השדים האדומים - פורום אוהדי הפועל תל אביב

כאן, בחניון של חוף דור, נמצא קבר אחים
מאת אדם רז
פורסם ב - 19/01/2022 23:14
כשהם בני 90 ויותר, לוחמי אלכסנדרוני החליטו להתוודות: ב-1948 ביצע צה"ל טבח בכפר טנטורה
"השתיקו את הדבר הזה", אומר הלוחם משה דיאמנט, מנסה לקמץ במילים. "אסור לספר, זה יכול להיות סקנדל שלם. אני לא רוצה לדבר על זה, אבל זה היה. מה לעשות? זה היה".

22 שנה חלפו מאז הסערה שהתעוררה סביב כיבוש הכפר טנטורה במלחמת העצמאות, בעקבות עבודה אקדמית שהגיש סטודנט בשם תיאודור כ"ץ, שכללה עדויות למעשי זוועה שביצעה חטיבת אלכסנדרוני בשבויים הערבים. העבודה הובילה לפרסום כתבה במעריב תחת הכותרת "הטבח בטנטורה", אולם תביעת דיבה שהגישו הלוחמים הביאה את כ"ץ לחזור בו מקביעותיו.

לא כל העדויות שכ"ץ אסף נבחנו כשהפרשה התפוצצה, והיא נותרה בגדר ויכוח מקצועי בין היסטוריונים. כעת, כשהם בני 90 ויותר, שורה של לוחמי החטיבה מתוודים כי בטנטורה — היום חוף דור הסמוך לקיבוץ נחשולים — אכן אירע טבח. הלוחמים מתארים סצנות רצח שונות, מהן עולה שמספר המתים בכפר עולה בהרבה על זה שנמסר בזמן אמת — "כ–20 אבדות". מכיוון שהמתים לא נספרו בסיום הקרב ומאורעות הדמים שנלוו לו, אין הסכמה על מספר הקורבנות. העדויות שהצטברו לאורך השנים נוקבות במספרים שונים, ממתים בודדים ועד למעלה מ–200 הרוגים, לפי עדות אחת.

לדברי דיאמנט, תושבים בכפר נורו למוות בתום הקרב באמצעות תת־מקלע, על ידי "פרא אדם". דיאמנט מספר שכשהוגשה התביעה נגד כ"ץ הלוחמים העמידו פנים כאילו לא קרה דבר יוצא דופן לאחר הכיבוש. "אמרו 'לא ידענו, לא שמענו'. ודאי שכולם ידעו. כולם ידעו".

הלוחם חיים לוין סיפר שאחד החיילים ניגש לקבוצה של 15–20 שבויים "והרג את כולם". לדבריו, המקרה עורר בו זעזוע והוא פנה לחבריו כדי לתהות לפשר העניין. "אין לך מושג כמה אלו הרגו", ענו לו.

מיכה ויטקון, לוחם אחר בחטיבה, סיפר על קצין ש"לימים היה איש גדול במשרד הביטחון, ובמו אקדחו הרג ערבי אחד אחרי השני". לדבריו, "הוא היה קצת מופרע, וזה היה סימפטום למופרעות שלו". ויטקון הסביר שהוא עשה זאת כי השבויים סירבו להסגיר היכן החביאו את הנשק שנותר בכפר.

לוחם אחר תיאר תקרית נוספת שאירעה בכפר: "זה לא יפה להגיד את זה. הכניסו אותם לחבית וירו עליהם בחבית. אני זוכר את הדם בתוך החבית". לוחם נוסף אמר בתמציתיות שהלוחמים פשוט לא התנהגו כמו בני אדם בכפר, וחזר לשתיקתו.

העדויות הללו, כמו גם עדויות נוספות, מופיעות בפרויקט תיעודי מרשים של הבמאי אלון שוורץ. סרטו הדוקומנטרי "טנטורה" יוקרן היום (חמישי) בפסטיבל סאנדנס בארה"ב, ונראה כי הוא הופך את התמונה שהתקבעה בציבור הישראלי בעקבות תביעה הדיבה והתנצלותו של כ"ץ. אף על פי שהעדויות של הלוחמים בסרט נמסרו בשברי משפטים, ברסיסי הודאות, הרי שהתמונה הכוללת ברורה: חיילים בחטיבה טבחו בגברים לא חמושים לאחר הקרב.

למעשה, כשתביעת הדיבה הוגשה, לא התנהל דיון רציני בעדויות שאסף כ"ץ. האזנה להקלטות ההן מעלה שאילו בית המשפט היה מעמיק בהן כבר אז, כ"ץ לא היה נדחק להתנצל. אכן, לא פעם הדברים שאמרו לו הלוחמים היו מרומזים וחלקיים, אך הם התלכדו לכדי אמת שלא משתמעת לשתי פנים.

"מה אתה רוצה", שאל את כ"ץ שלמה אמבר, לימים תת־אלוף וראש הג"א, "שאני אהיה נפש יפה ואני אדבר שירה? זזתי הצדה. זה הכל. די". אמבר הבהיר שהדברים שהתרחשו בכפר לא מצאו חן בעיניו, "אבל מאחר שלא הרמתי את קולי אז, אין שום סיבה שאני אספר זאת היום".

אחת העדויות הקשות בסרט של שוורץ היא זו של הלוחם עמיצור כהן, שסיפר על חודשי המלחמה הראשונים: "אני הייתי רוצח. לא לקחתי שבויים". כהן מספר שאם היתה עומדת כיתה של לוחמים ערבים עם ידיים למעלה, הוא היה יורה בכולם. כמה ערבים הוא הרג שלא במסגרת הקרב? "לא ספרתי. היה לי מקלע עם 250 כדורים. אני לא יכול לספור".

העדויות של לוחמי אלכסנדרוני מצטרפות לדברים שכתב בעבר הלוחם יוסף בן־אליעזר. "אני הייתי אחד החיילים בכיבוש טנטורה", העיד בן־אליעזר. "הייתי מודע לרצח בכפר. כמה מהחיילים עשו את ההרג מיוזמתם העצמית".

מהעדויות והמסמכים שאסף שוורץ לטובת הסרט עולה כי לאחר הטבח נקברו ההרוגים בקבר אחים, ששוכן היום מתחת לחניון של חוף דור. הקבר נחפר במיוחד למטרה זו, והקבורה נמשכה זמן רב. בסוף מאי, שבוע לאחר הכיבוש, עוד נזפו באחד המפקדים שהוצב במקום על כך שלא טיפל כראוי בקבורת גופות הערבים. ב–9 ביוני דיווח מפקד הבסיס הסמוך כך: "בדקתי אתמול את קבר האחים בבית הקברות טנטורה. מצאתי שהכל בסדר".
מלבד העדויות והמסמכים, מוצגת בסרט עבודה של מומחים שהשוו צילומי אוויר מהכפר לפני ואחרי הכיבוש. השוואת הצילומים והדמיות תלת־ממדיות, שבוצעו בעזרת כלים מתקדמים, מאפשרות לא רק לקבוע את המיקום המדויק של הקבר, אלא גם לאמוד את גודלו — 35 מטר אורך, ארבעה מטרים רוחב. "דאגו להסתיר את זה", אומר כ"ץ, "בצורה כזו שהדורות הבאים יהלכו שם בלי לדעת על מה הם דורכים".

***
הווידוי של לוחמי אלכסנדרוני מאיר באור חדש את פרשת טנטורה והמאבק על האמת ההיסטורית. במרץ 1998 הגיש כ"ץ את עבודת התזה שלו בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה. כותרת העבודה: "יציאת הערבים מכפרים למרגלות הכרמל הדרומי ב–1948". כ"ץ, שהיה אז בשנות ה–50 לחייו, זכה לציון 97. העבודה נמסרה כנהוג לספריית האוניברסיטה, ומחברה התכוון להמשיך לכתיבת דוקטורט. אלא שהתוכנית השתבשה.

