"שורש הבעייה"--פרק ההמשך

מועצת הכדורסל של אוהדי הפועל
לזכרו של אורי שלף ז"ל, ממיסדי עמותת הפועל אוסישקין
לינטוןטאונס
הצטרף: 05 פברואר 2022, 20:21
קיבל.ה  22 לייקים

כמה מחשבות מדם ליבי לאחר כחצי עונה מופלאה, מרגשת, מאכזבת, מטלטלת ומוזרה.
לפני מספר שבועות כתבתי פה בפורום כי "ג'ורדן מקריי הוא שורש הבעייה" וזכיתי לקיתונות של לעז, בוז, לגלוג ומה לא. כמה שבועות לאחר אותו שרשור מר ונמהר, אני שמח להודות שטעיתי: ג'ורדן מקריי הוא לא שורש הבעייה, אלא דווקא להיפך, התוצאה שלה. שורש הבעייה של הפועל תל-אביב בורסייה הנוכחית שלה, ונדמה לי שזה כבר ברור לכולם, הוא היעדר של מה שנהוג לכנות "כימיה קבוצתית": מן דבר שקשה להסביר וקשה לתאר אבל כמו שאמר פעם שופט בית המשפט העליון האמריקאי, פאדר סטיוארט, על פורנוגרפיה: I know it when I see it. הפועל תל-אביב בורסיה המקורית שלה—הפועל תל-אביב 1.0 אם תרצו—בלי מקריי, בלי אונואקו, בלי ג'יילן הורד ועם כריס הורטון בעמדת הסנטר—הייתה אחת הקבוצות המחוברות, המלהיבות והשמחות שאי פעם ראיתי, וזאת משום שהיו לה את שלושת הרכיבים הנדרשים עבור עונה חלומית של פעם בדור:.
1. היא הייתה קבוצה בעלת היררכיה ברורה, כלומר, היה לה מנהיג אחד שמקובל על כולם (ג'קובן בראון); חבורת כוכבי-משנה שפעלו בצורה הרמונית סביבו וניזונו ממנו (אקסבייר מנפורד, כריס הורטון ותומר גינת); עוד שורה של שחקנים משלימים, נקרא להם (בר טימור, זלמנסון, אדם אריאל); ועוד מעין תת-קטגוריה של "פועלים שחורים" שנתנו את הנשמה בהגנה וידעו את מקומם בתוך התלכיד הקבוצתי (ג'יי פי טוקוטו, גיל בני). אפשר מן הסתם להתווכח על החלוקה הזו אבל הנקודה ברורה, אני מקווה.
2. היה לה עומק, אבל לא יותר מדי עומק, מהסוג שהופך מהר מאוד לבור ללא תחתית. להפועל תל-אביב 1.0 היו תשעה שחקנים "לגיטימיים" נקרא לזה, ובחישוב פשוט, אם נחלק את 200 דקות המשחק האפשריות לתשע, כ-22 דקות בממוצע לשחקן. ברי כי לא כולם שיחקו את אותו המספר הדקות, אבל ברמה התיאורטית, זו החלוקה, אז לצורך העניין אם ג'קובן משחק 33 דקות למשחק, גיל בני משחק כ-11, ואם הורטון משחק 27, אז זלי ישחק 17. לא ממש מדוייק אבל בגדול זו דרך פשוטה ובהירה לחשוב על חלוקת הדקות בהפועל תל-אביב וואן-פוינט-או.
3. וחשוב מכולם, להפועל תל-אביב 2.0 היה את המרכיב השלישי והחשוב מכולם, שהוא מן סוג של תולדה של שני המרכיבים האחרים, או לפחות מושתת עליהם: המון שמחת חיים. כל מי שהולך למשחקים לא ישכח את שפת הגוף של השחקנים באותו עידן נושן שכבר עכשיו מעורר בי געגועים עזים ופרץ נוסטלגיה עסיסי: היי-פייבס, לואו-פייבס, דאבל-פייבס, ובעיקר: המון חיוכים. זו הייתה קבוצה שמחה שהיה לה את הקסם המיוחד הזה שהוא חלק בלתי נפרד מעונה היסטורית, עונה של אליפות אחרי 50 שנה. קשה להסביר במילים מהו אותו "קסם" אבל כל מי שעקב מקרוב אחר הדאבלים של הפועל כדורגל מכיר אותו היטב. חשוב להבהיר: לא חייבים "קסם" כדי לזכות באליפות, אבל יש אליפויות (דאבל 2010) ויש אליפויות (כל האליפויות האלה של מכבי חיפה). התחושה שלי, וזוהי רק תחושה סובייקטיבית, היא שכדי שמועדון הפועל תל-אביב, עם כל המטען ההיסטורי הכבד מנשוא שלו, יזכה באליפות, בין אם זה בכדורגל ובין אם זה בכדורסל, זה חייב להתרחש בסיומה של דרך מאוד מיוחדת. אין אליפויות סתמיות בהפועל תל-אביב.

או אז הגיעו שלוש החלטות הרות גורל: הראשונה, להוסיף לסגל הרחב יחסית כבר אז את שחקן האימונים ג'יילן הורד; לאחר כשבוע-שבועיים (נדמה לי), להביא את את ג'ורדן מקריי, שהוא שחקן עם יכולות אישיות פנומנליות ואישיות מאוד דומיננטית, חמת מזג וחסרת סבלנות, או בקיצור, אלפא-דוג; והשלישית, הדרמטית מכולן, לצרף את צ'ינאנו אונוואקו, במקום כריס הורטון, ובכך, אט אט מסתבר, לחרב את כל מה שנבנה בעמל רב לאורך כל הקיץ והסתיו. אז אם נבחן את הפועל תל-אביב 2.0 כיום, ה-19 בינואר, לאור שלושת האלמנטים אותם ניתחתי לעיל, נגלה את הדברים הבאים:
1. מבחינת היררכיה, הבלאגן חוגג, כפי שכל אדם עם לפחות עין אחת בראשו יכול לראות כל ראשון ורביעי: מחד, ג'קובן הוא עדיין, כביכול, המנהיג הבלתי מעורער, אבל ג'קובן נפגע או כועס או ממורמר ששחררו את כריס הורטון והביאו את אונוואקו, אז הוא סוג של החליט להפסיק לשחק למשך חודשיים, או שהוא היה בדיכאון, או שאלוהים יודע מה עבר עליו. ואז הגיע אותו רגע מר ונמהר בהרצליה בו הוא סירב לעלות למגרש, ומשהו שם נשבר: אני יודע שיש הרבה אוהדים שלא יותר מדי מתרגשים מדברים שכאלה וכל מה שמעניין אותם זה נצחונות, אבל לי נשבר הלב באותו הערב, ומבחינתי זה לעולם כבר לא יהיה אותו הדבר עם ג'קובן. אפילו עם הגופייה הוורודה שלו שקניתי במיטב כספי אני לא ממש יודע מה לעשות. עכשיו אני יודע את מה שהייתי צריך לדעת או אז, בעודי מחכה לשלם ליד הקופה: ג'קובן בראון בא והולך אבל גיל בני יש רק אחד.
אז ג'קובן כבר לא ממש ג'קובן, ורק אלוהים יודע מה הוא רוצה. ופתאום יש גם את ג'ורדן מקריי, שמסוגל להמטיר 36 נקודות בוירטואוזיות שלא רואים במחוזותינו כל יום, אבל בסגנון מאוד שונה מצורת המשחק של הפועל תל-אביב 1.0: ג'ורדן מקריי מייצר נקודות בעיקר לעצמו ובצורה סוליסטית, כלומר, בינו לבין שטף המשחק, תנועה ללא כדור, ומה שמכונה "משחק קבוצתי" אין יותר מדי קשר. במובן הזה ג'ורדן מקריי לא מתאים להפועל תל-אביב 1.0 והוא מייצג נאמנה של הפועל תל-אביב 2.0, לטוב ולרע. בכל אופן, משפת הגוף שלהם על המגרש עושה רושם שג'קובן ומקריי מסתדרים לא רע בכלל ואולי אפילו מחבבים אחד את השני אבל עדיין, ההיררכיה הסתבכה לה. דמיינו את התסריט הבא: משחק 3 של סדרת הגמר אצלנו בדרייב-אין, נגד מכבי. אנחנו בפיגור של נקודה עם 20 שניות לסוף וכדור שלנו, כדור אחרון, כדור של אליפות. דני פרנקו לוקח טייםאאוט ומנסה לעשות סדר: למי הולך הכדור? מלחיץ אותי לדמיין בכלל את הסיטואציה הזו, בעיקר משום שאני מסוגל לדמיין שאם פרנקו מסמן ג'ורדן מקריי, ג'קובן מסוגל לשבור את הכלים, ובאותה המידה, אם פרנקו מסמן ג'קובן בראון, אני לא אופתע אם מקריי שובר איזה שלט מזדמן ויורד לחדר ההלבשה.
רגע, זה לא נגמר. לקינוח יש לנו גם את מר צ'ינאנו אונוואקו, שהוא חתיכת אניגמה. על-פניו נראה חייכן ועדין כזה, בלי יותר מדי אגו, ובה בעת לא ברור מה הוא מסתיר מאחורי החיוך המסתורי הזה, ולמה עושה רושם שאף אחד לא באמת מחבב אותו. משפת הגוף על המגרש ועל הספסל נראה שהוא לא ממש מסתדר מבחינה חברתית, הוא כמעט לעולם לא מסתודד או מצחקק עם אחרים על הספסל, וגם הכיפים שהוא מחליק עם חבריו לקבוצה נראים מאולצים כאלה, סתמיים. השבוע זה כבר נראה פחות מחוייך והרבה יותר לחוץ, אחרי שהוא התעמת עם אוהד בירידה לספסל נגד ירושלים (ממש הייתי שם לידו), וכמובן שבר כמה כיסאות בחדר ההלבשה. גם נגד פאריס הוא היה עצבני ולא הפסיק להתבכיין ולעשות הצגות על הספסל. מה רמת האגו של הבחור לא ממש ברור לי, אבל אני מניח שגם הוא, כ-MVP של הליגה, רואה בעצמו סוג של מנהיג שאמור להוביל את הקבוצה לאליפות, ומעוניין בתהילה. אז נסכם: התחלנו עם אלפא-דוג אחד וחבורה של שחקנים קבוצתיים וחסרי אגו סביבו, וסיימנו עם שלושה אלפא-דוגז והרבה מרמור על הספסל. נמשיך.
2. אז כבר אמרנו שלהפועל תל-אביב 1.0 היו תשעה שחקנים עם היררכיה די ברורה, ולהפועל תל-אביב 2.0 יש אחד עשר שחקנים ללא כל היררכיה ועם המון מרמור. ג'קובן, למשל, הוא שחקן שאוהב לשחק ולמעשה חייב לשחק כמה שיותר, אחרת הוא משתגע. פתאום הוא מוצא את עצמו יושב דקות ארוכות על הספסל, ובאמת משתגע. אתמול, דרך אגב, הייתה הפעם הראשונה מזה הרבה מאוד זמן שהוא שיחק הרבה מאוד דקות (כמעט 34), והוא פרח. ג'ורדן מקריי אוהב לשחק לא פחות מג'קובן, וליטראלי משתגע כשהוא יושב יותר מדי על הספסל, לשיטתו. אם אני זוכר נכון, היו לפחות שלושה משחקים השנה בהם מקריי ממש השתולל ועשה הצגות על הספסל ברמה שהיו צריכים לשלוח מישהו להרגיע אותו. מעבר לכך, אין כל סדר או היררכיה ברורה שניתן להצביע עליה בהפועל תל-אביב 2.0: מנפורד היה מן סוג של באנקר אבל גם במשחקים הכי גדולים שלו, פרנקו היה מסוגל להושיב אותו על הספסל לדקות ארוכות ללא כל סיבה נראית לעין (זכור במיוחד המשחק נגד גראן קנריה בו הוא קלע 24 נקודות ב27 דקות, ואם אינני טועה, 21 נקודות במחצית הראשונה בלבד, לאחריה בילה את רוב המחצית השנייה על הספסל). עכשיו מנפורד הפך לצל של עצמו ובקושי מסוגל לשים סל. נגד ירושלים בליגה, אדם אריאל פתח בחמישייה וקלע 11 נקודות, רק כדי לשבת על הספסל כמעט בכל המחצית השנייה (עם טוטאל של 15 דקות). בגביע הוא כלל לא שיחק במחצית הראשונה, ואז עלה במחצית השנייה, שיחק 12:39 דקות, וצלף שתי שלשות יפהפיות. אפשר להמשיך עם זה עוד ועוד, אבל הבנתם את הנקודה. לשחקנים אין מושג מתי הם בחמישייה, ומתי הם לא; מתי הם ישחקו המון, ומתי בכלל לא יעלו על הפרקט, והמרמור נוזל מהם. ג'קובן ממורמר תמידית (חוץ מאתמול, כשהוא שיחק כמעט כל המשחק). ג'ורדן מקריי משתגע בכל שנייה שלו על הספסל ולמעשה גם על המגרש במידה ולא הולך לו, כאשר אתמול הוא פתאום לא עלה בחמישייה אחרי שקלע נקודה נגד ירושלים בגביע. אונוואקו הורד אתמול לספסל בבושת פנים אחרי שהעז לזרוק משלוש (!!!), רק כדי להיות מוחלף בעידן זלמנסון, שגם הוא הורד בבושת פנים אחרי שהעז לזרוק משלוש (!!!), וכל כך זעם על החילוף שהוא סימן לעוזר המאמן ברק לדרר, תוך כדי הירידה לספסל, שהוא לא מוכן לעלות יותר לשחק (לפחות כך זה נראה). הוא באמת לא חזר, וסיים את המשחק עם אפס נקודות, שלושה ריבאונדים ושני אסיסטים בחמש דקות ושלושים שבע שניות על המגרש. אם אני צריך להמר, לא נשארו לו יותר מדי ציפורניים לכסוס אחרי מה שעבר עליהן אתמול ברבע הרביעי של המשחק.
3. אפשר להתווכח על האיכויות המקצועיות של הפועל תל-אביב 2.0 לעומת גירסת הביטא שלה, ואני ממש לא מנסה לטעון פה שהפועל תל-אביב המקורית הייתה זוכה באליפות. אפשר לטעון שג'ורדן מקריי הוא שחקן בלבל שלא רואים כל יום ושהיו חייבים לקפוץ על ההזדמנות, ואפשר גם לטעון שההחלפה של הורטון באונוואקו הייתה הזדמנות שלא ניתן לסרב לה. אפשר לטעון את הטענות הללו, ואפשר גם לא, אבל מה שבטוח, הפועל תל-אביב 2.0, בניגוד לגירסא 1.0, היא כבר לא קבוצה שמחה. יותר מכך, הפועל תל-אביב בגירסתא המעודכנת היא כבר לא קבוצה שנעים לבוא למשחקים שלה. כשאני רואה את ג'ורדן מקריי משתולל על הספסל, לא נעים לי; כשאני רואה את עידן זלמנסון כוסס ציפורניים בעצבנות על הספסל, מוקף בגיל בני מצד אחד ובר טימור מצד שני, לא נעים לי; כשאני חוזר מהרצליה ומגלה רק בדיעבד שג'קובן בראון סירב להיכנס למגרש, לא נעים לי; כשאני יושב בגן-נר מאחוריי הספסל ורואה אפילו את הסטואי שבשחקנינו, אקסבייר מנפורד, מתעמת עם דני פרנקו, לא נעים לי. כשאני רואה את אדם אריאל מתחמם בשיא הרצינות רק כדי לשבת עשרות דקות על הספסל, לא נעים לי. אבל לאף אחד לא איכפת ולא צריך להיות איכפת שלא נעים לי: כולנו רוצים דבר אחד, וזה לזכות באליפות, או לפחות בגביע (חח), ואם יהיה קצת לא נעים בדרך למישהו, או שיהיה כדורסל אנוכי ומכוער, או שג'קובן יסרב לעלות או יסרב לרדת או יסרב לשיר את ההמנון, לאף אחד לא באמת יהיה איכפת: רק תביאו את האליפות המזורגגת כבר, שנוכל למות בשקט. אבל יש לנו בעייה, חברים, ויש לה שורש, וכפרה על ג'ורדן מקריי, הוא באמת רק סימפטום, והלוואי והוא יקלע את סל האליפות בשנייה האחרונה בדרייב אין וביום שזה יקרה, אני אקעקע את הפרצוף שלו על החזה שלי ואוסיף בגאווה:
“The root of the problem”.

