באקיץ׳
נשלח: 27 ינואר 2023, 17:13
כנראה יחתום אצלנו
מיכאל יוכין הכין גם עליו תחקיר
אלכסנדר בולייביץ’ נחשב לעילוי בגיל צעיר מאוד הוחתם באיינדהובן, אבל לא מימש את הפוטנציאל, הלך לאיבוד בבלגיה ומגיע לישראל בתקווה לשקם את הקריירה. וסיליה באקיץ’ ממש לא היה מועמד להתפתח לכוכב ולמעשה הוא אלמוני מאוד במדינתו – חלק נכבד מהעיתונאים הסרביים לא יודעים עליו דבר מלבד עצם קיומו, ורבים מהאוהדים כלל לא שמעו את שמו מעולם.
הוא בן 22, צעיר משמעותית מבולייביץ’ וההרפתקה בצד האדום של תל אביב תהיה הראשונה שלו מחוץ לארצו. המטרה היא לא לחזור לפסים הנכונים, אלא לאתר את הפסים האלה מלכתחילה – כי באקיץ’ טרם מצא אותם. מדובר בבלם שגדל באחת האקדמיות הטובות ביותר בסרביה – זו של צ’וקאריצ’קי, מועדון צנוע למדי מבלגרד שנהנה לטפח גאווה מקומית. באקיץ’ הגיע אליה מ-BSK בורצ’ה, אשר ידועה בעיקר כקבוצה שטיפחה בתחילת דרכו את סטפן סאביץ’, כוכב אתלטיקו מדריד בימים אלה.
.
באופן טבעי, באקיץ’ חלם ללכת בדרכו, אבל מצא לעצמו מודל עוד יותר מפורסם לחיקוי – נמניה וידיץ’. הנער ניסה לעשות הכל כמו אליל מנצ’סטר יונייטד לשעבר, כולל התספורת הקצרה והיו שראו דמיון מסוים בכל הקשור לעוצמה פיזית. באקיץ’ תמיד היה גבוה וחסון יותר מבני גילו והתאפיין גם במשחק ראש משובח. לעומת זאת, שליטה טכנית בכדור לא היוותה יתרון יחסי בלשון המעטה ולכן בצ’וקאריצ’קי החליטו בסופו של דבר שאינו מתאים לקידום.
“היו לבאקיץ’ מספר שנים לא רעות באקדמיה, במהלכן אף קיבל זימונים לנבחרות עד גיל 16 ועד גיל 17, אבל המעבר לסגל הבוגר לא הצליח. הוא שותף במספר משחקי אימון והוחלט לשחררו. ווז’דובאץ, שניזונה בעיקר מפליטים מאקדמיות אחרות, היוותה עבורו יעד הגיוני בשלב זה”, מספר העיתונאי הסרבי ולדימיר נובאקוביץ’.
ווז’דובאץ היא מועדון צנוע נוסף מבלגרד, שמדורג בדרך כלל במרכז הטבלה ועשוי להוות קרש קפיצה לא רע לצעירים. באקיץ’ היה נלהב מאוד להצטרף אליו בקיץ 2019, כשהיה בן 19 והשתוקק להתחיל את דרכו בליגה הבכירה. ואולם, משחק הבכורה שלו התברר כקטסטרופלי. הקבוצה הובילה 0:2 בדקה ה-87 מול סורדוליצה, כשבאקיץ’ דחק לשערו כדור פשוט שניתז מהעמוד. הפעולה המגושמת הזו הצטרפה למספר איבודי כדור שביצע במהלך ההתמודדות והיא אף עלתה ביוקר רב, כי היריבה השוותה ל-2:2 בזמן פציעות, בעוד הבלם הצעיר לא שומר על איש ברחבה בהתקפה האחרונה. לכן, ההתחלה הזו הייתה גם פחות או יותר הסוף. באקיץ’ שותף פעמיים נוספות בלבד במדי ווז’דובאץ ושוחרר בקיץ 2020.
בשלב זה הוא הצטרף למועדון קטן יותר – אינג’ייה, שם שיחק בהרכב בתדירות סבירה, ונחשב לאחד השחקנים היציבים במערך. הקבוצה התדרדרה לתחתית העמוקה וירדה ללא קרב בגלל עם מאזן הגנה מחפיר, אבל עם באקיץ’ בהרכב היא נראתה טוב יותר ואפילו הצליחה לשמור על רשת נקיה ב-6 מ-22 משחקיו בהרכב הפותח. איתו, היא הובסה באמת רק במפגשים מול הכוכב האדום ופרטיזן, בהם מלכתחילה לא היה לה סיכוי קלוש.
