https://www.haaretz.co.il/sport/mitbone ... fad42b6840
תעשה את זה "מאחורי הקלעים", אמר דני פדרמן, וחשף מה באמת מפריע לו בעופר ינאי
דני פדרמן הופתע מהדרך שבה עופר ינאי ניסה להחתים את רומן סורקין. מתברר שיש דברים שרק למכבי תל אביב מותר לעשות
תשמעו קטע. יושב לו דני פדרמן בפודקאסט שנקרא "מכביבול", ואומר כך: "עם רומן אני יודע על שיחות שהיו עוד בערב הגמר. לרומן היה חוזה במכבי. אני זוכר שישבתי מול הטלוויזיה וראיתי שקבוצה אחרת (הפועל ת"א) הגישה לו הצעה. אמרתי לעצמי זה מופרך, מה זה הציעה לו. הוא שחקן מכבי".
עצירה מתודית כדי שנוכל ליהנות מהקטע, בכל זאת מדובר בהומור מסוגנן ששואב את השראתו מהמסורת הבריטית של האנדרסטייטמנט. אם כן, אחד מהבעלים של מכבי תל אביב כדורסל, בנו של דיויד פדרמן, שהוא שותפו הוותיק של שמעון מזרחי, מתלונן על כך שמועדון אחר, שאינו מכבי תל אביב, פנה לשחקן בשם רומן סורקין למרות שזה נמצא תחת חוזה במכבי תל אביב.
בעיני המתבונן
שוב, אני חוזר על הדברים, משום שנדמה לי שסוג ההומור הזה לא נהיר לכלל הקוראים: הבעלים של מכבי תל אביב בכדורסל מתלונן על כך שפנו לשחקן שלהם שנמצא תחת חוזה. זה גאוני, לא? ההיפוך הנהדר הזה, הווירטואוזיות המוסרית, הפליק פלאק האתי לאחור, תאווה לאוזניים ממש.
אני תוהה אם יש צורך לצרף פרשנות מובנת מאליה, ולכן גסה וגמלונית, לפרפורמנס ההומוריסטי הזה. האם למשל יש טעם לכתוב, מבלי ממש להיכנס בעובי הקורה, זה מיותר כאמור, מלים כמו "פרשת". קצת מוגזם, נכון? בטח אם מוסיפים בהמשך מילה כמו, לא יודע, נניח "פיצה". כן כן, אני מבין, זה מקהה את העוקץ של ההומורסקה הפדרמנית. זה להאכיל בכפית. אז נעזוב. יבין מי שיבין.
בכל מקרה, חייבים להעריך את היכולת של פדרמן להתייחס בקלילות ובהומור להיסטוריה העקובה מחוסר אתיקה של המועדון בראשו הוא עומד, ועוד לעשות זאת על ידי סאטירה או שמא פארודיה מהודקת ומושחזת: הבעת חרון, כעס והשתאות מדברים דומים שנעשים כעת נגדם, ועוד על ידי היריבה העירונית השנואה! יש בכך כדי להעיד על מודעות עצמית מוגברת שבצדה היכולת לצחוק על עצמך באופן מעורר התפעלות.
בכל מקרה, גם בהמשך הריאיון שהעניק לאותו פודקאסט הפליא פדרמן במהתלות, חידודים ופרדוקסים משעשעים. כשנדרש למשל ל"התנהלות" (ככה קוראים היום להתנהגות) של עופר ינאי, הבעלים ה"צבעוני" של הפועל תל אביב (גילוי נאות: קבוצה שאני מחבב), הוא אמר ש"אין לי משהו חכם ולא מעליב להגיד". ואז, כמו קומדיאנט מהוקצע, מיד אמר דברים מעליבים: "יש המון טיפוסים בספורט הישראלי. יש סקאלה של התנהלות של מועדונים. יש קצה אחד שזה סגנון 'ספינים', שזה לעשות רעש, ולהטריף ולשגע ולהכתיר כתרים מוקדם ולקנות שעונים עוד לפני שהתחילה העונה".
אגב, זה נכון מה שהוא אומר. ינאי אכן מצטייר כ"טיפוס" חובב רעש, שגעון וטירוף. יש לו מאפיינים מטרידים מהסוג שיצא לנו לפגוש בהיסטוריה הספורטיבית הלא רחוקה כל כך (ארקדי גאידמק פינת אמיר כבירי), וכולי תקווה שנתבדה ונגלה שמדובר באדם יציב כלכלית ונפשית, שיישאר במשך שנים במועדון ויוביל אותו להישגים אחרי שנות בצורת רבות כל כך.
אבל נדמה לי שהאתיקה של ינאי, אגב סיפור סורקין, לא היא שמטרידה את פדרמן. הוא אמנם שוחח איתו בטלפון על כך, אבל שימו לב מה הטריד אותו באמת: "היתה שיחת טלפון אחת איתו (עם ינאי) שהטונים עלו מצידי, שלא אהבתי את ההתנהלות שלו בהקשר של רומן. מילא מאחורי הקלעים, אבל בצורה כזו, להשתין מהמקפצה, יש גבול. אנחנו בסוף שוחים באותה ביצה ויש דברים שלא עושים".
כן, זה נשמע כבר יותר הגיוני, יותר כמו מכבי תל אביב. והמסר התת קרקעי שמועבר הוא קלאסיקה צהובה במיטבה: עופר, אתה רוצה לגנוב שחקנים תחת חוזה? הכל בסדר. אתה רוצה לגייר זרים מוחלטים (אלישע בן אברהם)? אין בעיה. אתה רוצה לשנות חוקים ותקנות כדי שישרתו אותך? בכבוד. אתה רוצה להחזיק תקציב ששווה בגודלו לתקציב של כל הקבוצות בליגה ביחד? זה הכל ביזנס מבחינתנו. רק דבר אחד אתה חייב לזכור: תעשה את "מאחורי הקלעים", עם קלאס, כמו שאנחנו עשינו שנים. רק לא "בצורה כזו" של "להשתין מהמקפצה", עופר, זה לא מכבד. "אנחנו בסוף שוחים באותה ביצה ויש דברים שלא עושים". קאפיש?