*** כמו אפילוג, כדי שאהיה ברור ***
תעשו פוזות, תשברו כיסאות, תסרבו לעלות למגרש, תסרבו לרדת מהמגרש; תצעקו, תקללו, תריבו, תלכו מכות, תעשו מה שצריך כדי להביא פאקינג תואר למועדון המקולל הזה. ואז אתם עולים למגרש עם כל הפוזות והדאווין שלכם ומחרבנים במכנסיים במשחק החשוב היחידי שהיה לנו עד כה העונה ומושפלים בבית ב-20 הפרש מול ירושלים כאילו כלום לא קרה ושום דבר לא השתנה?! המסקנה, כנראה: כלום לא קרה ושום דבר לא השתנה.
נערך לאחרונה על ידי לינטוןטאונס ב 19 ינואר 2023, 21:36, נערך 2 פעמים בסך הכל.
הדגל האדום
הצטרף: 28 נובמבר 2020, 18:57
קיבל.ה  103 לייקים

הגישה נחמדה והכיפית והסגל הפוצי מוצי לא הביאו לנו שום הצלחה במשך 15 שנה.
אז אם אני צריך לראות את פרנקו זורק את זלמנסון לספסל אחרי 2 דקות על המגרש כשהוא מחרבן 3 פוזשנים רצופים בהגנה ובהתקפה,
או את ג׳קובן ומקריי עצבניים שהם צריכים לרדת לספסל או לחלוק את המגרש עם עוד כוכב,
כדי לראות את הפועל מביאה תואר סוף סוף כי כל הטאלנט התחבר לנו בדיוק בזמן הנכון, אז ממש לא אכפת לי, תודה
הפוסט קיבל לייק אחד7even
סמל אישי של משתמש
Chegi
הצטרף: 29 ינואר 2021, 13:51
קיבל.ה  1484 לייקים

אפשר אמלק? נשברתי באמצע.
כשקראתי את הכינוי של פותח האשכול חשבתי שנמצא פנינים חדשות לגבי שחקנים, אם רשמת תוסיף אותם לאמלק.
אם לא מציע לך משהו כמו טוקוטו הבור בהגנה, ג'יקובן המתעלף, תומר המעלף.
תן לנו כינוי חדש!
"ואז, בתוך החושך הגדול, היה הדרבי בכדורסל. הפועל ניצחה 66:78 והחיים פתאום נהיו יפים" א. איינשטיין.
לינטוןטאונס
הצטרף: 05 פברואר 2022, 20:21
קיבל.ה  22 לייקים

Chegi כתב: 19 ינואר 2023, 21:12 אפשר אמלק? נשברתי באמצע.
כשקראתי את הכינוי של פותח האשכול חשבתי שנמצא פנינים חדשות לגבי שחקנים, אם רשמת תוסיף אותם לאמלק.
אם לא מציע לך משהו כמו טוקוטו הבור בהגנה, ג'יקובן המתעלף, תומר המעלף.
תן לנו כינוי חדש!
סליחה אבל אי אפשר "לאמלק" את זה, זה לא כיתה טיפולית פה. שב וקרא ספר מדי פעם, זה יעזור.
פישונט
הצטרף: 01 דצמבר 2020, 23:31
קיבל.ה  1019 לייקים

מי עושה גוגל טרנזלייט ואז מריץ ChatGPT כדי לאמלק?
Segev
הצטרף: 05 דצמבר 2020, 20:00
קיבל.ה  345 לייקים

לא ברור לי איך הקבוצה הלא קבוצתית הזאת שבנויה על יכולת אישית בלבד מובילה את היורוקאפ באסיסטים
הפוסט קיבל 4 לייקיםVinbסומךKingAlpaca7even
tadmored
הצטרף: 16 נובמבר 2020, 23:34
קיבל.ה  454 לייקים

מזכיר לי איזה בחור בשם א.ר שגם כותב כך
בצורה כל כך קצרה ומתומצתת .
אנחנו אולי קהל פרובוקטיבי, קהל שנון, קהל עם לשון חריפה וחדה, ולפעמים חסרת רחמים, אבל אנחנו לא גזענים!
עומר חרמש הי"ד
1975-2023
נרצח בידי אויב צמא דם ואכזר
תבור
הצטרף: 26 ספטמבר 2022, 14:58
קיבל.ה  127 לייקים

לינטוןטאונס כתב: 19 ינואר 2023, 20:25 כמה מחשבות מדם ליבי לאחר כחצי עונה מופלאה, מרגשת, מאכזבת, מטלטלת ומוזרה.
לפני מספר שבועות כתבתי פה בפורום כי "ג'ורדן מקריי הוא שורש הבעייה" וזכיתי לקיתונות של לעז, בוז, לגלוג ומה לא. כמה שבועות לאחר אותו שרשור מר ונמהר, אני שמח להודות שטעיתי: ג'ורדן מקריי הוא לא שורש הבעייה, אלא דווקא להיפך, התוצאה שלה. שורש הבעייה של הפועל תל-אביב בורסייה הנוכחית שלה, ונדמה לי שזה כבר ברור לכולם, הוא היעדר של מה שנהוג לכנות "כימיה קבוצתית": מן דבר שקשה להסביר וקשה לתאר אבל כמו שאמר פעם שופט בית המשפט העליון האמריקאי, פאדר סטיוארט, על פורנוגרפיה: I know it when I see it. הפועל תל-אביב בורסיה המקורית שלה—הפועל תל-אביב 1.0 אם תרצו—בלי מקריי, בלי אונואקו, בלי ג'יילן הורד ועם כריס הורטון בעמדת הסנטר—הייתה אחת הקבוצות המחוברות, המלהיבות והשמחות שאי פעם ראיתי, וזאת משום שהיו לה את שלושת הרכיבים הנדרשים עבור עונה חלומית של פעם בדור:.
1. היא הייתה קבוצה בעלת היררכיה ברורה, כלומר, היה לה מנהיג אחד שמקובל על כולם (ג'קובן בראון); חבורת כוכבי-משנה שפעלו בצורה הרמונית סביבו וניזונו ממנו (אקסבייר מנפורד, כריס הורטון ותומר גינת); עוד שורה של שחקנים משלימים, נקרא להם (בר טימור, זלמנסון, אדם אריאל); ועוד מעין תת-קטגוריה של "פועלים שחורים" שנתנו את הנשמה בהגנה וידעו את מקומם בתוך התלכיד הקבוצתי (ג'יי פי טוקוטו, גיל בני). אפשר מן הסתם להתווכח על החלוקה הזו אבל הנקודה ברורה, אני מקווה.
2. היה לה עומק, אבל לא יותר מדי עומק, מהסוג שהופך מהר מאוד לבור ללא תחתית. להפועל תל-אביב 1.0 היו תשעה שחקנים "לגיטימיים" נקרא לזה, ובחישוב פשוט, אם נחלק את 200 דקות המשחק האפשריות לתשע, כ-22 דקות בממוצע לשחקן. ברי כי לא כולם שיחקו את אותו המספר הדקות, אבל ברמה התיאורטית, זו החלוקה, אז לצורך העניין אם ג'קובן משחק 33 דקות למשחק, גיל בני משחק כ-11, ואם הורטון משחק 27, אז זלי ישחק 17. לא ממש מדוייק אבל בגדול זו דרך פשוטה ובהירה לחשוב על חלוקת הדקות בהפועל תל-אביב וואן-פוינט-או.
3. וחשוב מכולם, להפועל תל-אביב 2.0 היה את המרכיב השלישי והחשוב מכולם, שהוא מן סוג של תולדה של שני המרכיבים האחרים, או לפחות מושתת עליהם: המון שמחת חיים. כל מי שהולך למשחקים לא ישכח את שפת הגוף של השחקנים באותו עידן נושן שכבר עכשיו מעורר בי געגועים עזים ופרץ נוסטלגיה עסיסי: היי-פייבס, לואו-פייבס, דאבל-פייבס, ובעיקר: המון חיוכים. זו הייתה קבוצה שמחה שהיה לה את הקסם המיוחד הזה שהוא חלק בלתי נפרד מעונה היסטורית, עונה של אליפות אחרי 50 שנה. קשה להסביר במילים מהו אותו "קסם" אבל כל מי שעקב מקרוב אחר הדאבלים של הפועל כדורגל מכיר אותו היטב. חשוב להבהיר: לא חייבים "קסם" כדי לזכות באליפות, אבל יש אליפויות (דאבל 2010) ויש אליפויות (כל האליפויות האלה של מכבי חיפה). התחושה שלי, וזוהי רק תחושה סובייקטיבית, היא שכדי שמועדון הפועל תל-אביב, עם כל המטען ההיסטורי הכבד מנשוא שלו, יזכה באליפות, בין אם זה בכדורגל ובין אם זה בכדורסל, זה חייב להתרחש בסיומה של דרך מאוד מיוחדת. אין אליפויות סתמיות בהפועל תל-אביב.

