אני מניח שזה קשור למה שמתואר כאן
https://www.haaretz.co.il/news/politics ... 8e4f9bbb47
הפשיעה בעזה מזנקת, וישראל ניצבת לפני מציאות כמו עיראקית
המשבר הכלכלי והשלטוני ברצועה מוביל לעליית ארגוני פשע, כפי שקרה בעיראק לאחר פלישת ארה"ב. בהיעדר תוכנית, חמאס ישוב לשלטון יחד איתם
ה"בשורה" שעל פיה בקרוב מאוד יעבור צה"ל לשלב השלישי של המלחמה, שבו ייסוגו רוב כוחותיו מהרצועה והפעילות נגד חמאס תתבצע בשיטת הפשיטות, דווקא מדאיגה מאוד את תושבי הרצועה, את ארגוני הסיוע ואת ארה"ב. "צפו לתרחיש שבו תתפתח בעזה מציאות שדומה למה שהיה בעיראק כאשר היתה בשליטת כוחות ארה"ב", אמר ל"הארץ" דיפלומט אירופאי שמכיר מקרוב את פעילות ארגוני הסיוע ברצועה. "קל וחומר כאשר בעזה לא יהיו עוד כוחות חוץ מכוחות חמאס שיפקחו על ביטחון הפנים, על הסדר הציבורי ועל נכסי האזרחים", הוסיף.
דוגמאות לכך לא חסרות. בחודש אפריל, למשל, נשדדו מבנק פלסטין כ–120 מיליון דולר שהיו מופקדים בכספות פלדה בסניפי הבנק בשכונת רימאל. השודדים פעלו כמו בסרט פשע בנאלי. פיצוץ עז גרם לשריפה בסניף המרכזי, מאות שטרות דולרים ושקלים התעופפו באוויר, ומיד אחר כך נכנסו עשרות חמושים לבניין הבנק ואספו את המיליונים שהיו מופקדים בו. זה לא היה השוד היחיד באותו החודש. שוד אחר הניב לפורצים כ–36 מיליון דולר נוספים.
מסמך פנימי שהגיע לידי הפייננשל טיימס סיפר כי כשבעה מיליון דולר נשדדו גם מכספומטים בידי שודדים חמושים שנכנסו לתוך בניין הבנק, עקרו את הכספומטים ורוקנו אותם מתוכנם. מהנהלת הבנק, הגדול ביותר ברצועה, מיהרו להרגיע ומסרו כי הבנק לא יתמוטט בגלל השוד הזה וכי בסניפיו בגדה מופקדים עוד כמה מיליארדי דולרים, אבל את תושבי עזה ההודעה לא הרגיעה. כי גם מי שיכול היה להגיע לכספומטים הבודדים שנשארו ברצועה — על פי הערכה יש כעת רק שבעה כספומטים פעילים בעיר עזה — מוצא שהתורים הארוכים והצטופפות סביב סניפי הבנקים הופכים את פעולת המשיכה לבלתי אפשרית.
אזרחים סיפרו שהם נאלצו לשחד חמושים רק כדי שיוכלו להשיג מקום בתור לכספומט או "לזכות" בשמירתם אחרי שהצליחו למשוך כסף. כמות שטרות הכסף הולכת ואוזלת גם היא ולא רק בגלל מעשי השוד. ישראל אינה מתירה הכנסת שקלים לרצועה מחשש שיעברו לידי חמאס; חלפנים אמנם מחזיקים בדולרים ובדינרים ירדניים, אבל הם גובים עמלות עתק על כל פעולה; ומעסיקים "מקזזים" בין 20% ל–30% מגובה המשכורת שהם משלמים לעובדיהם במזומן, ואלה נחשבים לבני מזל שעדיין מקבלים משכורת כלשהי.
המחסור בכסף מזומן, והקושי העצום לבצע העברות בנקאיות בין סניפי בנקים בגדה לרצועה, הם רק חלק מן הבעיה הכלכלית האדירה ברצועת עזה. והתוצאה היא שבחודשים האחרונים הולכת וצומחת כלכלה מקבילה, שבה כנופיות פשע מקומיות (ולא רק אנשי חמאס) מנהלות את השווקים, גובות דמי חסות, משתלטות על מחסנים של מלאי מזון ושל שאר מוצרים, "מסדירות" את כמויות המזון שיימכרו וקובעות מחירים. והכל באיומי נשק, שמצוי בשפע.
ברשתות החברתיות אזרחים מדווחים על מלחמות בין כנופיות על שליטה ברבעים וברחובות, נוסף על אלימות קשה ולפעמים גם מעשי רצח בגלל שק קמח או חבילת סיוע שאדם הצליח לשים עליה את ידו וניסה להוביל אותה לביתו או לאוהלו. זו מלחמה של ממש, ומעורבות בה כנופיות שכונתיות שהיו קיימות עוד לפני המלחמה. אליהן הצטרפו מאות אסירים פליליים ששחרר חמאס עם תחילת המלחמה מחשש שישראל תפציץ את בתי הכלא.