היה זה בינואר 2000 כשהעיתונאי אמיר גילת שאל את המחקר מהספרייה ופירסם במעריב כתבה על הטבח. הפרסום הצית מחול שדים. מלבד תביעת הדיבה שיזמה עמותת אלכסנדרוני, גם באוניברסיטה החליטו לנקוט צעדים וכינסו ועדה שתבחן מחדש את העבודה. הוועדה החליטה לפסול אותה, אף על פי שבבדיקה המקורית נקבע כי כ"ץ השלים את התזה בהצטיינות.

עבודתו של כ"ץ אמנם לא חפה מפגמים, אך הכתובת לביקורת היא קודם כל אוניברסיטת חיפה, שליוותה את המחקר והכתיבה באופן קלוקל, ובהמשך התהפכה והתנערה מסטודנט שלה. ההתנערות הזאת איפשרה את ההשתקה וההדחקה של מאורעות הדמים בטנטורה, במשך שנים. לכ"ץ הספיק דיון אחד בבית המשפט כדי לחתום על מכתב התנצלות, שבו הצהיר שלא היה טבח בכפר ושעבודתו לוקה בכשלים. העובדה ששעות אחדות לאחר מכן חזר בו מהתנצלותו ושעורך־דינו, אביגדור פלדמן, לא נכח בפגישה הלילית שבה הופעל על כ"ץ לחץ לחזור בו, נשכחה. ההתנצלות קברה את הממצאים שנחשפו בעבודה, ופרטי הטבח לא עמדו לבירור מקיף.

היסטוריונים שעסקו בפרשה — מיואב גלבר דרך בני מוריס ועד אילן פפה — הגיעו למסקנות שונות ומנוגדות. גלבר, שמילא תפקיד מרכזי במאבק נגד עבודתו של כ"ץ, קבע שכמה עשרות ערבים נהרגו במהלך הקרב ושלא התרחש כל טבח. מוריס סבר שאי־אפשר לקבוע מפורשות מה קרה, אך ציין שמשמיעת כמה עדויות עולה הרגשה של "אי־נוחות עמוקה". פפה, שהוא וגלבר ניהלו ויכוח מתוקשר סביב העבודה, קבע שהתרחש בטנטורה טבח במובן הפשוט של המילה. נראה שכעת, עם פרסום העדויות בסרט של שוורץ, הוויכוח הוכרע.

באחד הקטעים הדרמטיים בסרט נראית דרורה פלפל, מי שהיתה השופטת בתביעת הדיבה נגד כ"ץ, כשהיא מאזינה להקלטת אחד הראיונות שערך. זו היתה הפעם הראשונה שהיא נחשפה לתיעוד שאסף כ"ץ, שמיהר להתנצל וקטע את המשפט בראשיתו. "אם זה נכון, אז זה חבל", אמרה השופטת בדימוס לבמאי הסרט לאחר שהסירה את האוזניות. "אם היו לו דברים כאלה, הוא היה צריך ללכת עד הסוף".

פרשת טנטורה מדגימה את הקושי של לוחמי 48' לשפוך אור על ההתנהגויות השליליות שפשו בה — מעשי רצח, אלימות כלפי התושבים הערבים, גירוש וביזה. שמיעת עדויות הלוחמים כיום, אל מול העמדה האחידה שהפגינו כשתבעו את כ"ץ, מלמדת גם על העוצמה של קשר השתיקה וההסכמה שיש דברים שעליהם לא מדברים. יש לקוות שממרחק השנים יהיה ליהודים־ישראלים קל יותר לדבר על הנושאים הללו. תימוכין לכך אפשר אולי למצוא בעובדה שהסרט על הפרשה מומן על ידי גופים מרכזיים כמו הוט8 והקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה.

מאורעות הדמים בטנטורה מחייבים את המשך העיון בפרשה. האמת אמנם כבר לא תיוודע במלואה, אולם דבר אחד ניתן לקבוע במידה רבה של ודאות: מתחת לחניון של אחד מאתרי הנופש הישראליים המוכרים ואהובים לחופי הים התיכון, טמונים קורבנותיו של אחד ממעשי הטבח הבולטים של מלחמת העצמאות.

אדם רז הוא חוקר במכון עקבות לחקר הסכסוך הישראלי־פלסטיני. מכון עקבות סייע בייעוץ (ללא קבלת תמורה) ליוצר הסרט

פאק
תודה על השיתוף.

כל פינה בארץ הזו טבולה בדם, והחברה היהודית השלטת בה חיה בשילוב של הכחשה והדחקה ופגיעה. זה לא יחזיק מעמד בסוף (אמן).

ג'ון בראון, על חטיבת הרוצחים כפיר, ועל כך ש"אין כאן שום באג, זה פיצ'ר"