או אז הגיעו שלוש החלטות הרות גורל: הראשונה, להוסיף לסגל הרחב יחסית כבר אז את שחקן האימונים ג'יילן הורד; לאחר כשבוע-שבועיים (נדמה לי), להביא את את ג'ורדן מקריי, שהוא שחקן עם יכולות אישיות פנומנליות ואישיות מאוד דומיננטית, חמת מזג וחסרת סבלנות, או בקיצור, אלפא-דוג; והשלישית, הדרמטית מכולן, לצרף את צ'ינאנו אונוואקו, במקום כריס הורטון, ובכך, אט אט מסתבר, לחרב את כל מה שנבנה בעמל רב לאורך כל הקיץ והסתיו. אז אם נבחן את הפועל תל-אביב 2.0 כיום, ה-19 בינואר, לאור שלושת האלמנטים אותם ניתחתי לעיל, נגלה את הדברים הבאים:
1. מבחינת היררכיה, הבלאגן חוגג, כפי שכל אדם עם לפחות עין אחת בראשו יכול לראות כל ראשון ורביעי: מחד, ג'קובן הוא עדיין, כביכול, המנהיג הבלתי מעורער, אבל ג'קובן נפגע או כועס או ממורמר ששחררו את כריס הורטון והביאו את אונוואקו, אז הוא סוג של החליט להפסיק לשחק למשך חודשיים, או שהוא היה בדיכאון, או שאלוהים יודע מה עבר עליו. ואז הגיע אותו רגע מר ונמהר בהרצליה בו הוא סירב לעלות למגרש, ומשהו שם נשבר: אני יודע שיש הרבה אוהדים שלא יותר מדי מתרגשים מדברים שכאלה וכל מה שמעניין אותם זה נצחונות, אבל לי נשבר הלב באותו הערב, ומבחינתי זה לעולם כבר לא יהיה אותו הדבר עם ג'קובן. אפילו עם הגופייה הוורודה שלו שקניתי במיטב כספי אני לא ממש יודע מה לעשות. עכשיו אני יודע את מה שהייתי צריך לדעת או אז, בעודי מחכה לשלם ליד הקופה: ג'קובן בראון בא והולך אבל גיל בני יש רק אחד.
אז ג'קובן כבר לא ממש ג'קובן, ורק אלוהים יודע מה הוא רוצה. ופתאום יש גם את ג'ורדן מקריי, שמסוגל להמטיר 36 נקודות בוירטואוזיות שלא רואים במחוזותינו כל יום, אבל בסגנון מאוד שונה מצורת המשחק של הפועל תל-אביב 1.0: ג'ורדן מקריי מייצר נקודות בעיקר לעצמו ובצורה סוליסטית, כלומר, בינו לבין שטף המשחק, תנועה ללא כדור, ומה שמכונה "משחק קבוצתי" אין יותר מדי קשר. במובן הזה ג'ורדן מקריי לא מתאים להפועל תל-אביב 1.0 והוא מייצג נאמנה של הפועל תל-אביב 2.0, לטוב ולרע. בכל אופן, משפת הגוף שלהם על המגרש עושה רושם שג'קובן ומקריי מסתדרים לא רע בכלל ואולי אפילו מחבבים אחד את השני אבל עדיין, ההיררכיה הסתבכה לה. דמיינו את התסריט הבא: משחק 3 של סדרת הגמר אצלנו בדרייב-אין, נגד מכבי. אנחנו בפיגור של נקודה עם 20 שניות לסוף וכדור שלנו, כדור אחרון, כדור של אליפות. דני פרנקו לוקח טייםאאוט ומנסה לעשות סדר: למי הולך הכדור? מלחיץ אותי לדמיין בכלל את הסיטואציה הזו, בעיקר משום שאני מסוגל לדמיין שאם פרנקו מסמן ג'ורדן מקריי, ג'קובן מסוגל לשבור את הכלים, ובאותה המידה, אם פרנקו מסמן ג'קובן בראון, אני לא אופתע אם מקריי שובר איזה שלט מזדמן ויורד לחדר ההלבשה.
רגע, זה לא נגמר. לקינוח יש לנו גם את מר צ'ינאנו אונוואקו, שהוא חתיכת אניגמה. על-פניו נראה חייכן ועדין כזה, בלי יותר מדי אגו, ובה בעת לא ברור מה הוא מסתיר מאחורי החיוך המסתורי הזה, ולמה עושה רושם שאף אחד לא באמת מחבב אותו. משפת הגוף על המגרש ועל הספסל נראה שהוא לא ממש מסתדר מבחינה חברתית, הוא כמעט לעולם לא מסתודד או מצחקק עם אחרים על הספסל, וגם הכיפים שהוא מחליק עם חבריו לקבוצה נראים מאולצים כאלה, סתמיים. השבוע זה כבר נראה פחות מחוייך והרבה יותר לחוץ, אחרי שהוא התעמת עם אוהד בירידה לספסל נגד ירושלים (ממש הייתי שם לידו), וכמובן שבר כמה כיסאות בחדר ההלבשה. גם נגד פאריס הוא היה עצבני ולא הפסיק להתבכיין ולעשות הצגות על הספסל. מה רמת האגו של הבחור לא ממש ברור לי, אבל אני מניח שגם הוא, כ-MVP של הליגה, רואה בעצמו סוג של מנהיג שאמור להוביל את הקבוצה לאליפות, ומעוניין בתהילה. אז נסכם: התחלנו עם אלפא-דוג אחד וחבורה של שחקנים קבוצתיים וחסרי אגו סביבו, וסיימנו עם שלושה אלפא-דוגז והרבה מרמור על הספסל. נמשיך.
2. אז כבר אמרנו שלהפועל תל-אביב 1.0 היו תשעה שחקנים עם היררכיה די ברורה, ולהפועל תל-אביב 2.0 יש אחד עשר שחקנים ללא כל היררכיה ועם המון מרמור. ג'קובן, למשל, הוא שחקן שאוהב לשחק ולמעשה חייב לשחק כמה שיותר, אחרת הוא משתגע. פתאום הוא מוצא את עצמו יושב דקות ארוכות על הספסל, ובאמת משתגע. אתמול, דרך אגב, הייתה הפעם הראשונה מזה הרבה מאוד זמן שהוא שיחק הרבה מאוד דקות (כמעט 34), והוא פרח. ג'ורדן מקריי אוהב לשחק לא פחות מג'קובן, וליטראלי משתגע כשהוא יושב יותר מדי על הספסל, לשיטתו. אם אני זוכר נכון, היו לפחות שלושה משחקים השנה בהם מקריי ממש השתולל ועשה הצגות על הספסל ברמה שהיו צריכים לשלוח מישהו להרגיע אותו. מעבר לכך, אין כל סדר או היררכיה ברורה שניתן להצביע עליה בהפועל תל-אביב 2.0: מנפורד היה מן סוג של באנקר אבל גם במשחקים הכי גדולים שלו, פרנקו היה מסוגל להושיב אותו על הספסל לדקות ארוכות ללא כל סיבה נראית לעין (זכור במיוחד המשחק נגד גראן קנריה בו הוא קלע 24 נקודות ב27 דקות, ואם אינני טועה, 21 נקודות במחצית הראשונה בלבד, לאחריה בילה את רוב המחצית השנייה על הספסל). עכשיו מנפורד הפך לצל של עצמו ובקושי מסוגל לשים סל. נגד ירושלים בליגה, אדם אריאל פתח בחמישייה וקלע 11 נקודות, רק כדי לשבת על הספסל כמעט בכל המחצית השנייה (עם טוטאל של 15 דקות). בגביע הוא כלל לא שיחק במחצית הראשונה, ואז עלה במחצית השנייה, שיחק 12:39 דקות, וצלף שתי שלשות יפהפיות. אפשר להמשיך עם זה עוד ועוד, אבל הבנתם את הנקודה. לשחקנים אין מושג מתי הם בחמישייה, ומתי הם לא; מתי הם ישחקו המון, ומתי בכלל לא יעלו על הפרקט, והמרמור נוזל מהם. ג'קובן ממורמר תמידית (חוץ מאתמול, כשהוא שיחק כמעט כל המשחק). ג'ורדן מקריי משתגע בכל שנייה שלו על הספסל ולמעשה גם על המגרש במידה ולא הולך לו, כאשר אתמול הוא פתאום לא עלה בחמישייה אחרי שקלע נקודה נגד ירושלים בגביע. אונוואקו הורד אתמול לספסל בבושת פנים אחרי שהעז לזרוק משלוש (!!!), רק כדי להיות מוחלף בעידן זלמנסון, שגם הוא הורד בבושת פנים אחרי שהעז לזרוק משלוש (!!!), וכל כך זעם על החילוף שהוא סימן לעוזר המאמן ברק לדרר, תוך כדי הירידה לספסל, שהוא לא מוכן לעלות יותר לשחק (לפחות כך זה נראה). הוא באמת לא חזר, וסיים את המשחק עם אפס נקודות, שלושה ריבאונדים ושני אסיסטים בחמש דקות ושלושים שבע שניות על המגרש. אם אני צריך להמר, לא נשארו לו יותר מדי ציפורניים לכסוס אחרי מה שעבר עליהן אתמול ברבע הרביעי של המשחק.
3. אפשר להתווכח על האיכויות המקצועיות של הפועל תל-אביב 2.0 לעומת גירסת הביטא שלה, ואני ממש לא מנסה לטעון פה שהפועל תל-אביב המקורית הייתה זוכה באליפות. אפשר לטעון שג'ורדן מקריי הוא שחקן בלבל שלא רואים כל יום ושהיו חייבים לקפוץ על ההזדמנות, ואפשר גם לטעון שההחלפה של הורטון באונוואקו הייתה הזדמנות שלא ניתן לסרב לה. אפשר לטעון את הטענות הללו, ואפשר גם לא, אבל מה שבטוח, הפועל תל-אביב 2.0, בניגוד לגירסא 1.0, היא כבר לא קבוצה שמחה. יותר מכך, הפועל תל-אביב בגירסתא המעודכנת היא כבר לא קבוצה שנעים לבוא למשחקים שלה. כשאני רואה את ג'ורדן מקריי משתולל על הספסל, לא נעים לי; כשאני רואה את עידן זלמנסון כוסס ציפורניים בעצבנות על הספסל, מוקף בגיל בני מצד אחד ובר טימור מצד שני, לא נעים לי; כשאני חוזר מהרצליה ומגלה רק בדיעבד שג'קובן בראון סירב להיכנס למגרש, לא נעים לי; כשאני יושב בגן-נר מאחוריי הספסל ורואה אפילו את הסטואי שבשחקנינו, אקסבייר מנפורד, מתעמת עם דני פרנקו, לא נעים לי. כשאני רואה את אדם אריאל מתחמם בשיא הרצינות רק כדי לשבת עשרות דקות על הספסל, לא נעים לי. אבל לאף אחד לא איכפת ולא צריך להיות איכפת שלא נעים לי: כולנו רוצים דבר אחד, וזה לזכות באליפות, או לפחות בגביע (חח), ואם יהיה קצת לא נעים בדרך למישהו, או שיהיה כדורסל אנוכי ומכוער, או שג'קובן יסרב לעלות או יסרב לרדת או יסרב לשיר את ההמנון, לאף אחד לא באמת יהיה איכפת: רק תביאו את האליפות המזורגגת כבר, שנוכל למות בשקט. אבל יש לנו בעייה, חברים, ויש לה שורש, וכפרה על ג'ורדן מקריי, הוא באמת רק סימפטום, והלוואי והוא יקלע את סל האליפות בשנייה האחרונה בדרייב אין וביום שזה יקרה, אני אקעקע את הפרצוף שלו על החזה שלי ואוסיף בגאווה:
“The root of the problem”.

