pelegs כתב: ↑09 מאי 2023, 23:00
@ארז שדה יש לי כ"כ הרבה מה לכתוב בתגובה, אז אני אנסה לסדר את זה בנקודות (ובטח אשכח כמה דברים שרציתי לכתוב).
1. נתחיל עם זה שבכל התגובה, כשאני מדבר על "טרור" אני מדבר על פגיעה באזרחים. מבחינתי פגיעה בחיילים היא מוצדקת ב-100%, גם אם החייל נמצא לא קרבי ונמצא בתוך הקו הירוק. כל עוד אתה לוקח חלק פעיל במסגרת הצבאית שהיא המוציא לפועל העיקרי של הדיכוי של העם הפלסטיני, אתה מטרה לגיטימית. אפשר לדון בשאלה האם ההגדרה נכונה גם לגופי "בטחון" אחרים (משטרה, שב"כ, משרד הבטחון, התעשיות הצבאיות וכו'), אבל הצבא הוא בהפרש ניכר הגוף הכי גדול מבין כל הנ"ל, אז אני לא אכנס לזה פה.
יש כמה אספקטים למה אני חושב על הטרור הפלסטיני. אני קודם כל אתן את האספקט הקר וה"אובייקטיבי" (עד כמה שאני יכול, אין דבר כזה אובייקטיבי באמת בדברים האלה), ואני אנסה להמנע משימוש במילים טעונות. הסיטואציה היא שלפלסטינים בכלל, ולאלו שחיים בגדה וברצועת עזה בפרט, יש מעט מאד דרכי התנגדות למשטר הישראלי. עם כל הכבוד לתנועת החרם הבינ"ל, לפניות להאג וכו' - שום דבר מאלה לא יצליחו. הסיבה לכך היא שתמיכה בישראל, ברמה הבסיסית, היא אינטרס של מדינות המערב בסדר הגיאופוליטי הנוכחי. הן יכולות לגנות את ההתנהלות הנקודתית של ישראל (כמו שהאיחוד האירופי עשה עכשיו בהקשר של הריסת בית הספר ליד בית-לחם), אבל העמדה לדין של בכירים ישראלים היא קו שהם לא יעברו כל עוד האינטרס הזה קיים. תנועת החרם בעיקר מעלה את המודעות בעולם לנושא הפלסטיני, וזה חשוב - אבל לבדו זה פשוט לא יזיז את ישראל. הסיבה הבסיסית לכך היא שהחרם המוצע פוגע בעסקים ספציפיים ברמה די נמוכה, ואותן חברות כמעט תמיד תוכלנה למצוא אפיקים אחרים לרווח (זו גם הסיבה שלדעתי חרם צרכנים הוא כמעט תמיד חסר יעילות). לדעתי ההתמקדות הנכונה היא דווקא בממשלות המערב, מהסיבה שהזכרתי כבר. אבל אלא אם יהיה מדובר בתנועה ענפה ממש, משהו שתנועת החרם לא קרובה להיות לצערי, לא יהיה שינוי משמעותי ביחס מדינות המערב לישראל - שוב, מהסיבה שהזכרתי.
אז מה הפלסטינים בשטחים רואים? תהליך אוסלו קרס, אבל גם כשהוא נחשב לחי וקיים, המצב הפרקטי של רוב הפלסטינים שאינם מקורבים לבכירי הרשות הפלסטינית דווקא התדרדר (למי שקורא ולא מכיר את דעותי בנושא: לטעמי, הרשות הפלסטינית היא משת"פ מושחת של ישראל). הגדה המערבית חולקה לשלושה אזורים, הגדול מכולם בשליטה ישראלית ישירה, ואין להם יכולת לעבור בין האיזורים הללו בלי היתרים מהמשטר הצבאי. בכל פעם שהם מפגינים יורים עליהם (במקרה הטוב מדובר בכדורי גומי וגז מדמיע). הרשות הפלסטינית לרוב עוצרת פלסטינים לבקשת ישראל. כשהם כן עושים משהו זה יותר show מכל דבר אחר. מצד שני, ארגוני ההתנגדות האיסלמיסטים (בעיקר חמאס וג'יהאד) נלחמים בישראל, ולפעמים אפילו משיגים הישגים נקודתיים. אבל בעיקר הם הגופים היחידים שלא יושבים בחיבוק ידיים, ואפילו מכאיבים לאויב (תזכורת: אני מנסה לתאר את זה באופן קר. זה לא משמח אותי שאזרחים ישראלים נפגעים). מן הסתם התמיכה בהם גדלה. זה לא משהו יחודי לפלסטינים, זה נכון בכל מקום בעולם. למשל, הפלישה הרוסית לאוקראינה רק חיזקה שם את הארגונים הצבאיים מימין. אין שום סיבה לצפות שיקרה משהו אחר בסיטואציה הזו.
אז באספקט הזה, הקר, אני "מבין" את הארגונים הללו ואת התמיכה הפלסטינית בהם. לא מעריך, מעריץ או מחבב אותם במיוחד, אלא מנסה להסביר את המציאות: אין שום סיכוי שהפלסטינים אי פעם יפסיקו להשתמש בטרור כל עוד ההתנהלות הנוכחית (קרי נישול, דיכוי וגירוש) נמשכת. כתבתי בדיוק למה בתגובה האחרונה שלי. יש שתי דרכים לשנות את המציאות הזו: מחיקה מוחלטת של הפלסטינים (ברמת ג'נוסייד) או סיום הממשל הצבאי בגדה והמצור על עזה, מתן שיוויון אזרחי מלא לפלסטינים (או מדינה עצמאית לצד ישראל כצעד בדרך לשם), והבטחת שיוויון כלכלי. האופציה השניה היא גם האופציה המוסרית והצודקת לטעמי, אז אני מנסה לקדם אותה. מדובר מבחינתי ב win-win הן לפלסטינים והן לרוב היהודים בארץ.