"חיילי גדוד נצח יהודה שחטפו אדם בן 80 בגלל שנראה "צעיר מכפי גילו" ולא הייתה לו תעודה, אזקו אותו דחפו פלנית לפיו ואז השאירו אותו למות בקור, לא יואשמו. זה כמובן לא מפתיע כאשר אלו שאחראיים על ההרג הסדרתי של חפים מפשע חוקרים את עצמם.
עוד פחות מפתיע שמדובר דווקא בגדוד הדתי (שלמעשה איננו כלל יחידה צבאית). קצינים בצה"ל מבינים היטב כי הגדוד אחראי למעשי רצח רבים והתעללות ומכנים אותם בהתכביות "מסגרת של נוער הגבעות"
אבל הם לא מבינים שחיילים אלו נבחרים במיוחד לשם כך, בשל האידאלוגיה שלהם והמוכנות למעשים מהסוג הזה. באוקטובר האחרון נחשף כי שלושה חמושי גדוד נצח יהודה התעללו בעציר פלסטיני כפות אשר עיניו מכוסות. הם דימו הוצאה להורג שלו, הצמידו קנה נשק לישבנו והכו אותו. במקרה נחשף תיעוד שלהם שרים "יש פה חאפלה, תגיד שלום" כאשר הם מכים פלסטינים אזוקים. ארבעה מחיילי החטיבה לאחר שחשמלו אדם פלסטיני ותיעדו אותו כשהוא מתחנן על חייו. הנשק בחתונת הדמים של הימין בה דקרו את תמונת התינוק היה שייך לחייל מהיחידה שהשתתף בה. ב2019 הוגש כתב אישום נגד התארגנות טרור שביצעה סדרה של מעשי חבלה. אחד מחברי החוליה היה חייל בגדוד. בנובמבר האחרון חיילי הגדוד חטפו רכב מפלסטיני והרגו פלסטיני בהתנגשות ברכב אחר. בדצמבר 2018 חיילי הגדוד הרגו ביריות נהג ערבי ישראלי, לאחר שלטנעתם ירו בגלגלים, ואיכשהו זה פגע בו.
לפני שנתיים חייל בנצח יהודה רואה את איאד חאמד, פלסטיני בן 37 ולוקה בשכלו, רץ לכיוון כפרו, ויורה לו בגב. אחר-כך הוא יסביר שירה כי חשב ש"אולי הוא עשה משהו". שבועיים לאחר המקרה אומר שלא ממש זוכר את המקרה, "חצי קלאץ'". בתקשורת דווחו שקרים שהגיעו מדובר צה"ל כאילו החייל ירה במחבל. באופן מדהים הפרקליטות הצבאית סגרה לאחרונה את התיק נגד החייל. שורה ארוכה של מעשי רצח מהסוג הזה שביצעו חמושי הגדוד הדתי נסגרו באופן דומה. זהו המודוס אופרנדי של צה"ל בכל החקירות הללו. הן רק כסות של הליך הוגן כדי להימנע מהתערבות חיצונית.
**
כל זה נכון נכון שבעתיים כאשר מדובר ביחידה כמו כפיר, אליה משתייך הגדוד הדתי. קצין מהחטיבה נעמד על גשר בכביש 443 ורוצח ילד שחזר מהבריכה. אופס, חשב שאולי הוא יכול להיות מחבל. אותו דבר. אותה הפתעה.
ב-2005 צה"ל הקים את חטיבת כפיר אשר תפקידה העיקרי היה אכיפת הכיבוש ודיכוי אוכלוסיה אזרחית, תפקידה הצבאי של חטיבה זו הוא משני לחלוטין. חמש שנים לאחר מכן עקב הקריסה המנטלית של חייליה החלו בצה"ל להפנות את גדודיה לפעילות גם מחוץ לגדה המערבית. לאחר סדרה של מעשי הרג של חפים מפשע והתעללויות, כמו למשל פרשת סגן יעקב בן גיגי שהוא וחייליו חטפו נהג מונית פלסטיני וירו באחר בדהריה; הכאת רוכל פלסטיני שכפתו והשליכו אותו בצד הכביש; שלושה אחרים התעללו בשני נערים פלסטינים והצמידו מפזר חום לפניו של אחד מהם.
אך זה בבירור לא הספיק. הצורך התמידי של אלו לאכוף חוקים גזעניים, והנטל הנפשי של דיכוי מיליוני בני-אדם גם על אלו המבצעים אותו, הפך אותם למועדים לביצוע מעשי התעללות ורצח.
ב-2009 סרבן מהחטיבה כתב כך :"הדעה הרווחת אצל הלוחמים כלפי הערבים היא שהם חיות פרא שיש להשמידן ולא בני אדם". הוא סירב להמשיך לשרת בחטיבה לאחר שחבריו התעללו קשות בעצורים פלסטינים בכפר חארס. הוא נשפט ל-30 יום מחבוש.
אלו מן הסתם רק צייתו לפקודותיהם של המח"ט שלהם איתי ווירוב, שקודם לאחרונה, שבמשפט של אחד מקציניו שהתעלל בפלסטיני אמר "הפעלת אלימות ואגרסיביות שתמנע הסלמת מצב וצורך להשתמש באלימות יותר גדולה, היא לא רק מותרת, היא לעתים חובה. מכה, דחיפה, גם כשהאנשים אינם מעורבים בסיטואציה מבצעית במידה שיכולה לקדם את ביצוע המשימה היא בהחלט דבר אפשרי".
במסגרת מבצע שובו אחים קצין בחטיבה התוודה והוקלט אומר שהם נכנסים רגלית לכפרים פלסטינים בצורה גלויה בכדי למשוך נערים פלסטינים ליידות עליהם אבנים בזמן שמיקמו קודם לכן צלפים על הגגות כדי "להוריד" אותם. בשנה שעברה הופץ תעוד של צלף מהחטיבה יורה בפלסטיני חף מפשע.
אותם חיילים ביצעו את פשעיהם לא רק בתפקיד. ב-16.4.09 עת עמדו בסמוך לכביש, שלושה פועלים פלסטינים, וכן אנשים נוספים אשר המתינו למעסיקם אשר יקח אותם לעבודתם בשדות, עבר שם חייל חטיבת כפיר בחופשה, מיכאל גרשקובץ, עצר ויצא מרכבו. הוא הוציא את נשקו האישי מתא המטען והיכה אחד מהם באמצעותו בפניו, דחף אותו לכיוון הרכב, היכה אותו בעורפו ושב והיכה אותו בפניו באמצעות הנשק, הכניס אותו לרכב ושם שב והיכה אותו בנשקו. אז משך אותו מחוץ לרכב והיכה אותו בבטנו ובראשו באמצעות הנשק ובעט בו בחוזקה, והיכה אותו שוב בפניו. כתוצאה מהמכות נשברו 4 משיניו. אחר-כך עבר החייל בחופשה להכות את ג`האלין בפניו באמצעות הנשק ואת ג`האליל היכה בפניו באגרופו ואז בעט בו לאחר שברח. או אז נזכר המלווה של החייל לקרוא לו והם ברחו ביחד.
לצערו הרב של החייל בחופשה מסע האלימות שלו תועד במצלמות האבטחה של ישוב פצאל ולכן הורשע.
לא רק מסכת התעלליות בחטיבה כי אם גם פרשות רצח של ממש.
ב-2.7.2013 חיילי חטיבת כפיר הרגו הלילה את מועתז א-שראונה, 19, בכפר דורא. מען מוסרים כי א-שראונה נדרס ע"י החיילים בכוונה, ואלו גם מנעו ממנו טיפול רפואי. דובר צה"ל מסר כי הוא זרק אבנים על הג'יפ ולכן קצין (שכנראה חש סכנת חיים בתוך הג'יפ הממוגן) יצא ממנו וירה בו. לטענת הקצין הוא ירה לעבר רגלו של א-שראונה, אך משום מה פגע בגבו. לאחרונה זוכה הקצין.
-9 בדצבר 2011 חייל חטיבת כפיר פתח את דלת הג'יפ האחורית של הג'יפ הצבאי בו נסע בנבי-סאלח, יישר את הרובה שלו, הניח בתוכו קניסטר גז מדמיי בקוטר 40 מ"מ בעל טווח של מעל ל-100 מטר, וירה אותו בראשו של מוסטפא תמימי שעמד 5 מטרים ממנו. למרות ששיקר בחקירה מצ"ח סגרה את התיק בטענה כי ביצע טעות.
ב-24.1.2013 סא"ל שחר ספדה ונהגו יורים בראשה של לובנא חנש, בת 21, באל-ערוב כשהיא יוצאת מהמכללה המקומית והצעד היחיד שננקט נגד ספדה הוא קידומו לפקד על גדוד בחטיבת כפיר. ספדה ננזף כי לא חידד את פקודות הפתיחה באש.
ב-21 במרץ 2010 הרג חייל בחטיבה את מוחמד וסלאח קוואריק, בני 19, ליד הכפר עוורתא בירי 29 כדורים. דובר צה"ל טען כי השניים הסתערו בקלשונים על חיילי חטיבת כפיר שעמדו במחסום, ואלו הרגו אותם בכדי להגן על עצמם. הסיפור התגלה כשקרי, שכן האירוע לא היה במחסום אלא בסמוך לכפר, וכלל לא היה בידם קלשון.החיילים האחרים בזירה טענו כי לא ראו את 29 הכדורים נורים והתיק נסגר.
יום לפני כן, חיילי החטיבה הרגו שני נערים נוספים באותו אזור, מוחמד קאדוס בן 16 ואוסייד קאדוס, בן 20. אחד בירי בראשו ואחד בבטנו. דובר צה"ל טען כי הם נורו מכדורי גומי, אך צילומי הרנטגן חשפו שגם כאן מדובר בשקר, והתחמושת היתה חיה. בעקבות האירועים הללו, פיקוד מרכז שילם מס שפתיים ואמר שהם "יכלו להמנע". 5 שנים אחר-כך התיק נסגר.
זוהי רשימה חלקית ביותר של פעילותם.
**
הקצינים בשחות הפנימיות שפורסמו רמו להעיף את הגדוד הדתי כמו שעשו עם כל החטיבה קודם מהגזרה של העובדה כי "זה יתפוצץ להם בפנים". מה שהם לא מבינים הוא שאין להם מה לדאוג, זה לא יתפוצץ אף פעם כל עוד מי שאחראי על ההוצאות להורג ממשיכים לחקור את עצמם. זה לא באג, זה פיצ'ר. ככה זה תוכנן."