*** כמו אפילוג, כדי שאהיה ברור ***
תעשו פוזות, תשברו כיסאות, תסרבו לעלות למגרש, תסרבו לרדת מהמגרש; תצעקו, תקללו, תריבו, תלכו מכות, תעשו מה שצריך כדי להביא פאקינג תואר למועדון המקולל הזה. ואז אתם עולים למגרש עם כל הפוזות והדאווין שלכם ומחרבנים במכנסיים במשחק החשוב היחידי שהיה לנו עד כה העונה ומושפלים בבית ב-20 הפרש מול ירושלים כאילו כלום לא קרה ושום דבר לא השתנה?! המסקנה, כנראה: כלום לא קרה ושום דבר לא השתנה.
בקצרה, זאת פשוט הדרך הכי פסימית אבל ממש הכי פסימית שאפשר לראות את המצב בקבוצה ובכלל את העונה.
לא מזלזול, פשוט התחושה הכללית שאני מקבל מהקריאה היא שאנחנו מרוסקים וסובלים. אני אישית לא מרגיש ככה
די עם ה-נו
רק הפועל
הצטרף: 28 נובמבר 2020, 19:27
קיבל.ה  1414 לייקים

לא ברור לי כל הקלישאות על קבוצה לא שמחה מן הסתם במשחקים נוראיים ( כמו נגד ירושלים) שכלום לא הולך אתה לא תראה חיוכים בספסל אז מה העניין לנגן על זה?
הפוסט קיבל לייק אחדVinb
לינטוןטאונס
הצטרף: 05 פברואר 2022, 20:21
קיבל.ה  22 לייקים

תבור כתב: 19 ינואר 2023, 22:38
לינטוןטאונס כתב: 19 ינואר 2023, 20:25 כמה מחשבות מדם ליבי לאחר כחצי עונה מופלאה, מרגשת, מאכזבת, מטלטלת ומוזרה.
לפני מספר שבועות כתבתי פה בפורום כי "ג'ורדן מקריי הוא שורש הבעייה" וזכיתי לקיתונות של לעז, בוז, לגלוג ומה לא. כמה שבועות לאחר אותו שרשור מר ונמהר, אני שמח להודות שטעיתי: ג'ורדן מקריי הוא לא שורש הבעייה, אלא דווקא להיפך, התוצאה שלה. שורש הבעייה של הפועל תל-אביב בורסייה הנוכחית שלה, ונדמה לי שזה כבר ברור לכולם, הוא היעדר של מה שנהוג לכנות "כימיה קבוצתית": מן דבר שקשה להסביר וקשה לתאר אבל כמו שאמר פעם שופט בית המשפט העליון האמריקאי, פאדר סטיוארט, על פורנוגרפיה: I know it when I see it. הפועל תל-אביב בורסיה המקורית שלה—הפועל תל-אביב 1.0 אם תרצו—בלי מקריי, בלי אונואקו, בלי ג'יילן הורד ועם כריס הורטון בעמדת הסנטר—הייתה אחת הקבוצות המחוברות, המלהיבות והשמחות שאי פעם ראיתי, וזאת משום שהיו לה את שלושת הרכיבים הנדרשים עבור עונה חלומית של פעם בדור:.
1. היא הייתה קבוצה בעלת היררכיה ברורה, כלומר, היה לה מנהיג אחד שמקובל על כולם (ג'קובן בראון); חבורת כוכבי-משנה שפעלו בצורה הרמונית סביבו וניזונו ממנו (אקסבייר מנפורד, כריס הורטון ותומר גינת); עוד שורה של שחקנים משלימים, נקרא להם (בר טימור, זלמנסון, אדם אריאל); ועוד מעין תת-קטגוריה של "פועלים שחורים" שנתנו את הנשמה בהגנה וידעו את מקומם בתוך התלכיד הקבוצתי (ג'יי פי טוקוטו, גיל בני). אפשר מן הסתם להתווכח על החלוקה הזו אבל הנקודה ברורה, אני מקווה.
2. היה לה עומק, אבל לא יותר מדי עומק, מהסוג שהופך מהר מאוד לבור ללא תחתית. להפועל תל-אביב 1.0 היו תשעה שחקנים "לגיטימיים" נקרא לזה, ובחישוב פשוט, אם נחלק את 200 דקות המשחק האפשריות לתשע, כ-22 דקות בממוצע לשחקן. ברי כי לא כולם שיחקו את אותו המספר הדקות, אבל ברמה התיאורטית, זו החלוקה, אז לצורך העניין אם ג'קובן משחק 33 דקות למשחק, גיל בני משחק כ-11, ואם הורטון משחק 27, אז זלי ישחק 17. לא ממש מדוייק אבל בגדול זו דרך פשוטה ובהירה לחשוב על חלוקת הדקות בהפועל תל-אביב וואן-פוינט-או.
3. וחשוב מכולם, להפועל תל-אביב 2.0 היה את המרכיב השלישי והחשוב מכולם, שהוא מן סוג של תולדה של שני המרכיבים האחרים, או לפחות מושתת עליהם: המון שמחת חיים. כל מי שהולך למשחקים לא ישכח את שפת הגוף של השחקנים באותו עידן נושן שכבר עכשיו מעורר בי געגועים עזים ופרץ נוסטלגיה עסיסי: היי-פייבס, לואו-פייבס, דאבל-פייבס, ובעיקר: המון חיוכים. זו הייתה קבוצה שמחה שהיה לה את הקסם המיוחד הזה שהוא חלק בלתי נפרד מעונה היסטורית, עונה של אליפות אחרי 50 שנה. קשה להסביר במילים מהו אותו "קסם" אבל כל מי שעקב מקרוב אחר הדאבלים של הפועל כדורגל מכיר אותו היטב. חשוב להבהיר: לא חייבים "קסם" כדי לזכות באליפות, אבל יש אליפויות (דאבל 2010) ויש אליפויות (כל האליפויות האלה של מכבי חיפה). התחושה שלי, וזוהי רק תחושה סובייקטיבית, היא שכדי שמועדון הפועל תל-אביב, עם כל המטען ההיסטורי הכבד מנשוא שלו, יזכה באליפות, בין אם זה בכדורגל ובין אם זה בכדורסל, זה חייב להתרחש בסיומה של דרך מאוד מיוחדת. אין אליפויות סתמיות בהפועל תל-אביב.

או אז הגיעו שלוש החלטות הרות גורל: הראשונה, להוסיף לסגל הרחב יחסית כבר אז את שחקן האימונים ג'יילן הורד; לאחר כשבוע-שבועיים (נדמה לי), להביא את את ג'ורדן מקריי, שהוא שחקן עם יכולות אישיות פנומנליות ואישיות מאוד דומיננטית, חמת מזג וחסרת סבלנות, או בקיצור, אלפא-דוג; והשלישית, הדרמטית מכולן, לצרף את צ'ינאנו אונוואקו, במקום כריס הורטון, ובכך, אט אט מסתבר, לחרב את כל מה שנבנה בעמל רב לאורך כל הקיץ והסתיו. אז אם נבחן את הפועל תל-אביב 2.0 כיום, ה-19 בינואר, לאור שלושת האלמנטים אותם ניתחתי לעיל, נגלה את הדברים הבאים:
1. מבחינת היררכיה, הבלאגן חוגג, כפי שכל אדם עם לפחות עין אחת בראשו יכול לראות כל ראשון ורביעי: מחד, ג'קובן הוא עדיין, כביכול, המנהיג הבלתי מעורער, אבל ג'קובן נפגע או כועס או ממורמר ששחררו את כריס הורטון והביאו את אונוואקו, אז הוא סוג של החליט להפסיק לשחק למשך חודשיים, או שהוא היה בדיכאון, או שאלוהים יודע מה עבר עליו. ואז הגיע אותו רגע מר ונמהר בהרצליה בו הוא סירב לעלות למגרש, ומשהו שם נשבר: אני יודע שיש הרבה אוהדים שלא יותר מדי מתרגשים מדברים שכאלה וכל מה שמעניין אותם זה נצחונות, אבל לי נשבר הלב באותו הערב, ומבחינתי זה לעולם כבר לא יהיה אותו הדבר עם ג'קובן. אפילו עם הגופייה הוורודה שלו שקניתי במיטב כספי אני לא ממש יודע מה לעשות. עכשיו אני יודע את מה שהייתי צריך לדעת או אז, בעודי מחכה לשלם ליד הקופה: ג'קובן בראון בא והולך אבל גיל בני יש רק אחד.
אז ג'קובן כבר לא ממש ג'קובן, ורק אלוהים יודע מה הוא רוצה. ופתאום יש גם את ג'ורדן מקריי, שמסוגל להמטיר 36 נקודות בוירטואוזיות שלא רואים במחוזותינו כל יום, אבל בסגנון מאוד שונה מצורת המשחק של הפועל תל-אביב 1.0: ג'ורדן מקריי מייצר נקודות בעיקר לעצמו ובצורה סוליסטית, כלומר, בינו לבין שטף המשחק, תנועה ללא כדור, ומה שמכונה "משחק קבוצתי" אין יותר מדי קשר. במובן הזה ג'ורדן מקריי לא מתאים להפועל תל-אביב 1.0 והוא מייצג נאמנה של הפועל תל-אביב 2.0, לטוב ולרע. בכל אופן, משפת הגוף שלהם על המגרש עושה רושם שג'קובן ומקריי מסתדרים לא רע בכלל ואולי אפילו מחבבים אחד את השני אבל עדיין, ההיררכיה הסתבכה לה. דמיינו את התסריט הבא: משחק 3 של סדרת הגמר אצלנו בדרייב-אין, נגד מכבי. אנחנו בפיגור של נקודה עם 20 שניות לסוף וכדור שלנו, כדור אחרון, כדור של אליפות. דני פרנקו לוקח טייםאאוט ומנסה לעשות סדר: למי הולך הכדור? מלחיץ אותי לדמיין בכלל את הסיטואציה הזו, בעיקר משום שאני מסוגל לדמיין שאם פרנקו מסמן ג'ורדן מקריי, ג'קובן מסוגל לשבור את הכלים, ובאותה המידה, אם פרנקו מסמן ג'קובן בראון, אני לא אופתע אם מקריי שובר איזה שלט מזדמן ויורד לחדר ההלבשה.
רגע, זה לא נגמר. לקינוח יש לנו גם את מר צ'ינאנו אונוואקו, שהוא חתיכת אניגמה. על-פניו נראה חייכן ועדין כזה, בלי יותר מדי אגו, ובה בעת לא ברור מה הוא מסתיר מאחורי החיוך המסתורי הזה, ולמה עושה רושם שאף אחד לא באמת מחבב אותו. משפת הגוף על המגרש ועל הספסל נראה שהוא לא ממש מסתדר מבחינה חברתית, הוא כמעט לעולם לא מסתודד או מצחקק עם אחרים על הספסל, וגם הכיפים שהוא מחליק עם חבריו לקבוצה נראים מאולצים כאלה, סתמיים. השבוע זה כבר נראה פחות מחוייך והרבה יותר לחוץ, אחרי שהוא התעמת עם אוהד בירידה לספסל נגד ירושלים (ממש הייתי שם לידו), וכמובן שבר כמה כיסאות בחדר ההלבשה. גם נגד פאריס הוא היה עצבני ולא הפסיק להתבכיין ולעשות הצגות על הספסל. מה רמת האגו של הבחור לא ממש ברור לי, אבל אני מניח שגם הוא, כ-MVP של הליגה, רואה בעצמו סוג של מנהיג שאמור להוביל את הקבוצה לאליפות, ומעוניין בתהילה. אז נסכם: התחלנו עם אלפא-דוג אחד וחבורה של שחקנים קבוצתיים וחסרי אגו סביבו, וסיימנו עם שלושה אלפא-דוגז והרבה מרמור על הספסל. נמשיך.
2. אז כבר אמרנו שלהפועל תל-אביב 1.0 היו תשעה שחקנים עם היררכיה די ברורה, ולהפועל תל-אביב 2.0 יש אחד עשר שחקנים ללא כל היררכיה ועם המון מרמור. ג'קובן, למשל, הוא שחקן שאוהב לשחק ולמעשה חייב לשחק כמה שיותר, אחרת הוא משתגע. פתאום הוא מוצא את עצמו יושב דקות ארוכות על הספסל, ובאמת משתגע. אתמול, דרך אגב, הייתה הפעם הראשונה מזה הרבה מאוד זמן שהוא שיחק הרבה מאוד דקות (כמעט 34), והוא פרח. ג'ורדן מקריי אוהב לשחק לא פחות מג'קובן, וליטראלי משתגע כשהוא יושב יותר מדי על הספסל, לשיטתו. אם אני זוכר נכון, היו לפחות שלושה משחקים השנה בהם מקריי ממש השתולל ועשה הצגות על הספסל ברמה שהיו צריכים לשלוח מישהו להרגיע אותו. מעבר לכך, אין כל סדר או היררכיה ברורה שניתן להצביע עליה בהפועל תל-אביב 2.0: מנפורד היה מן סוג של באנקר אבל גם במשחקים הכי גדולים שלו, פרנקו היה מסוגל להושיב אותו על הספסל לדקות ארוכות ללא כל סיבה נראית לעין (זכור במיוחד המשחק נגד גראן קנריה בו הוא קלע 24 נקודות ב27 דקות, ואם אינני טועה, 21 נקודות במחצית הראשונה בלבד, לאחריה בילה את רוב המחצית השנייה על הספסל). עכשיו מנפורד הפך לצל של עצמו ובקושי מסוגל לשים סל. נגד ירושלים בליגה, אדם אריאל פתח בחמישייה וקלע 11 נקודות, רק כדי לשבת על הספסל כמעט בכל המחצית השנייה (עם טוטאל של 15 דקות). בגביע הוא כלל לא שיחק במחצית הראשונה, ואז עלה במחצית השנייה, שיחק 12:39 דקות, וצלף שתי שלשות יפהפיות. אפשר להמשיך עם זה עוד ועוד, אבל הבנתם את הנקודה. לשחקנים אין מושג מתי הם בחמישייה, ומתי הם לא; מתי הם ישחקו המון, ומתי בכלל לא יעלו על הפרקט, והמרמור נוזל מהם. ג'קובן ממורמר תמידית (חוץ מאתמול, כשהוא שיחק כמעט כל המשחק). ג'ורדן מקריי משתגע בכל שנייה שלו על הספסל ולמעשה גם על המגרש במידה ולא הולך לו, כאשר אתמול הוא פתאום לא עלה בחמישייה אחרי שקלע נקודה נגד ירושלים בגביע. אונוואקו הורד אתמול לספסל בבושת פנים אחרי שהעז לזרוק משלוש (!!!), רק כדי להיות מוחלף בעידן זלמנסון, שגם הוא הורד בבושת פנים אחרי שהעז לזרוק משלוש (!!!), וכל כך זעם על החילוף שהוא סימן לעוזר המאמן ברק לדרר, תוך כדי הירידה לספסל, שהוא לא מוכן לעלות יותר לשחק (לפחות כך זה נראה). הוא באמת לא חזר, וסיים את המשחק עם אפס נקודות, שלושה ריבאונדים ושני אסיסטים בחמש דקות ושלושים שבע שניות על המגרש. אם אני צריך להמר, לא נשארו לו יותר מדי ציפורניים לכסוס אחרי מה שעבר עליהן אתמול ברבע הרביעי של המשחק.
3. אפשר להתווכח על האיכויות המקצועיות של הפועל תל-אביב 2.0 לעומת גירסת הביטא שלה, ואני ממש לא מנסה לטעון פה שהפועל תל-אביב המקורית הייתה זוכה באליפות. אפשר לטעון שג'ורדן מקריי הוא שחקן בלבל שלא רואים כל יום ושהיו חייבים לקפוץ על ההזדמנות, ואפשר גם לטעון שההחלפה של הורטון באונוואקו הייתה הזדמנות שלא ניתן לסרב לה. אפשר לטעון את הטענות הללו, ואפשר גם לא, אבל מה שבטוח, הפועל תל-אביב 2.0, בניגוד לגירסא 1.0, היא כבר לא קבוצה שמחה. יותר מכך, הפועל תל-אביב בגירסתא המעודכנת היא כבר לא קבוצה שנעים לבוא למשחקים שלה. כשאני רואה את ג'ורדן מקריי משתולל על הספסל, לא נעים לי; כשאני רואה את עידן זלמנסון כוסס ציפורניים בעצבנות על הספסל, מוקף בגיל בני מצד אחד ובר טימור מצד שני, לא נעים לי; כשאני חוזר מהרצליה ומגלה רק בדיעבד שג'קובן בראון סירב להיכנס למגרש, לא נעים לי; כשאני יושב בגן-נר מאחוריי הספסל ורואה אפילו את הסטואי שבשחקנינו, אקסבייר מנפורד, מתעמת עם דני פרנקו, לא נעים לי. כשאני רואה את אדם אריאל מתחמם בשיא הרצינות רק כדי לשבת עשרות דקות על הספסל, לא נעים לי. אבל לאף אחד לא איכפת ולא צריך להיות איכפת שלא נעים לי: כולנו רוצים דבר אחד, וזה לזכות באליפות, או לפחות בגביע (חח), ואם יהיה קצת לא נעים בדרך למישהו, או שיהיה כדורסל אנוכי ומכוער, או שג'קובן יסרב לעלות או יסרב לרדת או יסרב לשיר את ההמנון, לאף אחד לא באמת יהיה איכפת: רק תביאו את האליפות המזורגגת כבר, שנוכל למות בשקט. אבל יש לנו בעייה, חברים, ויש לה שורש, וכפרה על ג'ורדן מקריי, הוא באמת רק סימפטום, והלוואי והוא יקלע את סל האליפות בשנייה האחרונה בדרייב אין וביום שזה יקרה, אני אקעקע את הפרצוף שלו על החזה שלי ואוסיף בגאווה:
“The root of the problem”.