הבלם הצעיר הפגין בעיקר משחק ראש טוב וקשיחות, או ליתר דיוק סגנון קצת אלים מדי שהוביל ל-12 כרטיסים צהובים והרחקה אחת. “זה אופייני לליגה – גם מבצעים פה הרבה עבירות, וגם השופטים שורקים על כל נגיעה. לכן לשחקני הגנה רבים יש בעיה כאשר הם עוברים לשחק במקומות אחרים ונדרשת הסתגלות”, מספר נובאקוביץ’.
אחרי הירידה, העדיף באקיץ’ באופן טבעי לעזוב. דיאן ג’ורג’ביץ’, מאמן העולה החדשה קולובארה, הציע לו להצטרף לסגל שהתכונן לעונה הראשונה בתולדות המועדון בליגה הבכירה. מדובר בקבוצה קטנה עד כדי כך שהיא לא מסוקרת בתקשורת הסרבית כלל – אין עיתונאים שמלווים אותה והיא לא מעניינת כמעט אף אחד פרט למאות האוהדים שמאכלסים את יציעי האצטדיון המיושן. באתר האינטרנט, שנראה חובבני למדי, נפלה טעות בציון שנת הלידה של באקיץ’ ואף אחד לא טרח לתקן אותה במשך שנה וחצי.
שם, הרחק מאור הזרקורים, ללא סיקור וללא ציפיות, היה לבאקיץ’ קל יותר להתקדם, ומאמנו בעונה שעברה היה מאושר מהשיפור ביכולתו. “ואסיליה היה אחד השחקנים הטובים שלנו. יש לו רגל שמאל טובה והוא למד לפתח את המשחק מאחור. הוא לוחם על המגרש ומצוין בקרבות אוויריים. יש לו חלק נכבד בכך שהקבוצה הצליחה לשרוד בליגה. כולם ניבאו שנפסיד בכל המשחקים, אבל זה לא קרה”, מספר ג’ורג’ביץ’ שעזב את קולובארה באפריל האחרון.
לגבי חסרונותיו של חניכו, מעיד הבוס לשעבר: “באקיץ’ לא מהיר במיוחד, גם אם לא איטי. הוא יכול להיות קצת עצלן וצריך לדחוף אותו קדימה כל הזמן. אני יודע שהיו קבוצות סרביות בכירות שהתעניינו בו, אבל זה לא הוביל לשום דבר. ווייבודינה נובי סאד שקלה להחתים אותו והיו גם שיחות עם הכוכב האדום, אבל זה היה עלול להיות צעד גדול מדי. יש שם יותר מדי לחץ. באקיץ’ העדיף לטעום את הכדורגל מחוץ לסרביה וישראל יכולה להיות יעד מושלם מבחינתו. זה העיתוי הנכון להתקדם, כי יש לו כבר 3 שנות ניסיון בליגה הסרבית”.
“במדי קולובארה, באקיץ’ באמת פרח באופן יחסי”, אומר נובאקוביץ’. וזה אכן נמדד בהשוואה לציפיות, כי הנתונים היבשים לא מזהירים במיוחד. לקבוצה היה מאזן ההגנה הגרוע בליגה והבלם סיים את העונה שעברה עם 12 כרטיסים צהובים ואדום ישיר אחד. מצד שני, הוא כבש 3 שערים, כולל שניים קריטיים שהובילו לשני ניצחונות 0:1, בזכות הצטרפותו היעילה במצבים הנייחים, במיוחד בקרנות.
גם העונה נלחמת קולובארה כצפוי בתחתית, עם 35 שערי חובה ב-19 משחקים. אפשר להבין מדוע מעדיף באקיץ’ לשנות אווירה, במיוחד ללא המנטור ג’ורג’ביץ’ שלקח אותו כפרויקט אישי בזמנו. מעטים מאוד בסרביה ישימו לב למעבר הזה, אבל באקיץ’ עצמו מקווה מאוד שיצליח לקבל תשומת לב גדולה קצת יותר בישראל. הוא רגיל לשחק בקבוצות תחתית, גם אם אווירת המשבר התמידי בהפועל תל אביב עלולה להיות קצת קיצונית אפילו בסטנדרטים שלו.
מבחינתו, מדובר באמת ובתמים בצעד משמעותי קדימה ויש להניח שמוטיבציה לא תחסר לו – אך המוטיבציה הזו עלולה להיות מתורגמת גם לשלל כרטיסים שהוא צפוי לספוג. מעבר לכך, הוא יקווה מאוד לא לכבוש שער עצמי בבכורה.