יובל אברהם:

״ זוכרים את החאג' סולימן? שגרר משטרתי דרס, ושוטרים הפקירו למות, בדרום הר-חברון? הבוקר אשתו בת ה65, מרים, נסעה לניתוח בירושלים. במחסום, חיילים סירבו לאפשר לחיסן, בתה בת ה26, להיכנס איתה כמלווה. יש לה אישור מוסדר אבל הקצין במעבר הודיע לה שהשב"כ ביטל אותו.
כך עשו לבת אחרי שהרגו את אביה.
וזו פרקטיקה מוכרת של השב"כ. בשנה החולפת, למשל, שללו את היתרי הכניסה של בני המשפחה של אסמעיל טובאסי, בחור בן 27 שלפי עדויות מתנחלים מבית חגי רצחו ולאחר-מכן דקרו את פניו בסכין. זה קרה במאי.
אחיו סיפר לי בטלפון החודש, כי המשטרה לא גבתה עדות מאף אדם שנכח במקום. התיק בטח יסגר. "אם היה אפשר להכניס את מי שרצח אותו לכלא, אפילו ליום אחד, הייתי מרגיש קצת נחת. המשטרה והמודיעין הישראלי עשו רק דבר אחד: עצרו את היתרי העבודה של כל המשפחה, אחיו של אסמעיל, והבנים – אחרי הרצח. כולנו מובטלים. כלכלית זה הרס אותנו. לאף אחד אין היתר עבודה. ואני, מה שלא נותן לי מנוח אלו סימני דקירות הסכין שהתגלו בפנים שלו".
השב"כ גם שלל היתרים מבני משפחתו של מוחמד עלאמי, ילד בן 12, שחייל הרג בבית אומר כאשר נסע ברכב עם אביו. במקרה זה, באופן חריג, עקב התערבות של פעילים ישראליים השיב השב"כ למשפחה את ההיתרים. במקרה של נדאל ספדי, שנורה למוות במאי, במהלך מתקפת רעולי פנים מיצהר על הכפר שלו, עוריף - איש לא התערב. לאביו ולאחיו עדיין אין אישורי כניסה, כי השב"כ לקח אותם.
יש המון דוגמאות. זו פרקטיקה כמעט אוטומטית של השב"כ. משפחות שמרוסקת נפשית כי איבדו את היקר להן מכל, מתרסקות פעם נוספת - כי היתרי העבודה בארץ, או הכניסה לצרכים רפואיים - מתבטלים.
כעת מרים האבלה, אישה מבוגרת, לפני ניתוח בעין לבדה בירושלים. כמה פעילים ישראלים בדרך להיות איתה בבית החולים. בנה, מועטסם, ניסה להכנס גם וגילה שהשבכ ביטל לו את האישור. כנראה עשו את זה לכל בני משפחת הד'אלין.״

מטליקה, מאיפה הציטוט בבקשה?

יובל אברהם הוא פעיל שנמצא הרבה זמן בשטחים הכבושים, ממש חי שם בכפרים ומדווח משם. כותב לפעמים בשיחה מקומית. אני עוקב אחרי הפייסבוק שלו, ממליץ.
Yuval Avraham

תודה, עוקב

עורך דין MICHAEL SFARD:

מתברר שבמשרד המשפטים קוראים למאבק שלנו להכרה בבעלות הבדואית על אדמות אל-עראקיב "תיק אסטרטגי לאומי". זה נכון אם מקבלים שהאסטרטגיה הלאומית היא לנשל את כל המיעוטים הילידים בארץ מרכושם המועט שנותר אחרי 1948. זה נכון אם מקבלים שעליונות יהודית היא העקרון המנחה של הקיום שלנו כאן. זה נכון אם הגישה היא שהכרה בזכויות של הקהילה הכי מוחלשת והכי מנושלת בישראל - היא בגדר אסון לאומי.
עורכת הדין Carmel Pomerantz ואני מייצגים את משפחות אבו-מדיע'ם ואבו פריח התובעות בעלות על אדמות עראקיב בתיק המתנהל בבאר-שבע ברציפות משנת 2010. נמשיך בכך כמה שצריך. לא מפחדים מדרך ארוכה. כי התיק הזה מלמד ועוד ילמד המון על אופי החברה שבה אנחנו חיים. וכמה מזל היה לנו שהקהילה הנרדפת הזו בחרה בנו לייצג אותה. שהשייח סייאח אבו-מדיע'ם וד"ר Awad Abu Freih, מובילים באמונה וכוח נדירים את המהלך המשפטי המשמעותי הזה. וכמה מזל יש לנו שמומחים כמו ההיסטוריון פרופ' Gadi Algazi שחיטט בארכיונים וחשף את קנוניית הגירוש של הבדואים מאדמותיהם בנובמבר 1951 ושסיפור החשיפה שלו מפורט בכתבה הזו של נ טעאל בנדל בהארץ (קישור בהערה הראשונה); כמו הגיאוגרף פרופ' Oren Yiftachel, המשפטן פרופ' Sandy Kedar, המומחית להיסטוריה של מדיניות המקרקעין ד"ר אלה טרכטנברג, המפענח ד"ר דן שרני ועוד ועוד אנשים התגייסו לסייע לתיק הזה. נבחרת חלומות.
ייקח כמה שייקח, העוול ההיטורי יתוקן.


"תיק אסטרטגי לאומי": מחקר היסטורי עשוי לפתוח מחדש את תביעות הבדואים בנגב"

ענישה קולקטיבית בחברון: הצבא סגר 45 חנויות ללא הגבלת זמן
מאז יום שלישי שעבר הצבא מונע מבעלי עסקים במרכז המסחרי בעיר לפתוח את חנויותיהם, אף שלא היו מעורבים בעימותים שהתפתחו במקום בין מתנחלים מישיבת שבי חברון ותושבים פלסטינים

(אבל לא בגלל זה הם שונאים אותנו, הם פשוט אנטישמיים)

ללא מילים

Meir Baruchin:

בוקר טוב, לא רק בג׳בל מוכאבר הורסים יהודים בתים של פלסטינים. זה קורה בכל השכונות הפלסטיניות. בירושלים ומחוץ לירושלים. תכירו את משפחתו של אחמד אל-ח'אלס. תושבי שכונת אבו אל-תאייה שבסילוואן. גם הם מבקשים במשך שנים מעיריית ירושלים היתר בנייה על אדמתם. עיריית ירושלים דוחה את בקשותיהם. כך היא עושה ב-98% מן הבקשות של הפלסטינים להיתרי בנייה. עם השנים גדלה המשפחה. נעשה צפוף. בלית ברירה בנו ללא היתר. עיריית ירושלים פנתה לבית המשפט בבקשת צו הריסה. בית המשפט הזדרז לתת. הלילה הרס אל-ח'אלס את הבית במו ידיו כדי להימנע מתשלום קנס בסך 200,000 ש"ח. הוא לא רצה שיצלמו את ילדיו. הוא לא רצה שיראו, לכן שלח אותם לישון אצל בני משפחה אחרים, בזמן שהרס את ביתו בלילה. שום סיקור בתקשורת הפח הישראלית. את רוב היהודים זה לא מעניין. זו שגרה של פלסטינים. זה נעשה בשם כל אזרחי ישראל.
#נכבה

קצת על היחס של התושבים בעזה ובשטחים הכבושים לחמאס (וגם לראשות הפלסטינית):

"דור שלם של צעירים מוכשרים בעזה עסוק בשאלה איך לברוח"צעירים עזתים מנהלים דיונים סוערים בטוויטר, שכוללים ביקורת חריפה על חמאס, תחת ההאשטאג "חטפו את עזה". הם מספרים בין השאר על בריחה המונית של צעירים משכילים, שחלקם מתים בדרך בים. "בחמאס מתדהרים בהתנגדות לכיבוש, אבל יושבים בארמונות עם אזרחות מקטאר, ואנחנו משלמים את המחיר"