*** כמו אפילוג, כדי שאהיה ברור ***
תעשו פוזות, תשברו כיסאות, תסרבו לעלות למגרש, תסרבו לרדת מהמגרש; תצעקו, תקללו, תריבו, תלכו מכות, תעשו מה שצריך כדי להביא פאקינג תואר למועדון המקולל הזה. ואז אתם עולים למגרש עם כל הפוזות והדאווין שלכם ומחרבנים במכנסיים במשחק החשוב היחידי שהיה לנו עד כה העונה ומושפלים בבית ב-20 הפרש מול ירושלים כאילו כלום לא קרה ושום דבר לא השתנה?! המסקנה, כנראה: כלום לא קרה ושום דבר לא השתנה.
בקצרה, זאת פשוט הדרך הכי פסימית אבל ממש הכי פסימית שאפשר לראות את המצב בקבוצה ובכלל את העונה.
לא מזלזול, פשוט התחושה הכללית שאני מקבל מהקריאה היא שאנחנו מרוסקים וסובלים. אני אישית לא מרגיש ככה
הלוואי שאני טועה, ומגזים
לינטוןטאונס
הצטרף: 05 פברואר 2022, 20:21
קיבל.ה  22 לייקים

רק הפועל כתב: 19 ינואר 2023, 22:45 לא ברור לי כל הקלישאות על קבוצה לא שמחה מן הסתם במשחקים נוראיים ( כמו נגד ירושלים) שכלום לא הולך אתה לא תראה חיוכים בספסל אז מה העניין לנגן על זה?
זה כך ברוב המשחקים בחודש-חודשיים האחרונים, בלי קשר לשני הפסדים נגד ירושלים והרצליה. הבלאגן חוגג גם בנצחונות
Matan
הצטרף: 25 דצמבר 2021, 15:59
קיבל.ה  59 לייקים

הכל נכון מבחינת ההבדלים בין הקבוצות חוץ מהקטע שהפועל 1.0 מעולם לא הייתה קיימת.
ג'יילן הורד הצטרף לקבוצה עוד לפני שתומר גינת וזלמנסון התאמנו איתה ובאותה תקופה גם היה את ג'יימס יאנג, כלומר הפועל מתחילת העונה עם סגל של 11 שחקנים שמצפים לשחק.

בגדול אתה מסתכל על כל מה שרע ומוסיף דמיונות רעים במקום להסתכל על מה שטוב, ויש הרבה יותר טוב מכל עונה ב19 השנים האחרונות.
הפוסט קיבל 2 לייקיםסומךיפתח16
oleg neduda
הצטרף: 29 נובמבר 2020, 21:11
קיבל.ה  1350 לייקים

הפוסט הארוך היי פעם בפורום לדעתי
הפוסט קיבל 2 לייקיםChegiהפועל
Charlie
הצטרף: 06 דצמבר 2020, 23:52
קיבל.ה  430 לייקים

מילא הדברים היו נכתבים אחרי ההדחה מהגביע. כולנו פה כתבנו שטויות מעצבים ותסכול. אבל הפוסט הארוך הזה נכתב אחרי הקונצרט נגד פאריס. אחרי משחק שיא של ג׳ייקובן ואחרי שראינו הפועל שמחה וחזרה. ואז פשוט יש דיסוננס בין המציאות לבין הפוסט.


Sent from my iPhone using Tapatalk
הפוסט קיבל 2 לייקיםChegiסומך
כוח עליון
הצטרף: 23 דצמבר 2021, 16:21
קיבל.ה  161 לייקים

עובדתית הטקסט שלך ארוך ככל שיהיה לא עומד במבחן העובדות.
אתה מדבר על הפועל 1.0 עם הורטון גייקובן מנפורד וטוקוטו.
הקבוצה הזו אולי שיחקה יחד בקדם העונה ושם זה נגמר.
הורד הצטרף עוד לפני שגינת וזלי חזרו מהיורובאסקט כך שבשביל הכנה נורמלית היית צריך גבוהים נוספים ליד הורטון...
לא שיחקת משחק רשמי *אחד* בלי הורד/מקריי כך שלא ברור לי על איזו הפועל אתה מתרפק כל כך? זו של ההפסד בהכנה בזיסמן להפועל חיפה? כי זה היה המשחק היחיד לפני כל השינויים...
אני מפסיד, מנצח- עד המוות הפועל!
הפוסט קיבל לייק אחדסומך
סמל אישי של משתמש
KingAlpaca
הצטרף: 13 נובמבר 2020, 15:08
קיבל.ה  1085 לייקים

עצרתי די מוקדם, כי בדיחות טובות כשהן לא מתישות, אבל ראוי לציין, פוטר סטיוארט,
לא ברור לי מאיפה בא הפאדר.
האדום הצורר:
גם הבוסטר שלא ניתן כמעט בשום מקום במערב וכבר ניתן לשליש מהאוכלוסייה כאן זה רק בגלל שישראל הצליחה להשיג את החיסונים לפני כולם? אתה מאמין לחרטוטים של עצמך?
הפוסט קיבל 2 לייקיםסומךChegi
סמל אישי של משתמש
פרימו לוי
הצטרף: 28 נובמבר 2020, 20:45
קיבל.ה  768 לייקים

אני לא חושב שהדעה שלך לא לגיטימית או מגוחכת במיוחד, פשוט 90 אחוז ממנה מבוססת על פרי הדמיון הספרותי שלך ולא על עובדות או המציאות הממשית
הפוסט קיבל 2 לייקיםסומךChegi
סמל אישי של משתמש
7even
הצטרף: 28 נובמבר 2020, 20:35
מיקום: ליד שביט בשער
קיבל.ה  1638 לייקים

כל טקסט שמתייחס לשחקנים כמו עידן זלמנסו ואדם אריאל כשחקנים לגיטימיים ולא שחקנים משלימים לא ראוי בעיניי.
או שלא ראית אף משחק של הפועל מול קבוצה גדולה השנה או שראית ואתה מתעלם מזה.

להפועל יש כמה וכמה שחקנים ראויים לראשונה מזה שנים, ואתה מתעקש לחזור לעידן של - 2 שחקנים ממש טובים והשאר נחמדים/משלימים.
די, חושב שמיצינו את זה. אפשר להתקדם.
אני רוצה כל משחק לבוא כפייבוריט. כן, גם מול מכבי ת"א. זו השאיפה שלי. הקבוצה הנוכחית היא הדבר הכי קרוב לכך שהיה להפועל כבר 30 שנה והלוואי ולא ייגמר לעולם.
יהיה טוב הפועל!
הפוסט קיבל 4 לייקיםKingAlpacaChegimodagיפתח16
סמל אישי של משתמש
מילפורד
הצטרף: 26 נובמבר 2020, 21:19
קיבל.ה  1141 לייקים

אני חושב ששורש הבעיה שלך הוא שאתה חושב שיש בעיה עם קבוצה שנמצאת במאזן 10-2 בליגה ו7-4 ביורוקאפ.
רמת הציפיות שלך קצת מוגזמת בשלב זה ממה שאפשר לצפות מרמת התקציב שלנו.
אגב, אתה מבין שהקבוצה שהתלהבת ממנה כל כך היתה ״שמחה״ ככה בקדם עונה, מעולם לא ראינו אותה מגיעה ל10-2 בליגה ו7-4 ביורוקאפ , ולפני שתגיד את זה. קשה לי להאמין שתמצא מישהו (חוץ ממך) שחושב שהקבוצה ההיא יכלה להצליח יותר.
כן, עפנו מהגביע וזה מבאס, אבל וואו מפה ועד כל מה שכתבת… לבריאות שיהיה לך.
הפוסט קיבל לייק אחדסומך
לינטוןטאונס
הצטרף: 05 פברואר 2022, 20:21
קיבל.ה  22 לייקים

Charlie כתב: 19 ינואר 2023, 23:35 מילא הדברים היו נכתבים אחרי ההדחה מהגביע. כולנו פה כתבנו שטויות מעצבים ותסכול. אבל הפוסט הארוך הזה נכתב אחרי הקונצרט נגד פאריס. אחרי משחק שיא של ג׳ייקובן ואחרי שראינו הפועל שמחה וחזרה. ואז פשוט יש דיסוננס בין המציאות לבין הפוסט.