התופעה הזאת מוכרת היטב לכל מי שעקב אחרי ההתפתחויות בעיראק מיד לאחר שכבשו אותה כוחות הקואליציה ב–2003. זמן קצר לפני המלחמה שחרר שליטה סדאם חוסיין כ–30 אלף אסירים פליליים וביטחוניים. אלה הקימו כנופיות רחוב, וצבא ארה"ב לא להשתלט הצליח להשתלט עליהן. התברר כי פירוק צבא עיראק והמשטרה, בתור צעד ראשון שנועד לרסק את תשתית מפלגת הבעת', היה שגיאה פטאלית, ותוצאותיו ניכרות עד היום. צבא ארה"ב נהפך לצבא שיטור, ומצא עצמו במלחמה נגד כנופיות פשע עוד לפני שנדרש להתארגן מול מלחמת גרילה שיזמו החיילים והשוטרים שפוטרו מן הצבא ומהמשטרה. כמה מהם הקימו לפרנסתם ארגוני פשיעה ואחרים הצטרפו לארגוני טרור.
זמן קצר אחר כך הופיעו גם מטעני הצד, ירי ממארבים, פיצוצי מכוניות תופת ומבני ציבור והתקפות גדולות נגד בסיסים של ארה"ב. בעזה כבר נגלים סימניה הקטלניים של "מציאות עיראקית", בנוסח שעלול להיות אלים עוד יותר. אל עיראק, לפחות בשנת הכיבוש הראשונה, נכנסו כמויות אדירות של סיוע הומניטרי, מדינות תרמו מיליארדים כדי לספק את צרכיה הדחופים של האוכלוסייה, ועשרות ארגוני סיוע זרים פעלו תחת מעטפת הגנה צבאית כדי לספק שירותים חיוניים.
בעזה, לעומת זאת, המונח "סיוע הומניטרי" מטעה. כמויות אדירות של מצרכים שהגיעו מחו"ל, על פי הערכות כ–6,000 טונות, מונחים במחסנים מאז 9 ביוני ואינם מחולקים מפני שאין שום ארגון או גוף מוסכם שמוכן לחלק אותם, וזאת מחשש לחיי אנשיו. תוכנית המזון העולמית של האו"ם, שאנשיה אמורים להפעיל את קווי החלוקה של מטענים שמגיעים דרך המזח הזמני שבנו האמריקאים, הודיעה כי היא "עוצרת זמנית" את החלוקה לאחר שנפגעו שני מחסנים שלה מטילים. מאז יום רביעי שעבר מנסים נציגים ישראלים ואמריקאים שמנהלים יחד את "רשות ניהול השיירות" — גוף שהוקם במיוחד כדי לבחון דרכים לחלוקה בטוחה של סיוע הומניטרי, ואשר יושב בבסיס צבאי ליד אשקלון — למצוא פתרון כלשהו שיאפשר לפחות את חלוקת המזון והתרופות.
עד מרץ פעלו בעזה "ועדות עממיות" של מתנדבים חמושים שליוו את השיירות וניסו לשמור על מרכזי החלוקה, אך לאחר שנהרגו כ–70 מאנשיהן, הן הודיעו על הפסקת פעולות הליווי והשמירה. "האימה כאן כפולה" סיפר אחד התושבים שהשתתף בפעילות האבטחה. "מצד אחד ישראל יורה בכל מי שנושא נשק, ומצד שני אנחנו צריכים להתגונן גם מפני כנופיות פשע חמושות שמשתלטות על המשאיות בדרכן למחסנים, על המחסנים עצמם או על אזרחים שכבר קיבלו לידיהם חבילות מזון אך עדיין לא הספיקו להגיע למקום מבטחים".
תושבת עזה שנמלטה מצפון הרצועה לרפיח ומשם עקרה לאזור המוואסי סיפרה לרשת אל ג'זירה כי "ההישרדות שלנו תלויה עכשיו בעזרה ההדדית שבין התושבים". אבל גם לעזרה ההדדית הזאת כנראה יש גבולות. תושבים מדווחים על סכסוכים אלימים שפורצים בשל מחלוקות על מיקומו של אוהל או של מחסה אחר, בגלל "התנהגות פרועה של ילדים" ולפעמים "בגלל קנאה לאחר שמישהו הצליח לשים ידו על חבילת מזון", כדברי אחד התושבים ששוחח עם רשת אל־ערבייה.
מול המציאות הזאת, שבה ארגוני פשע וחוליות טרור של חמאס — שעברו למלחמת גרילה נוסח עיראק וסוריה — שולטים בכשניים ורבע מיליון אזרחים שנתונים במצוקה מחרידה של רעב ושל מתח ובלא אופק, לישראל אין אסטרטגיה או תוכנית פעולה. במקרה הטוב היא תיאלץ לשתף פעולה עם כנופיות משפחתיות חמושות, ובמקרה הריאלי יחזור חמאס לנהל את התשתית האזרחית של הרצועה.