מאת: יובל אברהם 6.2.2022, שיחה מקומית

בשבוע האחרון מדי ערב מתכנסים מאות צעירים מעזה בטוויטר ומבקרים את חמאס בחריפות. הדיונים הסוערים מתקיימים תחת ההאשטאג "חטפו את עזה", ונמשכים עד השעות הקטנות של הלילה.
אלו שיחות מרתקות, בשידור חי, שאינן מוקלטות, שבהן משתתפים בני ובנות הדור הצעיר בעזה, שחי מאז יוני 2007 תחת סגר ישראלי חונק וממשלת חמאס.
השיח הפתוח מתנהל בממשק מבוסס אודיו לדיונים פומביים, "טוויטר ספייס", שטוויטר השיקה במאי 2021. הכללים פשוטים. בכל פעם אדם אחד מדבר, ומאות הנוכחים בחדר הווירטואלי מקשיבים. כל משתמש בטוויטר יכול להיכנס לדיון, להאזין, ולהרים יד, כלומר לבקש ממארחי השיחה לדבר.
כך, למשל, אמר ח', בשנות ה-20 לחייו, ל-284 המשתתפים ביום שלישי האחרון, מחדרו שבעזה: "אני הבנתי שאיימו על כמה מהצעירים והצעירות כאן. זה לא מפתיע אותי. הסגנון הזה, של איומים ודיכוי בידי חמאס, אנחנו התרגלנו אליו כבר אחרי 15 שנה. הלב שלי איתכם.
"למה אנחנו אומרים שחטפו את עזה? כי עזה מוכת אסון. כי אין אדם אחד בשיחה הזאת, שאין לו חבר שהיגר לטורקיה, למכור את האיברים שלו בשביל כסף להורים. כי בחמאס מתדהרים בהתנגדות לכיבוש, אבל יושבים בארמונות, עם אזרחות מקטאר, ואנחנו משלמים את המחיר. כי עברנו ארבע מלחמות נוראיות, ואין לנו מהן אף הישג. לא לאומי, לא אנושי.
"אף אחד מאיתנו, מהצעירים, לא הכניס פתק לחמאס בבחירות. ההורים שלנו אולי בחרו בהם, בבחירות ב-2006, אבל מאז עברו 16 שנה, ולא היו עוד בחירות. הם דיכאו את העם. אני מצטער שאני נסחף ברגשות, אבל הדור שלנו משכיל. יותר מ-90% למדו באוניברסיטה. כולם מובטלים וחולמים לעזוב. נמאס לנו לראות את הילדים שלנו מתים שוב ושוב בים של יוון וטורקיה".
"כולנו עסוקים בשאלה איך אפשר לברוח", אמר אחריו נ', תושב עזה, גם הוא בשנות ה-20 לחייו. "דור שלם של צעירים מוכשרים. יש כאן עשר אוניברסיטאות, אבל אנשים עם ידע ואנרגיה לשנות את עזה מתייאשים ונעלמים מכאן. למה? כי אין כלכלה מתפקדת תחת סגר, כי אין כסף לחיות, כי חמאס מעלים מסים לתושבים ושומרים את הכסף לעצמם".
הגירה של תושבים מעזה היה נושא מרכזי שעלה פעמים רבות בדיוני הטוויטר, ונדמה כי הוא מעסיק מרבית מהצעירים. "היעד של אלו שבורחים מעזה, בדרך כלל זו טורקיה", אמרה א', פעילה בתנועת סטודנטים. טורקיה נבחרת כיעד כי היא המדינה היחידה בעולם שמעניקה לתושבי עזה ויזה בקלות.
מאז 2007, ישראל מטילה על הרצועה סגר הדוק, ובין היתר, כמו בגדה, מונעת מתושבים שדה תעופה ונמל ימי. לכן, כדי להגיע לטורקיה, תושבי עזה צריכים לחצות למדינה אחרת: מצרים. בלי עמידה בקריטריונים המצרים, ולעתים גם עם, המסע כולל תשלום שוחד במעבר רפיח, שאינו תמיד פתוח, נסיעה ארוכה ומסוכנת לקהיר, ומשם טיסה לאיסטנבול. זה עולה כ-4,000 שקל, בין חמישה לשישה חודשי עבודה בשכר ממוצע בעזה.
במהלך הדיונים בטוויטר, סיפרו בדמעות תושבים על חברים שלהם, שברחו לטורקיה וכשביקשו להתגנב לאירופה בדרך הים, טבעו בדרך, או נכלאו על ידי ממשלות טורקיה או יוון. מסעות אימה אלו מנוהלים על ידי מבריחי אדם בספינות רעועות.

בארץ לא נהוג לחשוב על פלסטינים כחלק מתופעת הפליטות המודרנית, אך לפי האו"ם, ב-2019 פלסטינים היו קבוצת הפליטים השלישית בגודלה, אחרי סורים ואפגנים, שחצתה את הים התיכון בנתיבי ההברחות בין טורקיה ליוון.
"100 אלף צעירים עזבו את עזה בשנים האחרונות", טען ב', אחד מהמשתתפים בספייס בטוויטר. אחרים נקבו במספרים דומים. אין מידע מדויק לגבי ממדי התופעה, אך לפי נתונים שפורסמו בישראל, ב-2018 לבדה עזבו את עזה מספר בלתי נתפס של כ-35 אלף תושבים ולא חזרו אליה.
לפי חוקרים ואקדמאים בעזה, ב-2019 עמד מספר העוזבים על כ-80 אלף בני אדם, לכל הפחות. רוב הנוטשים צעירים משכילים, בהם רופאים ומהנדסים, שאינם מסוגלים לחיות יותר בעזה הענייה והנצורה. "זו נכבה חדשה", אמרה א', תושבת שג'אעיה, במהלך הדיון בטוויטר.
הדיונים עסקו לא פעם בדומה ובשונה שבין מציאות חייהם של צעירי עזה לחייהם של צעירים החיים בגדה המערבית. "פלסטינים בגדה לא מהגרים לאירופה כי הם יכולים לעבוד בישראל", אמר א', תושב עזה בן כ-25.
בניגוד לעזה, שישראל ניתקה לחלוטין מישראל – רק לאחרונה סיים משרד הביטחון להקיף אותה בחומה בצורה, קרקעית ותת-קרקעית, בעלות של מיליארדים – הגבול שבין ישראל לגדה נותר יחסית פתוח. בגדה, צעירים יכולים להיכנס לישראל לעבוד כפועלים: בין אם על ידי אישור שמנפיק המינהל האזרחי או דרך פרצות בגדר, שישראל משאירה פתוחות בכוונה.
ו', פעילה פמיניסטית המתגוררת ברמאללה, אמרה לקהל מעזה: "זה קצת מורכב לבקש מכם, שכלואים תחת סגר כבר 15 שנה, להרים את הראש ולהסתכל מחוץ לחומות, לגדה. אבל אני רוצה להגיד לכם: המצב בגדה לא עדיף. כי פה, מה שמפחית את האבטלה, זו עבודה בהתנחלויות. ואני לא חושבת שהייתם רוצים דבר כזה כפתרון.
"אצלנו חצי מהצעירים עובדים בישראל. אנשים מתחתנים מוקדם, רק כדי לענות לקריטריונים של השב"כ ולקבל היתר עבודה. אז נכון, חמאס חטפו את עזה. אבל גם הגדה חטופה. כל פלסטין חטופה. צריך לדאוג שהשיח פה לא ייתן לגיטימציה לכיבוש".
תושב עזה ענה לה: "הסבל שלנו מורכב. הוא מתחיל מהכיבוש. זה הבסיס. זה ברור לכל המשתתפים פה. אבל אני לא חושב שהכיבוש זו הסיבה לפער שקיים היום בין הנהגת חמאס, שיש להם מיליונים, לבין מרבית הציבור בעזה, שנמצא מתחת לקו העוני. לא הכיבוש עודד צעירים לצאת להפגין בגדר, ואז הפקיר אותם בלי שיקום רפואי, אחרי שהם איבדו את הרגליים. אז כן, אנחנו גם דורשים מההנהגה פה דין וחשבון".
פלסטינים רבים יצאו נגד הקמפיין בטוויטר. הם הגנו על חמאס מסיבות שונות, כאשר העיקרית שבהן הייתה הפעילות הצבאית של חמאס נגד ישראל. כך, למשל, צייץ פלסטיני שגר בירדן, ממתנגדי הקמפיין: "חטפו את עזה, והפכו אותה לכוח התנגדות, לצבא של 8,000 חיילים שמאתגר את אחת המעצמות החזקות בעולם. חטפו את עזה והובילו לשחרור של אלפי אסירים פלסטינים. חטפו את עזה, וכעת היא יכולה להפגיז את תל אביב, ואין בה תיאום ביטחוני". רבים כתבו דברים ברוח דומה.
בתגובה, היו כאלו שטענו כי מי שמתנגדים לקמפיין, פשוט אינם מכירים את חמאס. "רוב המתנגדים לקמפיין הם מהגדה", כתבה בטוויטר ד', תושבת עזה, "הם מהצד השני של המולדת, והם רואים את עזה בצורה שטחית ורומנטית. כמקום של התנגדות וטילים בלבד".
סקרים הראו כי בגדה ובירושלים הפופולריות הציבורית של חמאס גברה מאוד בשנים האחרונות, ובמיוחד אחרי המלחמה במאי. 53% מהציבור הפלסטיני אמר כי היה רוצה שחמאס ינהיג את העם הפלסטיני, בהשוואה ל-14% תמיכה בלבד בפתח, שבהנהגת מחמוד עבאס. יותר נסקרים סברו כי התנגדות חמושה תוביל לסיום הכיבוש על פני משא ומתן עם ישראל.
התייחס לכך בכיר בפתח ומקורב של הנשיא הפלסטיני אבו מאזן, שאמר ל"שיחה מקומית": "אנחנו מאבדים תמיכה כי הציבור לא מאמין בדרך שלנו יותר. הבטחנו לציבור שמשא ומתן יוביל לסיום הכיבוש, אבל זה לא קרה. ישראל סירבה. אז הם שואלים אותנו: למה אתם עדיין משתפים פעולה עם השב"כ?".