Sent from my iPhone using Tapatalk
אבל זה בדיוק העניין. גם ב"קונצרט" נגד קבוצה ליגה ג' מצרפת יש אינסוף בעיות, בטח ובטח שלא שמחה: זלמנסון לא מעוניין לעלות למגרש, אונוואקו זועם על הספסל, מנפורד מסתודד עם פרנקו דקות ארוכות לפני הירידה למחצית וכו' וכו'. אבל אם נהנית ושמחת מהבדיחה הזו שלושה ימים אחרי אחת ההשפלות הגדולות בתולדות המועדון, אשריך
לינטוןטאונס
הצטרף: 05 פברואר 2022, 20:21
קיבל.ה  22 לייקים

KingAlpaca כתב: 20 ינואר 2023, 01:01 עצרתי די מוקדם, כי בדיחות טובות כשהן לא מתישות, אבל ראוי לציין, פוטר סטיוארט,
לא ברור לי מאיפה בא הפאדר.
אתה מוזמן לעצור איפה שבא לך מן הסתם אבל חשוב שתזכור את השיעור שלמדת פה על מבטא אמריקאי נכון ומדוייק של השם (Potter=פאדר) לבין מבטא ישראלי לא נכון ולא מדוייק (Potter=פוטר). בהצלחה!
לינטוןטאונס
הצטרף: 05 פברואר 2022, 20:21
קיבל.ה  22 לייקים

7even כתב: 20 ינואר 2023, 04:03 כל טקסט שמתייחס לשחקנים כמו עידן זלמנסו ואדם אריאל כשחקנים לגיטימיים ולא שחקנים משלימים לא ראוי בעיניי.
או שלא ראית אף משחק של הפועל מול קבוצה גדולה השנה או שראית ואתה מתעלם מזה.

להפועל יש כמה וכמה שחקנים ראויים לראשונה מזה שנים, ואתה מתעקש לחזור לעידן של - 2 שחקנים ממש טובים והשאר נחמדים/משלימים.
די, חושב שמיצינו את זה. אפשר להתקדם.
אני רוצה כל משחק לבוא כפייבוריט. כן, גם מול מכבי ת"א. זו השאיפה שלי. הקבוצה הנוכחית היא הדבר הכי קרוב לכך שהיה להפועל כבר 30 שנה והלוואי ולא ייגמר לעולם.
אז כנראה שלא קראת את הטקסט עד הסוף, ואפשר להבין אותך, אבל זה בדיוק מה שאני אומר. רוצה להיות פייבוריט ורוצה רק לנצח, ואז מה קיבלנו ברגע האמת? 20 הפרש בבית מול ירושלים ברבע גמר גביע. אז יצאנו קרחים מכאן ומכאן
סמל אישי של משתמש
מילפורד
הצטרף: 26 נובמבר 2020, 21:19
קיבל.ה  1141 לייקים

אותי איבדת ב״קבוצת ליגה ג׳ מצרפת״ שזה די מכובד ששרדתי עד לפה.
תסלח לי, אבל האמירה הזאת פשוט מדגישה כמה מעט אתה מבין ובכמה חסר אתה מעריך את הקבוצה שיש לנו באופן כללי ואת הניצחון שלשום בפרט.
הפוסט קיבל 2 לייקיםסומךChegi
לינטוןטאונס
הצטרף: 05 פברואר 2022, 20:21
קיבל.ה  22 לייקים

מילפורד כתב: 20 ינואר 2023, 08:20 אותי איבדת ב״קבוצת ליגה ג׳ מצרפת״ שזה די מכובד ששרדתי עד לפה.
תסלח לי, אבל האמירה הזאת פשוט מדגישה כמה מעט אתה מבין ובכמה חסר אתה מעריך את הקבוצה שיש לנו באופן כללי ואת הניצחון שלשום בפרט.
סתם הגזמתי נו, אפשר להירגע.
אבל שאלת השאלות נותרה בעינה: האם אנחנו רוצים להתלהב מנצחונות על פאריז ולונדון, ובהרגשה שלי גם דרבי בראשון, או להביא תואר? והקבוצה הנוכחית לא נראית לי כקבוצה שמסוגלת לנצח ברגע האמת. אז יאללה, נתלהב מנצחונות על פאריז
סמל אישי של משתמש
KingAlpaca
הצטרף: 13 נובמבר 2020, 15:08
קיבל.ה  1085 לייקים

לינטוןטאונס כתב: 20 ינואר 2023, 08:15
KingAlpaca כתב: 20 ינואר 2023, 01:01 עצרתי די מוקדם, כי בדיחות טובות כשהן לא מתישות, אבל ראוי לציין, פוטר סטיוארט,
לא ברור לי מאיפה בא הפאדר.
אתה מוזמן לעצור איפה שבא לך מן הסתם אבל חשוב שתזכור את השיעור שלמדת פה על מבטא אמריקאי נכון ומדוייק של השם (Potter=פאדר) לבין מבטא ישראלי לא נכון ולא מדוייק (Potter=פוטר). בהצלחה!
אלוהים ישמור
האדום הצורר:
גם הבוסטר שלא ניתן כמעט בשום מקום במערב וכבר ניתן לשליש מהאוכלוסייה כאן זה רק בגלל שישראל הצליחה להשיג את החיסונים לפני כולם? אתה מאמין לחרטוטים של עצמך?
לינטוןטאונס
הצטרף: 05 פברואר 2022, 20:21
קיבל.ה  22 לייקים

לינטוןטאונס כתב: 20 ינואר 2023, 08:45
מילפורד כתב: 20 ינואר 2023, 08:20 אותי איבדת ב״קבוצת ליגה ג׳ מצרפת״ שזה די מכובד ששרדתי עד לפה.
תסלח לי, אבל האמירה הזאת פשוט מדגישה כמה מעט אתה מבין ובכמה חסר אתה מעריך את הקבוצה שיש לנו באופן כללי ואת הניצחון שלשום בפרט.
סתם הגזמתי נו, אפשר להירגע.
אבל שאלת השאלות נותרה בעינה: האם אנחנו רוצים להתלהב מנצחונות על פאריז ולונדון, ובהרגשה שלי גם דרבי בראשון, או להביא תואר? והקבוצה הנוכחית לא נראית לי כקבוצה שמסוגלת לנצח ברגע האמת. אז יאללה, נתלהב מנצחונות על פאריז
לא קבוצה ליגה ג' אלא קבוצה שמדורגת מקום תשיעי בליגה הצרפתית עם מאזן 8-9. איך אומרים? לא נפלתי מהכסא.
סמל אישי של משתמש
הלך המומנטום
הצטרף: 28 נובמבר 2020, 15:30
קיבל.ה  957 לייקים

ושניצחה פעמיים את טורק טלקום (שנמצאת במקום השני בטורקיה עם מאזן 12:3) ובכללי מושקעים שם המון כספים לבניית קבוצת יורוליג.
נכון שהם בנויים השנה בסגנון של זריקת שלשות בכל מחיר ואפס הגנה, אבל יש שם ים כשרון.
הפוסט קיבל 2 לייקיםסומךגביזון
Nati
הצטרף: 25 נובמבר 2020, 22:18
קיבל.ה  990 לייקים

לינטוןטאונס כתב: 20 ינואר 2023, 08:12
Charlie כתב: 19 ינואר 2023, 23:35 מילא הדברים היו נכתבים אחרי ההדחה מהגביע. כולנו פה כתבנו שטויות מעצבים ותסכול. אבל הפוסט הארוך הזה נכתב אחרי הקונצרט נגד פאריס. אחרי משחק שיא של ג׳ייקובן ואחרי שראינו הפועל שמחה וחזרה. ואז פשוט יש דיסוננס בין המציאות לבין הפוסט.


Sent from my iPhone using Tapatalk
אבל זה בדיוק העניין. גם ב"קונצרט" נגד קבוצה ליגה ג' מצרפת יש אינסוף בעיות, בטח ובטח שלא שמחה: זלמנסון לא מעוניין לעלות למגרש, אונוואקו זועם על הספסל, מנפורד מסתודד עם פרנקו דקות ארוכות לפני הירידה למחצית וכו' וכו'. אבל אם נהנית ושמחת מהבדיחה הזו שלושה ימים אחרי אחת ההשפלות הגדולות בתולדות המועדון, אשריך
נדמה לי שזלמנסון נפצע בכתף.
סמל אישי של משתמש
Haunter
הצטרף: 16 ינואר 2022, 13:03
קיבל.ה  337 לייקים

תפתחו את ההודעה במחשב ולא בפלאפון ואז זה יראה לכם יותר קצר
חופש לפורום שדים מPELEGES

חופש לפורום שדים מPELEGES
הפוסט קיבל לייק אחד7even
El dudernio
הצטרף: 21 נובמבר 2020, 19:13
קיבל.ה  1260 לייקים

זה חלק מהאבוליציה של הקבוצה...
ההפסד ב 20 הפרש בגביע לירושלים לא קרוב להיות אחת השפלות הגדולות של המועדון, הוא מאוד רחוק מזה. הוא אולי אחת האכזבות וזה בעצם כל הסיפור.

השנה בניגוד למה שביה עד עכשיו הפועל היא קבוצה שהצהרתית הולכת על כל התארים, לכן גם האכזבה הגדולה מהדחה. לכן הביקורת גם שלך על צורת המשחק ועוד... אבל זה רק חלק מהתהליך הבריא של הקבוצה.
הפוסט קיבל לייק אחדshaharot
סמל אישי של משתמש
7even
הצטרף: 28 נובמבר 2020, 20:35
מיקום: ליד שביט בשער
קיבל.ה  1638 לייקים

לינטוןטאונס כתב: 20 ינואר 2023, 08:19
7even כתב: 20 ינואר 2023, 04:03 כל טקסט שמתייחס לשחקנים כמו עידן זלמנסו ואדם אריאל כשחקנים לגיטימיים ולא שחקנים משלימים לא ראוי בעיניי.
או שלא ראית אף משחק של הפועל מול קבוצה גדולה השנה או שראית ואתה מתעלם מזה.

להפועל יש כמה וכמה שחקנים ראויים לראשונה מזה שנים, ואתה מתעקש לחזור לעידן של - 2 שחקנים ממש טובים והשאר נחמדים/משלימים.
די, חושב שמיצינו את זה. אפשר להתקדם.
אני רוצה כל משחק לבוא כפייבוריט. כן, גם מול מכבי ת"א. זו השאיפה שלי. הקבוצה הנוכחית היא הדבר הכי קרוב לכך שהיה להפועל כבר 30 שנה והלוואי ולא ייגמר לעולם.
אז כנראה שלא קראת את הטקסט עד הסוף, ואפשר להבין אותך, אבל זה בדיוק מה שאני אומר. רוצה להיות פייבוריט ורוצה רק לנצח, ואז מה קיבלנו ברגע האמת? 20 הפרש בבית מול ירושלים ברבע גמר גביע. אז יצאנו קרחים מכאן ומכאן
יהיו עוד כמה וכמה רגעי אמת העונה. אגב אחד מהם היה בלונדון, שתדע. וקירב אותנו מאד לביתיות בשמינית. גם מול פאריס היה אחד כזה.

נ.ב - אתה סתם מטריל על כלום. יש דרך להתבטא והיא לא בצורת הטרלות.
יהיה טוב הפועל!
לינטוןטאונס
הצטרף: 05 פברואר 2022, 20:21
קיבל.ה  22 לייקים

7even כתב: 20 ינואר 2023, 10:14
לינטוןטאונס כתב: 20 ינואר 2023, 08:19
7even כתב: 20 ינואר 2023, 04:03 כל טקסט שמתייחס לשחקנים כמו עידן זלמנסו ואדם אריאל כשחקנים לגיטימיים ולא שחקנים משלימים לא ראוי בעיניי.
או שלא ראית אף משחק של הפועל מול קבוצה גדולה השנה או שראית ואתה מתעלם מזה.

להפועל יש כמה וכמה שחקנים ראויים לראשונה מזה שנים, ואתה מתעקש לחזור לעידן של - 2 שחקנים ממש טובים והשאר נחמדים/משלימים.
די, חושב שמיצינו את זה. אפשר להתקדם.
אני רוצה כל משחק לבוא כפייבוריט. כן, גם מול מכבי ת"א. זו השאיפה שלי. הקבוצה הנוכחית היא הדבר הכי קרוב לכך שהיה להפועל כבר 30 שנה והלוואי ולא ייגמר לעולם.
אז כנראה שלא קראת את הטקסט עד הסוף, ואפשר להבין אותך, אבל זה בדיוק מה שאני אומר. רוצה להיות פייבוריט ורוצה רק לנצח, ואז מה קיבלנו ברגע האמת? 20 הפרש בבית מול ירושלים ברבע גמר גביע. אז יצאנו קרחים מכאן ומכאן
יהיו עוד כמה וכמה רגעי אמת העונה. אגב אחד מהם היה בלונדון, שתדע. וקירב אותנו מאד לביתיות בשמינית. גם מול פאריס היה אחד כזה.

