הגלמוד מלוד כתב: ↑03 נובמבר 2022, 15:20
נגמרה החגיגה למרכז שמאל.
אין פה שום "גוש מרכז שמאל וערבים". יש בישראל 2 מחנות :
א. פאשיסטים - ימין, ימין קיצוני, מרכז ימין, מרכז שמאל, שמאל ציוני
ב. אנטי פאשיסטים - שמאל אנטי ציוני.
תבחרו איפה אתם.
מדויק.
למרות שזה לא מהיום, אלא עתיק כימי הציונות. אבל אולי זה יתחדד ויובהר עכשיו לעוד אנשים.
הנה מאמר טוב שמסביר את זה:
כדי להציב לכהניזם המשיחי אלטרנטיבה צריך לפני הכל להוריד את המסכה ולהסתכל במראה: זו הציונות, טומטום.
תמר קפלנסקי
20:56, 02 בנובמבר 2022
הנהי וקרבות הבוץ וההאשמות החלו כבר אחרי פרסום תוצאות המדגם, בעשר בערב. מיכאלי אשמה, מי שהצביעו אידיאולוגית ולא "אסטרטגית" אשמים, וכמובן – הערבים אשמים, כפויי טובה כאלה. בגללם בנימין נתניהו, אדם שעשה ויעשה הכל כדי לבטל את משפטו, חוזר לשלטון, בתוספת איתמר בן גביר הכהניסט ובצלאל סמוטריץ' הגזען המשיחי.
שיהיה ברור: 14 מנדטים לכהניזם המשיחי הם בהחלט בשורה מחרידה. אבל היא גם צפויה. מה שלא נתפס הוא ההפתעה המיתממת וחיפוש האשמים מצד המחנה שהפסיד.
אין מה להתפלא מעלייתו של ימין אולטרה-קיצוני כמו "הציונות החדשה". לא רק כי ואקום רעיוני – בין שקוראים לו "רק לא ביבי" ובין שקוראים לו "מפלגת מרכז" – הוא לא אלטרנטיבה לאידיאולוגיה מוצקה, שזה בול מה שיש לימין אולטרה-קיצוני להציע; לא רק כי המחנה המתכנה "שמאל-מרכז" בישראל הוא ברובו בורגני שבע ופריווילגי שמפקיר את השכבות החלשות; וגם לא רק כי בריון אלים כמו בן גביר, מאלה שחבל שנתנו להם נשק, הפך ליקיר אולפני התקשורת.
מה שקרה בבחירות האלה, ולמעשה במערכות הבחירות בעשורים האחרונים, שבהם הלכה ישראל והימינה – הוא שהגזענות המובנית בציונות חזרה לנשוך את חסידיה בתחת. אתם מבינים, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אי אפשר להתכנות "שמאל" אבל לתת זכויות או למנוע אותן על פי מפתח אתני; לקבול על התפישות החשוכות של הימנים האלה כלפי להט"ב או כלפי נשים, אבל להצדיק אי שוויון זכויות מובנה כלפי פלסטינים, בשטחים ובגבולות המדינה; לדבר על שלום אבל להתייצב במאתיים אחוז מאחורי צבאנו האדיר והקדוש שוב ושוב, בעוד מבצע מיותר וחסר תוחלת או בעוד תחקיר אירוע ירי מטויח; לדבר על צדק ולהתעלם מאל-עראקיב, מדהמש, מ-36 כפרים לא מוכרים (ואם כבר, משכונת הארגזים ומהתקווה, ומהדיל המתועב שבו מחקו רון חולדאי ויצחק תשובה את מה שהיתה גבעת עמל). אי אפשר כי אין דבר כזה, זכויות אדם עם כוכבית. או אחרת: אפשר, אבל זה לא שמאל. כשהתחילו להבין את זה במחנה שהתכנה שמאל, עברו רבים לקרוא לזה מרכז, רק כדי לגלות שהבעיה אינה במיתוג, אלא שזה עדיין לא עובד. עובדה.
