דה מארקר מציעים תיאוריה חלופית שהכל חלק מניסיון להתחנף לשלטון כדי לקדם את העסקים של נופר
https://www.themarker.com/weekend/2024- ... be061fe280
כמו המיליארדרים הוותיקים, גם איש העסקים והיזם עופר ינאי מבין שהדרך הכי מהירה להשפיע על דעת הקהל ועל מקבלי ההחלטות היא באמצעות התקשורת ■ האתר הימני כבר קטן לממדיו, אז הוא הלך על ערוץ תקשורת מיינסטרים שרק ניצל מציפורני השלטון
גיא רולניק
אם יוליה שמאלוב־ברקוביץ' התחילה להבין כיצד עובדות חצרות ביזנטיות של מיליארדרים — אז בסוף יולי, כשקראה בעיתון שאיש העסקים אביב גלעדי הגיע לישראל מלונדון כדי לפתור את "המשבר" בערוץ 13, היה עליה להבין שהיא לא צריכה לחכות לפסיקת שופטי בג"ץ בנוגע למינויה — הרומן העסקי הקצר שלה עם לן בלווטניק נגמר ומוטב לה להקדים לארוז את מטלטליה, לרוקן את המגירות במשרד ולחשב מסלול הקריירה מחדש.
כהונתה הקצרה בהיסטוריה כמנכ"לית חברת החדשות של ערוץ 13 הסתיימה, ועכשיו נותר לה רק לנסות להוציא במו"מ עוד כמה מאות אלפי שקלים — שווי המטרד שהיא עלולה ליצור לדירקטוריון חברה שמתנהל כמקובל בעסקי התקשורת בישראל — כמו עסק פרטי של אוליגרך, תוך ניסיון רופס לייצר מצג של שמירה על החוק, כללי הרגולציה והמשטר התאגידי.
כתבות קשורות
כולם מוחאים כפיים למיליארדרים האלה. איש לא שואל את השאלה הכי חשובה | גיא רולניק
שבועות לפני הטבח, השר סגר עסקת ענק עם מצרים. זה לא עוזר לעסקת החטופים | סמי פרץ
הידיעה שגלעדי נחת בישראל הודלפה ארבעה ימים לאחר ש"גרדיאן" הבריטי דיווח על מחאות הצפויות בלונדון מול מוזיאונים ומוסדות ציבור ששמו של בלווטניק מתנוסס על קירותיהם.
בלווטניק הבין מיד את הסיכון. הוא אמנם תיעב את הרעיון שוועד עובדים של עיתונאים שהוא משלם את שכרם קובע לו את מי הוא לא יכול למנות למנכ"לית — אבל ברגע שהתקשורת הגלובלית התחילה להתעניין במשולש בלווטניק־נתניהו־ערוץ 13 הוא החליט לחתוך את ההפסדים. המחיר יקר מדי: בעוד שבישראל הוא ידוע בעיקר כמיליארדר שהודה בחקירה במשטרה שקנה את ערוץ 13 לאחר שראש הממשלה נתניהו האיץ בו לעשות זאת, הרי שבלונדון ובהוליווד הוא הצליח לרכוש לעצמו בעשור האחרון שם ומוניטין של תורם, ליברל, פטרון של תרבות ובידור ותורם ברוחב יד לאוניברסיטאות ומוזיאונים.
לן בלווטניק
לן בלווטניק השקיע מאות מיליוני דולרים כדי למחוק את שריטות התדמית שנוצרו לו בארה"ב בשל קשריו לאוליגרכים שקשורים לפוטין, ואין לו שום רצון להישרט שוב בשביל יוליה שמאלוב־ברקוביץ' או נתניהו. שירותייך אינם רצויים לנו יותר, התבשרה שמאלוב־ברקוביץ'. ביי
מדי פעם התדמית של פטרון האמנות נשרטה, כמו ב–2018, כש"ניו יורק טיימס" העלה את השאלה אם אוניברסיטת הרווארד "מכבסת" עבור תרומות את שמו של בלווטניק, שצבר את רוב הונו בהפרטות ברוסיה של ולדימיר פוטין; או בתחילת 2022, לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, כשהעיתונות האמריקאית עסקה במקור הונו של בלווטניק ובחיבור שלו עם ויקטור וקסלברג, אוליגרך שנכלל ברשימת הסנקציות האמריקאיות.