נ.ב - אתה סתם מטריל על כלום. יש דרך להתבטא והיא לא בצורת הטרלות.
ממש לא מטריל, אתה פשוט טוען נגדי בדיוק את מה שאני טוען אז אני לא ממש יודע איך להתמודד עם זה
לינטוןטאונס
הצטרף: 05 פברואר 2022, 20:21
קיבל.ה  22 לייקים

El dudernio כתב: 20 ינואר 2023, 09:58 זה חלק מהאבוליציה של הקבוצה...
ההפסד ב 20 הפרש בגביע לירושלים לא קרוב להיות אחת השפלות הגדולות של המועדון, הוא מאוד רחוק מזה. הוא אולי אחת האכזבות וזה בעצם כל הסיפור.

השנה בניגוד למה שביה עד עכשיו הפועל היא קבוצה שהצהרתית הולכת על כל התארים, לכן גם האכזבה הגדולה מהדחה. לכן הביקורת גם שלך על צורת המשחק ועוד... אבל זה רק חלק מהתהליך הבריא של הקבוצה.
אני מסכים לגמרי שזה *יכול להיות* חלק מהאבולוציה של הפועל תל-אביב מקבוצה קטנה, פרובינציאלית ולוזרית למועדון פאר שגם זוכה בתארים, אבל זה כבר תהליך של כמה וכמה שנים. אז אם הפועל תל-אביב המשודרגת זה פרוייקט ארוך טווח, באמת שאין לחץ לקחת תואר השנה. ברם, מההיכרות שלי עם הפועל תל-אביב ב-40 השנים האחרונות, ברור לכל בר-דעת שהעסק עלול להתפרק בכל רגע, אז יכול להיות שזו מן עונה כזו של now or never. נחיה ונראה
סמל אישי של משתמש
סומך
הצטרף: 13 נובמבר 2020, 20:24
קיבל.ה  851 לייקים

מתקשה להתייחס ברצינות להודעה שכולה רצף של אי דיוקים, עובדות אלטרנטיביות ודעות במסווה של עובדות. ועוד בלהג בלתי נגמר של מלל.
יש לך יותר מדי זמן פנוי אחי.
פיצוחי שווארמה
הבורסה הבורסה
הפוסט קיבל 2 לייקיםBerns7even
סמל אישי של משתמש
Chegi
הצטרף: 29 ינואר 2021, 13:51
קיבל.ה  1484 לייקים

מילפורד כתב:אני חושב ששורש הבעיה שלך הוא שאתה חושב שיש בעיה עם קבוצה שנמצאת במאזן 10-2 בליגה ו7-4 ביורוקאפ.
רמת הציפיות שלך קצת מוגזמת בשלב זה ממה שאפשר לצפות מרמת התקציב שלנו.
אגב, אתה מבין שהקבוצה שהתלהבת ממנה כל כך היתה ״שמחה״ ככה בקדם עונה, מעולם לא ראינו אותה מגיעה ל10-2 בליגה ו7-4 ביורוקאפ , ולפני שתגיד את זה. קשה לי להאמין שתמצא מישהו (חוץ ממך) שחושב שהקבוצה ההיא יכלה להצליח יותר.
כן, עפנו מהגביע וזה מבאס, אבל וואו מפה ועד כל מה שכתבת… לבריאות שיהיה לך.
מסכים איתך ב100%.
אם היו אומרים לי בתחילת העונה שנהיה במאזן כזה הייתי חותם.
נכון באמת האמנתי שאת הגביע אפשר לקחת העונה.
אבל מה שחשוב זה המשכיות. לא הופכים לקבוצת צמרת שמצליחה באירופאית בתוך עונה אחת.
גם תומר אמר את זה המטרה זה לא תואר ולהיעלם, המטרה לבסס את עצמנו שנים קדימה.
"ואז, בתוך החושך הגדול, היה הדרבי בכדורסל. הפועל ניצחה 66:78 והחיים פתאום נהיו יפים" א. איינשטיין.
555
הצטרף: 10 יולי 2021, 00:40
קיבל.ה  623 לייקים

לינטוןטאונס כתב: 19 ינואר 2023, 20:25 כמה מחשבות מדם ליבי לאחר כחצי עונה מופלאה, מרגשת, מאכזבת, מטלטלת ומוזרה.
לפני מספר שבועות כתבתי פה בפורום כי "ג'ורדן מקריי הוא שורש הבעייה" וזכיתי לקיתונות של לעז, בוז, לגלוג ומה לא. כמה שבועות לאחר אותו שרשור מר ונמהר, אני שמח להודות שטעיתי: ג'ורדן מקריי הוא לא שורש הבעייה, אלא דווקא להיפך, התוצאה שלה. שורש הבעייה של הפועל תל-אביב בורסייה הנוכחית שלה, ונדמה לי שזה כבר ברור לכולם, הוא היעדר של מה שנהוג לכנות "כימיה קבוצתית": מן דבר שקשה להסביר וקשה לתאר אבל כמו שאמר פעם שופט בית המשפט העליון האמריקאי, פאדר סטיוארט, על פורנוגרפיה: I know it when I see it. הפועל תל-אביב בורסיה המקורית שלה—הפועל תל-אביב 1.0 אם תרצו—בלי מקריי, בלי אונואקו, בלי ג'יילן הורד ועם כריס הורטון בעמדת הסנטר—הייתה אחת הקבוצות המחוברות, המלהיבות והשמחות שאי פעם ראיתי, וזאת משום שהיו לה את שלושת הרכיבים הנדרשים עבור עונה חלומית של פעם בדור:.
1. היא הייתה קבוצה בעלת היררכיה ברורה, כלומר, היה לה מנהיג אחד שמקובל על כולם (ג'קובן בראון); חבורת כוכבי-משנה שפעלו בצורה הרמונית סביבו וניזונו ממנו (אקסבייר מנפורד, כריס הורטון ותומר גינת); עוד שורה של שחקנים משלימים, נקרא להם (בר טימור, זלמנסון, אדם אריאל); ועוד מעין תת-קטגוריה של "פועלים שחורים" שנתנו את הנשמה בהגנה וידעו את מקומם בתוך התלכיד הקבוצתי (ג'יי פי טוקוטו, גיל בני). אפשר מן הסתם להתווכח על החלוקה הזו אבל הנקודה ברורה, אני מקווה.
2. היה לה עומק, אבל לא יותר מדי עומק, מהסוג שהופך מהר מאוד לבור ללא תחתית. להפועל תל-אביב 1.0 היו תשעה שחקנים "לגיטימיים" נקרא לזה, ובחישוב פשוט, אם נחלק את 200 דקות המשחק האפשריות לתשע, כ-22 דקות בממוצע לשחקן. ברי כי לא כולם שיחקו את אותו המספר הדקות, אבל ברמה התיאורטית, זו החלוקה, אז לצורך העניין אם ג'קובן משחק 33 דקות למשחק, גיל בני משחק כ-11, ואם הורטון משחק 27, אז זלי ישחק 17. לא ממש מדוייק אבל בגדול זו דרך פשוטה ובהירה לחשוב על חלוקת הדקות בהפועל תל-אביב וואן-פוינט-או.
3. וחשוב מכולם, להפועל תל-אביב 2.0 היה את המרכיב השלישי והחשוב מכולם, שהוא מן סוג של תולדה של שני המרכיבים האחרים, או לפחות מושתת עליהם: המון שמחת חיים. כל מי שהולך למשחקים לא ישכח את שפת הגוף של השחקנים באותו עידן נושן שכבר עכשיו מעורר בי געגועים עזים ופרץ נוסטלגיה עסיסי: היי-פייבס, לואו-פייבס, דאבל-פייבס, ובעיקר: המון חיוכים. זו הייתה קבוצה שמחה שהיה לה את הקסם המיוחד הזה שהוא חלק בלתי נפרד מעונה היסטורית, עונה של אליפות אחרי 50 שנה. קשה להסביר במילים מהו אותו "קסם" אבל כל מי שעקב מקרוב אחר הדאבלים של הפועל כדורגל מכיר אותו היטב. חשוב להבהיר: לא חייבים "קסם" כדי לזכות באליפות, אבל יש אליפויות (דאבל 2010) ויש אליפויות (כל האליפויות האלה של מכבי חיפה). התחושה שלי, וזוהי רק תחושה סובייקטיבית, היא שכדי שמועדון הפועל תל-אביב, עם כל המטען ההיסטורי הכבד מנשוא שלו, יזכה באליפות, בין אם זה בכדורגל ובין אם זה בכדורסל, זה חייב להתרחש בסיומה של דרך מאוד מיוחדת. אין אליפויות סתמיות בהפועל תל-אביב.