"בגדה תומכים בחמאס כתגובת נגד לרשות, לא מתוך תמיכה אידיאולוגית בתנועה", אמר ע', עיתונאי תושב רמאללה. "רוב הצעירים מרימים דגלים ירוקים, אבל לא כי הם בהכרח מזדהים עם עקרונות אסלאמיסטיים, אלא כי זו האלטרנטיבה לרשות הפלסטינית, שמושלת בגדה ומשרתת את הכיבוש. הם רואים איך אבו מאזן נפגש עם בני גנץ ומשמר את המצב הקיים, איך בכירי הרשות לא עושים דבר כשמקימים מאחזים חדשים; הצבא הורג פלסטינים והכיבוש מתקבע".
אך ייתכן כי עבור תושבי עזה, הפרספקטיבה כלפי חמאס שונה, ואולי מורכבת יותר. "עבורנו זו לא רק תנועת התנגדות, אלא גם הממשלה: שוטרים שפוגשים ברחוב, מנהלי בית ספר, מחוקקים, ושופטים בבתי משפט", אמרה נ' בשיחה. שיקף זאת צייצן נוסף מעזה, שכתב בציניות: "יקירי תושב הגדה, זה שמתנגד לקמפיין והולך אחרי חמאס כעיוור: בוא לעזה ותראה מה זו התנגדות, וכבוד לאומי, ועבודה של 12 שעות ביום עבור 15 שקל".
בשיחת טלפון עם עיתונאית מעזה השבוע, היא אמרה שלדעתה, אם היו מתקיימות בחירות לפרלמנט הפלסטיני – בעזה מרבית הצעירים היו מצביעים נגד חמאס, ובגדה להפך. "בעזה רבים רצו להצביע נגד חמאס. הם צמאים לשינוי וכעסו מאוד כשאבו מאזן ביטל את הבחירות. אבל צעירים מבדילים בין הזרוע הצבאית של חמאס, שלה יש אהדה רבה, לבין הממשלה עצמה, שרוב האנשים נגדה".
באפריל אשתקד ביטל אבו מאזן את הבחירות לפרלמנט הפלסטיני, שהיו מתוכננות להתקיים ביוני. הוא טען כי עשה זאת משום שישראל סירבה לאפשר לתושבי מזרח ירושלים להצביע. רבים שיערו כי הסיבה האמיתית היא החשש כי רשימתו תפסיד לחמאס, כפי שקרה בבחירות הקודמות, שנערכו ב-2006.
בדיוני הטוויטר הביעה אחת המשתתפות צער על כך שלא נותר כיום אף "מנהיג ראוי" לעם הפלסטיני. לטענתה, המנהיגים כולם מושחתים, ואלו שלא מושחתים, נהרגו או נכלאו על ידי ישראל. "העם מפורק. הכיבוש והסגר פיצלו אותנו מבחינה גיאוגרפית. אין הנהגה אמיתית. מי שבעזה חי את הסבל של עזה, ומי שבגדה חי את הסבל תחת השליטים של הגדה. כל אחד חושב מאה פעמים לפני שהוא מדבר, מפחד שאם השליט שלו לא יאהב את מה שאמר הוא יחטוף מכות, או שתיעלם לו המשכורת".
בהקשר זה, סקר שנערך באוקטובר 2021 קבע כי אם ייערכו בחירות לנשיאות, והבחירה תהיה בין אבו מאזן, נשיא הרשות הפלסטינית כיום; איסמעיל הנייה, מראשי חמאס כיום; או מרואן ברגותי, המנהיג הפלסטיני ואיש פתח תומך פתרון שתי המדינות, שיושב בכלא הישראלי לאחר שהואשם בפעילות טרור באינתיפאדה השנייה – ברגותי יזכה ברוב של 51% מהקולות, לעומת אבו מאזן והנייה, שיזכו ב-16% ו-30% בהתאמה.
בניגוד למחשבה הנפוצה בישראל, הטלת הסגר הישראלי על עזה ב-2007 לא היתה תגובה ביטחונית הכרחית לשלטון חמאס, אלא החרפה של מדיניות שמטרתה העיקרית להפריד בין עזה לגדה וירושלים מסיבות פוליטיות. להבנתי, הניתוק הכפוי של עזה נובע מהיגיון דמוגרפי, למנוע משני מיליון פלסטינים אפשרות להשתקע בגדה או בירושלים; ומהיגיון פוליטי, למנוע איחוד של המרחב הפלסטיני, דבר שייקל על הקמת מדינה פלסטינית.
היעדר אינטרס ביטחוני, ואף להפך, במדיניות הסגר הקולקטיבי על עזה ניכר בדבריו של שלמה צבאן, מנהל מעבר ארז, שאמר בשנה שעברה נחרצות: "צריך לפתוח את עזה מיד. אם זה יקרה, לא יהיו פיגועים, וחמאס ייחלש".
הנתק הכפוי של עזה משאר הארץ הרסני, מהסיבה הפשוטה שעזה היא חלק בלתי נפרד מהמרחב, הן הפלסטיני והן הישראלי. לשליש מתושבי עזה יש קרובי משפחה בגדה, בירושלים או בערים פלסטיניות בישראל.
מרבית הצעירים בספייס סיפרו כי לא עזבו את הרצועה מעולם. מגבלות דרקוניות מוטלות גם על תנועת סחורות. הכלכלה בעזה, שנשענה עד להטלת הסגר על מסחר עם הגדה וישראל, ובמיוחד בעבודה בישראל, קרסה כתוצאה ממדיניות הבידול. עקב כך, רק לאחד משלושה צעירים יש כיום עבודה, ברוב המקרים עבודת דוחק.
"למדתי רפואה, והיום אני עובד כסוחר", סיפר בטוויטר פ' לקהל השומעים, "למדתי באוניברסיטת אל-אזהר, בחוג לרפואה, וסיימנו 420 איש, אבל מתוכם, רק 70 קיבלו תעודת סיום. כל השאר לא יכולים לשלם את החובות לאוניברסיטה", סיפר נ' אחריו. מישהו עם שם המשתמש "אבו סעיד", הוסיף: "העוני משפיע על הכל. אפילו על אהבה. צעירים שאין להם כסף, לא יכולים לאהוב, כי אי אפשר להתחתן או להקים בית. זו תופעה רחבה בעזה".
בהקשר הזה, טוענים הדוברים בשיחות הטוויטר כי חמאס מחריפה את המשבר הכלכלי בכך שבכיריה נוהגים בשחיתות, שומרים לעצמם את כספי התמיכה שנועדו לעניים ("סוחרים בסבל של תושבי עזה"), ומטילים מסים גבוהים על מוצרי יסוד ("לא הכיבוש גובה מס של 30 מיליון דולר בכל חודש על טבק").
מבקרי הקמפיין טענו כי הוא מתקיים בעידוד השב"כ או הרשות הפלסטינית. יוזמיו הם חמישה פלסטינים מעזה שהיגרו לאירופה בשנים האחרונות. עם זאת, מרבית המשתתפים בדיונים, בין 300 ל-600 איש מדי ערב, גרים בעזה ומדברים ממנה.
לדברי המארגנים, חמאס לא עצר אף אחד עקב היוזמה, אך כמה משתתפים סיפרו כי איימו עליהם והזהירו אותם לא להשתתף בדיונים. "בכל ערב מישהו אחר יפתח את הספייס. זו יוזמה קולקטיבית, הם לא יצליחו לעצור אותה", הציע אחד הדוברים.
ב-2019, קמפיין נגד העלאת מסים בעזה בשם "אנחנו רוצים לחיות", הוביל להפגנות בכמה ערים ומחנות פליטים נגד המדיניות הכלכלית של חמאס. המפגינים דוכאו ונכלאו על ידי מנגנוני הביטחון. מ', פעיל בתנועת סטודנטים באוניברסיטת אל-אזהר, התייחס לכך: "גם אם קמפיינים כמו "רוצים לחיות" ו"חטפו את עזה", לא מובילים לשינוי בשטח, הם לכל הפחות שומרים על הרוח המהפכנית שלנו מלהתנוון לחלוטין, כפי שרוצים הדיקטטורים הירוקים". ירוק הוא הצבע המזוהה עם חמאס.
אחרים קיוו כי המחאה הווירטואלית תהפוך עם הזמן למחאה ברחובות. "אין לנו כוח להיאבק לשינוי", אמרה ר', תושבת שכונת שג'אעיה, "כי בשכונה שלי, מתוך כל עשרה אנשים, לשמונה אין שקל אחד בכיס. אז הם לא מוחים נגד השחיתות והאלימות של חמאס ולא מתנגדים לאלימות של הכיבוש, כי הם בקושי אוכלים. שתי צורות הדיכוי האלה מחלישות אותנו והופכות אותנו לפסיביים".