בלווטניק השקיע מאות מיליוני דולרים כדי למחוק את השריטות האלה, ואין לו שום רצון להישרט שוב בשביל שמאלוב־ברקוביץ' או נתניהו. שירותייך אינם רצויים לנו יותר, התבשרה שמאלוב־ברקוביץ'. ביי.
למען המתווה
הידיעות על כוונתו של יצחק תשובה לרכוש או להקים עיתונים וערוצי טלוויזיה בישראל הופיעו בעיתונות הכלכלית מאז תחילת שנות ה–90. אבל כל המשאים ומתנים, ככל שהיו כאלה, מעולם לא הבשילו לעסקה. תשובה לא ידוע כמי שאוהב להיפרד מכספו ועסקי תקשורת בישראל שהוצעו למכירה היו עתירי הפסדים או דלי רווחים. הוא הסתפק בפרסום הידיעות על כוונתו לרכוש כלי תקשורת.
אבל בספטמבר 2009 לפתע תשובה היה מוכן לקנות — ומישהו היה מוכן למכור לו. ולא סתם כלי תקשורת, אלא את אימפריית התקשורת הבאה בישראל: קשת. אין לדעת מה ביקש תשובה כששלח את בתו גל נאור לרכוש 20% מהערוץ. מה שכן ידוע הוא ששמונה חודשים קודם לכניסתו לקשת התגלה גז בקידוחים של תשובה ושותפיו, בכמויות שלא התגלו לפני כן מעולם בישראל.
כמו כל בעל שליטה בעסקים משמעותיים, גם אצל תשובה המודל העסקי והרווחיות היו תלויים מאז ומתמיד ברגולטורים, ראשי עיריות, פוליטיקאים ושרים. אבל מהרגע שבו התגלו קידוחי תמר ולווייתן בים התיכון, האימפריה של תשובה הייתה תלויה כולה בהחלטות ממשלתיות. רגולציה תפורה למידותיו — הוא מיליארדר, רגולציה תפורה למידות הציבור — פחות טוב, הרבה פחות טוב. זמן טוב לקנות ערוץ טלוויזיה ולשלוח לדירקטוריון חברת החדשות שלו את הנאמן שלך, שיתחכך כמה שיותר עם המנכ"ל של חברת החדשות — שהוא גם העורך הראשי.
יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק. פתאום מתעניין בתקשורת
יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק. פתאום מתעניין בתקשורת
יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק. פתאום מתעניין בתקשורת צילום: דוד בכר
יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק. פתאום מתעניין בתקשורת צילום: דוד בכר
ההשקעה הוכיחה את עצמה. בנימין נתניהו תפר ב–2015 לתשובה את חליפת הרגולציה הנוחה ביותר שקיבל אי פעם טייקון בישראל: "מתווה הגז" — המתווה להעברת מיליארדי שקלים מחשבונות החשמל של אזרחי ישראל לחשבונות הבנק של תשובה, מנהליו ושותפיו.
12 שנה לאחר מכן, נאלץ תשובה למכור את מניותיו בקשת בעקבות משבר פיננסי נוסף שאליו נקלע. אבל קשת כבר לא הייתה נחוצה לו: אחרי עשור שבו המערכת הפוליטית, משרדי הממשלה ורוב העיתונות קידמו ושיפררו את האינטרסים של מונופול הגז השותף בקשת — כולם כבר הפנימו בצורה מלאה את דפי המסרים של חברות הגז. גם כאלה שלא נמרחו ישירות בכספי המונופול הפרטי הגדול בישראל למדו לזמר בשבחיו.
כל שר שנכנס למשרד האנרגיה, מיובל שטייניץ דרך קארין אלהרר ועד ישראל כ"ץ ואלי כהן, מפנימים מיד את הרעיון שמה שטוב לחברות הגז טוב לשר, טוב למדינת ישראל. את ההטבה האדירה האחרונה של הגדלת היתרי יצוא הגז למצרים קידמו העובדים הנאמנים והכנועים של נתניהו: ישראל כ"ץ ואלי כהן.
