent from my iPhone using Tapatalk