teknoboy כתב: ↑16 אוגוסט 2023, 10:48
הפועל כתב: ↑16 אוגוסט 2023, 06:11
teknoboy כתב: ↑13 אוגוסט 2023, 18:20
אם אני לא טועה, פה היה הדיון שבו רבים האשימו את המפלגות הערביות על זה שאפילו ברגע האמת הן לא הצילו את השמאל הציוני מפני עצמו וכך הערבים הביאו על עצמם את בן גביר.
האמת, מתברר, קצת שונה.
חלק מאלה שנשארו באופוזיציה דווקא הציעו עזרה, אבל התקווה הגדולה של השמאל פחד לקבל את העזרה מחשש שמא איילת "פורום קהלת" שקד תפרק את הממשלה במיידי.
https://www.mako.co.il/tv-people/articl ... 981027.htm
1. הביקורת המשמעותית על המפלגות הערביות היא לא על חוסר התמיכה בימיה האחרונים של הקואליציה. כנראה שאפילו אם היו תומכים זה היה קונה רק עוד חודש חודשיים חסרי תיפקוד.
2. הביקורת המהותית היא על המתקפות הבלתי פוסקות על "הבגידה" של רע"ם, והד-לגיטימציה להצטרפות שלהם לקואליציה,
3. ובפרט תוך טענות מופרכות ותלושות שממשלת בנט-לפיד לא פחות, ואף יותר, גרועה מהאלטרנטיבה של ממשלת נתניהו-בן גביר.
4. זה יצר לחץ עצום על רע"ם להקצין בהתבטאויות בדרישות ובהתנהלות, ובכך שיחק לידי גוש נתניהו וזירז את נפילת הממשלה.
הם בתכלס פשוט היו אידיוטים שימושיים, שרק שיחקו לידי נתניהו ועזרו לו לחזור לשלטון יותר מהר.
5. כמובן שהם לא האחראיים היחידים, אפילו לא הראשיים, לאסון הזה. אבל גם להם היה חלק, והם בהחלט הרוויחו ביושר את הכעס עליהם.
1. אני דווקא זוכר המון ביקורת על הימים האחרונים, כולל על ההצבעה הספציפית שבה נפלה הקואליציה.
2. קצת מוזר הציפיה מציבורים שלמים לאפסן את הדעות והעמדות שלהם כי רק-לא-ביבי.
3. לא מופרכות לטעמי. ממשלת בנט-לפיד הייתה חלק מהרצף ההולך ומתדרדר של ממשלות בישראל, וכמו כל ממשלה בעשורים האחרונים היא הייתה גרועה מקודמותיה וטובה מאלה שבאו אחריה (פחות או יותר בכלל מדד, ובפרט בהקשר הפלסטיני, שם קל למדוד, פשוט סופרים את הגופות).
4. זה שביבי השכיל לנצל את המצב יותר מכמה מפגרים כמו גנץ, לפיד וחבריהם לא אומר שום דבר על אחד, מלבד על האידיוטים שעומדים בראש מחנה רק-לא-ביבי.
5. ודאי שיש להם אחריות, כמו לכל מי שמשתתף במשחק, אבל היא בטלה בשישים לעומת האחריות של *ראש הממשלה* ששליש (חצי?) מהמפלגה שלו נטשו את הקואליציה כי היא לא מספיק שנאה ערבים (או אולי כי הבטיחו להם כיבודים ושלמונים, אבל חלילה מלחשוב שסילמן ושיקלי וכאלה הם זונות של כיבודים, הרי הם אנשי ערכים), למשל. ועוד לא נגענו בשמאל הציוני ובהתארגנות שלו לקראת בחירות החירום-הכל-כך-חשובות-שמצפים-מהערבים-לשכוח-מי-הם-ואת-זה-שיש-ביניהם-הבדלים.
אני לא רואה טעם להתווכח מי אשם יותר במצב המחורבן. אני יכול לכתוב מגילות שלמות על האשמה של הימין והשמאל, יש מספיק אשמה לכולם. אבל זה לא אומר שאין מקום לביקורת נוקבת על המפלגות הערביות. זה שיש להם דעות והם לא מסתירים אותם לא אומר שהם חסינים מביקורת. לא ביקשו מהם "לאפסן" את הדעות שלהם, אלא פשוט שיהיו להם דעות אחרות שיותר קשורות למציאות, כמו למשל לחשוב שעדיפה ממשלת בנט-לפיד על ממשלת בן-גביר נתניהו (משהו שכל תינוק בן 3 מבין).
היתה פה הזדמנות היסטורית, מהוססת, אבל אמיתית, שהציבור הערבי מקבל מקום ליד השולחן. והיא הוחמצה בענק, וגם למנהיגי חד"ש-תע"ל יש בזה חלק גדול, וזה הרבה פחות בגלל דעות ויותר בגלל אגו. במבחן התוצאה הם התנהלו בצורה שלכל הפחות האיצה את התממושתה של מציאות אסונית על הציבור שלהם עצמם (ועל כולנו על הדרך), וזו תוצאה שהיתה ברורה וצפויה. אני מניח שרובנו לא חשבו שזה יהיה כזה גרוע, אבל באמת אף בנאדם נורמלי לא יכל לחשוב שממשלה עם בן גביר לא תהיה גרועה , משמעותית, מכל קודמותיה.
ומה לעשות, הזהירו אותם מזה, והם התעקשו להמשיך בלכלוכים ודיבורים הזויים על כך שעדיף בן גביר ונתניהו, שרק זירזו את התמוטטות הממשלה. וזה עליהם. פוליטיקה זה לא משחק, זה לקבוע את המציאות ו"לשחק" בחיים של אנשים. וגם להם יש אחריות, ולא מינורית, ושום ווטאבאוטיזם על המפלגות הציוניות לא יכול למחוק את זה.