הגזענות שמייחסים בנוחות לימין היא חלק מהד-נ-א של המקום הזה. מי שהעלה את אחוז החסימה בכוונה למנוע ייצוג מחמישית מהאזרחים לא היה בן גביר אלא שר האוצר אביגדור ליברמן. מי שקרא לפלסטינים "רסיס בישבן" לא היה סמוטריץ', אלא ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט. מי שהתגאה בהחזרת עזה לימי האבן לא היה הצל אלא שר הביטחון יפה הבלורית בני גנץ, מי שהצדיקה את מלחמת הברירה האחרונה בטענה שאזרחי ישראל נתונים במצור (האירוניה התאבדה), לא היתה אורית סטרוק אלא שרת התחבורה מרב מיכאלי, ומי שטבע, לפני כמעט עשור, את המונח האולטרה-גזעני "הזועביז", לא היה יאיר נתניהו ולא אבא שלו, אלא סתם ציוני טוב ו"משלנו", יאיר לפיד. זוכרים איך זעמו במרצ על ג'ידא רינאווי-זועבי המורדת, שהעזה להצביע נגד הארכת התקנות לשעת חירום, הקובעות בפועל מדיניות של אפרטהייד – מערכות חוק נפרדות לאוכלוסיות אתניות שונות – ביו"ש, במקום להתבייש בעצמם על שהצביעו בעד? זה הסיפור.
מאז קום המדינה, בוודאי מאז 1967, ניגפת הציונות בסתירה הפנימית שלה עצמה. המחנה שקרס בבחירות האלה המשיך לפמפם לעצמו שיש דבר כזה, "יהודית-ודמוקרטית". אבל אם משטר מחלק זכויות, מאישורי בנייה ועד אזרחות (היי, חוק השבות), על סמך קריטריון שרירותי של גזע, מה שיש כאן הוא גזענות מובנית בחוק ויצוקה ביסודות. תקראו לזה מרכז, תקראו לזה בננה, אבל לקרוא לזה דמוקרטי זה פשוט שקר.
רבים בישראל מאמינים עדיין בשקר הזה. הם מדברים על שוויון ושלום ודמוקרטיה, אבל האמת היא שבפועל הם חושבים שליהודים מגיע יותר. לכן הם מצביעים שוב ושוב למועמדים שפוסלים את הנציגים הערבים כשותפים מלאים וזה נראה להם ממש בסדר, וגם כשבית המשפט אוסר אפילו להעלות את האפשרות לשוויון אזרחי מלא, לא מתעוררת בהם כל אי נוחות. פעם בכמה שנים קורה משהו כמו חוק הלאום, אז הם קצת מצקצקים, אבל חוץ מזה הם חיים בנוחות מוחלטת במדינה שבה העליונות היהודית היא החוק.
רק שעכשיו, כשהכהניסטים הם פתאום המפלגה השלישית בגודלה בכנסת, הם מזועזעים ובשוק.
אין מה להיות בשוק וזה לא קרה פתאום. עמדתם יפה מאחורי כל העם ישראל חי הזה? אז העם הזה אמר את דברו: בשביל ימין שמסרב לשבת עם "הזועביז" ועליונות יהודית, עדיף הדבר האמיתי. בלי מסכות.
להאשים את הערבים החוצפנים שלא נכנסו מתחת לאלונקה כדי להציל את המדינה שרואה בהם איום דמוגרפי, זה מביך. כדי להציב לכהניזם המשיחי אלטרנטיבה צריך לפני הכל להוריד את המסכה ולהסתכל במראה: זו הציונות, טומטום. וכל עוד אנחנו מצדיקים את הגזענות החוקית, לא משנה באיזה תירוץ, אנחנו תומכים בעליונות יהודית לא פחות מבן גביר. הניסיון להתכחש לזה הוא שהביא אותנו עד הלום. הגיע הזמן לקבל אחריות על זה.
