D&3 כתב: ↑25 יולי 2023, 11:59
מטלי being שמוק, טוב לדעת שיש עדיין דברים יציבים בחיינו
כותב יונתן אופיר:
(מוקדש ליציבות הנפשית של D3)
הבעיה "היהודית והדמוקרטית" של ישראל
רבים מתמקדים כעת בישראל ובחוק האחרון שלה, שהוא תיקון רביעי לחוק יסוד החל על הרשות השופטת - החוק המבטל את פסקת "הסבירות" כפי שהיא חלה על הממשלה, סעיף שבאמצעותו ביטל בית המשפט העליון בעבר החלטות ממשלה.
ברצוני לתת סקירה כללית של הבעיה ה"יהודית והדמוקרטית" של ישראל, שכן ישנם ניתוחים רבים כפי שאני רואה, אך רבים מהם משתרשים בתפיסה שישראל היא דמוקרטיה, ואני מלין על נקודת מוצא זו. אני מאמין שכאן טמון הנושא המרכזי שאי אפשר להתעלם ממנו.
הנה משפט הפתיחה, וזו לא דעה: ישראל אינה מדינה דמוקרטית. אני אפילו לא מתחיל מהנקודה הנוגעת לקונצנזוס של קהילת זכויות האדם הבינלאומית שישראל היא מדינת אפרטהייד. אני מתחיל בהגדרת הליבה של ישראל עצמה, שאותה היא רואה כבלתי ניתנת לערעור: ישראל מגדירה את עצמה כמדינה יהודית ודמוקרטית, בסדר הזה.
זה לא עניין של מה בכך. זה לא סתם זיווג של שני אלמנטים שפירים שפשוט ילכו בשמחה זה עם זה ללא קונפליקט. והחלק ה"יהודי" אינו עוסק באיזה תפקיד כללי שאיזה "בית כנסת ממלכתי" (כמו כנסייה ממלכתית) ימלא כעניין דתי. זהו זיווג רדיקלי, שבו ההגדרה "יהודית" היא הגדרה לאומית, בנוסף להיותה הגדרה דתית.
עבור כל מי שהיה לו ספק לגבי משמעותה האמיתית של הגדרה "לאומית" זו של "יהודי" כאשר היא נוגעת לישראל, הגדרה זו הוגדרה בחוק היסוד המעין-חוקתי המכונה "חוק הלאום" משנת 2018, הקובע כי "מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל הוא בלעדי לעם היהודי".
זוהי בסך הכל קודיפיקציה של פרקטיקת המדינה מלכתחילה.
בחזרה ל"יהודי ודמוקרטי", הזיווג בין השניים מצביע לכאורה על איזון - ש"יהודי" ו"דמוקרטי" תמיד יהיו מאוזנים - אבל מה אם ה"דמוקרטי" ייפגע לטובת ה"יהודי", או להיפך? כאן, הליברלים יותר יטענו לכאורה שה"דמוקרטי" צריך תמיד לקבל עדיפות, והלאומנים היהודים הפונדמנטליסטים יותר יטענו ש"יהודי" צריך לקבל עדיפות. אך סדר המילים אינו מקרי, והוא מעוגן גם בחוק יסוד אחר (הכנסת, 1985) - מוזר לראות שכאן נוספה לראשונה ההגדרה של "דמוקרטית" לתפיסה המקובלת שישראל היא רק מדינה "יהודית", עם דמוקרטיה משוערת. במילים אחרות, העיקרון הראשון של ישראל הוא שהיא מדינה יהודית על פי הכרזתה שלה, כאשר הדמוקרטית היא תיוג מאוחר יותר. זה נאיבי להניח שוויון מעמד בין שני המונחים. ישראל היא בראש ובראשונה יהודית, ושנית, יש לקוות שכן, דמוקרטית. שימו לב שהמילה דמוקרטיה אפילו לא מוזכרת בחוק הלאום, אפילו לא בעקיפין כאיזון בין ה"יהודית" - וגם לא דמוקרטיה מוזכרת במגילת העצמאות.