רוצים להגדיל את היתרי היצוא של הגז הישראלי, שעליו נשען רוב ייצור החשמל בישראל? ומה עם הסיכון הגדל והולך שבתוך 20 שנה ייגמרו כל יתרות הגז של ישראל ונעמוד מול שוקת שבורה, ללא מקורות אנרגיה עצמאיים במזרח תיכון עוין מאי פעם? עזבו. זה לא מעניין אף אחד. נתניהו הרי כבר לא יהיה כאן. מקסימום ראש הממשלה יאיר נתניהו, שר האנרגיה עמית סגל ושר האוצר ינון מגל יצטרכו להתמודד עם זה.
הגיע הזמן למיליארדר חדש
בינואר השנה כינס יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת דוד ביטן דיון על מודל חדש לייצור חשמל: מיקרו־גריד. מערכת עצמאית המייצרת את החשמל, אוגרת אותו וגם מחלקת אותו, בלי להישען על שירותי חברת החשמל. טוב שיש לנו חברי כנסת כמו ביטן, שקשובים וערנים למודלים חדשניים לייצור חשמל. מי שהזמין את הדיון הוא הכוכב עולה בשוק האנרגיה הסולארי, עופר ינאי, בעל השליטה בחברת נופר אנרגיה.
אבל לפרשן הפוליטי של TheMarker, אבי בר־אלי, יש עבר ארוך ככתב אנרגיה וגם עין חדה לפעילי ליכוד. בר־אלי הבחין שבעוד ינאי נושא את דבריו ומפליא בשבחי התועלות העצומות שהמודל החדש יביא לאזרחי ישראל — יושבים מאחוריו, לכל אורך הדיון, שני ברנשים פחות מוכרים ושותקים כמו דגים. מומחים לאנרגיה סולארית? סטודנטים לסביבה ואקולוגיה? רפרנטים מאגף התקציבים? לא בדיוק. הראשון הוא אור יעקובי, יו"ר סניף הליכוד בבאר טוביה, ששבועיים קודם לדיון בכנסת אירח אצלו בסניף את שר האנרגיה הטרי אלי כהן לטקס הדלקת נרות; ולצדו נדב ויצמן, ראש סניף הליכוד בקריית מלאכי, שהתמודד באותם ימים על מקום במועצת העיר. "אני זה שעם עופר (ינאי). נדב רק מתלווה אליי", הסביר יעקובי לבר־אלי הסקרן.
נופר אנרגיה נחשבת לסיפור הצלחה חריג בשוק הסולארי הישראלי. שבע שנים לאחר הקמתה היא הונפקה בבורסת תל אביב בשווי של 2.6 מיליארד שקל, והיום היא כבר נסחרת בשווי 3.2 מיליארד שקל, מה שהופך את היזם ינאי למיליארדר. לא בליגה של בלווטניק או תשובה, אבל אי־אפשר שלא להתפעל. הוא הרי לא גילה גז וגם לא קנה חברת נפט מפוטין.
קבוצה קטנה של פעילי מחאה שהפגינה נגדו בפילדלפיה גרמה לארתור דנצ'יק, המיליארדר שמימן את קהלת, להודיע על הפסקת מימון הפורום. אבל כל מיליארדר שעוזב או מתעייף מפנה מקום לחדש. השבוע הודיע עופר ינאי שהוא נכנס לשותפות עם בלווטניק בערוץ 13
אז איך נהפכים למיליארדרים במהירות כזו? כמובן, בוחרים את הטאלנטים הנכונים. לדיון בכנסת צריך לדעת עם מי להגיע. אבל ינאי לא מסתפק בראשי סניפים מהליכוד. הוא הבין מהר מאוד איך לוכדים את תשומת הלב של זרועות השלטון הבכירות ביותר, כמה קומות מעל פעילי השטח בסניפי הליכוד. באוקטובר שעבר חשף אתר "העין השביעית" את זהות התורם הסודי של אתר האינטרנט "מידה". האתר ניסה להסתיר במשך זמן רב את זהותו, אבל מסמך שהגיע לידי הכתב איתמר ב"ז חשף שמדובר בינאי, שטען מנגד שהוא מעולם לא דרש להסתיר את זהותו.