היום, עוד 3 נרצחים בשכם.

אדום מטלי כתב: ↑08 פברואר 2022, 15:06 היום, עוד 3 נרצחים בשכם.

בשיח שלנו באשכול השני אומנם הייתי רחוק מהלסכים איתך אבל כיבדתי את העמדה שלך.
כאן אני מתחיל להטיל ספק בתפיסת המציאות שלך. אלה לא נרצחים, אלה מחבלים שדמם בראשם וטוב שהם כרגע מתאחדים עם חבריהם בגיהינום.
אגב, יפה שכותב הפוסט התאמץ למצוא תמונות 'נורמטיביות' של המחבלים ולא פירסם את תמונותיהם כשהם חמושים.
משהו בשמאל הפך לחולה במרוצת השנים.

הנרצחים הם חברים בארגונים פלסטינים, המקבילים לצה"ל של ישראל ( הרי אין להם אפשרות להקים צבא מאורגן, נכון?). "מחבלים" הוא שם ישראלי ילדותי, אבל ככל שיש דבר כזה, חיילי צה"ל הם המחבלים של ישראל.
האם סביר בעיני מישהו כאן , שלוחמים פלסטינים יגיעו ללב תל אביב וירססו מכונית עם שלושה צעירים, יהרגו אותם בגלל שהם "מחבלים ישראלים"?
ומנין למישהו שיש להם דם על הידיים? כי מג"ב אמרו?
וגם אם כן, יובאו אחר כבוד בפני שופט, וישפטו. אחרת זו הוצאה להורג, רצח לכל דבר ועניין.

אגב, אין לי שום שיח איתך. אתה אולי מכבד את דעתי, אני מתעב את דעתך ואת הבסיס המוסרי עליו אתה נשען.
עניתי כאן יותר בשביל שאנשים שקוראים את זה ולא מספיק מאורגנים במסגור המציאות, לא יתפתו לתיאור שלך. אבל אשמח לא לדבר איתך, אין בזה שום תוחלת.

אדום מטלי כתב: ↑09 פברואר 2022, 00:35 הנרצחים הם חברים בארגונים פלסטינים, המקבילים לצה"ל של ישראל ( הרי אין להם אפשרות להקים צבא מאורגן, נכון?). "מחבלים" הוא שם ישראלי ילדותי, אבל ככל שיש דבר כזה, חיילי צה"ל הם המחבלים של ישראל.
האם סביר בעיני מישהו כאן , שלוחמים פלסטינים יגיעו ללב תל אביב וירססו מכונית עם שלושה צעירים, יהרגו אותם בגלל שהם "מחבלים ישראלים"?
ומנין למישהו שיש להם דם על הידיים? כי מג"ב אמרו?
וגם אם כן, יובאו אחר כבוד בפני שופט, וישפטו. אחרת זו הוצאה להורג, רצח לכל דבר ועניין.

אגב, אין לי שום שיח איתך. אתה אולי מכבד את דעתי, אני מתעב את דעתך ואת הבסיס המוסרי עליו אתה נשען.
עניתי כאן יותר בשביל שאנשים שקוראים את זה ולא מספיק מאורגנים במסגור המציאות, לא יתפתו לתיאור שלך. אבל אשמח לא לדבר איתך, אין בזה שום תוחלת.

אוקיי, זכותך. שוב אגיד שאני שמח שאתה ודומיך מהווים מיעוט הזוי ומנותק מהמציאות. מאחל לך להמשיך להשאר בעמדה חסרת השפעה.

benaim כתב: ↑09 פברואר 2022, 08:50

אדום מטלי כתב: ↑09 פברואר 2022, 00:35 הנרצחים הם חברים בארגונים פלסטינים, המקבילים לצה"ל של ישראל ( הרי אין להם אפשרות להקים צבא מאורגן, נכון?). "מחבלים" הוא שם ישראלי ילדותי, אבל ככל שיש דבר כזה, חיילי צה"ל הם המחבלים של ישראל.
האם סביר בעיני מישהו כאן , שלוחמים פלסטינים יגיעו ללב תל אביב וירססו מכונית עם שלושה צעירים, יהרגו אותם בגלל שהם "מחבלים ישראלים"?
ומנין למישהו שיש להם דם על הידיים? כי מג"ב אמרו?
וגם אם כן, יובאו אחר כבוד בפני שופט, וישפטו. אחרת זו הוצאה להורג, רצח לכל דבר ועניין.

אגב, אין לי שום שיח איתך. אתה אולי מכבד את דעתי, אני מתעב את דעתך ואת הבסיס המוסרי עליו אתה נשען.
עניתי כאן יותר בשביל שאנשים שקוראים את זה ולא מספיק מאורגנים במסגור המציאות, לא יתפתו לתיאור שלך. אבל אשמח לא לדבר איתך, אין בזה שום תוחלת.

אוקיי, זכותך. שוב אגיד שאני שמח שאתה ודומיך מהווים מיעוט הזוי ומנותק מהמציאות. מאחל לך להמשיך להשאר בעמדה חסרת השפעה.

כאן אני די מסכים איתך, שאני ודומי במיעוט זעיר. יותר מחצי מהיהודים בישראל הם ניאו-נאצים כמוך, ואתם מתרבים יותר מהר. השאר הרבה יותר הומנים, אבל לטעמי לא מבינים נכון את המציאות, והם אדישים לה מדי.
לכן אין לי ממש תקווה ששינוי יקרה מתוך ישראל.
הדרך היחידה לכך היא שהעולם יעשה את מה שעשה מול דרום אפריקה, ויאלץ את ישראל לפרק את המשטר הזה. גם את זה אני לא רואה לצערי קורה בקרוב. בכל מקרה, שאת המאמץ צריך לכוון לשם, לא לשכנע ישראלים.

לדעתי אירופה היתה דופקת לנו אמברגו סטייל דרום אפריקה כבר לפני שנים רבות, ארצות הברית היא המחסום.
כל מאמצי ההסברה נגד פשעי המלחמה של הכיבוש צריכים להתמקד בארצות הברית. ואפילו יותר ממוקד: ביהודי ארצות הברית.