כך שאם יש סתירה בין שתי הקדנציות - היהודית והדמוקרטית, הראשונה נוטה להיות הדומיננטית.
זה היה עיקרון מנחה מההתחלה. זה היה העיקרון המנחה שעל פיו נוסדה ישראל – וכאן אני לא מתכוון להכרזתה אלא לטיהור האתני ההמוני של הפלסטינים. והעיקרון המשיך והגביל את יכולתה של ישראל ליצור חוקה.
אסייג כאן שהיעדר חוקה אינו בשום אופן סימן להיעדר דמוקרטיה – יש כמה דוגמאות ידועות לדמוקרטיות ליברליות ללא חוקה – בריטניה, קנדה, ניו-זילנד – אבל היעדר חוקה יכול להיות סימן לבעיה אחרת, והיא אכן המצב בישראל.
אסייג כאן שהיעדר חוקה אינו בשום אופן סימן להיעדר דמוקרטיה – יש כמה דוגמאות ידועות לדמוקרטיות ליברליות ללא חוקה – בריטניה, קנדה, ניו-זילנד – אבל היעדר חוקה יכול להיות סימן לבעיה אחרת, והיא אכן המצב בישראל.
הכרזת העצמאות הבטיחה חוקה עד 1 באוקטובר 1948. הוא קבע כי "מועצת העם תפעל כמועצת מדינה זמנית" עד ל"הקמת הרשויות הנבחרות והרגילות של המדינה בהתאם לחוקה שתאומץ על ידי האספה המכוננת הנבחרת". במילים אחרות, הממשלה הזמנית הראשונה בישראל הייתה אמורה לפרק את עצמה בעקבות אימוץ חוקה ולקרוא לבחירות על בסיס זה. הכישלון בכך, גרם לכך שכל ממשלה שנבחרה לאחר מכן שימשה דה פקטו כמועצה מכוננת.
אבל הייתה גרירת רגליים בנושא זה, בעיקר מצד מפלגת השלטון של בן גוריון, מפלגת העבודה הציונית מפא"י, כמו גם מפלגות דתיות שראו בתנ"ך הגדרה מספקת של מה שניתן לראות כחוקה יהודית. מעניין לציין כי היו אלה חרות של בגין (מבשרת הליכוד), ומפ"ם השמאלית-ציונית (משמאל יותר ממפא"י) שהתעקשו באופן החריף ביותר על יישום הבטחת החוקה. בן גוריון ביקש כנראה להימנע מלפרט את ההיבט הדתי על נייר חוקתי (מה שישלול רשמית תפיסה חילונית יותר שאליה השתייך), והוא גם היה כנראה די בטוח בחוש המנהיגות שלו, נזהר מלהיות מוגבל על ידי בתי המשפט.
"הדרושה לנו חוקה מיוחסת, נוקשה, הכובלת ידי המחוקק והעם הריבוני, ומטילה על השופטים להכריע אם החוק שרוצה בו העם כשר או פסול?",שאל בן גוריון את עמיתיו בכנסת בשנת 1950, וכן "האם עמנו יסכים למצב שבו שבעה שופטים... יוכלו לבטל חוקים שהעם חפץ בהם?". . "רק האומה קובעת את החוקה; כלומר, חוקה זה מה שהעם רוצה ומחליט אחרי חקירה פתוחה והצבעה", השיב בעצמו.
זה בן גוריון שמדבר נגד החלת חוקה בכנסת - ואלה מילים שהיום היו מבטאות בדיוק את רחשי ליבם של רבים מאנשי הימין הקיצוני שמבקשים להחליש את בית המשפט העליון.
בעוד כינון החוקה הוקפא, התקבלה ב-1950 פשרה, לפיה ישראל תפעל על בסיס חקיקת חוקים שחלקם יהיו בעלי מעמד גבוה של "חוקי יסוד", שייחשבו כמו-חוקתיים, ובסופו של דבר יהוו פרקים בחוקה ישראלית עתידית בזמן בלתי מוגדר כלשהו בעתיד.