מיכאל יוכין הכין גם עליו תחקיר
אלכסנדר בולייביץ’ נחשב לעילוי בגיל צעיר מאוד הוחתם באיינדהובן, אבל לא מימש את הפוטנציאל, הלך לאיבוד בבלגיה ומגיע לישראל בתקווה לשקם את הקריירה. וסיליה באקיץ’ ממש לא היה מועמד להתפתח לכוכב ולמעשה הוא אלמוני מאוד במדינתו – חלק נכבד מהעיתונאים הסרביים לא יודעים עליו דבר מלבד עצם קיומו, ורבים מהאוהדים כלל לא שמעו את שמו מעולם.
הוא בן 22, צעיר משמעותית מבולייביץ’ וההרפתקה בצד האדום של תל אביב תהיה הראשונה שלו מחוץ לארצו. המטרה היא לא לחזור לפסים הנכונים, אלא לאתר את הפסים האלה מלכתחילה – כי באקיץ’ טרם מצא אותם. מדובר בבלם שגדל באחת האקדמיות הטובות ביותר בסרביה – זו של צ’וקאריצ’קי, מועדון צנוע למדי מבלגרד שנהנה לטפח גאווה מקומית. באקיץ’ הגיע אליה מ-BSK בורצ’ה, אשר ידועה בעיקר כקבוצה שטיפחה בתחילת דרכו את סטפן סאביץ’, כוכב אתלטיקו מדריד בימים אלה.
.
באופן טבעי, באקיץ’ חלם ללכת בדרכו, אבל מצא לעצמו מודל עוד יותר מפורסם לחיקוי – נמניה וידיץ’. הנער ניסה לעשות הכל כמו אליל מנצ’סטר יונייטד לשעבר, כולל התספורת הקצרה והיו שראו דמיון מסוים בכל הקשור לעוצמה פיזית. באקיץ’ תמיד היה גבוה וחסון יותר מבני גילו והתאפיין גם במשחק ראש משובח. לעומת זאת, שליטה טכנית בכדור לא היוותה יתרון יחסי בלשון המעטה ולכן בצ’וקאריצ’קי החליטו בסופו של דבר שאינו מתאים לקידום.
“היו לבאקיץ’ מספר שנים לא רעות באקדמיה, במהלכן אף קיבל זימונים לנבחרות עד גיל 16 ועד גיל 17, אבל המעבר לסגל הבוגר לא הצליח. הוא שותף במספר משחקי אימון והוחלט לשחררו. ווז’דובאץ, שניזונה בעיקר מפליטים מאקדמיות אחרות, היוותה עבורו יעד הגיוני בשלב זה”, מספר העיתונאי הסרבי ולדימיר נובאקוביץ’.
ווז’דובאץ היא מועדון צנוע נוסף מבלגרד, שמדורג בדרך כלל במרכז הטבלה ועשוי להוות קרש קפיצה לא רע לצעירים. באקיץ’ היה נלהב מאוד להצטרף אליו בקיץ 2019, כשהיה בן 19 והשתוקק להתחיל את דרכו בליגה הבכירה. ואולם, משחק הבכורה שלו התברר כקטסטרופלי. הקבוצה הובילה 0:2 בדקה ה-87 מול סורדוליצה, כשבאקיץ’ דחק לשערו כדור פשוט שניתז מהעמוד. הפעולה המגושמת הזו הצטרפה למספר איבודי כדור שביצע במהלך ההתמודדות והיא אף עלתה ביוקר רב, כי היריבה השוותה ל-2:2 בזמן פציעות, בעוד הבלם הצעיר לא שומר על איש ברחבה בהתקפה האחרונה. לכן, ההתחלה הזו הייתה גם פחות או יותר הסוף. באקיץ’ שותף פעמיים נוספות בלבד במדי ווז’דובאץ ושוחרר בקיץ 2020.
בשלב זה הוא הצטרף למועדון קטן יותר – אינג’ייה, שם שיחק בהרכב בתדירות סבירה, ונחשב לאחד השחקנים היציבים במערך. הקבוצה התדרדרה לתחתית העמוקה וירדה ללא קרב בגלל עם מאזן הגנה מחפיר, אבל עם באקיץ’ בהרכב היא נראתה טוב יותר ואפילו הצליחה לשמור על רשת נקיה ב-6 מ-22 משחקיו בהרכב הפותח. איתו, היא הובסה באמת רק במפגשים מול הכוכב האדום ופרטיזן, בהם מלכתחילה לא היה לה סיכוי קלוש.