2. אספקט נוסף הוא השאלה הפוליטית. אתה צודק כמובן שהטרור הפלסטיני רק יוצר עוד שנאה בקרב הישראלים (בעיקר היהודים). וכמובן שפגיעה באזרחים - קל וחומר בילדים - זה מזעזע. אבל המציאות היא שכל גינוי של הטרור הפלסטיני מנוצל לצורך אחד בלבד: להשתיק את המאבק הפלסטיני בכללותו. שים לב שלמרות שישראל רוצחת פי כמה וכמה פלסטינים מאשר להיפך, ב"צד השני" לדעות שמטלי, טקנו, אני ואחרים מציגים כאן אין אף פעם גינוי או שימוש בשפה שאפילו מתקרב לאלה שמופנים כלפי הפלסטינים. ההגיון כביכול גורס שאם מישהו כותב שפלסטינים שתומכים בטרור הם "חלאות אדם" הוא יכתוב עשר פעמים שמי שתומך בצבא בישראל הוא "חלאת אדם". אבל זה פשוט לא קורה, והסיבה לכך (לדעתי, לדעתי) היא שברמה מסויימת הם רואים בטרור הפלסטיני משהו נלוז ומרושע יותר מאשר בטרור הצה"לי. מעין תפישת בסיס כזו שצה"ל עושה דברים רעים והכיבוש אולי לא משהו, אבל בסופו של יום זה לא כזה נורא.
מה שאני אומר תמיד לאנשים שמתעקשים שאני אגנה את הטרור הפלסטיני זה שאני אעשה את זה (באמת, בלי ציניות והסתייגויות) אם הם יעמדו לצידי ויגנו את הטרור הישראלי תוך כדי איזון מספרי (כלומר שעל גינוי על נפגע יהודי יהיה גינוי על נפגע פלסטיני - בערך יחס של 1:10 אאל"ט). זה המינימום שנדרש בשביל שהגינוי מצידי לא ימחק את המאבק הפלסטיני. ועד היום אף אחד שהצעתי לו את זה לא הסכים. מה אני לומד מזה? שהם לא חושבים שהטרור הישראלי ראוי לגינוי, ובהתאם רוצים רק שאני אשתיק את הצד הפלסטיני. מצטער, אבל פשוט לא מוכן לקחת חלק במשחק הזה.
3. אספקט נוסף הוא הרמה האישית. אני חושב שזה די ברור, אבל אם מישהו - יהודי, פלסטיני או אחר - ינסה לפגוע בי, במשפחה או בחברים שלי, אני אנסה להתנגד (לא בטוח שאצליח כי אני די בטטת כורסא). גם יש לי חברים שעברו אירוע טרור, ותאמין או לא, בכל פעם שאני שומע על אירוע טרור בישראל הלב שלי מחסיר פעימה. אנשים כאן כותבים לי שקל לי לכתוב את כל זה בזמן שאני גר בגרמניה, אבל הם שוכחים שיש לי בישראל משפחה וחברים (וגם שאמרתי את אותם הדברים בדיוק כשגרתי שם). אבל מה לעשות ששאלות פוליטיות לא יכולות להיענות באספקט האישי, בדיוק כמו שאנקדוטות לא מספקות מידע אמין על שאלות סטטיסטיות.
4. האספקט האחרון הוא גם כן פוליטי, אבל קצת נפרד מהאחרים אז השארתי אותו לסוף: אין בי שום אשליה שחמאס או ג'יהאד הם איזשהם ארגונים מתקדמים, או ששלטון שלהם יהיה איזו אוטופיה. רחוק מכך, בכל זאת אני קומוניסט - ואנחנו בדר"כ מהמטרות הראשונות של ארגונים ריאקציונריים כמו הנ"ל. אין בי שום רצון במשטר שריעה על כל הארץ, או אפילו במשהו שדומה לישראל של היום רק מהצד הפלסטיני. אבל אני כן חושב שבקונסטלציה הפוליטית הנוכחית, כלומר באופן פרקטי ומטריאלי (כפי שאני אוהב להגיד) הם הרבה הרבה פחות גרועים מצה"ל ורוב המערכת הפוליטית הציונית. הם אחראים להרבה פחות הרג, הרס, דיכוי ואלימות. כן, זה בגלל שהם ארגונים יותר קטנים שפועלים במסגרת מאבק הגנתי. שוב, אין לי שום אשליה שאם הם היו בגדול ועם תקציב כמו של צה"ל נגיד הם היו משליטים משטר די מזעזע. אבל בפועל הם לא בגודל הזה, ואני כאמור לא מוכן להיאבק נגדם על חשבון שיחרור העם הפלסטיני. למעשה, הדרך היחידה לטעמי להבטיח מדינה שיוויונית לכל האזרחים היא לבנות אחת כמה שיותר מהר. כל יום שעובר בסיטואציה הנוכחית מגדיל את הסיכוי שכשהציונות תסתיים מה שיחליף אותה זה משטר איסלאמי דכאני. אבל זה עדיין לא גזירת גורל. עבודה משותפת של פלסטינים ויהודים שיקימו יחד מדינה עם מנגנונים חילוניים (ובייחוד סוציאליסטים) חזקים תרחיק את האפשרות הזו. ככה שהתמיכה שלי בשיוויון אזרחי הוא למעשה ההכנה למאבק בחמאס ודומיו ביום שאחרי הציונות.
. מבטיח לתרום את הכסף שאקבל ממך.
). אבל אני בן-אדם ולפעמים הרגש עובד יותר מהשכל.