באמצע שנות התשעים פסק שופט בית המשפט העליון אהרן ברק בפסק דין כי "חוקי יסוד" צריכים להיחשב לחוקת המדינה, וזה הפך לקונצנזוס משפטי. לפיכך, ניתן להשתמש ב"חוקי יסוד" כדי לגבור על חוקים רגילים.
במקום חוקה, בית המשפט העליון תפקד כאמצעי להפעלת איזונים "חוקתיים" על השלטון, מבלי שתהיה חוקה ככזו. בעוד שהסיכוי לחוקה נראה לבן גוריון מאיים בזמנו, בית המשפט העליון מייצג כיום הגבלה על המשילות, הגבלה שהממשלה הנוכחית, המבוססת בעיקר על תפיסות ימניות קיצוניות, מבקשת לרסן.
אבל אם חוקי היסוד אכן מייצגים חוקה ישראלית, הרי שהחוקה הזו היא אולטרה-לאומנית וגזענית – כפי שעולה מחוק הלאום שהוזכר.
------------------
המשבר שישראל ניצבת בו הוא לכאורה איום על הדמוקרטיה שלה. אבל הדמוקרטיה שלה היא מה שמכונה במדע המדינה "דמוקרטיה גזעית" - יש לה סממנים של דמוקרטיה, אבל היא מושתתת על אפליה גזעית שמונעת קריאת תיגר על השכבה השלטת - יהודים.
נראה ששום אמצעי מלאכותי, שום סממן של דמוקרטיה, לא יוכלו באמת להציל את ישראל מהאני הגזעני שלה. חוקה לא תעשה זאת, אלא אם כן היא תשנה לחלוטין את ערכי הליבה של המדינה; בית משפט עליון חזק כנראה לא יוכל לעשות זאת, שכן הוא פוסק על בסיס חוקים מפלים. העובדה היא שבית המשפט העליון הכשיר גם את ההיבטים המרכזיים ביותר של הכיבוש הבלתי חוקי של ישראל משנת 1967.
אז בישראל יש משברים מכל הסוגים, והעיקרי שבהם הוא כרגע כשסממני הדמוקרטיה מתפוררים - אנשי הימין רוצים להיות יעילים יותר בשלטון שלהם, שבמובנים רבים מזכיר את זה של בן גוריון בזמנו (הם כמו המעמד החלוצי הציוני החדש) - אנשי השמאל רוצים יותר מראית עין של דמוקרטיה, להיראות ליברליים יותר בפני עצמם ובעיני שאר העולם.
אבל כמעט אף אחד מהמפגינים לא באמת רוצה שישראל תהיה דמוקרטיה - הם רוצים שדווקא המבנה ה"יהודי והדמוקרטי" הזה יהיה בלי יותר מדי רעש סביבו, ובלי קריאות עליו שהן פשיסטיות מדי בעליל.
אבל דמוקרטיה אמיתית אי אפשר לזייף. זו אפילו לא "דמוקרטיה עם מגבלות" - זה למעשה אפרטהייד.
כשמביאים זאת בחשבון, אין פלא שקשה לשמור על המראית הדמוקרטית. החליפה פשוט לא מותאמת, והאדם בתוכה לא נשאר באותו גודל, הוא משמין עם פריבילגיה, הוא הופך להיות גס יותר עם זחיחותו. באיזשהו שלב גם המסכות נופלות, ואיזה ילד צועק שזה פשוט אפרטהייד.
זה צריך להיות המוקד של כל אלה שאומרים כביכול שהם רוצים דמוקרטיה. אם הם רוצים רק מדינה "יהודית ודמוקרטית", אז הם צריכים להיות כנים ולהגיד שהם באמת רוצים את מודל האפרטהייד, כי זה כל מה שהוא מציע. אם הם באמת רוצים דמוקרטיה, עליהם להסתובב, להעריך מחדש את האתוס הציוני שלהם, ולראות מה זה באמת אומר עבורם, במונחים של ויתור על הפריבילגיות הגזעניות שלהם.