או אז הגיעו שלוש החלטות הרות גורל: הראשונה, להוסיף לסגל הרחב יחסית כבר אז את שחקן האימונים ג'יילן הורד; לאחר כשבוע-שבועיים (נדמה לי), להביא את את ג'ורדן מקריי, שהוא שחקן עם יכולות אישיות פנומנליות ואישיות מאוד דומיננטית, חמת מזג וחסרת סבלנות, או בקיצור, אלפא-דוג; והשלישית, הדרמטית מכולן, לצרף את צ'ינאנו אונוואקו, במקום כריס הורטון, ובכך, אט אט מסתבר, לחרב את כל מה שנבנה בעמל רב לאורך כל הקיץ והסתיו. אז אם נבחן את הפועל תל-אביב 2.0 כיום, ה-19 בינואר, לאור שלושת האלמנטים אותם ניתחתי לעיל, נגלה את הדברים הבאים:
1. מבחינת היררכיה, הבלאגן חוגג, כפי שכל אדם עם לפחות עין אחת בראשו יכול לראות כל ראשון ורביעי: מחד, ג'קובן הוא עדיין, כביכול, המנהיג הבלתי מעורער, אבל ג'קובן נפגע או כועס או ממורמר ששחררו את כריס הורטון והביאו את אונוואקו, אז הוא סוג של החליט להפסיק לשחק למשך חודשיים, או שהוא היה בדיכאון, או שאלוהים יודע מה עבר עליו. ואז הגיע אותו רגע מר ונמהר בהרצליה בו הוא סירב לעלות למגרש, ומשהו שם נשבר: אני יודע שיש הרבה אוהדים שלא יותר מדי מתרגשים מדברים שכאלה וכל מה שמעניין אותם זה נצחונות, אבל לי נשבר הלב באותו הערב, ומבחינתי זה לעולם כבר לא יהיה אותו הדבר עם ג'קובן. אפילו עם הגופייה הוורודה שלו שקניתי במיטב כספי אני לא ממש יודע מה לעשות. עכשיו אני יודע את מה שהייתי צריך לדעת או אז, בעודי מחכה לשלם ליד הקופה: ג'קובן בראון בא והולך אבל גיל בני יש רק אחד.
אז ג'קובן כבר לא ממש ג'קובן, ורק אלוהים יודע מה הוא רוצה. ופתאום יש גם את ג'ורדן מקריי, שמסוגל להמטיר 36 נקודות בוירטואוזיות שלא רואים במחוזותינו כל יום, אבל בסגנון מאוד שונה מצורת המשחק של הפועל תל-אביב 1.0: ג'ורדן מקריי מייצר נקודות בעיקר לעצמו ובצורה סוליסטית, כלומר, בינו לבין שטף המשחק, תנועה ללא כדור, ומה שמכונה "משחק קבוצתי" אין יותר מדי קשר. במובן הזה ג'ורדן מקריי לא מתאים להפועל תל-אביב 1.0 והוא מייצג נאמנה של הפועל תל-אביב 2.0, לטוב ולרע. בכל אופן, משפת הגוף שלהם על המגרש עושה רושם שג'קובן ומקריי מסתדרים לא רע בכלל ואולי אפילו מחבבים אחד את השני אבל עדיין, ההיררכיה הסתבכה לה. דמיינו את התסריט הבא: משחק 3 של סדרת הגמר אצלנו בדרייב-אין, נגד מכבי. אנחנו בפיגור של נקודה עם 20 שניות לסוף וכדור שלנו, כדור אחרון, כדור של אליפות. דני פרנקו לוקח טייםאאוט ומנסה לעשות סדר: למי הולך הכדור? מלחיץ אותי לדמיין בכלל את הסיטואציה הזו, בעיקר משום שאני מסוגל לדמיין שאם פרנקו מסמן ג'ורדן מקריי, ג'קובן מסוגל לשבור את הכלים, ובאותה המידה, אם פרנקו מסמן ג'קובן בראון, אני לא אופתע אם מקריי שובר איזה שלט מזדמן ויורד לחדר ההלבשה.
רגע, זה לא נגמר. לקינוח יש לנו גם את מר צ'ינאנו אונוואקו, שהוא חתיכת אניגמה. על-פניו נראה חייכן ועדין כזה, בלי יותר מדי אגו, ובה בעת לא ברור מה הוא מסתיר מאחורי החיוך המסתורי הזה, ולמה עושה רושם שאף אחד לא באמת מחבב אותו. משפת הגוף על המגרש ועל הספסל נראה שהוא לא ממש מסתדר מבחינה חברתית, הוא כמעט לעולם לא מסתודד או מצחקק עם אחרים על הספסל, וגם הכיפים שהוא מחליק עם חבריו לקבוצה נראים מאולצים כאלה, סתמיים. השבוע זה כבר נראה פחות מחוייך והרבה יותר לחוץ, אחרי שהוא התעמת עם אוהד בירידה לספסל נגד ירושלים (ממש הייתי שם לידו), וכמובן שבר כמה כיסאות בחדר ההלבשה. גם נגד פאריס הוא היה עצבני ולא הפסיק להתבכיין ולעשות הצגות על הספסל. מה רמת האגו של הבחור לא ממש ברור לי, אבל אני מניח שגם הוא, כ-MVP של הליגה, רואה בעצמו סוג של מנהיג שאמור להוביל את הקבוצה לאליפות, ומעוניין בתהילה. אז נסכם: התחלנו עם אלפא-דוג אחד וחבורה של שחקנים קבוצתיים וחסרי אגו סביבו, וסיימנו עם שלושה אלפא-דוגז והרבה מרמור על הספסל. נמשיך.
2. אז כבר אמרנו שלהפועל תל-אביב 1.0 היו תשעה שחקנים עם היררכיה די ברורה, ולהפועל תל-אביב 2.0 יש אחד עשר שחקנים ללא כל היררכיה ועם המון מרמור. ג'קובן, למשל, הוא שחקן שאוהב לשחק ולמעשה חייב לשחק כמה שיותר, אחרת הוא משתגע. פתאום הוא מוצא את עצמו יושב דקות ארוכות על הספסל, ובאמת משתגע. אתמול, דרך אגב, הייתה הפעם הראשונה מזה הרבה מאוד זמן שהוא שיחק הרבה מאוד דקות (כמעט 34), והוא פרח. ג'ורדן מקריי אוהב לשחק לא פחות מג'קובן, וליטראלי משתגע כשהוא יושב יותר מדי על הספסל, לשיטתו. אם אני זוכר נכון, היו לפחות שלושה משחקים השנה בהם מקריי ממש השתולל ועשה הצגות על הספסל ברמה שהיו צריכים לשלוח מישהו להרגיע אותו. מעבר לכך, אין כל סדר או היררכיה ברורה שניתן להצביע עליה בהפועל תל-אביב 2.0: מנפורד היה מן סוג של באנקר אבל גם במשחקים הכי גדולים שלו, פרנקו היה מסוגל להושיב אותו על הספסל לדקות ארוכות ללא כל סיבה נראית לעין (זכור במיוחד המשחק נגד גראן קנריה בו הוא קלע 24 נקודות ב27 דקות, ואם אינני טועה, 21 נקודות במחצית הראשונה בלבד, לאחריה בילה את רוב המחצית השנייה על הספסל). עכשיו מנפורד הפך לצל של עצמו ובקושי מסוגל לשים סל. נגד ירושלים בליגה, אדם אריאל פתח בחמישייה וקלע 11 נקודות, רק כדי לשבת על הספסל כמעט בכל המחצית השנייה (עם טוטאל של 15 דקות). בגביע הוא כלל לא שיחק במחצית הראשונה, ואז עלה במחצית השנייה, שיחק 12:39 דקות, וצלף שתי שלשות יפהפיות. אפשר להמשיך עם זה עוד ועוד, אבל הבנתם את הנקודה. לשחקנים אין מושג מתי הם בחמישייה, ומתי הם לא; מתי הם ישחקו המון, ומתי בכלל לא יעלו על הפרקט, והמרמור נוזל מהם. ג'קובן ממורמר תמידית (חוץ מאתמול, כשהוא שיחק כמעט כל המשחק). ג'ורדן מקריי משתגע בכל שנייה שלו על הספסל ולמעשה גם על המגרש במידה ולא הולך לו, כאשר אתמול הוא פתאום לא עלה בחמישייה אחרי שקלע נקודה נגד ירושלים בגביע. אונוואקו הורד אתמול לספסל בבושת פנים אחרי שהעז לזרוק משלוש (!!!), רק כדי להיות מוחלף בעידן זלמנסון, שגם הוא הורד בבושת פנים אחרי שהעז לזרוק משלוש (!!!), וכל כך זעם על החילוף שהוא סימן לעוזר המאמן ברק לדרר, תוך כדי הירידה לספסל, שהוא לא מוכן לעלות יותר לשחק (לפחות כך זה נראה). הוא באמת לא חזר, וסיים את המשחק עם אפס נקודות, שלושה ריבאונדים ושני אסיסטים בחמש דקות ושלושים שבע שניות על המגרש. אם אני צריך להמר, לא נשארו לו יותר מדי ציפורניים לכסוס אחרי מה שעבר עליהן אתמול ברבע הרביעי של המשחק.
3. אפשר להתווכח על האיכויות המקצועיות של הפועל תל-אביב 2.0 לעומת גירסת הביטא שלה, ואני ממש לא מנסה לטעון פה שהפועל תל-אביב המקורית הייתה זוכה באליפות. אפשר לטעון שג'ורדן מקריי הוא שחקן בלבל שלא רואים כל יום ושהיו חייבים לקפוץ על ההזדמנות, ואפשר גם לטעון שההחלפה של הורטון באונוואקו הייתה הזדמנות שלא ניתן לסרב לה. אפשר לטעון את הטענות הללו, ואפשר גם לא, אבל מה שבטוח, הפועל תל-אביב 2.0, בניגוד לגירסא 1.0, היא כבר לא קבוצה שמחה. יותר מכך, הפועל תל-אביב בגירסתא המעודכנת היא כבר לא קבוצה שנעים לבוא למשחקים שלה. כשאני רואה את ג'ורדן מקריי משתולל על הספסל, לא נעים לי; כשאני רואה את עידן זלמנסון כוסס ציפורניים בעצבנות על הספסל, מוקף בגיל בני מצד אחד ובר טימור מצד שני, לא נעים לי; כשאני חוזר מהרצליה ומגלה רק בדיעבד שג'קובן בראון סירב להיכנס למגרש, לא נעים לי; כשאני יושב בגן-נר מאחוריי הספסל ורואה אפילו את הסטואי שבשחקנינו, אקסבייר מנפורד, מתעמת עם דני פרנקו, לא נעים לי. כשאני רואה את אדם אריאל מתחמם בשיא הרצינות רק כדי לשבת עשרות דקות על הספסל, לא נעים לי. אבל לאף אחד לא איכפת ולא צריך להיות איכפת שלא נעים לי: כולנו רוצים דבר אחד, וזה לזכות באליפות, או לפחות בגביע (חח), ואם יהיה קצת לא נעים בדרך למישהו, או שיהיה כדורסל אנוכי ומכוער, או שג'קובן יסרב לעלות או יסרב לרדת או יסרב לשיר את ההמנון, לאף אחד לא באמת יהיה איכפת: רק תביאו את האליפות המזורגגת כבר, שנוכל למות בשקט. אבל יש לנו בעייה, חברים, ויש לה שורש, וכפרה על ג'ורדן מקריי, הוא באמת רק סימפטום, והלוואי והוא יקלע את סל האליפות בשנייה האחרונה בדרייב אין וביום שזה יקרה, אני אקעקע את הפרצוף שלו על החזה שלי ואוסיף בגאווה:
“The root of the problem”.

*** כמו אפילוג, כדי שאהיה ברור ***
תעשו פוזות, תשברו כיסאות, תסרבו לעלות למגרש, תסרבו לרדת מהמגרש; תצעקו, תקללו, תריבו, תלכו מכות, תעשו מה שצריך כדי להביא פאקינג תואר למועדון המקולל הזה. ואז אתם עולים למגרש עם כל הפוזות והדאווין שלכם ומחרבנים במכנסיים במשחק החשוב היחידי שהיה לנו עד כה העונה ומושפלים בבית ב-20 הפרש מול ירושלים כאילו כלום לא קרה ושום דבר לא השתנה?! המסקנה, כנראה: כלום לא קרה ושום דבר לא השתנה.
לא ברור למה קראתי עד הסוף.
הפוסט קיבל לייק אחדChegi
גביזון
הצטרף: 25 יוני 2022, 23:09
קיבל.ה  1101 לייקים

בחייך, למרות היעדרותו של אולמן, הנצחון המוחץ על פריז הוא לא פחות מנצחון גדול.

Sent from my M2102J20SG using Tapatalk

סמל אישי של משתמש
porthos
הצטרף: 04 אפריל 2021, 18:51
קיבל.ה  54 לייקים

אני באמת חושב שאתה נתון לפרשנות ייתר.
למשל את החיבוק בין פרנקו למנפורד במחצית נגד פאריס אני ראיתי כמשהו סופר חיובי,מעודד, אגזים ואגיד אבהי (אבל כאן זו סתם פרשנות ייתר שלי) איך יכול להיות ששניניו ראינו מאורע ופירשנו אותו לשתי קצוות שונים?
שחקני כדורסל רבים לפעמים, לא מסכימים, עושים פרצופים, זה קורה... כולם רוצים לנצח. אין טעם לתת פרשנות מיוחדת לכל פרצוף. אחרת לא נצא מזה.
אישית, אני חושב שניצחנות זו דרך טובה לגרום לקבוצה שמחה. בניצחון בדרך כלל גם משתתפים יותר שחקנים.

השימוש שלך במושג "שורש הבעיה" הציג בצורה גרנדיוזית ומתמוצתת את אווירת ה"חרדת ביצוע" שיש כאן בפורום ובקרב הקהל שלנו, (תחושה/חשש שמה שקורה כאן הוא חד פעמי ואם לא תהיה איזושהי הצךלחה כבירה זו תהיה בכייה לדורות) אז צחקו על זה קצת אבל אל תיקח את זה כל כך קשה, סה"כ כולנו כותבים כאן לא מעט שטויות שלא לדבר על הכמות שטויות שאנחנו קוראים.

בקיצור, נסה לקחת את זה קל יותר.
הפוסט קיבל 2 לייקיםFrenzyסומך
El dudernio
הצטרף: 21 נובמבר 2020, 19:13
קיבל.ה  1260 לייקים

porthos כתב: 20 ינואר 2023, 14:14 אני באמת חושב שאתה נתון לפרשנות ייתר.
למשל את החיבוק בין פרנקו למנפורד במחצית נגד פאריס אני ראיתי כמשהו סופר חיובי,מעודד, אגזים ואגיד אבהי (אבל כאן זו סתם פרשנות ייתר שלי) איך יכול להיות ששניניו ראינו מאורע ופירשנו אותו לשתי קצוות שונים?
אני בדיוק כמוך.
זאת הייתה שיחת עידוד והורדת לחץ.
מנפורד בתקופה לא טובה ו 5 שניות לפני זה היה עם 0 נק במשחק. החיבוק היה עם הירידה להפסקה אחרי שהוא קלע 4 נק' רצופות ב 2 שניות וחתם רבע שני ענק שלנו ובכך נהפך ל"חלק" מהקבוצה מבלי להכריח באותו המשחק.

אני דמיינתי את פרנקו אומר לו תמשיך בשלך לאט לאט תשחק כמו שאתה יודע וזה יגיע כמו ה 4 נק האלו.
בני12
הצטרף: 26 נובמבר 2020, 22:43
קיבל.ה  828 לייקים

porthos כתב: 20 ינואר 2023, 14:14 אני באמת חושב שאתה נתון לפרשנות ייתר.
למשל את החיבוק בין פרנקו למנפורד במחצית נגד פאריס אני ראיתי כמשהו סופר חיובי,מעודד, אגזים ואגיד אבהי (אבל כאן זו סתם פרשנות ייתר שלי) איך יכול להיות ששניניו ראינו מאורע ופירשנו אותו לשתי קצוות שונים?
שני אירועים שונים.
היה פיצוץ בין פרנקו למנפורד (בנראה אמוציות של משחק) שפרנקו כמעט זרק אותו לספסל ורק ברק עצר אותו
ואז מנפורד קלע 4 נקודות ב-2 שניות והם ירדו מחובקים לחדר ההלבשה כדי להראות שהכל בסדר ביניהם.
שליחת תגובה