אדום מטלי כתב: ↑09 פברואר 2022, 13:43

benaim כתב: ↑09 פברואר 2022, 08:50

אדום מטלי כתב: ↑09 פברואר 2022, 00:35 הנרצחים הם חברים בארגונים פלסטינים, המקבילים לצה"ל של ישראל ( הרי אין להם אפשרות להקים צבא מאורגן, נכון?). "מחבלים" הוא שם ישראלי ילדותי, אבל ככל שיש דבר כזה, חיילי צה"ל הם המחבלים של ישראל.
האם סביר בעיני מישהו כאן , שלוחמים פלסטינים יגיעו ללב תל אביב וירססו מכונית עם שלושה צעירים, יהרגו אותם בגלל שהם "מחבלים ישראלים"?
ומנין למישהו שיש להם דם על הידיים? כי מג"ב אמרו?
וגם אם כן, יובאו אחר כבוד בפני שופט, וישפטו. אחרת זו הוצאה להורג, רצח לכל דבר ועניין.

אגב, אין לי שום שיח איתך. אתה אולי מכבד את דעתי, אני מתעב את דעתך ואת הבסיס המוסרי עליו אתה נשען.
עניתי כאן יותר בשביל שאנשים שקוראים את זה ולא מספיק מאורגנים במסגור המציאות, לא יתפתו לתיאור שלך. אבל אשמח לא לדבר איתך, אין בזה שום תוחלת.

אוקיי, זכותך. שוב אגיד שאני שמח שאתה ודומיך מהווים מיעוט הזוי ומנותק מהמציאות. מאחל לך להמשיך להשאר בעמדה חסרת השפעה.

כאן אני די מסכים איתך, שאני ודומי במיעוט זעיר. יותר מחצי מהיהודים בישראל הם ניאו-נאצים כמוך, ואתם מתרבים יותר מהר. השאר הרבה יותר הומנים, אבל לטעמי לא מבינים נכון את המציאות, והם אדישים לה מדי.
לכן אין לי ממש תקווה ששינוי יקרה מתוך ישראל.
הדרך היחידה לכך היא שהעולם יעשה את מה שעשה מול דרום אפריקה, ויאלץ את ישראל לפרק את המשטר הזה. גם את זה אני לא רואה לצערי קורה בקרוב. בכל מקרה, שאת המאמץ צריך לכוון לשם, לא לשכנע ישראלים.

למה אתה מכנה אותי ניאו נאצי? איפה קראת שאני תומך בהשמדה המונית או בפגיעה בחפים מפשע? אני חושב שאתה זה שלא מבין נכון את המציאות ולא מבין מה הן התוכניות של האויב כלפיך מבעד לחיוכים שאתה בוודאי מקבל כשאתה מפגין על גדר ההפרדה.
אם המשטר כ"כ נורא ואתה לא רואה כאן עתיד, מה המהות שלך כאן? למה אתה חי כאן? אני יודע למה אני כאן, ואתה?

its-sick כתב: ↑09 פברואר 2022, 14:47 לדעתי אירופה היתה דופקת לנו אמברגו סטייל דרום אפריקה כבר לפני שנים רבות, ארצות הברית היא המחסום.
כל מאמצי ההסברה נגד פשעי המלחמה של הכיבוש צריכים להתמקד בארצות הברית. ואפילו יותר ממוקד: ביהודי ארצות הברית.

להקיא עליך.

תגובה נאצית טיפוסית למדי.

its-sick כתב: ↑09 פברואר 2022, 16:03 תגובה נאצית טיפוסית למדי.

תגובה ראויה לתגובה בוגדנית כשלך.

זה מה שכל נאצי עסלי היה אומר

ואתה מבין דבר או שניים בנאציזם, אה?
חתרן.

ברור שאני מבין. אני חי בישראל. מוקף באנשים כמוך.

בעיני חבריך מעבר לגדר אתה חי בפלסטין הכבושה ומקומך לא כאן. למה אתה מפריע להם?

אני לא פה בגללך או בגלל חבריך לפשעי המלחמה. אתם בזויים בעיניי.
אני פה בגלל משפחתי. אין לי שום כוונה להתרחק מבני משפחתי, אני אוהב אותם יותר משאתם מגעילים אותי (זה לא שאתם מגעילים אותי מעט, בכלל לא, אבל האהבה יותר חזקה).

למה משפחתך משתפת פעולה עם כיבוש האדמות הפלסטיניות? איך אתה חי עם העובדה שאתה מתגורר על אדמה שפלסטינים מסכנים נושלו ממנה ע"י הציונים? אוי הצביעות.

מה זה למה? קודם כל לא כולם חושבים כמוני (בכל זאת יש שטיפת מוח ציונית בכל מקום), אבל גם אלו שכן, יש להם משפחה בדיוק כמוני.
למשל אחותי: יש לה בעל, יש לו אחים, לאחים יש נשים, לנשים יש אחיות וכן הלאה. אם אנסה לשכנע אותה לעבור איתי למדינה שאינה מבצעת פשעי מלחמה, בעלה לא ירצה. אם ישכנע את אחיו, נשותיהם לא תרצינה.
כולנו כבולים למשפחותינו, ולכן חלקנו חולקים באחריות לפשעי הכיבוש כנגד רצוננו.
נולדנו במדינה פושעת, וזה ביתנו.

ואם נעזוב, זה יעצור את הכיבוש? יהיו פחות נאצים במדינה? לא, חלקם באוכלוסיה רק יעלה.
מה שצריך זה לדבר. לשכנע את העולם להעניש את ישראל על פשעיה, עד שתחדול מהם.
אין באמת ערך מוסרי לעליה למדינה שאינה כובשת. יש ערך מוסרי רק למלחמה בכיבוש.

תירוצים ברמה של ילד בכתה א'.
נראה שאתה מתנגד לכיבוש עד שזה פוגש את הנוחות שלך ואתה מהווה דוגמה קלאסית לשמאל הקיצוני בעל שני הפרצופים.
אל תשתין לבאר ממנה אתה שותה.

אולי בשבילך לראות את הוריך ואחיך זה רק נוחות. בשבילי זה הכרח נפשי.
אבל זה הגיוני בסך הכל, אתה הרי מונע משנאה. אני לא.

ואני מעדיף לשלם מחיר כלכלי של אמברגו מוצדק על ישראל, מאשר להתרחק ממשפחתי. מה הקשר לנוחות?

אני לא שונא אף אחד, בינתיים מי שמפגין כאן שנאה זה אתה וחברך המטאלי. אתה כ"כ מתנגד לכיבוש וכ"כ פרו פלסטיני, מדוע אתה לוקח חלק בנישול הפלסטינים מאדמתם? לשיטתך, אתה שותף פעיל לפשע מלחמה! האם המצאות המשפחה שלך על האדמה הזאת יותר חשובה מזכות המשפחה הפלסטינית לחיות על האדמה ממנה 'גורשו'?
אתה מביך

its-sick כתב: ↑09 פברואר 2022, 17:02 ואם נעזוב, זה יעצור את הכיבוש? יהיו פחות נאצים במדינה? לא, חלקם באוכלוסיה רק יעלה.
מה שצריך זה לדבר. לשכנע את העולם להעניש את ישראל על פשעיה, עד שתחדול מהם.
אין באמת ערך מוסרי לעליה למדינה שאינה כובשת. יש ערך מוסרי רק למלחמה בכיבוש.

אתה אידיוט שימושי בידי האויב הערבי. בעיני האויב הערבי, הכיבוש לא מסתכם בקווי 67 אלא בקווי 48. תתעורר

אני אכן שותף לפשעי מלחמה, אבל זה שאעזוב לא יעצור את פשעי המלחמה, אפילו לא יאיט אותם קצת.
להיפך, ככל שאחוז הנאצים במדינה יעלה כך הפשעים רק יחריפו. בשביל להביא קצת צדק לאיזור צריך להילחם בכיבוש, לא לעבור למדינה שפויה.