חשוב להגיד שמרקסיסטים פיתחו עם השנים מעין שפה משלהם, שלא תמיד תואמת 1 ל-1 למשמעות הנפוצה של המילים בהם הם משתמשים. הסיבה העיקרית לכך היא הניסיון להגדיר דברים במדויק, מה שהוביל עם השנים לכך שביטויים מסויימים השתמרו בקרב מרקסיסטים בעוד באוכלוסיה הכללית המשמעות שלהם השתנתה. אין ספק שיש בכך חסרון משמעותי, אבל זו המציאות כרגע ולכן לדעתי חשוב להבהיר למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו, כמרקסיסטים, משתמשים בביטויים האלו.
הרעיון הכללי הוא לכתוב את הטקסטים במבנה של נושאים מרמת הבסיס ועד ניתוחים מודרנים יותר (כאמור הנושאים שהזכרתי), כשכל נושא מקבל אשכול משלו.
אז קודם כל, לפני שנכנסים לנושאים ספציפיים - מה זה בכלל מרקסיזם? בסופו של יום, מדובר בתיאוריה רחבה (הנבנית ונידונה לאורך מעל ל-150 שנה ע"י אלפי, ואף יותר, חוקרים שונים בתקופות שונות ומקומות שונים), בעלת ענפים רבים ואסכולות שונות, שמטרתה להסביר את התפתחות ההיסטוריה האנושית. ספציפית, התיאוריה המרקסיסטית מבקשת לנתח את המבנה הפוליטי-כלכלי בחברות שונות, כלומר - מדובר בתיאוריה שנמצאת בצומת בין פילוסופיה, היסטוריה, סוציאולוגיה וכלכלה. ברמת העיקרון, התיאוריה המרקסיסטית מנסה להיות, עד כמה שניתן, מדעית ולכן אמפירית. במגבלות הברורות, מרקסיסטים חייבים להיות מסוגלים להתאים את התאוריה למציאות ולשנות אותה בהינתן עדויות חדשות (כמובן שאי אפשר לצפות לרמת דיוק של המדעים המדויקים, בכל זאת מדובר בתחום שקשה מאד לבחון דרך ניסויים). עם זאת, חשוב להבין שהתיאוריה המרקסיסטית בוודאי לא מהווה איזשהן הוראות ביצוע מדוייקות לשינוי חברתי, ספר הדרכה בנושא או אפילו הצהרת עקרונות. מדובר, בפשטות, במודל לניתוח תהליכים חברתיים עליו אפשר להתבסס על-מנת לפתח רעיונות פרקטיים לשינוי חברתי.
התאוריה המרקסיסטית כולה מתבססת על שני עקרונות פשוטים:
- מטריאליזם (תנאים חומריים).
- דיאלקטיקה בין מעמדית.
אני אתחיל בהסבר של התפישה המטריאליסטית: קודם כל, חשוב להבהיר שבניגוד לשימוש הנפוץ במילה, בהקשר המרקסיסטי משמעותה אינה חיבה לכסף ורכוש, אלא כלי לניתוח חברתי שמסביר את הגורמים להתנהלות של קבוצות שונות של בני-אדם וכן הליכים היסטוריים המובילים להתפתחויות פוליטיות כאלה ואחרות. על-מנת להבין את ההליכים הללו ואת הסיבות להתרחשותם אנו מביטים בתנאים החומריים (מטריאלים) בהם נמצאים בני-האדם בחברה אותה אנו מנתחים - ובראשם האינטרסים הכלכליים שלהם ושל הקבוצות השונות להן הם משתייכים. זאת בניגוד להסברים כמו "רוע", רצון האל, זכויות טבעיות ועוד אותן אנו מכנים הסברים אידיאליסטים.
לדוגמה, העבדות בצפון אמריקה לא התרחשה בגלל שבעלי העבדים ותומכי העבדות היו כולם אנשים מרושעים שרצו בהכרח לפגוע בשחורים מתוך גזענות עמוקה - אלא בגלל שלקבוצה של בעלי-הון מקרב המתיישבים הלבנים היה האינטרס הכלכלי לכוח אדם זול שיאפשר להם לעבד את האדמות שלהם באופן רווחי ככל שניתן. למעשה, האידיאולוגיה הגזענית שהצדיקה את העבדות נבעה מתוך המציאות הזו ולא להיפך. כלומר, הניתוח המטריאלי גורס כי המצב החומרי (קרי האינטרסים הכלכליים) של בעלי ההון בחברה ההיא הוביל ליצירת אידיאולוגיה גזענית שהצדיקה את הניצול של השחורים כעבדים. לעומת זאת, ניתוח אידיאליסטי עשוי לגרוס שבעלי העבדים היו מלכתחילה גזענים, ובסה"כ פעלו על-פי האמונה שלהם ששחורים הינם נחותים ולכן ניצולם הוא מוסרי.
דוגמה נוספת: האליטה הכלכלית בישראל של ימינו לא מחפשת לדפוק עובדים ועניים באופן אקטיבי כדי להתעלל בהם, מתוך איזו אמונה מרושעת שעניים הם אנשים נחותים שראויים לניצול. באופן כללי, בעלי ההון עצמם אינם אנשים מרושעים שנהנים לראות אחרים סובלים. הסיבה שהם בכל זאת מתנהלים בצורה כל-כך פוגענית כלפי רוב החברה היא שההתנהלות הזו מובילה אותם לשמור על ההון והכח הפוליטי שלהם. זו למעשה השיטה הכלכלית המודרנית כולה שמביאה להתנהלות בעלי ההון, ותחת שיטה אחרת אותם אנשים בדיוק היו מתנהלים אחרת (מכיוון שהאינטרסים הכלכליים שלהם היו שונים). למעשה, כל שיוך של ההתנהגות המנצלת לבעיות הנובעות מהאישיות או האופי של אדם זה או אחר לא תורם לנו להבנה של הבעיה באופן שיוביל לפתרונות פרקטיים. כמו-כן, שינוי ספציפי של אדם כזה (למשל מינוי מנכ"ל "נחמד" או מנכ"ליות שהן נשים, מיעוטים אתניים, להט"ב או כל דבר אחר) לא יביא לסיום הניצול, שכן הסיבה הבסיסית לקיומו היא המערכת עצמה והאינטרסים שהיא מכתיבה לקבוצות שונות של אנשים החיים תחתיה ולא ההתנהגות של אינדיוידואלים בתוך המערכת.
אני כנראה אוסיף עוד דוגמאות בהמשך, כתגובות להודעה הראשית, ובאשכול הבא אסביר את המודל הדיאלקטי הבין-מעמדי.