הבלם הצעיר הפגין בעיקר משחק ראש טוב וקשיחות, או ליתר דיוק סגנון קצת אלים מדי שהוביל ל-12 כרטיסים צהובים והרחקה אחת. “זה אופייני לליגה – גם מבצעים פה הרבה עבירות, וגם השופטים שורקים על כל נגיעה. לכן לשחקני הגנה רבים יש בעיה כאשר הם עוברים לשחק במקומות אחרים ונדרשת הסתגלות”, מספר נובאקוביץ’.
אחרי הירידה, העדיף באקיץ’ באופן טבעי לעזוב. דיאן ג’ורג’ביץ’, מאמן העולה החדשה קולובארה, הציע לו להצטרף לסגל שהתכונן לעונה הראשונה בתולדות המועדון בליגה הבכירה. מדובר בקבוצה קטנה עד כדי כך שהיא לא מסוקרת בתקשורת הסרבית כלל – אין עיתונאים שמלווים אותה והיא לא מעניינת כמעט אף אחד פרט למאות האוהדים שמאכלסים את יציעי האצטדיון המיושן. באתר האינטרנט, שנראה חובבני למדי, נפלה טעות בציון שנת הלידה של באקיץ’ ואף אחד לא טרח לתקן אותה במשך שנה וחצי.
שם, הרחק מאור הזרקורים, ללא סיקור וללא ציפיות, היה לבאקיץ’ קל יותר להתקדם, ומאמנו בעונה שעברה היה מאושר מהשיפור ביכולתו. “ואסיליה היה אחד השחקנים הטובים שלנו. יש לו רגל שמאל טובה והוא למד לפתח את המשחק מאחור. הוא לוחם על המגרש ומצוין בקרבות אוויריים. יש לו חלק נכבד בכך שהקבוצה הצליחה לשרוד בליגה. כולם ניבאו שנפסיד בכל המשחקים, אבל זה לא קרה”, מספר ג’ורג’ביץ’ שעזב את קולובארה באפריל האחרון.
לגבי חסרונותיו של חניכו, מעיד הבוס לשעבר: “באקיץ’ לא מהיר במיוחד, גם אם לא איטי. הוא יכול להיות קצת עצלן וצריך לדחוף אותו קדימה כל הזמן. אני יודע שהיו קבוצות סרביות בכירות שהתעניינו בו, אבל זה לא הוביל לשום דבר. ווייבודינה נובי סאד שקלה להחתים אותו והיו גם שיחות עם הכוכב האדום, אבל זה היה עלול להיות צעד גדול מדי. יש שם יותר מדי לחץ. באקיץ’ העדיף לטעום את הכדורגל מחוץ לסרביה וישראל יכולה להיות יעד מושלם מבחינתו. זה העיתוי הנכון להתקדם, כי יש לו כבר 3 שנות ניסיון בליגה הסרבית”.
“במדי קולובארה, באקיץ’ באמת פרח באופן יחסי”, אומר נובאקוביץ’. וזה אכן נמדד בהשוואה לציפיות, כי הנתונים היבשים לא מזהירים במיוחד. לקבוצה היה מאזן ההגנה הגרוע בליגה והבלם סיים את העונה שעברה עם 12 כרטיסים צהובים ואדום ישיר אחד. מצד שני, הוא כבש 3 שערים, כולל שניים קריטיים שהובילו לשני ניצחונות 0:1, בזכות הצטרפותו היעילה במצבים הנייחים, במיוחד בקרנות.
גם העונה נלחמת קולובארה כצפוי בתחתית, עם 35 שערי חובה ב-19 משחקים. אפשר להבין מדוע מעדיף באקיץ’ לשנות אווירה, במיוחד ללא המנטור ג’ורג’ביץ’ שלקח אותו כפרויקט אישי בזמנו. מעטים מאוד בסרביה ישימו לב למעבר הזה, אבל באקיץ’ עצמו מקווה מאוד שיצליח לקבל תשומת לב גדולה קצת יותר בישראל. הוא רגיל לשחק בקבוצות תחתית, גם אם אווירת המשבר התמידי בהפועל תל אביב עלולה להיות קצת קיצונית אפילו בסטנדרטים שלו.
מבחינתו, מדובר באמת ובתמים בצעד משמעותי קדימה ויש להניח שמוטיבציה לא תחסר לו – אך המוטיבציה הזו עלולה להיות מתורגמת גם לשלל כרטיסים שהוא צפוי לספוג. מעבר לכך, הוא יקווה מאוד לא לכבוש שער עצמי בבכורה.