את זהות התורם היה אפשר להסתיר, אבל לא את מטרות האתר. אם תיכנסו ל"מידה", תמצאו קוקטייל תוכן שמשלב תמיכה בנתניהו ומאבקיו, פופוליזם בסגנון הליכוד, ליברטריאניות בסגנון קהלת ושלל כתבות שמסבירות שאין כלום בתיקי נתניהו. ויש גם באתר שמימן ינאי התלהבות עצומה סביב דונלד טראמפ, שאותו תופסים הכותבים והקוראים הנאמנים כבן דמותו האמריקאי של נתניהו — מנהיג העל האמיץ שקורא תיגר על האליטות המושחתות ולכן "נתפרו" לו תיקים פליליים.
התחקיר של ב"ז העלה כמה דברים מעניינים מאוד על האתר שכשליש מהמימון שלו בשנים האחרונות הגיע מינאי: הגורם הדומיננטי ב"מידה" הוא העורך האחראי רן ברץ, שייסד את האתר ב–2012. ארבע שנים לאחר מכן, בתקופה שבה עסק נתניהו במשאים ומתנים סודיים ותת־קרקעיים עם הבוסים של כלי התקשורת המרכזיים בישראל — שהובילו אותו לבסוף לספסל הנאשמים ב–2016 — גויס ברץ לצוות הדוברות שלו.
חומרי ראיות שנאספו על ידי הפרקליטות העלו שבכירי "וואלה" העבירו דרך ברץ שמות של מועמדים אפשריים לתפקידים עיתונאיים בכירים — עורך ראשי, כתב מדיני — מתוך כוונה שנתניהו או נציגיו יבדקו את המועמדים ויאשרו או יפסלו אותם.
רן ברץ
רן ברץ
מייסד אתר מידה, רן ברץ. שמות המועמדים עברו דרכו
מייסד אתר מידה, רן ברץ. שמות המועמדים עברו דרכו
שניים משותפיו של ברץ להקמת "מידה" היו משה איפרגן ואריאל מורלי, פעילי ליכוד שמכהנים עד היום כחברי ועד ב"אל הפרט", עמותה שמפעילה את האתר. שותף נוסף להקמת "מידה" הוא מאיר רובין, מנכ"ל פורום קהלת. בשנים הראשונות לקיומו פעל האתר ממשרדי קהלת. איזה קהלת? כן קהלת שהכינה ותיכננה את ניסיון ההפיכה המשטרית של 4 בינואר.
קבוצה קטנה של פעילי מחאה שעמדה בפילדלפיה מול ביתו ומשרדיו של ארתור דנצ'יק, המיליארדר האמריקאי שמימן את קהלת, גרמה לו להודיע לפני שנה על הפסקת מימון הפורום. קהלת נחלשה דרמטית. אבל כל מיליארדר שעוזב או מתעייף מפנה מקום לחדש. ולינאי יש תוכניות גדולות מאוד. הוא רוצה לעלות לא ב"מידה" אחת, אלא בארבע או חמש. מאתר אינטרנט קטנטן ופעילי ליכוד מהשורה השלישית — הוא עולה ישר לליגה של תשובה ובלווטניק. השבוע הוא הודיע שהוא נכנס לשותפות עם בלווטניק בערוץ 13.
אבל אל תחשבו לרגע שיזם כמו ינאי ישים את כל הז'טונים שלו על הליכוד. הדירקטור שהוא מתכוון למנות מטעמו לערוץ 13 יהיה מתן סידי, הדובר לשעבר של נפתלי בנט. מתי שלא יהיו הבחירות הבאות ובכל הרכב קואליציה של הממשלה הבאה — העסקים עתירי הרגולציה של ינאי וממשקים עם השלטון ימשיכו למצוא אוזן קשבת בירושלים.
